טעמא דקרא/בראשית/יב

טעמא דקרא בראשית יב

פרשת לך לך

ג

ונברכו בך כל משפחות האדמה. וביבמות (ס"ג א') א"ל הקב"ה לאברהם שתי ברכות טובות יש לי להבריך בך רות המואביה ונעמה העמונית, הנה בר"ה (ט' ב' וברש"י) מבואר דהרכבה היינו שמרכיב ב' אילנות או ענפים זה ע"ג זה והברכה היינו שמבריך ענף א' בארץ ומוציאו ממקום אחר ויוצא אילן אחר ולפעמים מבריכין בתוך מין אחר באדמה כדתנן ברפ"ז דכלאים הבריכה בדלעת היינו שעובר תחת האדמה בתוך הדלעת ויוצא ממק"א, ולכאו' כאן הו"ל למנקט הרכבה ולא הברכה שהרי דומה לב' מינים המתחברים. וי"ל דבהרכבה כ"א נותן טעם בחברו ומתמזגין ויוצא מין שכולל שניהן אבל בהברכה אין המין שמבריכין לתוכו מקבל ממנו טעם רק נותן לתוכו טעם כדתנן בפ"ק דכלאים מ"ח אין תוחבין זמורה של גפן לתוך האבטיח שתהא זורקת מימי' לתוכו והיינו שהאבטיח זורק מימיו לתוך הגפן ונותן בו טעם כמו שפי' הר"ש וה"נ כאן הכונה שהגרים יקבלו השפעה ותועלת מישראל ולא להיפך ולכן מדמה לה להברכה.

ד

ואברם בן ע"ה שנה בצאתו מחרן. ומה שלא א"ל הקב"ה ללכת לא"י עד שהי' בן ע"ה שנה, כי זה הי' א' מי' נסיונות ואדם צעיר שעובר למקום אחר אינו נסיון כ"כ אבל אדם מבוגר בן ע"ה שנה לצאת ממקומו הרגיל הוא נסיון גדול.

ז

ויבן שם מזבח. פירש"י על בשורת הזרע. אע"ג דכבר נאמר לו בתחלה ואעשך לגוי גדול יכול להתקיים בישמעאל או באחרות אבל זרעך ידע שזה בן משרה כמ"ש בנדרים (ל"א א').

יג

למען ייטב לי בעבורך. פירש"י יתנו לי מתנות. ותמוה וכי הסכים לתתה בשביל מתנות, ועוד הרי לא רצה מתנות ממלך סדום. וי"ל דה"ק אם ירצו לקחתך יצטרכו לתת לי מתנות כדי שאסכים ואז אוכל לבקש מתנות גדולות שלא יהא בכחם לתת אבל אם ידעו שאת אשתי ידעו שאין עצה לקחתך אלא שיהרגוני וזה לא עלה בדעתו שהמלך יקחנה שהוא בודאי יכול למלאות כל בקשותיו (שו"מ קצת מזה בפי' הגאון מלבי"ם ז"ל וכן הראוני קצת כעי' זה בחי' הר"ן שנדמ"ח על בראשית).

טז

ולאברם היטיב בעבורה וגו'. ולכאורה למה לא החזיר אברהם את המתנות לפרעה שהרי נתנום לו רק משום שחשב ששרה אחותו. וי"ל משום דטעות עכו"ם מותרת כמבואר בב"ק (קי"ג ב'), ואם יחזירם יעבור על לא תחנם.

ויהי לו צאן ובקר וחמרים ועבדים ושפחות ואתנת וגמלים. מה שהכניס העבדים והשפחות באמצע הבהמות נראה שרצה לסמוך העבדים לחמורים והשפחות לאתונות כמ"ש בגמרא עם הדומה לחמור (שו"ר כעין זה ברוקח).

יז

וינגע וגו' נגעים גדולים. יל"ע מהו נגעים גדולים. ויתפרש ע"פ גמרא כתובות (ע"ז ב') כ"ד מוכי שחין כו' ובעלי ראתן קשה מכולן וכאן לקה בראתן כדפירש"י ממדרש ולכך נקרא גדולים, ואפשר שמזה למדו חז"ל שלקה בראתן דהרי כולן תשמיש קשה להן כדא' בגמרא שם רק מלשון גדולים דייק וכן משמע בירושלמי סוף המדיר ע"ש.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)