חידושי הר"ן/מגילה/ב/א
מגלה נקראת באחד עשר בשנים עשר וכו'. פעמי' בזה ופעמים בזה ולקמן במתניתין מפרש לה:
לא פחות ולא יותר. לא פחות מי"א ולא יותר מט"ו כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון בט"ו ובעי בירושלמי אמאי לא אמרי' מימות אחשורוש שהרי נעשה בו נס. ומשני כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל. שאלו היה אומר מימות אחשורוש לא היתה ירושלים ושאר ארצות ארץ ישראל בכלל מוקפין לפי שהן חריבות עכשו. אבל מנינן מימו' יהושע בן נון איתא לא"י בכלל. שאעפ"י שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן מימות יהושע בן נון וכדר' אליעזר דאמר אשר לו חומה אעפ"י שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן. וי"א מפני שתחלת מפלתו של עמלק בימות יהושע היה והוא תחלת הנס. ומנא לן דאזלינן מימות יהושע בן נון מדכתיב במגלה היושבים בערי הפרזות ש"מ למילף מפרזים דיהושע הוא דכתביה וכתיב גבי יהושע מלבד ערי הפרזות דכתיב בסיחון ועוג מה התם קרי ערי פרזים אף כאן בקריאת מגלה:
אלא שהכפרים וכו'. כלומר מאחר שהמוקפים קורין בט"ו ושאינן מוקפים קורין בי"ד הכל בכלל תו היכא י"א וי"ב וי"ג אלא שהכפרים נתנו להם חכמים רשות להקדים קריאתם בימי הכניסה שהם יום שני ויום חמישי שלפני י"ד מפני שבני הכפרי' מתכנסין לעיירות למשפט לפי שב"ד יושבין בעיירות בשני ובחמשי כתקנת עזרא ובני הכפרים אינם בקיאים כ"כ וצריכין שיקראנה להם אחד מבני העיר ולא הטריחום חכמים לחזור ולבא ביום י"ד ופעמים שאותו יום כניסה שהם מקדימים לקרות בו חל ביום י"א ופעמים בי"ב ופעמים בי"ג ולקמן במתניתין מפרש כיצד כפי' רש"י יום הכניסה שהיו באים לב"ד בשני ובחמישי וקשיא לרבינו הא דאמרינן לקמן במתניתין איזו היא עיר גדולה כל שיש בה י' בטלנין פחות מכאן הרי זו כפר ואי הוי טעמא משום ב"ד וכי בשביל שיש שם עשרה בטלנין יש שם ב"ד. ע"כ נראה לרבינו דמיירי בספר תורה שבני הכרכים מתכנסים בכל שני וחמישי לשמוע ס"ת והשתא אתי שפיר הא דתני לקמן איזו זו היא עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנין פחות מכאן הרי זה כפר ובאין לשמוע ספר תורה בעיר דכיון שאין שם עשרה בטלנין אין רגילין להתפלל במנין ולקרות בס"ת. והקשה החשה הרב ר' חיים ז"ל למה אמרינן מקדימין ליום הכניסה קרי כאן לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות שהרי בני העיירות גדולות קורין לבני הכפרים ביום י"א והן קורין לעצמן ביום י"ד. ובקמא דיבמות אמר רבא כי אמרינן לא תתגודדו כגון ב"ד אחת בעיר אחת פלג מורו כדברי ב"ש פלג מורו כדברי ב"ה ואם קרה נמי שבני העיר קורין לבני הכפרים בי"א בי"ב ובי"ג וקורין לעצמן ביום י"ד קרי ביה לא תתגודדו דהוי כב"ד אחד בעיר אחת דפלג מורו כב"ש ופלג מורו כב"ה. ואומר רבינו דלאו קושיא היא כלל שהרי עיקר התקנה כך היה בימי מרדכי ואסתר כיון שראו צורך בדבר ואלו ואלו מודין שקורין לבני העיירות ביום י"ד ולבני הכפרים יש להקדים ולהכי לא שייך כאן לא תתגודדו דלהוי כשתי תורות. והיינו דקאמר התם ר' יוחנן לריש לקיש עד כאן לא שנית מקום שנהגו לעשות מלאכה וכו' דלא חשיב אגודות כיון ששניהם מודים שבעיר זו עושים כך ובעיר זו עושים כך ואם היה בן מקום זה משתקע בזה היה עושה כמותם והא דסבר ריש לקיש למימר התם דדוקא במנהג לא חשיב אגודות אבל באיסורא חשיב אגודות והן חולקין אלו מאלו ופריך ליה ר' יוחנן והא תניא ב"ש מתירין את הצרו' לאחין וב"ה אוסרין. מכ"ש פריך דהא ב"ש וב"ה כשתי בתי דינין בעיר אחת דמו ואיכא פלוגתא ואפ"ה לא חשיבא אגודות כ"ש הכא במגלה ליכא אגודות כיון דליכא פלוגתא כדפרישית:
