תורה תמימה/בראשית/מז
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ב[עריכה]
לקח חמשה אנשים. אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מאן נינהו אלו חמשת אנשים, אמר לו, אותם שהוכפלו בשמות [בברכת משה] [א]. (ב"ק צ"ב א').
ו[עריכה]
במיטב הארץ הושב. תנא רבי חייא בשם רבי הושעיא, למה אוכלין חזרת בפסח, לומר לך, מה חזרת תחלתה מתוק וסופה מר [ב] כך עשו המצרים לאבותינו במצרים, בתחלה – במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך, ולבסוף – וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים (פ' שמות) [ג]. (ירושלמי פסחים פ"ב ה"ה).
ושמתם שרי מקנה. פתח רבי יוסי בכבוד אכסניא ודרש, ומה מצרים שלא קרבו את ישראל אלא לצורך עצמן, שנאמר ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה – אמרה תורה (פ' תצא) לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו, המארח תלמיד חכם ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו, על אחת כמה וכמה [ד] [ברכות ס"ג ב']
ט[עריכה]
שלשים ומאת שנה. תניא, היה יעקב אבינו בשעה שנתברך מאביו בן ס"ג שנה [ה] וי"ד עד דאתיליד יוסף – הרי ע"ז, וכתיב (פ' מקץ) ויוסף בן שלשים שנה. בעמדו לפני פרעה – הרי ק"ז, שבע דשבעא ותרתי דכפנא – הרי קט"ז, וכתיב ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה והא מאה ושיתסר הוויין, אלא מלמד די"ד שנץ דהוי בבית עבר לא חשיב להו [ו]. (מגילה ט"ז א').
יד[עריכה]
וילקט יוסף וגו'. אמר רב יהודה אמר שמואל, כל כסף וזהב שבעולם לקט יוסף והביאם מצרימה, שנאמר וילקט יוסף את כל הכסף, וכשעלו ישראל ממצרים העלום עמהם, שנאמר (פ' בא) וינצלו את מצרים [ז]. (פסחים קי"ט א').
כא[עריכה]
העביר אותו לערים. מאי נפקא מינה, כי היכי דלא ליקרו לאחיו גלותא [ח]. (חולין ס' ב').
כב[עריכה]
ואכלו את חקם. מכאן דחק לישנא דמזוני הוא [ט]. (ביצה ט"ז א').
כז[עריכה]
וישב ישראל. א"ר יוחנן, כל מקום שנאמר וישב אינו אלא לשון צער, וישב ישראל בארץ גושן, כתיב בתריה ויקרבו ימי ישראל למות [י]. (סנהדרין ק"ו א').
ל[עריכה]
ונשאתני ממצרים. אמר קרנא, דברים בגו [י"א], יודע היה יעקב אבינו שצדיק גמור היה, ואם מתים שבחו"ל חיים למה הטריח את בניו – מפני שלא קיבל עליו צער מחילות [י"ב]. (כתובות קי"א א').
ונשאתני ממצרים. טול עמי מעפר מצרים [י"ג], [מכאן אמרו, המוצא מת מושכב כדרכו נוטלו ואת תפוסתו] [י"ד]. (נזיר ס"ה א').
לא[עריכה]
וישתחו ישראל. א"ר בנימין בר יפת א"ר אלעזר, וישתחו ישראל – היינו דאמרי אינשי, תעלא בעידניה – סגיד לי' [ט"ו]. (מגילה ט"ז ב').
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ והם דן, זבולון, גד, אשר ונפתלי, משום שחלושים שבכולם היו וצריכים חיזוק לכן כפל שמותם לברכה. [ואע"פ דגם יהודה הוכפל שם בשמו, אך אצלו הי' זה לכונה אחרת כפי שיתבאר שם], ואותם הביא יוסף לפני פרעה שאין נראים גבורים, מפני שאם ראה אותם גבורים יקבע אותם להיות ראשי מלחמה ולהטריחם. כך מתבאר בגמרא וברש"י, אבל במ"ר כאן איתא להיפך, דאותן שהוכפלו בשמות היו הגבורים ובירר אותן שלא הוכפלו בשמות, וכדי שלא לעשות מחלוקת בין הגמרא ומ"ר, י"ל דבין להגמרא בין להמדרש מורה הכפל על החיזוק, רק להגמרא כפל אותם כדי שיהיו גבורים מכאן ולהבא, ולהמדרש – להורות שעד כה הם חזקים.
- ↑ בתחלתו כשהוא רך הוא מתוק וסופו הוא הקלח שלו, הוא מר.
- ↑ ובבבלי פסחים ל"ט א' הובא משל זה בלא סמך על הפסוקים, ופירש"י שהמצרים תחלתן רך, שבתחלה השתעבדו ישראל להם בשכר שהיו שוכרין אותם, עכ"ל, ולבד שיש להעיר על פי' זה מה מתיקות שייך בזה אם עבדו בשכר [ללשון הירושלמי מתוק ומר] גם לא משמע כלל מענין הפרשה דר"פ שמות שהיו משלמין להם שכר בעבודתם, אלא מתחלה ענו אותם בפרך, ועוד זאת, הנה מדרשת הירושלמי שלפנינו מבואר יפה הכונה דקאי על המאמר שאמר פרעה במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך, וזו היא באמת מדה רכה ומתוקה ועולה יפה הנמשל לחזרת שתחלתה מתוק, ודו"ק. – ומה שפירש"י תחלתה רך וקשה שהקלח שלה מתקשה כעץ – מבואר שאינו מפרש רך וקשה מענין מתוק ומר אלא רך וקשה כמשמעו, אבל לפי דרשת הירושלמי הוי פירוש רך וקשה מענין מתיקות ומרירות, וכונת הלשון רך וקשה – בטעם.
- ↑ ואע"פ דקיי"ל תיכף לת"ח ברכה (ברכות מ' א') ופירש"י כשמארח ת"ח בתוך ביתו מיד באה ברכה לביתו, וא"כ הלא הוי ההתקרבות הזאת ג"כ לצורך עצמו, צ"ל דאיירי שאינו עושה כזאת לשם קבלת שכר רק מאהבת חכמים וכבוד התורה.
- ↑ כך מבואר החשבון במ"ר פ' ס"ה ובסדר עולם רבה ריש פ"ב ובפירש"י ס"פ תולדות, יעו"ש.
- ↑ כונת הענין להוכיח שגדולה מצות תלמוד תורה ממצות כבוד אב, כי מבואר במדרשים, דלכן נענש יעקב שלא ראה את יוסף כ"ב שנה מפני שביטל מצות כבוד אב במשך השנים האלה מאז יצא מחרן, ואחרי שלפי החשבון נשתהא אז בדרכו ל"ו שנים ולא נענש רק בכ"ב, היינו טעמא, מפני שאותן הי"ד שנים למד תורה בבית מדרשו של שם ועבר. – וע' ברמב"ן ועוד מפרשים טרחו להבין טעם תשובת יעקב אבינו שהשיב לפרעה על מה שלא נשאל, דהוא שאלו רק על מספר השנים ויעקב הוסיף להשיב לו על איכותם שהם מעט ורעים, והלא אין מן הנמוס כלל לעומד לפני המלך להיות נדרש ללא שאלוהו, יעו"ש. ולי נראה ע"פ מ"ד ביומא ע"א א' על הפסוק במשלי ג', כי ארך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך, פריך הגמרא על אריכות הלשון, וכי ישנם שנים של חיים ושנים של מיתה, ור"ל למה כתיב ושנות חיים אלא הו"ל לומר כי ארך ימים ושנים, ותרצו דזהו שנותיו של אדם המתהפכין עליו מטובה לרעה, ופירש"י שם ובשבת ק"ה ב' ביתר באור, דשני מיני אריכות ימים יש, הא' – שנים הרבה ממש, והב' – אף שהשנים מועטות אך מבלים אותן בנחת ובטוב, יעו"ש. ומבואר מזה דהלשון שנות חיים מורה על חיים טובים ומעונגים. ולפי זה כששאל פרעה ליעקב כמה ימי שני חייך ולא בקצור כמה ימי שנותיך, מבואר ששאלו שאלה אחת שהיא שתים, כמה מספר שנותיך, וגם איך איכותם, אם בלה אותן בטוב, והשיב לו מעין השאלות, ששנותיו היו גם מעט וגם רעים, ודו"ק.
- ↑ ואע"פ דבפסוק זה כתיב רק שלקט את הכסף מארץ מצרים ומארץ כנען ולא מכל העולם, דרשו בגמרא מדכתיב בפ' מקץ וכל הארץ באו מצרימה ולמעלה מזה כתיב ויהי רעב בכל הארצות מבואר שמכל העולם באו לשם עם כסף לשבר אוכל.
- ↑ ר"ל שלא יהיו קורים אותם גולים שבאו מארץ אחרת. ואע"פ שאותם הגולים הועברו רק מעיר לעיר אבל הכל באותה מדינה, משא"כ ישראל באו מארץ אחרת, צ"ל דשם גולים חד הוא, ומכיון דעכ"פ גולים הם שוב לא יקניטו בשם זה את ישראל.
- ↑ מדכתיב ואכלו, דעל סתם חק לא יונח הפעל אכילה. אלא עמידה או נתינה או שימה, כמו ויעמידה ליעקב לחק, וחק נתן למו, וישם אותה יוסף לחק, ולכן מפרש דחסר כאן המלה לחם וכמו דכתיב ואכלו את לחם חקם. ונ"מ בזה לפרש הפסוק דתהלים (פ"א) כי חק לישראל הוא, דדרשוהו על ר"ה, ושמזונותיו של אדם קצובין מר"ה, וכמו דכתיב כי לחם חק הוא, וכלשון הכתוב הטריפני לחם חקי.
- ↑ עיין מש"כ בבאור דרשה כזו לעיל ר"פ וישב וצרף לכאן. והנה במ"ר ר"פ ויחי ובפירש"י בא טעם על הא דפ' וימי סתומה, כלומר באין הפסק מפ' ויגש כנהוג בכל התורה. לפי שכשנפטר יעקב אבינו הותחל השעבוד ונסתמו עיניהם וכו', והנה לפי"ז קשה הלא הי' צריך להיות הסתום בין פ' ויחי לפ' שמות, ששם מת יעקב, ומה שייכא פרשת ויגש לזה, אך לפי הדרשה שלפנינו י"ל דצער הפטירה מתחלת מפסוק זה בהמשך לריש פרשת ויחי, כמבואר, ודו"ק.
- ↑ ר"ל יש כאן דברים מסותרים בענין זה וצריך לשים לב להם.
- ↑ ר"ל אע"פ שלא הי' צריך לזכות א"י שהיא מכפרת כמש"כ (פ' האזינו) וכפר אדמתו עמו, מפני שצדיק גמור הי', בכ"ז לא רצה להקבר בחו"ל מפני שלא קיבל עליו צער גלגול מחילות שבאים לזה הצדיקים הקבורים בחו"ל, והיינו, שעצמותיהם מתגלגלים ע"י מחילות האדמה עד א"י וחיים שם. ואמנם צ"ע דלפי טעם זה לבד הו"ל לצות לבניו שיקחו את עצמותיו לעת שיצאו ממצרים כמ"ש יוסף והעליתם את עצמותי, וצ"ל דעוד טעמים היו לו ליעקב שלא רצה להקבר במצרים וכמש"כ רש"י שחשש שלא יעשוהו אלוה, וכעין מ"ש בירושלמי ע"ז פ"ג ה"ב אנשי כות עשו רגלי' דיעקב על שם שאמר לו לבן נחשתי ויברכני ה' בגללך, ולכן חשש שאח"כ לא יניחו לקחת את גופו ועצמותיו, וכמו שהי' באמת ביוסף שלא הניחו למשה לקחת עצמותיו והי' טרח הרבה בזה, כמבואר בירושלמי סוטה פ"א ה"ז יעו"ש.
- ↑ פשוט דמדייק יתור המלה ממצרים שאינה דרושה לענין.
- ↑ טעם הדבר מפני שאפשר שהתבוסס והתגלגל לשם רקב או דם או ליחה מהמת, ולכן נוטל את העפר התחוח שתחתיו ועוד בעומק ג' אצבעות מקרקע בתולה שתחתיו והוא שיעור תפוסה ואח"כ מותר לעשות שם טהרות ואינו חושש שמא עוד מת קבור שם. ואע"פ דבעלמא קיי"ל מת מצוה קונה מקומו, מכל מקום לא חיישינן שזה הי' מת מצוה, משום דע"פ רוב מת מצוה קלא אית לי'. ומ"ש הלשון מושכב כדרכו בא לאפוקי אם מצאו יושב או ראשו בין ברכיו, שכן קוברין העובדי כוכבים מתיהם ולכן מותר לפנותו בכל ענין. ומה שהוספנו במוסגר, הוא ע"פ גירסת הערוך, והלשון מכאן אמרו יהי' פירושו מכאן סמכו, דאין דרשה זו אלא אסמכתא, שהרי לא נמצא כלל בכתוב שיעקב נקבר תחלה במצרים, כמש"כ התוי"ט בשם הרמב"ם במשנה כאן.
- ↑ קרי ליוסף תעלא לגבי יעקב, ובעידני' פירושו בשעה שמצלחת לו. והנה מבואר מכאן דס"ל דהפי' וישתחו ישראל שהשתחוה ליוסף, אבל בתנחומא ופסיקתא זוטרתא איתא שני פירושים למי השתחוה, אם לשכינה או ליוסף, ועיין מש"כ לעיל ר"פ וישב בפסוק והנה השמש והירח ראי' למ"ד שהשתחוה ליוסף.