הכתב והקבלה/בראשית/מו
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ד[עריכה]
אעלך. אחר שאעלך ואוציאך משם תוסיף מעלה על מה שהיה לך קודם רדתך לשם כאמרו ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה (רבינו עובדיה ספורנ'). וישמש מלת גם לשם תאר, כמו ולשם יולד גם הוא (נח יו"ד כ"א) שטעמו הוא המרובה ביתרון מעלותיו (דער פאָרציגליכע) כמש"ש, וטעם "גם עלה" עליי' רבת המעלות (ווירדיגעס עמפאָרשטייגען) וכולל בזה עליית זרעו ממצרים מרובים בתוספות מעלות נכבדות:
ויוסף ישית ידו על עיניך. לדעתי היא מליצה על המשתדל לשעשע ולשמח לב חברו אשר נפשו עגומה עליו מדאגה על צרה המעותדת לבוא עליו, כי זה דומה למשים יד על עין חברו בל יראה ברע אשר לפניו, וזה כי ראה יעקב שבירידתו למצרים תתחיל קיום הנבואה שנאמר לאברהם בברית בין הבתרים גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם, ואם באברהם נאמר אימה חשכה גדולה נופלת עליו מכש"כ ליעקב שהיה הולך ומתקרב לבוא בארץ אשר בו ימי הענוי ממשמשים ובאים ואף שהודיע ית' שמירידה זו תצמח לבסוף עלייה גדולה לבניו, בכל זה לא ימלט שנפש יעקב תהא עגומה מצרת בניו אחריו בהמשך ימי השעבוד, לכן בא אליו הדבור "יוסף ישית ידו על עניך" כלומר הנני מבטיחך כי שעשועי נפש לאין שיעור תמצא בהיותך קרוב ליוסף, הם ימלאו כל חדרי לבבך בשמחה וגיל, לא יהיה מקום פנוי בלב שתוכל דאגה ותוגה לשכון בתוכו, כי שעשועי נפש אלה שתשיג מבנך יוסף, הם יעמצו ויסגירו עיניך אשר תראה ברע אשר תמצא את בניך אחריך, והתוגה על העתיד אשר תראה בעין שכלך לא תהא שולטת ברעיונותיך להדאיב את נפשך, מרוב שמחה הזמנית שתשתעשע עם יוסף, וכמו שהעיד הכתוב, ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה שאמרו בו המפרשים, כי שבע עשרה שנה שהיה במצרים קרוב אל יוסף, הם לבד היו ימים של חיים, כי כל שנותיו הקודמות היו ימים של צער ואינם ימים של חיים. מלת עיניך כפול בהוראתו, ראות השכל, והענוי (עלענדען בליקק) כמו אולי יראה ה' בעיני (שמואל ב, טז יב) שפירושו בעניי כמ"ש הרשב"ם שם, היו"ד שבין העיי"ן והנו"ן ראוי להתאחר, ומשפטו בעניי וטעמו כאן מראה עיניך בענוי העתיד, ובמכדרשב"י (ויחי רט"ז ב') כל יומוי דיעקב בצערא הוה וכו' וכד יוסף אתפרש מניה מה כתיב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה וגו' וכל יומין דיעקב לא הוה ליה צער כהאי והוה בכי כל יומא לאינון שבע עשרה שנה דיוסף, מאי קאתיבו ליה ויוסף ישית ידו על עיניך הא לך שבע עשרה שנה אחרנין בענוגין ותפנוקין והנאות וכסופין הה"ד ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה וגו', ובפרקי דר"א אמרו, יוסף ישית ידו על עיניך, יעמץ עיניך לאחר מיתה, אפשר שהמכוון בו, הוא יעמץ עיניך בחייך מלראות מה שיהיה אחר מיתתך, כלומר שמצד שעשועיו לא תשים לב על העוני והשעבוד שיהיה לזרעך אחר פטירתך, והרשב"ם פירש יוסף ישית ידו על עיניך, על עניניך, וצרכיך, הוא ישתדל לעשותם, ולא יתכן כי מה המה הענינים הרבים והצרכים הגדולים שהיו מוטלים על יעקב עד שאין אחד משבעים נפשותיו יכולים להשתדל בהם בלעדי יוסף:
י[עריכה]
ושאול בן הכנענית. בתיב"ע שאול הוא זמרי דעבד עובדא דכנענאי בשטים, וכ"א (סנהדרין פ"ב) היא זמרי בן סלוא הוא שלמיאל בן צורי שדי היא שאול בן הכנענית, ואמר הגר"א ח"ו שלזמרי יהיו נשמה אחת עם שלמיאל הצדיק בחיר ישראל, אבל הוא ע"ד גנאי לו ולמשפחתו ולשבטו, והיה החטא פורח מן השרש משאול בן הכנענית, וכמ"ש שרש פרה רוש ולענה, שרש שיצמח ממנו פירות רעות, ועד"ז אמרו פסל מיכה עבר עם ישראל בים, והלא היה כמה מאות שנים ביניהם, אלא השרש שצמח ממני איש מיכה שעבד הפסל, הוא שעבר עמהם, וכמו שנסתלקה השכינה בעת שראה יעקב את אפריים שעתיד לפרוח ממנו ירבעם ב"נ:
יז[עריכה]
ושרח אחתם. כתב רמב"ן (פנחס ושם בת אשר שרח) לא אמר בת אשר כי לא היתה בתו כ"א בת אשתו שהיתה לה מאיש אחר, וכת"א בת אשר בת אתת אשר, לכן אמר כאן ושרח אחותם, שהיתה אחותם, מן האם ולא מן האב, ע"ש. וכדבריו אמר בספר הישר (הביאו רוו"ה) אשת אשר היתה הדורם בת אבימאל בן עבר בן שם[1], והיא הביאה עמה מעבר הנהר את שרח בתה, והיתה בת ג' שנים ותגדל הנערה בבית יעקב. והדברים תמוהים דא"כ איך נחשבה בכלל שש עשרה נפש שילדה זלפה ליעקב. ואף אם נדחוק לפרש ותלד שגדלה אותה זלפה, עדיין יקשה איך נחשבה בכלל שבעים נפש כיון שאינה מיוצאי ירך יעקב, וקרא אמר הבאים ליעקב יוצאי ירכו:
יח[עריכה]
שש עשרה. בני האמהות היה כפל מבני השפחות, כל גבירה שני פעמים כמו שפחתה, כי בני לאה ל"ב (ורק יוכבד השלימה למנין ל"ג לרבותינו ולמכדרשב"י יעקב עצמו השלים) ובני זלפה שפחתה החצי והוא ט"ז, בני רחל י"ד ובני בלהה שפחתה שבעה (הגר"א):
כ[עריכה]
אשר ילדה לו אסנת. כבר הודיענו במקץ כי אסנת ילדה לו את אפרים ומנשה, והיה יכול לומר בקיצור ובני יוסף מנשה ואפרים כבשאר בנים, ולמ"ד במסכת סופרים בספכ"א כי דינה הולידה את אסנת משכם, וכ"ה בפדר"א ובמדרש אבכיר בילקוט וישב וכ"ד יב"ע, כי אסנת בת דינה היא הנישאת ליוסף במצרים, א"כ נוכל לומר שהיא השלימה את מנין שבעים נפש, וכלל אותה הכתוב במ"ש למעלה (פט"ו) כל נפש בניו ובנותיו, אף שלא היה לו אלא בת אחת קרא את בת בתו בכלל בנותיו, ולטעם זה הודיענו כאן עוד הפעם אשר ילדה לו אסנת. ואפשר שנקראת אסנת שהוא בהיפוך אתוון אנסת, על שהיתה בת אנוסה, והא דכתיב מלבד נשי בני יעקב, ע"כ פירוש מלבד הנשים שלא הוזכרו שמותם ושלא היו מיוצאי ירך יעקב, שהרי הזכיר דינה והיא היתה אשת שמעון לדעת רבותינו:
כז[עריכה]
ילד לו. אמר בהם לשון יחיד, וכן לעיל (מ"א נ') וליוסף ילד שני בנים. וכן לקמן (מ"ח י"א) הראה אתי אלהים גם את זרעך, ג"כ בלשון יחיד, וראיתי בספר הדורות שהביא בשם נתיבת ישרים בשם ב"ש כי אפרים ומנשה תאומים היו, ואפשר שמטעם זה אמר בהם לשון יחיד שבלידה אחת נולדו וכאחד נחשבים:
ל[עריכה]
אמותה הפעם. מצרות אחרות נושעתי, ואחר התשועה אפפו עלי רעות, עתה בזאת שנושעתי מצרתך אחרי ראותי את פניך, יהי רצון שאמות בזאת התשועה ולא יוסיף עצב עמה (רע"ס), ולזה בא הה"א שיורה על הבקשה והרצון, כמ"ש בואתה צויתה:
לד[עריכה]
כי תועבת מצרים. להמפרשים תועבת לשון מיאוס ובזיון, יקשה איך יכנה את אחיו בשם המשוקץ והמתועב בעיני תושבי הארץ ואיך יאמר על מבוזים ושמתם שרי מקנה, והנכון כדברי רבותינו שאמרו במכדרשב"י (פינחס ר"ן ע"א) מאי תועבת מצרים וכי על דשנאין ליה כתיב תועבת מצרים אלא דחלא דמצראי ואלהא דילהון מקרו תועבת מצרים, כמה דכתיב כתועבות הגוים, דחלא דשאר עמין, ת"ח חכמתא דיוסף דכתיב ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ואוליף לון למימר אנשי מקנה היו עבדיך וגו', מלכא דהוה שליט על כל ארעא ואבא למלכא עביד כדא יעבוד לאחיו דישנאון להון ולא יחשבון להון, למעבד לון רועי צאן, אלא ודאי תועבת מצרים דחלא ואלהא דילהון אקרי הכי, וע"ד זה כתיב הן נזבח את תועבת מצרים, אמר יוסף כל מיטב מצרים היא ארץ רעמסס, וההיא ארעא אפרישו לדחלא דלהון לרעיא ולמיהך בכל ענוגין דעלמא וכל מצראי חשיבו לאינון דרעאן לדחליהון כדחליהון, אעבוד לאחי דירתון ההוא ארעא ויסגדון לון מצראי ויחשבון לון כדקא יאות, והיינו דכתיב כי תועבת מצרים כל רועי צאן מחשבין לון כדחליהון ע"ש. ולפי"ז תועבת מצרים דכאן אינו רק מצד ישראל, כמ"ש רש"י בתועבת מצרים (וארא ח' כ"ב). (וקרוב לומר כמו ששרש תאב באל"ף יורה כמו תעב בעי"ן (כבעמוס ו ח) התאב אנכי את גאון יעקב דתרגמא מנבל אנכי וכמ"ש רש"י שם, ככה תעב במקום תאב, וטעם תועבת מצרים כל רועי צאן, רועי צאן הם תאבה למצרים כלומר אהובים אצלם עמ"ש (וארא ח' כ"ב) וחד מהחכמים הראני נוסחא אחת בתרגום אונקלס שתרגם גם כאן ארי בעירא דמצראי דחלין לי' כל רעי ענא, ונראה דעתו ג"כ כדלעיל, והוא כמאמר המדמה והמשוה שני דברים זע"ז אף שאין בו כ"ף השואה כמו גור אריה יהודה, בנימין זאב יטרף, לב שמח ייטיב גהה, שבכולם צריך להוסיף כ"ף השואה, וכן כי חטאת קסם מרי, מדמה המרי לחטאת קסם כאילו אמר כתועבת וטעמו כמו שהצאן שהוא יראתם (תועבה) חשוב בעיניהם ככה רועי הצאן נכבדים אצלם, והנה גם במקומות המוזכר בהם כ"ף השואה ע"כ אין המכוון בו השתוות גמורה באין הבדל (דמיתי לקאת מדבר הייתי ככוס חרבות) לדמות בצורת הקאת והכוס כ"א השתוות בצד מה, ככה השתוות הצאן ליראתם אינו השתוות גמורה לחשוב הרועים ליראתם, כי חלילה לו ליוסף לחשוב כמו אלה כ"א השתיות בצד מה לענין היקר והכבוד. והנה רבותינו ישמשו מלת כי להוראות השתוות כמלת כמו, באמרם (פסחים ג') מר כי אתרי', ובסנהדרין (ס"ה ב') דמשתעי כי אורחי', ובזבחים (ל"א ב') בהאי כי אורחיה ובהאי כי אורחיה (שם צ"א ב') כי מנחה, מה מנחה (ושם ס"ב א') כי בית מה בית. דדמית עלאי כי אריא ארבא (ב"ב קס"ח א') ואפשר שבמאמר כי חטאת קסם מרי, מלת כי הוא כמלת כמו, וכן כאן כי תועבת פי' כמו תועבת. עמ"ש אמור כ"א י"ח כי כל איש:
- ↑ במקור נדפס: בן שרו וזו ט"ס דמוכח. בכ"מ מכונה עבר [בן שלח בן ארפכשד] בן שם.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |