משך חכמה/בראשית/מו
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
ויזבח כו' לאלקי אביו יצחק. משום דאמרו סוף פ"ק במגילה דנענש על שלא כבד אביו כ"ב שנה. היה ירא שמא יענש מדה כנגד מדה שיוסף לא יכבד אותו וכיו"ב ולכן זבח זבחים לעורר רחמים על שלא היה אצל אביו יצחק לכבדו. ודע דאמרו אבל כל ז' אינו משלח קרבנותיו דכתיב שלמים בזמן שהוא שלם (מו"ק ט"ו) ולכן בשעה שפירש ממנו יוסף והתאבל עליו יעקב כל הימים והיה חסר שפרשה ממנו שכינה לא הקריב קרבנות אולם כשידע שיוסף חי ותחי רוח וכתרגומו רוח נבואה לא היה חסר משלימותו, לכן אמר ויסע יעקב וכל אשר לו. שכל אשר לו בכוחות נפשו היו שלמים אתו לכן נסע באר שבע ויזבח זבחים. והנה היין והשמן שעשה יעקב בבית אל על המצבה היא מנחת נסכים דמתנדב אדם יין ושמן בפני עצמן ולא היו נסכים לזבח דהא היו על האבן ולא על המזבח. וקיי"ל דהני דברים דהווי כמנחה אין שנים מתנדבין וכמו דתנן בספרא כשם שאין שנים מתנדבין מנחה כך אין מביאין לא יין ולא עצים כו' רק או ביחיד או בצבור. וכאן הקריב בשבילו ובשביל כל בניו והיה חסר יוסף ובניו שהיו במצרים לא היה יכול להקריב מנחה ונסכים לכן רק ויזבח זבחים כו' ולא יצק שמן ויין. וזה מאמרם במד"ר על ברית השבטים הקריב הוא שהקריב עבור השבטים והיו כשותפים בקרבנן ודו"ק.
או יתכן דאין מנחה ונסכים בבמת צבור לר' יהודא ורבנן עיין זבחים קי"ז ובתוספות. ולכן בית אל היה דינו כירושלים. ונראה מרז"ל שזה ירושלים שיעקב קראו בית אל יעוין רש"י ויצא ובפרק גיד הנשה (חולין צ"א.) אבל בבאר שבע וכן בעיר שכם לא הקריב נסכים ושמן דהיה להם דין במת צבור ודו"ק בכ"ז.
או יתכן דהיה מקריב מעשר בהמה כמו שאמר וכל אשר תתן לי עשר כו' ולכן מעשר בהמה של חוצה לארץ לא קרב. כמו"ש ריש פרק מעשר בהמה לכן לא הקריב בבואו לארץ מפדן ארם.
ב[עריכה]
ויאמר אלקים כו' במראות הלילה כו'. הנה אצל אברהם ויצחק לא מצאנו זה רק ביעקב כאן ובויצא היינו מפני שהיה מוכן לצאת לחו"ל לגור. לכן בא אליו התגלות אלקות בלילה להראות שאף בלילה בחשכת הגלות שורה שכינה בישראל כמו שאמרו גלו לבבל שכינה עמהם וזה אברהם תקן תפילת שחרית ויצחק מנחה ויעקב ערבית והן איברים ופדרים שהן קריבין בין ביום בין בלילה והנה אמרו ז"ל שאין השכינה שורה בחו"ל רק למי שהיה רואה בארץ ישראל כמו שאמרו על יחזקאל סוף מוע"ק לכן סוף עבודה כמו הקטרת איברים שכבר נשחט ונזרק ביום נוהג אף בלילה. בינה זה ולזה אמר יענך ד' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב שבזמן שהם בצרה ובחשכת לילה ישגבך אלקי יעקב שנגלה אליו בלילה ודו"ק.
ומזה יצא לנו מוסר השכל שכאשר ישראל אוחזין אל הקבלה הנאותה והולכים בדרכי ולמודי אבותיהם אז הישראלי הוא גוי איתן עתיק יומין אשר נגלו אליו האלקים בהיות המקדש על מכונו אז שורה השכינה עמהם גם בחו"ל גם בלילה אבל בזמן ששכחו ברית אבותיהם ואינם הולכים בדרכיהם אז כשהם בפני עצמם הלא אין שכינה שורה בחו"ל ונסתלקה שכינה מהם ונתונים למשסה ולבז. כי שאינו חושב עצמו לגוי עתיק שכבר ראה והיה דבר ד' אליו ודו"ק.
בזה יובן מה דאמר (ירמי' ל"ב) כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת כו' להסירה מעל פני הוא כי בגבעון כתוב בלילה הוא נראה אלקים לשלמה זה בבמת צבור וכשנבנה הבהמ"ק והתפלל והיה גלוי שכינה כתוב וירא ד' אל שלמה בלילה בדבה"י ולא זכה להראות אליו ד' כי אחרי גלוי שכינה כזאת לעיני כל ישראל יען כיום גזר על ישראל שיגלו על שנשא בת פרעה כו' לכן היה מתגלה להם בלילה להורות שגם בגלותן יהיה ד' עמהם ולזה אמר במלכים בגבעון נראה ד' אל שלמה בחלום הלילה ולכשנבנה בהמ"ק וירא ד' אל שלמה שנית כאשר נראה אליו בגבעון לא במעלה גבוה יותר רק כמו בגבעון. ודו"ק.
ד[עריכה]
אנכי ארד עמך וכו' ויוסף ישית ידו על עיניך. יתכן כי אמר לו שבל יחקור בעיונו ובעיניו השכלים על תכלית ומהות הענין שצריך לירד למצרים ולעלות כי מה זה תכלית וסבה לאיזו שלמות. שלאברהם אמר לילך לארץ כנען להשאר שם בארץ המיוחדת לו אך לילך למצרים מה זה תכלית. אמר כי הענין של יוסף ישית ידו על עיניך שזה הענין יעצום עיניך שבל תחקור ובל תסתכל אחרי דרכי ההשגחה כי רמו. כי מי מלל זה אשר הצער של יוסף יהא לתכלית נרצה כזה שידור במצרים ויהי לשליט ויפרסם דעות צודקות וכל הארץ יהיו כפופים לו הלא זה הענין די לשום יד ולכסות השקפת עיניך והבטת הבנתך המוחשת וזה ע"ד צחות.
ז[עריכה]
בנותיו ובנות בניו הביא אתו לפי הפשט הוא מכוון על נשי בניו וכדאמר במדרש רבה פ' וישב על קרא דכל בניו וכל בנותיו כו' וזה רמז מה שחושב ובני בניו אתו, והפסיק במלת אתו ואחר זה בנותיו כו' אתו להורות דהיו אסורין בתשמיש בבואן מצרים מפני הרעב דאסורים בתשמיש כמו שדרשו על קרא דוליוסף יולד כו' בטרם תבוא שנת הרעב בתענית, וזה כמו שכתוב בנח בבואן אל התבה ודו"ק[1].
יח[עריכה]
אלה בני זלפה וכו' שש עשרה נפש, בכולהו כתיב ילד ליעקב כל נפש, וכאן לא כתיב כל, ויתכן, מפני שאמר בספר הישר שסרח איננה בת אשר רק בת אשתו ונתגדלה אצל אשר לכן לא אמר כל.
יט[עריכה]
בני רחל אשת יעקב יוסף ובנימין. לפי שמצאנו באברהם ששלח בן פלגשו וכן ביפתח בן אשה זונה גרשוהו אחיו מבית אביו וכו' באו אחי יוסף עם אביהם שלא יאמרו מסתמא הוא בן אשה פחותה ויגרשוהו מבית אביו לכן פרסמוהו כי אמו עקרו של בית ואחיו בן אמו בנימין אשר לא עזבו ובשבילו חרדו כל החרדה הזאת ופשוט.
כב[עריכה]
בני רחל כו' אשר ילד ליעקב ולא כתוב אשר ילדה ליעקב כמו בשאר נשים לפי התרגום יונתן שבתוך הבטן הוחלפו יוסף מבטן לאה לתוך בטן רחל אם כן לפי מה שדרשו בסוף פ' המפלת דאשר ילדה הוא על הריון שאשה מזרעת תחלה יולדת זכר אם כן לא היה הזריעה מרחל לכן רק על הלידה לבד כתיב אשר ילד ודו"ק.
- ↑ מהשמטות בסוף ספר בראשית.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |