אלשיך/בראשית/מו
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
ויסע ישראל וכו'. ראוי לשים לב. (א) למה זה הלך בארה שבע. (ב) למה לא אמר לאלהי אברהם גם הוא. (ג) אומר זבחים ולא אמר זבח שיורה כי על ב' דברים הקריב. (ד) אומר ויאמר אלהים לישראל כי לא אמר לו דבר עד אחר אמירה שנית ואם הוא שקראו. יאמר ויקרא ולא אמירה. (ה) כי אומרו ויאמר פעם שנית הוא מיותר. כי הרי נאמר ויאמר ולא אמר לו עדין דבר. (ו) כי הלא אומר יעקב יעקב. הוא קריאה ולא אמירה. (ז) למה כפל יעקב יעקב בזה מבמקום זולתו. (ח) אומרו אנכי האל אלהי אביך ולא אמר אנכי אלהי אביך. (ט) למה הוצרך לומר מה שהוא אלהי אביו מבשאר מקומות שנראה אליו. (י) אומרו אל תירא מרדה ולא אמר מרדת מצרימה. (יא) אומרו כי לגוי גדול כו' כי אחר שהיראה היא מצרת שעבוד בודאי איך נותן טעם על כי לגוי גדול ישימנו שם. (יב) אומרו אנכי ארד כו'. כי אומר ואנכי הוא מיותר והיה די כשיאמר ואעלך וכו'. (יג) אומר גם עלה שהוא מיותר ואם הוא גם עלה על בניו. איך מתקשר לזה אומרו ויוסף ישית ידו כו'. (יד) מה ענין שית יוסף ידיו על עיניו:
אמנם הנה ידוע כי אומרו ית' לאברהם כי גר יהיה זרעו. נתקיים מלידת יצחק ודקדקנו שם כי עודם מועטים יהיה גרות בלבד. וזהו כי גר יהיה זרעך לשון יחיד. אך בהיותם מרובים אז ועבדום וענו כו' ובין הכל הוא ד' מאות שנה ונתקיים הגרות ביצחק ויעקב והעבדות במצרים בזרע יעקב. ובזה כתבנו כי זה ענין מקרא שכתוב ביצחק גור בארץ הזאת. אחר אומרו שכון בארץ אשר אומר אליך. כי הנה אחר אומרו ית' ישכון בארץ ישראל היה יכול יצחק לומר הלא זאת הארץ לנו היא. ואיך יחשב לי גרות בהיותי על אדמתי ע"כ אמר לו הוא יח' גור בארץ הזאת לו' כי הגרות של גר יהיה זרעך יהיה לך בארץ הזאת ונמשך גם ליעקב כמאמרנו על פסוק וישב יעקב בארץ מגורי אביו:
ונבא אל הענין. והוא כי הנה על שני דברים היה ירא יעקב מאד ויצר לו. (א) על רבוי זרעו. (ב) על היותו גולה מצרימה. אומר בלבו במה נשתנתי מאבי יצחק להעדר משתי אלה כי הלא בבאר שבע נאמר ליצחק אל תירא כי אתך אנכי וברכתיך והרבתי את זרעך בעבור אברהם עבדי. שהיא ברכת ואעשך לגוי גדול ושם נאמר שיהיה בארץ. והנה רבוי זרע האמור בבאר שבע ליצחק הוא על יעקב. ועתה היה רואה כי במתי מעט היה יורד מצרימה. ואיך יתקיים הרבוי בלי זכות ארץ ישראל. וגם ע"י שעבוד הממעט את הזרע. (ב) על מציאות היותו גולה ח"ל אמר בלבו למה יגרע מיצחק שאמר לו הוא ית' גור בארץ הזאת ויהיה גרותו גם הוא בארץ עד יאסף אל עמיו ויתקיים גר יהיה זרעך ביעקב כאשר ביצחק. כי יעקב גם הוא זרע אברהם נקרא. כד"א כי ביצחק יקרא לך זרע וארז"ל (נדרים דף ל"א) ביצחק ולא כל יצחק שהוא ביעקב. וכאומר אנכי אלהי אברהם אביך ואחר אסיכתי ואשאיר אחרי ברכת רבוי הזרע בא"י. אז יתקיים בבניו ועבדום וענו אותם כמ"ש כי ע"כ התחיל לשון יחיד ובלשון גרות כי גר יהיה זרעך. ויצא בלשון רבים ולשון עבדות ועבדום וענו אותם כמדובר. ועל כן לרמז על הא' הלך בארה שבע כי שם נאמר ליצחק. ועל הב' ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק כלומר למי שהיה תמיד אלהי אביו שלא הניחו ללכת למצרים מקום שיהיה מתייחס למי שאין לו אלוה ואת יעקב מניח שילך למצרים מקום שהדר בו דומה למי שאין ה' אלהיו חלילה לומר שזכות אביו יעזרנו להיות כמותו. ורמז ג"כ כי הוא ית' נקרא אלהי יצחק בחייו ואמר זבחים לשון רבים ב' זבחים על ב' הדברים. וע"כ לא הזכיר את אברהם כ"א את יצחק שגם בו יתקיים בארץ גר יהיה זרעך כו'. אז השיב לו הוא ית'. ויאמר אלהים ישראל כו'. לומר האם אני איני אלהיך נקרא שמי עליך בחייך. כי תלך לבקש זכות אביך במה שאני אלהיו הלא גם אלהים לישראל אני והוא מאמרנו למעלה כי ליעקב היה יתרון זה שנקרא שמו יתב' עליו בחייו. כאשר שאל מאתו כמפורש אצלנו פרשת ויצא בס"ד. והיתה לו מעלה זו כשנקרא ישראל כדבר שנאמר ויקרא לו אל אלהי ישראל:
ושיעור הכתוב ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק ויאמר אלהי יצחק הנזכר אלהים לישראל כלו' אלהים מכונה עליך מאז נקרא ישראל ומתי נאמר לו כך במראת הלילה. ובזה יצדק לשון ויאמר כי אמירת ענין הוא ולא קריאה בלבד ובזה גם אין האמירה חסרה מהכתוב ושמא תאמר א"כ איפה תכפל התלונה למה אצא מארץ הקדושה הזאת לז"א יעקב יעקב. לומר כי מי שהשיגה ידו להיות מכנה הוא יתב' שמו עליו בחייו עודנו בריא ולא סומא חשוב כמת כאביו. האיכות שיש לו פה בארץ יהיה לו גם בח"ל כי לא תעצרנו ח"ל מהשגתו. וזהו ויאמר יעקב יעקב לומר כי יעקב שהוא כאן יהיה שם ולא ישתנה. והוא אומר יתב' הנה אנכי עמך בצאתך ח"ל וז"א ויאמר ולא ויקרא יעקב כי אמירת ענין היא. ולא קריאה לבדה:
ג[עריכה]
ויאמר אנכי וכו'. אמר הנה לענין הזרע אינך צריך לבקש מפאת אביך. כי אנכי האל אשר אמרתי לך אני אל שדי פרה ורבה וכו' בבואך לארץ ועל היות הגרות במצרים ולא בארץ אמר אלהי אביך אשר אמרתי לו גור בארץ הזאת ולך אני אומר שתרד מצרימה עם שהיה אפשר גרותך בארץ כמוהו עד אחר תאסף. וישתעבדו בניך מצרימה אחר רבויים בארץ. כי גם שם אני אלקיך. אך על הראשונה אל תירא ממנין רד"ה. שרמז לך יוסף באומר רדה אלי כמפורש למעלה שיהיה מוראך כי שם לא תזכה לרבוי הזרע כאשר בארץ. ומה גם במה שכתבנו שהיה אפשר לו להרהר ולומר כי למען יזכה אברהם לבנים נאמר לו לך לך אל הארץ וכו' ואעשך לגוי גדול. אמר לו אל תירא מזה כי הלא לגוי גדול אשימך שם לומר כי מה שאמרתי לאברהם ואעשך לגוי גדול אינו שהגוי גדול יולדו בארץ כי אם ששם יעשנו מוכן לצאת ממנו גוי גדול כי שם יתן לו את יצחק המוכן להתקיים בזרעו ברכת אברהם. אך מציאות הגוי גדול אשימך שם:
וטעם הדבר אחשוב רמזו ז"ל (ב"ר פ' ל"ד) באומרם ואעשך לגוי גדול. אותו גוי שנא' עליו כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו אוציא ממך והוא מאמרנו בטעם גלות מצרים כי הוצרכו ישראל לרדת מצרימה אשר היה כור הברזל למען כהתוך כסף בתוך כור יותכו בעינוי ההוא ויצרפו ויתלבנו כי יהיה כח טומאת מצרימה קולט את הזוהמא הם סיגים מכסף אשר בם עיקר זוהמת נחש והזדכם במירוק עד גדר שמאז עד מתן תורה תספיק לפסוק זוהמתן יתדבקו במלכם היא שכינה אשר עמהם וע"כ לא יצאו כי אם א' מה' או מנ' או מת"ק אשר הם גוי גדול האיכות. ויצדק בהם גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו ועל כן הוצרך יהיו שם כי שם תהיה הכנת היותם גוי גדול כמדובר:
ועל הב' למה לא השלים יעקב הגרות בארץ כיצחק ויונח שקט על שמריו ובגולה לא ילך כי אם זרעו אחרי מות אביהם אמר אליו אנכי ארד עמך כו' לו' אם אינך הולך עם זרעך הלא תאבד תקות גאולת בניך חלילה כי ישקעו בטומאת מצרים ואין מקומם ע"כ צריך שכינה עמהם מחופפת עליהם כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף בל תשלוט בם טומאת מצרים והוא מאמר חז"ל כי ארבעה דברים שנמצאו בהם אשר אין כל העולם כדאי להם שלא שינו את שמם שלא שינו את לשונם. שלא נחשדו על לשון הרע ולא נחשדו על העריות כי אחת היתה ופרסמה הכ'. וכמאמרם ז"ל (ויקרא רבה פ' ל"ב) כי זה מאמר הכ' גן נעול אלו הזכרים גל נעול אלו הנקבות שכלם גדרו עצמם מן הזמה וארז"ל שאמרה שכינה כל עוד שאני עמהם אין קונים שם רע כי מהיות השכינה מרחפת עליהם עצרו כח לבלתי הטמא בד' דברים הללו. ולבלתי הדבק לגמרי בטומאת מצרים. וזאת תהיה כונת הכתוב באומרו כנשר יעיר קנו כו'. והוא כי הנה ארז"ל כי דרך הנשר בבואו אל בניו כי לבל יבעתם אם יבא פתאום ואולי הם ישנים כי יעוררם תחלה ואח"כ ירחף עליהם. ואח"כ ישאהו על אברתו: ואחשבה כי בנועם משלם כוונו כי כן עשה ית' עם ישראל במצרים כי מתחלה נתנה בם שכינה התעוררות יקיצו מתרדמוחם להיות דבקים בה' בל ידבקו בטומאת מצרים כמשז"ל שאמרה שכינה כל עוד שאני עמהם אין קונים שם רע ועי"כ על גוזליו ירחף הם בכורי ישראל שעבר לנגוף את מצרים ואותם הציל ובעת צאתם יפרוש כנפיו ויקחהו מתוך טומאתם כד"א לקחת לו גוי מקרב גוי ואח"כ ישאהו על אברתו הם מלאכי שכינה אשר נשאום ממצרים מרממסס סכותה שהם מלאכי השרת כמאמרם ז"ל (ש"ר פ' כ') על פ' ואשא אתכם על כנפי נשרים:
הנה כי לולי היתה שכינתו ית' עם ישראל במצרים היו אבודים. ובזה נבא אל הענין והוא כי אין שכינה שורה בעיר אם אין שם מי שיהיה מרכבה אליה ע"כ אמר הוא ית' ליעקב הנה הוכרח תבא עם בניך מצרימה כי הלא אנכי ארד עמך מצרימה ובלעדיך אין איש ראוי תשרה שכינה עליו לרדת מצרימה וש"ת א"כ מה הועלתי להם אם בהעלות אותי תעלה שכינה עמה וישארו משוללי שכינה. לז"א ואנכי אעלך וכו' לו' עם שאנכי אעלך לא ישארו בניך בלעדי כי הנה גם עלה שהוא גם עלה את בניך. וש"ת למה הורידני בשביל שכינתך והלא היה יוסף במצרים מרכבה אליה כאמור בס' הזוהר כמדובר למעלה ואם נאמר שלא היה כדאי לכך מי נשאר במקום יעקב בסלוקו להיות מרכבה אל השכינה. לז"א ויוסף ישית ידו על עיניך בטעם זק"ף גדול כמרים קול ואו' ויוסף כלו' ויוסף אשר הוא מרכבה אל השכינה מאז ומה צורך אל ירידתי למען אהיה מרכבה אל השכינה הלא הוא כי ישית ידו על עיניך כלומר ימלא מקומך להיות מרכבה אל מדרגתך כלו' כי אינו דומה גדר השרת שכינה השורה עליך לגדר השראה שהיתה על יוסף כי הנה גדר אשר על יוסף לפי ערכו הוא אשר קדמה לבא עמו מאז ירד למצרים שעליה אמר שמני אלהים כו'. אמנם גדר גדול מזה הוא אשר עליך המגין נגד הבחינה על הד' דברים ויוסף ישית ידו כו' להיות מרכבה בהשתלשלותם אל המדרגה אשר עליך כי רבה היא על אשר היתה עליו. ועליה אמר גם עלה את בניך ע"י יוסף כמדובר והיא הבחינה שעליה אמר אנכי האל וכו' והיא אנכי ה' וכו' אשר הוצאתיך כו' שהיא למעלה מבחינת יוסף:
ה[עריכה]
ויקם כו'.
או' ויקם כו' מיותר שהל"ל וישאו כו' אך אמר קימה היתה לו מהאמור לו בבאר שבע כי תחת היותו עתיד לירד מצרימה בשלשלאות של ברזל אל פרעה זכה כי אדרבא נישא בעגלות אשר שלח פרעה לשאת אותו הן אשר שלח יוסף על פי פרעה:
כח[עריכה]
ואת יהודה כו'. יעקב שלח את יהודה אל יוסף על כבוד יוסף שיהיה שליח חשוב להורות לפניו של יעקב גשנה. שישלח יוסף עמו מי שיקביל אל אביו ויורדהו דרך גשן. כדי שילך שם אח"כ יוסף גושנה להראות לאביו ומה עשה יוסף בא עם יהודה גשנה תחלה להכין מקום לאביו וזהו ויבאו ארצה גשן ואחר שהכין לו מיד ויאסור יוסף מרכבתו ע"י עצמו לכבוד אביו כי אהבה מקלקלת השורה. ויעל לקראת אביו להקביל פניו ולהורות לפניו גושנה. והניח את יהודה במקום אשר הכין לאביו וירא אליו ויפול על צואריו והנה יוסף נפל תחלה על צוארי בנימין אחיו ויבך אמר כי עתה בכה על צואריו של אביו עוד מאשר בכה על צוארי בנימין כי צר לו על מה שסבל צואר אביו עול צרת פרידתו. מאשר סבל בנימין אחיו:
ל[עריכה]
ויאמר ישראל כו'. וירא אליו כו' כמפורש למעלה על פסוק אלכה ואראנו כו'.
לא[עריכה]
ויאמר יוסף כו'. הנה כתבנו למעלה כי כל חפץ יוסף היה בל יהיה אביו ואחיו תחת צל שרו של מצרים רק בארץ גושן אשר היתה לשרה כמפורש למעלה שקנה המקום שפע קדושה מצדה. ע"כ אמר אגידה לפרעה והוא כי אמר אם אמרתי ישבו נא אחי בארץ גשן אולי יחשוב שהוא לבל יורגש בבית פרעה מה שאתן להם. ע"כ אמר הנה אגיד לו אחי ובית אבי באו אלי סתם כלומר אצלי במצרים והאנשים רועי צאן כלומר ואיך יהיו פה כי תועבת מצרים הוא ואין לומר כי ישנו אומנותם שאי אפשר כי הלא אנשי מקנה היו ולא יוכלו עזוב אומנותם והראיה כי הנה צאנם ובקרם כו' הביאו משם וכל זה למען יאמר פרעה שירחיקו מפה ואז יקל הדבר שתהיו בארץ גושן והוא כי אעשה ידבר אליכם והוא כי היה בלבו להציג מקצת לפני פרעה שימשך לשאול מה מעשיכם. ואז ע"י תשובתכם שתאמרו אנשי מקנה כו' ימשך הענין ואתם לא תאמרו רועי צאן כמאמרי בל יראה שעצה היה בינינו רק בסגנון אחר לומר אנשי מקנה סתם שיהיו הצאן בכלל ולא מפורש:
והנה בבא יוסף לפני כרעה. אמר איך אומר באו אלי שיורה כי אני אדון הכל ועוד איך אומר באו ושהם רועי צאן אולי יבין כי תואנה אני מבקש להרחיקם מעלי מהטעם הנזכר בל יורגש בית פרעה מה שנוטלים ממנו. ג' פן יחוש המלך שקנו שביתה בלי רצונו ע"כ התחכם יותר ועל הא' לא אמר באו אלי רק באו סתם. ועל הב' אמר כמספר כמאורע ואומר בצאנם כו' באו. ועל הג' אמר והנם בארץ גשן כלו' לא לדור רק הנם מוכנים שם לרשיונך. והם שלא להזכיר היות רועי צאן עד יעשה מאליו כי ישאל להם פרעה מה מעשיכם והם יאומרו כמגידים האמת לתומם וע"כ ויציגם כו' ויאמר פרעה מה מעשיכם ויאמרו רועי צאן ואנן לשנות מלאכתנו כי היא מוסכמת בנו גם אנחנו גם אבותינו ולא הזכירו מיד שיחפצו בארץ גושן פן תראה עצה ביניהם אך הורו כאלו גמרו את מאמרם ואח"כ ויאמרו אל פרעה אמירה בפני עצמה. וזהו ויאמרו פעם שנית לגור בארץ באנו שעל גרות מיעט אין לשנות המלאכה. ועתה כלו' כיון שאינו להשתקע רק לגור עתה ישבו נא עבדיך כלו' כי עד כה לא לכוונת ישיבה היינו שם. ועתה ברשיונך ישבו בארץ גושן מקום מרעה. ובראות פרעה את אשר נשמר יוסף מלומר באו אלי כ"א באו סתם. וגם כשואלים רשיון לשבת בארץ גשן אמר על ראשונה לא כן הוא כ"א לאמר אביך ואחיך באו אליך כלו' מה שראוי לאמר הוא כי אביך ואחיך באו אליך כי אתה אדון כל הארץ ובידך הכל כי ארץ מצרים לפניך הוא. ובזה יתיישבו ב' קושיות. (א) מה בא להודיע אביך ואחיך באו אליך אלא אדרבה יוסף הוא המגיד לפרעה. ועוד או' לאמר כי איננו לאמר לזולת. ועל הב' אמר אחר שבענותך הייתי כשואל רשיון על ארץ גשן מדעתי היה כי מבלעדי אתה במיטב הארץ הושב וכו'. ואחר כי רצונם בארץ גשן ישבו בארץ גושן כו':
בשם אדמ"ו הגאון הגדול והמפורסם אב"ד ור"ם דק"ק אמשטרדם כבוד מהור"ר שאוך נר"ו: וז"ל
מה נמרצו אמרו יושר של כבוד הרב ז"ל דפח"ח ושפתים ישק. ואוסיף נופך משלי בעזה"י ליישב המקראות דברים ככתבם דבר דבור על אופניו והוא בשום לב על אומרו בתחלה בצווי במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך ישבו בארץ גשן וגו' נשמע מזה דארץ גשן המובחר שבארץ מצרם ואח"כ במעשה אמר ויושב יוסף וגו' ויתן להם אחזה בארץ מצרים במיטב הארץ בארץ רעמסס הרי ארץ רעמסס המובחר ונמצא המקראות סותרים זא"ז בשגם רש"י ז"ל רצה לתקן את זאת עיין ברא"ם מה שקשה על פירושו ז"ל. אמנם יובן ע"פ מאמר רז"ל מס' סוטה דף ל"ד ע"ב דחברון שהוא טרשין שבא"י היה מרעה טוב לבהמות דעבדא רעיא ושמן קנינא ע"ש. שמעינן מהא דמקום שהוא מרעה לבהמות אינו משובח כשאר מקומות. א"כ איפוא יפלא הדבר מאד על פרעה באומרו במיטב הארץ הושב וגו' ישבו בארץ גשן הרי ארץ גשן היה מקום מרעה לבהמות ואין אמר עלי' במיטב הארץ אכן באותו זמן אשר אין חריש וקציר שמה. ארץ גשן אף היא תחשב למיטב הארץ לפי שנמצא בה מרעה שמן ודשן לבהמות עכ"פ ועל כל הארץ היה חרב הנה כי כן יצדקו דברי פרעה באמר ליוסף במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך ישבו בארץ גשן כי היא הנקרא' לכל מילי מיטב לפי הזמן ואולם לאחר שבאו יעקב ובניו פסקה הרעב בשם והתחילו השנים ליעשות כסדרן בחריש ובקציר אז היתה ארץ גשן מן הפסולת שבמצרים כבתחלה. והנה יוסף נצטוה מאת פרעה להושיבם במיטב הארץ לכן נתן להם אחזה במיטב הארץ בארץ רעמסס כי הוא היתה המיטב בעת ההיא לזרעים ומ"מ עיקר ישיבתם היתה בארץ גשן למרעה הצאן. ויתכן בזה לשון הפסוק באומרו במיטב הארץ הושב וגו' ישבו בארץ גשן הוא כפול ל' הכי היל"ל במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך בארץ גשן אמנם ארץ רעמסס ודאי היתה היטב הארץ לזרעים וארץ גשן הגרוע. ולכן אמר ודאי ראוי להשיב' במיטב הארץ כעת ישבו בארץ גשן הכל לפי הזמן. ולזה ג"כ אמר ויושב יוסף וגו' ויתן להם אחזה וגו' לא אמר ויושב יוסף וגו' במיטב הארץ בארץ רעמסס ויתן להם אחזה שמה אלא ודאי עיקר מושבם היה בארץ גשן הטובה למרעה הצאן. אבל אחוזתם היתה בארץ רעמסס טוב הארץ לזרע השדה ולאכלם כנ"ל בס"ד נכון הכל יפה ויפה. עכ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |