טעמא דקרא/בראשית/יט

טעמא דקרא בראשית יט

ג

ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו. פירש"י פסח הי'. וי"ל דלכך עשה להם משתה שישתו ד' כוסות ולכן הקדים המשתה למצות דהכוסות קודמין לאכילת מצה, וסמך מצות אפה ויאכלו לטרם ישכבו רמז שאין מפטירין אחר מצה אפיקומן.

יא

וילאו למצוא הפתח. להגיד רשעתם שגם אחר שראו הנס שהוכו כולם בסנורים מ"מ חיפשו הלאה את הדלת לשוברו. מאאמו"ר זללה"ה. וכן מש"כ ויהי כמצחק בעיני חתניו הוא להגיד רשעתם דהרי כתיב ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית מנער ועד זקן כל העם מקצה וא"כ גם חתניו היו ביניהם (ואף את"ל שלא היו ביניהם עכ"פ בודאי ידעו מזה שהרי כל העיר היו שם) וכולם ראו הנס שהוכו בסנורים פתאום כל העיר והבינו שיד המלאכים כאן ואפ"ה כשא"ל שמשחית השי"ת את העיר לא חשו כלל לדבריו רק הלעיגו מהם.

טז

ויתמהמה. טעמו שלשלת ועוד ג"פ בתורה ויאמר וימאן וישחט. וראיתי בספר א' דשלשלת מורה להארכת הענין ועפ"ז נראה לפרש את כולהו, ויתמהמה שהתמהמה יותר מהראוי. ויאמר שהאריך בדבריו הרבה אלא שלא הספיק לסיים ובאת רבקה כמ"ש טרם כלה לדבר וגו'. וימאן משום שמאן בתוקף הרבה שלא תפציר בו יותר. וישחט משום שהאריך בשחיטת השלמים יותר מהעולה והחטאת כדי שיצא הרבה דם שהי' צריך להזות ממנו על התנוכים והבהונות [ואע"ג דבכל הזבחים קי"ל ביומא מ"ח א' דלכתחלה צריך לקבל כל הדם עי' במאירי שם ל"ב ב' שאינו אלא מדרבנן. הערת ח"א]. ועוד ג' בנ"ך, נבהלו בישעי' י"ג י"ל ע"פ מכילתא פ' שמעו עמים כעס של העכו"ם שאין בו רצון והוא בהלה ארוכה ע"ש. ויאמר בריש עמוס י"ל משום שנתנבא בזה זמן רב קודם ועי"ז הוחזק לנביא כמ"ש הגאון מלבי"ם ז"ל וזהו ויאמר באורך. ואמר לה בעזרא (ה' ט"ו) גבי כורש שאמר לדניאל שיטול כלי ביהמ"ק [והוא ששבצר כמ"ש בפסיקתא וברש"י שם א' ח'] כדא' בילקוט אסתר פ' ותמאן שכשהי' כורש עדיין אצל נבוכדנצר א"ל דניאל שימלוך ויוציא כלי ביהמ"ק וזהו ואמר לי' מזמן מרובה.

כב

על כן קרא שם העיר צוער. יל"ע מתי נקראת צוער הרי כתיב בסמוך ויעל לוט מצוער כי ירא לשבת בצוער ואי' במדרש שכל טוב דמיד שיצא מצוער נהפכה וכ"ה בב"ר פ' לך לך מלך בלע שנבלעו דיורי' ע"ש בפ' מהרז"ו ומשמע שלא עמדה אפי' יום א' וא"כ מתי קראו לה צוער. ונראה הכונה שהתורה קראה לה בפ' לך לך מלך בלע היא צוער ע"ש העתיד עי' כתובות י' ב'.

כו

ותהי נציב מלח. בפדר"א (ספכ"ה) ובספר הישר אמרו שכל היום לוחכים אותה השוורים עד אצבעות רגלי' ובבקר צומחת שנא' ותבט וגו' ותהי נציב מלח ומפ' הרד"ל דדריש נציב לשון נטיעה הצומחת כו' ע"ש. ומ"מ נראה פשוט דהנוטל מלח ממנה פטור ממעשר דאין זה צומח מהאדמה אלא ממה שנשאר מרגלי' חוזר וצומח והוי ככמהין ופטריות ועי' בירו' ריש מעשרות דכל דבר שאין נזרע פטור ממעשר [וגם מצד הפקר פטור]. (ואולי על המלח הזה שאל עשו אם חייב במעשר ועי' נדה ע' ב').

בנדה ע' ב' אשתו של לוט מהו שתטמא א"ל מת מטמא ואין נציב מלח מטמא. יל"ע מ"ש ממת שנשרף ושלדו קיימת דטמא (נדה כ"ז ב') אע"פ שנהפך לאפר וגם כאן שלדה קיימת כמ"ש בפדר"א ספכ"ה. וי"ל דהא אמרי' שם שכל יום לוחכים אותה השוורים עד אצבעות רגליה ובבקר צומחת א"כ שלדה כבר כלה מזמן ובריה אחרת היא.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)