רד"ק/בראשית/יב

רד"ק ‏ בראשית יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויאמר ה' אל אברם, ויאמר, פירושו וכבר אמר לו קודם צאתו מאור כשדים ועל פיו יצא כמו שאמר "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים". ואפשר שבא אליו הדבור פעם אחרת בחרן. ומה שאמר לך לך, כן הוא מנהג הלשון כמו, וילך לו (שמות י"ח) אלכה לי (ירמיה ה') אשובה לי (במדבר כ"ב ל"ד) קחו לכם (מ"ה י"ט) והדומים להם.

מארצך, כי קשה לאדם לצאת מארצו אשר גר שם ימים רבים כל שכן אם נולד שם, זהו שאמר וממולדתך, כל שכן שיניח בית אביו ומשפחתו וילך לו אל ארץ לא ידע תמול שלשום זהו שאמר מבית אביך.

אל הארץ אשר אראך, ואלו אמר לו אל ארץ כארצך טובה או טובה ממנה לא היה כל כך קשה, אבל אמר אל הארץ אשר אראך ולא ידע הטובה היא אם רעה, וכל זה אמר לו האל להודיע חבתו של אברהם אבינו שכל אלה הדברים קשים לאדם והכל קבל מאהבה לעשות רצון האל:

ב

ואעשך לגוי גדול, אע"פ שאשתך עקרה אני ארפאנה, ובזאת הארץ תלד.

ואברכך, אוסיף טובתך בעושר ובנכסים ובכבוד, כמו שאמר ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב (י"ג ב').

ואגדלה שמך, שיהיה שמך נודע בגוים לרוב ברכתך וליושר מעשיך והצלחתך, כמו שקרה לו בדבר ארבעה המלכים שעשה לו שם גדול אז, כי במעט אנשים נצח ארבעה מלכים, ובני חת אמרו לו, נשיא אלהים אתה בתוכנו, וכן אמר לדוד "ועשיתי לך שם כשם הגדולים אשר בארץ" (ד"ה א' י"ז) וזהו מטובת האל לאדם.

והיה ברכה, כמו ותהיה, צווי במקום תי"ו איתן, וכן "עלה ומות בהר" (דברים ל"ב) "ואם בין כוכבים שים קנך" (עובדיה א') והדומים להם. אמר לו כל כך תהיה ברכתך והצלחתך גדולה עד שתהיה ברכה לאחרים, כי כשיברך אדם בנו יאמר לו, האל יברכך כברכת אברהם:

ג

ואברכה מברכך, בעלי בריתך ומבקשי טובתך, כמו ענר אשכול וממרא, וזולתם שלא נזכרו אני אברך אותם בגלליך, ויכירו כי באהבתם אותך תרבה טובתם, כמו שנאמר בדבר יוסף "ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף" (ל"ט ה') ונאמר ביעקב אבינו נחשתי ויברכני ה' בגללך.

ומקללך אאור, בקללה לא אמר לשון רבים, כי מעטים יהיו המקללים אותו ומבקשי רעתו.

ונברכו בך כל משפתות האדמה, כל המשפחות שתגור בתוכם כמו ארץ כנען וארץ פלשתים וארץ מצרים, אשלח להם ברכה מיום שתגור ביניהם לזכותך, כדי שיאהבוך וינשאוך:

ד

וילך אברם, ובא לו עד חרן והניח שם אביו ובא לו לארץ כנען.

כאשר דבר אליו ה', שלא שאל ולא נסה אלא האמין בו שיקיים לו מה שאמר לו.

בצאתו מחרן, והניח אביו שם אולי נתעכב שם ימים לפתותו אולי ילך עמו ולא רצה, והניחו ויצא, והיה בן ע"ה שנים בצאתו מחרן.

ה

ואת לוט בן אחיו, כי היה נשמע אליו והניח זקנו והלך לו עם אברם.

אשר רכשו, הוא ולוט, והרכוש כולל כסף ושאר המטלטלים.

ואת הנפש אשר עשו בחרן, העבדים והשפחות שקנו בחרן, ויהיה עשו כמו "עשה לי את התיל הזה" (דברים ח') ודעת אונקלוס על אותם האנשים שהחזירו לאמונה טובה היא אמונת אברהם אבינו, כי לוט היה מאמונתו לפיכך נתחבר עמו, והוא גם כן היה קורא לאנשים ומראה להם טעמים שיאמינו בה' ויעבדו אותו לבדו ולא הגלולים לפיכך אמר אשר עשו ולא אשר עשה. ורז"ל (ב"ר ל"ט) דרשו אשר עשו על אברהם ושרי, הוא מגייר את האנשים והיא הנשים, אשר עשו, כמו "אשר עשה את משה ואת אהרן" (שמואל א' י"ב ו') שגדלם ולמדם.

ויצאו ללכת וגו' כלם היה לבם נכון ללכת ארצה כנען עם אברהם וכן עשו:

ו

עד מקום שכם, ר"ל עד גבול שכם, אולי אלה המקומות שזכר הם בהכנס אדם לארץ כנען בבאו מחרן, ובא עד שכם וישב שם, ואחר כן עד אלון מורה. ובדרש, כי ראה בנבואה כי בשכם יענו את דינה ובני יעקב יעשו נקמה באנשי שכם, והתפלל שם לאל שיצילם מהערים אשר סביבותיהם ושמע האל תפלתו, כמו שאמר ויהי חתת אלהים וגו',

עד אלון מורה, ראה ששם יקבלו ישראל עליהם התורה לקיימה בברוך וארור, כמו שנאמר "אצל אלוני מורה" (דברים י"א ל') והתפלל עליהם לאל שיטה לבבם לטובה ויקבלו עליהם התורה בשבועה. אלון ואלוני,

מישור כתרגומו, ומורה שם אדם נקרא המשור ההיא על שמו.

והכעני אז בארץ, כי אלה המקומות היו לכנעני שהוא משבע האומות, כמו שאמר "בארץ הכנעני היושב בערבה" (דברים י"א ל')

ומה שאמר אז בארץ, להודיע מעשה האל ורצונו לאוהביו, כי אברם היה עובר בארץ עם מקנה רב מאד והיו רועים במרעה ארץ בכל מקום שהיה עובר שם ובעלי מקומות המרעה לא היו אומרים לו דבר, וזה היה דבר גדול ומעשה נס מאת האל, והכיר אברם בזה כי היה מקיים לו האל מה שייעדו האל בברכה. ויש מפרשים (רש"י ו') כי אמר אז בארץ להודיע כי מתחלה לא היתה לו הארץ אלא לבני שם, והעד לדעת רז"ל "ומלכי צדק מלך שלם" (בראשית י"ג) שאמרו שהוא שם בן נח, ואם כן ירושלים לא כבשה הכנעני עדיין:

ז

וירא ה' אל אברם, שם באלון מורה נראה אליו להודיעו כי היא הארץ שאמר לו שיראהו.

לזרעך אתן, אע"פ שהוצאתיך מארץ מולדתך להושיבך בארץ הזאת, לא אמרתי שאתננה לך מיד ואוריש הגוים מפניך, כי זה לא יתכן, כי אתה יחיד לא תוכל לישב הארץ עד שיהיו בניך רבים והם ירשוה, אבל מעתה תהיה לך מתנה שתעבור ותלך לארכה ולרחבה עם מקנך ורכושך הרב ואין מי שיאמר לך דבר, אבל לזרעך שיהיו רבים אתננה ואוריש הגוים מפניהם, ואפילו להם כשנכנסו לארץ שהיו שש מאות אלף ואלף שבע מאות ושלשים מלבד פקודי בני לוי, אמר "מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ" (שמות כ"ג ל').

ויבן שם מזבח, כטעם הודאה לאל שנראה אליו ובשרו בארץ ההיא שהיא טובה ורחבה זבת חלב ודבש שיתננה לזרעו:

ח

ויעתק משם ההרה, העתיק משם אהלו ללכת אל ההר שהוא ממזרח לבית אל שהיה עובר בארץ לראותה. ויט אהלה, נתעכב שם עד שבנה שם מזבח וקרא שם בשם ה'. אהלה בה"א כמו בוי"ו. בית אל מים, בית אל היה ממערב ההר והעי למזרח ההר, ובאותו ההר נטה אהלה ובנה שם מזבח לה' ושם קרא בשם ה', כלומר קרא ליושבי ההר ההוא שיבאו אל המזבח אשר בנה לשם ה' והראה להם דברים של טעם כי לאותו האל שבנה מזבח לשמו ראוי לעבוד לו לבדו לא לאלהים שעובדים הם והיה משיב רבים מהם לאמונתו כי שתי פעמים קרא שם בשם ה', אולי הכיר באנשים ההם שהיו קרובים לתשובה. ובב"ר (ל"ט) שהתנבא כי שם נפלו מבניו על עון עכן ובנה שם מזבח והתפלל עליהם:

ט

הלוך ונסוע, ממקום למקום.

הנגבה, לצד דרום של ארץ ישראל. ובב"ר (ל"ט) כל מסעיו היו לצד דרומה של ארץ ישראל שניבא כי שם יהיה חלק יהודה לדרום ארץ ישראל, והר המוריה בחלקו שעתיד להעלות בנו.

י

ויהי רעב בארץ, זה אחד מן הנסיונות שנסה האל את אברהם אבינו ועמד בכולן ולא הרהר אחר הקב"ה לאמר אתמל אמר לי ונברכו בך כל משפחות האדמה, והיום רעב בארץ שאני שוכן בה עד שאצטרך לצאת ממנה למקום אחר, אלא הכל היה מקבל מאהבה.

מצרימה, כי ברוב במצרים שובע ואפי' יהיה רעב בשאר ארצות, לפי שאינה שותה ממי מטר אלא ממי הנהר, כמו שאמר לא כארץ מצרים היא (דברים י"א י') ואברהם לא היה יוכל לסבול הרעב כי היו מקנהו רב ולא היו מוצאים מרעה, ועוד כי נפשות ביתו היו רבים.

לגור שם, לא להשתקע שם אלא לגור שם עד שיעבור הרעב מארץ כנען:

יא

ויהי כאשר הקריב, הקריב מחנהו, כי היה הולך לרגל המלאכה ולרגל ילדי נפשות ביתו, הקריב, פועל יוצא, וכן ופרעה הקריב, (שמות י"ד) הקריב מחנהו.

הנה נא ידעתי, אע"פ שפירוש נא, עתה, לא רצה לומר שלא ידע קודם לכן, כי כן ידע מקודם מיום דעתו אותה, אבל כן הוא דרך הלשון, וכן הנה נא אדני (י"ט ב') הנה נא מצא עבדך (שם י"ח) וזולתם:

יב

והיה כי יראו אתך המצרים, בני מצרים אינם יפים כמו בני ארץ כנען, אבל הם כעורים כי הם דרומים והם שטופים בזמה לפיכך כשהיה קרוב למצרים והיה בגבולה וראה אנשיה כעורים היה ירא כשיראו אשתו שהיא יפת תאר שיחמדו אותה, כי אם היה יודע זה מתחלה לא הלך למצרים אלא היה סובל הרעב ולא שיפקיר את אשתו; ולא ירא שיאנסו אותה ממנה וישכבו עמה כי אם יעשו זה פעם אחת לא יעשו פעמים רבות שישכבו אותה לעיניו כי זה יהיה חמס רב וחמס תמידי לא יסבלו אנשי העולם, אבל להרוג אותו אינו אלא פעם אחת ואחר כך תהיה מופקרת להם בלא חמס, כי לא יהיה לה בעל ומזה פחד אברהם, ולא סמך על הבטחת האל שהבטיחו, כי אמר שמא יגרום החטא וכן פחד יעקב אבינו אחר הבטחת האל וכן ראוי לכל צדיק שלא יסמוך במקום סכנה על הנס וישמור עצמו בכל תחבולה אשר יוכל, ועל זה אמר שלמה אשרי אדם מפחד תמיד (משלי כח יד) וכן אחז"ל (תענית ט') מניין שאין סומכים על הנס שנאמר לא תנסו את ה' אלהיכם (דברים ו') וכן ראינו שמואל הנביא כשהלך בשליחות האל ופחד משאול, ואמר "ושמע שאול והרגוני" (שמואל א' ט"ז) וגם האל שבח פחדו ולא אמר לו אל תפחד כי לא יהרגך, אבל אמר לו "עגלת בקר תקח בידך" והודה לו כי טובה היתה מחשבתו שהיה מפחד, וכן ראוי לכל צדיק שיעשה כן ולא יבטח על הנס.

ואתך יחיו, יעמידוך בחיים שלא יהרגוך להנאתם שאת יפת תואר, וכן החייתם כל נקבה (במדבר טו לא) ואותה החייתה (שם כב לג):

יג

אמרי נא. לשואלים אותך.

למען ייטב לי בעבורך פרושו וחיתה נפשי בגללך. בעבורך, פירש בעבור דברך שתאמרי אחותי את, והטובה שלא יהרגו אותו, כי לא נתכון אברם שיעשו עמו טובה אחרת ואע"פ שאמר ולאברם הטיב בעבורה הוא לא נתכון לכך, חלילה לו שיתכבד בקלונה כי קלונה יהיה קלונו, והטובה ההיא שהטיב לו פרעה לא ישרה בעיניו ולא היה מקבלה לולי שהיה רצון ברצונו והיה מפחד ממנו אם יעשה דבר שלא ברצונו, שהרי ממלך סדום לא רצה לקבל ממנו ממון אע"פ שהציל את שלו כי טוב עין היה ומסתפק במה שנתן לו האל, וממון רב היה לו:

טו

ותקח האשה. ארז"ל אמר ותקח שמשמעו בעל כרחה לפי שהיתה אשת איש, לא כאסתר דכתיב בה ותלקח אסתר (אסתר ב ח; שם טז) שמשמעו ברצונה, לפי שהיתה ברצונה פנויה והולכת להנשא למלך:

טז

ולאברם הטיב בעבורה, מיד שלקחה הטיב לו בעבורה לפי שאמרה אחי הוא, ומה היא הטובה ששלח לו צאן ובקר, ולהנאתו הטיב עמו פרעה שהיה סבור שתהיה לו לאשה, אבל אחר כן לא פייסו ולא בקש ממנו מחילה אלא ששלחו מארצו ולא כן עשה אבימלך.

ופירש ויהי לו, מאת פרעה ששלח לו:

יז

וינגע, באותה הלילה שלא יוכל לגעת בה.

ואת ביתו, אנשי ביתו והם שריו שהללוה לו ולקחוה לו, או פירש כל אנשי ביתו אנשים ונשים, כדי שיכירו כי אצבע אלהים הוא.

על דבר שרי, ולא יאמרו כי דרך מקרה היה. ודרך דרש (תנחומא) כי המלאך המכה אותם היה אומר זה על דבר שרי אשת אברם. ודרך הפשט כי פרעה פשפש בדעתו למה היו אלה הנגעים וחשב כי שמא אשת איש היא ושאל את שרי שתאמר לו האמת ואמרה לו כי באמת אשת אברם היא אלא מפחדה שלא יהרגוהו בעבורה אמרה אחי הוא, לפיכך ויקרא פרעה לאברם:

יט

ואקח אותה לי לאשה, לא לקחתי אותה לשכב עמה דרך זנות אלא להיותה לי לאשה.

הנה אשתך, הנה היא כמו שהיתה שלא נגעתי בה.

קח ולך, קחנה ולך ולא תשב בעיר כדי שלא יקחנה אחד העם מרוב תאותם אליה כי יפה היא מאד. ואברם לא חשש להשיב תשובה כמו שהשיב לאבימלך כי לא האריך פרעה עמו בדברים כמו אבימלך אלא דחקו לצאת מארצו:

כ

ויצו, לשמרו ולשמור אשתו שלא יגעו בה המצרים ולא בכל אשר לו.

וישלחו אותו, עד צאתו מגבול מצרים.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.