הרחב דבר/בראשית/יט

הרחב דבר בראשית יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אכן למאי פי׳ הכתוב שהיה כן. אלא יש עוד כונה בזה דענין כל הספור דאנשי סדום הרשיעו עם המלאכים עצמם ולוט עשה עמהם צדקה וניצל. יש להבין הלא הקב״ה ירד לראות כ״י הכצעקתה הבאה עשו בלי זה העסק. וכן לוט היה ראוי להציל אותו גם בל״ז וא״כ למאי סיבב הקב״ה זה העסק. אלא מתחלה יש לדעת דכך מדתו של הקב״ה כשרצונו ית׳ להעניש אומה או אדם ועדיין לא הגיע מדה״ד לכך אזי מסבב המקום ית׳ להגיעם לידי חטא חמור ויענשו ע״פ מדה״ד. וכ״כ בפי׳ המשניות להרמב״ם שלהי מ׳ ברכות בפי׳ הפסוק עת לעשות לה׳ הפרו תורתך. כשיבא העת להפרע ולהנקם יזדמנו סבות להפר התורה כדי שיבא עליהם העונש במשפט. וזה הענין עמוק עמוק מי ימצאנו כו׳ עכ״ל וכן היה בכנענים בעת שבאו ישראל לארץ כדתניא בת״כ והבאתי בס׳ דברים ט׳ ה׳. וכן כתיב בבני עלי ולא ישמעו לקול אביהם כי חפץ ה׳ להמיתם פי׳ שהקשיח ה׳ לבם משמוע כדי שיגיע להם העונש ע״פ מדה״ד. והטעם של החפץ הוא לפי הענין כמו בבני עלי היה החפץ כדי להראות חומר מקדש וקדשיו. ובכנענים כדי שיבואו ישראל לארצם וכן הרבה. וה״נ להיפך כשרצונו ית׳ להגביה קרן אומה או אדם אבל לא הגיע לזה השכר עפ״י מעשיו. הקב״ה מזמין לפניו מצות ומע״ט שיבא לידי כך ויקבל שכרו משלם ע״פ מדה״ד והכי תניא במכילתא סדר בא פ״ח. ר׳ מתיא בן חרש א׳ ואעבור עליך וגו׳ הגיע שבועתו של הקב״ה שנשבע לא״א ולא היה בידם מצות שיעסקו בהם כדי שיגאלו שנא׳ שדים נכונו וגו׳ נתן להם הקב״ה שתי מצות כו׳ וכזה אירע במעשה סדום דבאמת נראה ממה שאמר ה׳ זעקת סדום ועמורה כי רבה. שאע״ג שמצד החטא לבד לא הגיע שיעשו כלה לולי שרבה זעקת הנרצחים כמש״כ לעיל ע״כ הגיע זה העסק שהביאם לידי גמר הדין הקשה. וכן לא היה לוט כדאי להיות ניצול בזכות עצמו כאשר כך עלה ברצון תחלה אלא שנשתנה הדבר כאשר יבואר לפנים. מש״ה היסב הקב״ה שיבואו המלאכים בדמות ב״א גדולים בערב דוקא וזה הביא שיתפעל לוט וישתדל בכבודם ובזה יגדל זכות עצמו וכמו שיבא לפנים. וחקירה זו אי׳ גם בזוה״ק פרשה זו בשם ר״א באופן אחר קצת:

ובזה מתיישב שיטת התוס׳ ריש פסחים דהא שהוכיחו חז״ל דאסור לילך יחידי בלילה מדכתיב וישכם אברהם בבקר הוא מהאי קרא דסדום. דמש״ה לא נזדרז לצאת מביתו לדרך אל אותו מקום. אבל בברכות ד״ו מפורש דאל המקום הוא שקבע לתפלתו תמיד בבית מדרשו. וא״כ קשה איך למדו מכאן דאל יצא יחידי בלילה ואיזה דרך היה כאן מביתו לבית מדרשו. וגם לפי׳ הראשון קשה מנלן דמזה הטעם. דילמא משום דלעולם יצא אדם מביתו בכי טוב. לא יצא עד הבוקר. אבל אם הוא כבר בדרך רשאי לילך אף יחידי. אלא נראה דמשום שאברהם ליוה להמלאכים ג׳ פרסאות כמש״כ לעיל י״ח ט״ז כדין תלמיד לרב וכדאי׳ בחולין דצ״א גבי יעקב וא״כ כאשר היה התחלת הענין כחצות היום וגם הסעודה נמשך איזה שעה ולא היה כדי לילך ג׳ פרסאות ולשוב לביתו ע״כ לן אברהם בדרך. וישכם בבוקר לילך לבית מדרשו. ובזה נתיישב הכל:

והנה אמרו בפ׳ הרואה. דהרואה אשתו של לוט מברך שתים על לוט ברוך זוכר הצדיקים. וקשה מאי תלה ברואה אשת לוט הלא בהגיעו למקום סדום ראוי לברך. ולדברינו ניחא משום דאין מברכין על נס נסתר ומכש״כ זוכר את הצדיקים. שהוא ענין זכירת אברהם. ואם היה נשלח מן ההפכה לפני בואו אין לברך ע״ז כלל. אלא בהגיעו לאשת לוט וידענו מזה שכבר החל הזעף ומכ״מ ניצל בזכירת אברהם. מש״ה מברכים שם. ועי׳ מש״כ בהע״ש סי׳ כ״ו אות ו׳:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.