הטור הארוך/בראשית/מז

הטור הארוך בראשית מז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

ומקצה אחיו לקח. מהחשובים שבהם מלשון קצין כמו ומקצות הארץ קראתיך:

ד

כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך. כתב הרמב"ן אני תמה בטעם הזה שאמרו לו כי גם במצרים אין מרעה כי כבד שם הרעב כמו בארץ כנען אולי שם עיקר הגזירה ואולי בארץ כנען מפני כובד הרעב אוכלים אנשים עשב השדה ולא השאירו מחיה לבהמה אבל בארץ מצרים הי' בה שבר לאנשים ונשאר בה מרעה מעט לבהמה ויתכן שהי' במצרים מרעה מועט מפני היאורים והאגמים:

ה

אביך ואחיך באו אליך. הכנסת דברים כלומר אני שמעתי שאביך ואחיך באו אליך מארץ כנען וארץ מצרים לפניך הוא. אי נמי אמר לו אביך ואחיך באו אליך לשמע כבודך ועליך נשענו ראה זה שתעשה עמהם טובה כי עליך הדבר מוטל ויש לאל ידך:

ו

ושמתם שרי מקנה על אשר לי. פי' ר' אברהם מקנה כמו סוס ופרד כי לא הי' לו מקנה צאן:

ח

ויאמר פרעה וגו' כמה ימי שני חייך. תימה למה שאל לשני חייו וכן יעקב למה התאונן לו לומר מעט ורעים היו ימי שני חיי אלא שיעקב קפצה עליו הזקנה מרוב הצרות שעברו עליו ואמר לפרעה לגור בארץ באנו כאלו מצפה עוד לחזור על כן תמה פרעה ואמר לא ראיתי זקן כמותך בכל ארצי ועוד שאתה מקוה לחיות עוד שאתה אומר לשוב לארצך ולכך שאל כמה ימי שני חייך ויעקב השיבו מה שאני נראה כזקן לא מפני רוב השנים שאין לי אלא ק"ל שנים אלא שמעט ורעים הי' שני חיי וקפצה עלי זקנה. ובמדרש יש אמר לו הקב"ה אתה מתרעם עלי לפרעה אחר שהצלתיך מכל צרותיך חייך שאני מקצר שנותיך כמנין תיבות שבפסוק זה והם ל"ג שהיא חי קמ"ז חסר ל"ג שהיו שני יצחק:

י

ויברך יעקב את פרעה. פירש"י שאלת שלום. וכתב הרמב"ן אינו נראה מדרך המוס' שישאל אדם בשלו' המלך כמו שאמרו כלום יש עבד שנותן שלום לרבו אלא הוא ברכה ממש שדרך אנשים זקנים החסידים הבאים לפני המלכים לברכם בעושר ובנכסים וכבוד ותתנשא מלכות' ובצאתו מלפניו חזר וברכו ליטול רשות מלפניו ורבותינו אמרו שיעלה נילוס לקראתו:

יא

ויושב יוסף את אביו ואת אחיו ויתן להם אחוזה. שלא רצה שיהיו כגרים ונתן להם בתים שדות וכרמים ברשות פרעה כי הם אמרו לגור בארץ באנו ונחזור לארצינו אחר עבור הרעב ופרעה אמר ליוסף הושב את אחיך כאנשי הארץ התושבים:

יד

וילקט יוסף את כל הכסף. סיפר הכתוב מעלת יוסף וחכמתו וצדקתו שליקט הכל והביא לבית פרעה ולא עשה לעצמו אוצרות כסף וזהב:

טו

ויתם הכסף מארץ מצרים ומארץ כנען. הזכיר לומר שתם הכסף מארץ כנען בעבור כי מצרים אמרו אל יוסף כיון שתם הכסף מארץ כנען ואינך ממתין שיביאו עוד אליך לשבור מה תועלת יש לך שנמות ותשאר לך התבואה ואין קונה ותמיתנו חנם. ולא תם הכסף בזמן אחד כי לעניים תם קודם מלעשירים אלא כאשר תם גם לעשירים על זה נאמר ויתם הכסף. ובמדרש יש ששרתה רוח נבואה על יוסף וידע מה שיש לכל אחד ואחד ומכר לעשיר ביוקר ולעני בפחות לכל אחד כפי מה שהי' לו שתם כסף העני והעשיר כאחד:

יח

ויבואו אליו בשנה השנית. פירש"י בשנה השנית לשני הרעב אע"פ שאמר יוסף ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר כשבא יעקב בא ברכה לרגלו. וכת' הרמב"ן אע"פ שלא נתקיי' פתרון יוסף לא יבואו לחשדו לתלותו במיעוט חכמתו כיון שרואים רעב בשאר ארצות אלא שבמצרים ירד יעקב ליאור ועלה היאור לקראתו לעיני פרעה ולעיני עבדיו מכירין שברכת יעקב הוא ולא יתלו הדבר במיעוט חכמת יוסף וא"כ יהי' ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו בימות השבע כל ימי היות אביו כי גם אחרי מות אביו אמר אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם. ועם כל זה אני תמה שאם כן לא הי' החלום אמת כי לא הראהו לא הגזירה ולא הענין הנהי' והנעשה בהם ומיהו בתוס' בסוטה יש א"ר יוסי כיון שמת יעקב אבינו חזר הרעב ליושנו ועוד שנינו בספרי ויברך יעקב את פרעה במה ברכו שנמנעו שני הרעב אע"פ כן שלמו לאחר מותו ר' שמעון אומר אין זה קידוש השם שדברי צדיקים קיימים בחייהם ובטלים במיתתן א"ר אלעזר בן שמעון רואה אני את דברי ר' יוסי מדברי אבא שזה קידוש השם שכל זמן שהצדיקים בעולם ברכה בעולם נסתלקו מן העולם נסתלקה ברכה מן העולם והנה השלים הרעב ה' שנים מנותרות. ור' אברהם אמר שהיו אלה ב' השנים אחרי שבא יעקב למצרים וכן מצינו במדרש שנסתלק הרעב בזכות יעקב ויתכן גם כן שהי' רעב עוד ג' שנים ולא היו כמו ד' שנים שעברו. וכתב הרמב"ן שאין דבריו נראין שאם הי' כן הי' הכתוב מזכיר ענינים של השנים האלה אבל על דרך הפשט ליקט יוסף כל הכסף בה' שנים כי איך יתכן שיתום הכסף והמקנה בשנה אחת אלא הספיק להם הכסף ה' שנים ובעבור שלא נתחדש ולא נשתנה דבר באלו השנים לא סיפר בהם הכתוב רק וילקט יוסף את כל הכסף ואחרי שתם הכסף סיפר הכתוב שבאו אל יוסף והי' זה בשנה הששית ונתן להם במקנה לחם וינהלם בו שיאכלו לפי חיותם ולא לשבעה ותתם השנה אשר נדר להם לנהלם במקניהם והיא שנת הששית ויבואו אליו בשנה השנית לזה והוא שנת השביעית ואמרו שיקנה אותם ואת אדמתם בלחם שיאכילם בשנה השביעית ואחרי שיהי' האדמה לפרעה יתן להם זרע שלא תשום האדמה כי ידעו שכלו שני הרעב:

יט

קנה אותנו ואת אדמתינו בלחם. אמרו שיקנה גם גופם לעבדים וכן אמר הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם א"כ למה נאמר ויקן יוס' את כל אדמת מצרים לפרעה כי מכרו מצרים איש שדהו שלא קנה רק האדמה ולא הגופים הטעם שאמרו לו שיקנה אותם לעבדים עושי מלאכת המלך כרצונו והוא לא רצה לקנות רק האדמה והתנה עמהם שיעבדוה לעולם ויהיו כאריסי בתי אבות ואחרי כן אמר להם הן קניתי אתכם ואת אדמתכם לפרעה לא לעבדי' כאשר אמרתם לי רק עם האדמה תהיו לי והנה ראוי שיטול המלך שהוא אדון הקרקע ד' הידות ואתם החמישית אבל אעשה עמכם חסד שתטלו אתם חלק בעל הקרקע ופרעה יטול חלק הראוי ליטול לאריס אבל תהיו קנוים שלא תוכלו לעזוב השדה וזה טעם מה שנדרו לו.

והאדמה לא תשם. שלא תשם לעול' וע"כ אמרו נמצא חן בעיני אדוני שהקלת עלינו ליטול ד' הידות והיינו עבדים לפרעה כאשר נדרנו לעבוד האדמה לרצונו:

כב

רק אדמת הכהנים. י"מ בשביל פוטיפרע אמרו שהי' כהן און. וי"מ מפני שדנו אותו כשצעקה אשת פוטיפר עליו שבא לאונסה ואמרו אם הקרע הוא לפנים אז הדין עמה שהוא קרעו ואם הוא לאחוריו אז הדין עמו ונמצא לאחוריו. ולא יקשה עליך מה שכתוב כי חוק לכהנים מאת פרעה כי על ידי יוסף הי' להם החוק מפרעה. וי"מ כהנים השרים כמו ובני דוד כהנים היו:

כד

וארבע הידות יהי' לכם. אחד לזרע השדה ואחד לאשר בבתיכם ואחד לאוכליכ' לאשר בבתיכם דהיינו עבדים ושפחות ואחד לאכול לטפכם:

כה

החייתנו וגו' והיינו עבדים לפרעה. פי אנו רוצים להיות עבדים לפרעה ולא לך.

