טעמא דקרא/בראשית/מו

טעמא דקרא בראשית מו

א

ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק. לא כתיב שבנה מזבח כי בבאר שבע הי' קיים עדיין המזבח שבנה יצחק אביו בפ' תולדות ולכן כתיב כאן לאלקי אביו יצחק.

ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק. וכתב רש"י חייב אדם בכבוד אביו יותר מבכבוד זקנו. ומבואר דכבוד אביו קודם לכבוד אבי אביו. וכ"פ הרמ"א ביו"ד (סימן ר"מ סכ"ד). וילה"ק מהא דאיתא בקידושין ל"א א' אביו אומר השקיני מים ואימא אומרת השקיני מים איזה מהם קודם א"ל הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך וא"כ אמאי אביו קודם לזקינו והכא נמי נימא הנח כבוד אביך ועשה כבוד זקנך שאתה ואביך חייבים בכבודו [ובאמת דכ"ה דעת הלוית חן שהובא בשו"ת הגרעק"א מהדו"ק סימן ס"ח דבחיי אביו מחוייב בכיבוד אבי אביו יותר מכיבוד אביו משום דאתה ואביך חייבים בכבודו]. ונראה, דבאביו ואמו החיוב לכבדם הוא בשוה שהרי את שניהם הוא חייב לכבד וע"כ הסברא שאתה ואמך חייבים בכבודו מכרעת שצריך להקדים כיבוד האב לכיבוד האם, משא"כ באביו וזקנו כל החיוב לכבד את זקנו הוא רק משום כבוד אביו, אבל את אביו חייב לכבד מעיקר הדין וע"כ אביו קודם.

ח

בכר יעקב ראובן. כתבו בשם האריז"ל דלכך כתוב בכר חסר לפי שניטלה בכורתו ממנו וניתנה ליוסף. וקשה דבד"ה א' ה' כתיב ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף וגו' ולמה כתיב שם בכור מלא. וי"ל דשאני התם דכתיב לפני שחילל יצועי אביו כדמסיים קרא ובחללו וגו' ואז הי' עדיין בכור מלא, וצ"ל דכשהוליד את בניו עדיין לא חילל דהא מסיים בקרא שם בני ראובן בכור ישראל חנוך ופלוא וגו' ושם כתיב מלא, ואין לתמוה ע"ז שדורות הראשונים הולידו מוקדם מאד כמ"ש בסנהדרין ס"ט ב'. אבל אכתי קשה דבפ' וארא כתיב בני ראובן בכר ישראל חנוך ופלוא וגו' ושם כתיב בכר חסר משמע דכשהוליד כבר חילל ולכך כתיב חסר וכ"ה בהדיא בספר הישר פ' וישב שאחרי מכירת יוסף הלך ראובן ונשא אשה והוליד בנים. וצ"ל דקרא דדה"י דבני ראובן בכור ישראל קאי דראובן בכור ישראל הי' לפני שחילל וע"ז קאמר דהבכור הזה הוליד אח"כ בנים וצ"ע. ועמש"כ בפ' במדבר (א כ) ד"ה ויהיו בני ראובן.

יז

ובני אשר ימנה וישוה וישוי ובריעה ושרח אחותם. ולא כתיב ושרח בתו כדכתיב גבי דינה, ומכאן ראי' למש"כ רמב"ן בפ' פנחס (כ"ו מ"ו) בשם תרגום שלא היתה בתו רק בת אשתו ולכן כתיב שרח אחותם דהיינו שהיתה אחותם מן האם.

כו

כל הנפש הבאה וגו'. פירש"י למ"ד תאומות נולדו עם השבטים צ"ל שמתו כולם מדלא חשיב להו. ולכאורה יש ראי' שהרי שמעון נשא דינה כמ"ש רש"י בפסוק שאול בן הכנענית ואם הי' נשוי עם התאומה איך לקח שני אחיות בחייהן הרי השבטים קיימו כל המצות כדפירש"י בחולין צ"א א' ד"ה ופרע וע"כ שכבר מתו. אך יל"ד אם שמרו התורה איך נשאו לאחיותיהן התאומות וגם איך נשא שמעון לדינה אחותו. ונראה דלענין קורבה לא חשו כלל גם האבות דאין קורבה לב"נ וכן מוכח בתוס' ב"ב קמ"א א' (ד"ה בת היה לו) שכתבו וא"ת למה לא השיאה ליצחק למ"ד ב"נ מותר באחותו, ומאי קשה להו הרי קיימו האבות כל התורה וע"כ דבעניני קורבה ל"ש לקיים דאין קורבה לב"נ, ומה שקצת קרובים אסורים לב"נ כמבואר בסנהדרין דף נ"ח זה גזה"כ אבל קורבה שאסור רק בדיני ישראל ל"ש בהן. ומה שאברהם אמר לפרעה ואבימלך אחותי היא ולא חשש שיאמרו שהיא גם אשתו משום דא"כ הי' אומר אשתי היא שהיא יותר קרובה מאחותו ומדלא קאמר ש"מ שאינה אשתו. וגם יהודא נשא את כלתו ואע"ג שהי' בטעות היינו משום שהיתה שומרת יבם אבל אח"כ נשאה בקביעות כמפורש בפסוק ולא יסף עוד לדעתה ופירש"י ולא פסק, ואע"ג דקי"ל כר"ע דס"ל שאסור באחותו מאמו ס"ל למדרש זה כרב אחא בר יעקב ביבמות צ"ז ב' דדוקא אחותו מאמו ולא מאביו אבל אחותו מאביו ומאמו מותרת ע"ש בגמ' ולכן היו התאומות מותרות להם.

כל נפש ששים ושש. ואח"כ כתיב לבני יוסף שנים כל הנפש שבעים, וכבר עמדו חז"ל ע"ז עי' רש"י ובמדרש. ויל"פ עוד ע"פ מס' סופרים בסופו שאסנת נולדה לדינה משכם א"כ היתה ג"כ יוצאת ירך יעקב לכן ביחד עם יוסף ומנשה ואפרים היו שבעים.

כל הנפש הבאה ליעקב יוצאי ירכו ששים ושש. וקשה דהא סרח בת אשר לא היתה יוצאת ירכו דהא כ' הרמב"ן בבמדבר (כ"ו מ"ב) בשם תרגום שהיתה בת אשת אשר. וי"ל דהמגדל יתום בתוך ביתו כאילו ילדו.

כז

כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים. פירש"י ולדברי האומר תאומות נולדו עם השבטים צ"ל שמתו לפני ירידתן למצרים שהרי לא נמנו כאן. נשאלתי דבפ' וישלח כתיב ואת אחד עשר ילדיו פירש"י ודינה היכן היתה נתנה בתיבה כו' וקשה היכן היו התאומות ושם אין לומר שמתו. וי"ל דהמדרש ששאל ודינה היכן היתה לא ס"ל כמ"ד תאומות נולדו עם השבטים, ולהאומר תאומות נולדו ס"ל דלא חשיב שם אלא זכרים ולא נקבות אבל כאן דחשיב גם נקבות דהא חשיב דינה וסרח ויוכבד צ"ל שמתו לפני ירידתן.

כח

ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה. וברש"י, ומ"א להורות לפניו לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה. לכאורה טפי הו"ל לשלוח את לוי שנתברך ביורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, או את יששכר דכתיב גביה יששכר חמור גרם ויששכר באוהליך, ובדה"א (י"ב ל"ב) כתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל וגו'. ברם נראה דבכדי להקים ולייסד ישיבה צריך להיות מסוגל לכך ולוי ויששכר אע"ג שישבו ולמדו לא היו מסוגלים לכך ורק יהודה שהיה מלך היה מסוגל ושייך לכך. אמנם אח"כ מינה יעקב את לוי לראש הישיבה כמבואר מלשון הרמב"ם בפ"א מהל' ע"ז ה"ג ויעקב אבינו למד בניו כולם והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישיבה ללמד דרך השם ולשמור מצות אברהם וצוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה כדי שלא תשכח הלמוד, אך עכ"פ לייסד את המקום וכיו"ב לזה צריך תכונות של מלך ולכן שלח את יהודה בדוקא.

לא

אעלה ואגידה לפרעה וגו'. יש לדקדק כמה דברים, א' בתחלה אמר אחי ובית אבי וגו' באו ולא הזכיר אביו ואח"כ אמר אבי ואחי, ועוד בתחלה אמר שיאמר והאנשים רועי צאן וגו' והי' כי יקרא וגו' ואח"כ לא אמר כלל שהם רועי צאן רק הביא מיד מקצה אחיו וגו' ולא המתין עד שיקראם פרעה. והענין מובן ע"פ מש"כ לעיל (בד"ה וישבת בארץ גושן) שפרעה דקדק שלא יביאו מקניהם ויוסף רצה דוקא שיביאו מקניהם והנה כשבאו עם מקניהם חשב יוסף שבודאי כבר שמע פרעה וכבר כועס על מה שהביאו מקניהם וצריך ללכת לתרצם לכן אמר שילך לומר לפרעה שמפני שהם רועי צאן ופרעה אמר להם שיביאו כל אשר להם חשבו שהכונה על צאנם ולא הזכיר אביו שאביו אינו רועה צאן וגם עליו אין קפידא שהרי לא הביא הנכסים רק הבנים והוסיף שאם פרעה יקראם לראות אם אמת דבריו יאמרו ג"כ כך אבל אח"כ כשבא לפרעה ראה שלא נודע לו עדיין כלל שבאו ולכך מתחלה צריך להודיע שאביו בא ומשפחתם ולא שייך לומר שהם רועי צאן דשמא פרעה לא יקפיד כלל על מה שהביאו צאנם רק הכינם מיד שכשפרעה ישאלם מה מעשיכם יאמרו כך.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)