כח

ויחי יעקב. רדת יעקב למצרים רמז לגלות השלישי שהוא גלותינו ביד רומי כי בני יעקב הם בעצמם סיבבו רדתם במכירת יוסף אחיהם ויעקב ירד שם מפני זלעפות רעב וחשב להנצל עם בנו האהוב לו והיו סבורים לעלות משם ככלות הרעב מארץ כנען כמו שאמרו לגור בארץ באנו ולא עלו אלא ארך עליו הגלות ומת שם ועלו עצמותיו וזקני פרעה ושריו העלוהו ועשו אבל כבד וכן אנחנו עם רומי ואדום אחינו הסיבו ביאתנו בידם כי כרתו ברית עם רומיים ואגריפס המלך האחרון לבית שני ברח אליהם לעזרה ומפני הרעב נלכדו אנשי ירושלים והגלות ארך עליהם מאוד ולא ידענו קצו כשאר הגליות ויעלונו מכל העמים מנחה לה' ויהי' להם אבל כבד בכך בראות' כבודנו ואנחנו נראה בנקמת השם יקימנו ונחי' לפניו. פירש"י דלכך פרשה זו סתומה כיון שמת יעקב נסתמו עיניהם של ישראל משיעבוד מצרים אע"ג דאמרינן כל זמן שאחד מן השבטים קיים לא שיעבדו בהם אפשר שכובד השיעבוד לא הי' להם מ"מ מיד אחר מיתתו התחילו להשתעבד בהם. ד"א לכך היא סתומה לפי שלמעלה התחיל בחשבון שנות יעקב וחשב מהם ק"ל ועתה השלים עליהם י"ז לא רצה להפסיק באמצע החשבון:

כט

ויקרבו ימי ישראל למות. פי' אין זה חוליו שמת בו אלא כאשר קרבו ימיו למות והרגיש חולשתו ואפיסת כוחותיו קרא ליוסף והשביעו וחזר למצרים ואחר כך חלה והוגד ליוסף ואז חזר לפניו עם בניו שיברכם:

ויאמר וגו' שים נא ידך תחת ירכי. ולא כתיב בתר הכי וישם ידו תחת יריכו כמו באליעזר שלא רצה לפרש מפני הכבוד. וי"מ לפי הפשט דשים נא ידך תחת יריכי לאו היינו שבועה דהא לבתר הכי כתיב השבעה לי אלא פי' שים עצמך בעובי הקורה ותהי' במקומי לפרנס ביתי:

ועשית עמדי חסד ואמת. פירש"י חסד שעושים עם המתים שאינו מצפה לתשלום גמול ומקשים והלא ליוסף שילם לו גמולו שנתן לו שכם ומתרצים ועשית עמדי דבר שהוא חסד ואמת לשאר המתים. ומיהו אינו קשה כלל שיוסף לא הי' מצפה לתשלום גמול אלא שיעקב נתן לו מדעתו:

ל

אנכי אעשה כדבריך. כפשטי' שאקיים ציווייך. אי נמי אעשה כדבריך שגם אני אצוה לעשות לי כן שהשביע את אחיו לעשות לו כן. אע"פ שהקב"ה הבטיחו אנכי אעלך גם עלה וגם הי' מכיר צדקת יוסף שלא הי' משנה דיבורו אשר הבטיחו כבר אע"פ כן הבטיחו לחזק הענין בעיני פרעה אולי יאמר לו שלח אחיך ועבדיך ויעלוהו או שירצה שיקבר בארצו וכן הי' לו שאמר לו עלה וקבור את אביך כאשר השביעך:

לא

וישתחו ישראל על ראש המטה. פירש"י שהשכינה שורה למעלה מראשו של חולי ולמאי דפרישית לעיל אכתי לא חלה עד אח"כ דכתיב הנה אביך חולה. וי"מ על ראש המט' שהי' הוא יושב שם השתחוה והשתחווי' זו כנותן הודאה למקום על שיוסף קיים מצותו. אי נמי השתחוה ממש וכאן נתקיים והנה השמש והירח וגו':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.