כיצד חל להיות בשבת. כולהו בזמן שקובעין על פי הראיה איתנהו ולפי ראות הלבנה הן קובעין אבל אנן דידעינן בקיבועא דירחא אי אפשר לפורים בשבת או בשני או בד' משום דבכל הני הוי בד"ו פסח וא"א להיות כדאיתא בראש השנה משום יום הכפורים. ובירושלמי גרסי' א"ר יוסי לית כאן חל בשני חל בשבת וברביעי דאם חל י"ד בשני צומא רבא באחד בשבת ואם חל בשב' צומא רבא בערובתא חל להיות בשבת כפרים ועיירות מקדימין ליום הכניסה. וק"ל אמאי לא אמרינן נמי הכי כי חל מוקפין בשבת דנדחו ליום הכניסה ואנן אמרינן קורין בערבי שבת דהא כי חל י"ד בערב שבת מוקפין בשבת וקאמר דמוקפין ועיירות קורין בו ביום ולא מדחו מוקפין ליום הכניסה. הא לא קשיא כיון דמשכחי זמן המפורש בהדיא נדחה אההוא זמן דקדים מה שאין כן כי חל ארביסר בשבת דליכא מקמיה זמן קבוע ומפורש הילכך נדחו ליום הכניסה. גמרא היכא רמיזה הקדמה זו שעושין בני הכפרים:
בזמניהם זמנים הרבה תקנו להם חכמים. לרבות י"א וי"ב אבל לי"ג אמרי' בגמרא דלא צריך קרא דיום י"ג זמן קהלה לכל היא. ופירש רש"י זמן מלחמה לכך לא צריך קראי. וקשיא ליה לרבינו יעקב דה"לל זמן מלחמה לכל היא. ונ"ל דהכי פירושו זמן קהל' לכל היא שהרי מתאספי' יחד לתענית אסתר דהוה ביום י"ג ומתאספים שם בני עיירות וכפרים והילכך לא צריך קרא וכן נמצא בשאלתות דרב אחאי וביום י"ג עשו תענית בימי מרדכי ואסתר לפי שבו נקהלו לעמוד על נפשם והיו צריכין רחמים. וכן מצינו במשה שעשה תענית כשנלחם בעמלק דדרשי' במס' תענית מדכתיב ומשה אהרן וחור מכאן לתענית שצריך ג'. ומכאן נרא' לרבינו יעקב שיש סעד לתעני' אסתר שאנו עושין בי"ג לחודש כמו שעשו היהודים כשעמדו להקהל ולעמוד על נפשם בי"ג לחודש אדר ובכל התלמוד לא מצינו לו סעד. ומה שאנו מקדימין התענית ליום חמישי כשחל פורים ביום א' ולא עבדינן ליה ערב שבת דבר זה נמצא בתשובת הגאונים לפי שרגילין בתעניות לומר סליחות ותחנונים ודבר זה אי אפשר לעשות בערב שבת שלא יוכל לטרוח בצורכי שבת ובמסכת סופרים נמצא שרבותינו שבמערב מתענין באדר שלש תעניות דאסתר ואעפ"י שאותן היו בניסן לא רצו להתענות בניסן לפי שבו נגאלו אבותינו ממצרי':
הואיל ועיניהם של עניים נשואו' למקרא מגלה. כדי לחלק להם מעות פורים:
אין קורין אותה אלא בזמנה. בי"ד ובט"ו. וקשיא לן על הדין פירושא. הא דאמרינן לקמן בגמרא הואיל ואמרו כפרים מקדימין ליום הכניסה גובין בו ביום ומחלקין בו ביום מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגלה. וראיתי להרב רבינו אפרים שפי' לפרק קושיא זו בזמן הזה שישראל מיוסרין בדקדוקי עניות אי יהבו להו מתנות בי"א ובי"ב ובי"ג אזלי ואכלי להו בההוא יומא ושמחת פורים אינה נוהגת אלא בזמנה ובטלה לה שמח'. וא"ת ליקרו בי"ב ולא ליתיב להו מידי עד י"ד וט"ו כיון דחזו עניים דקרו מגלה ולא יהבי להו מידי מייאשי ואזלי להו לדוכתא אחריתי וקא בטלה מהם מצות מעות פורים מהני דקרו בי"א ובי"ב. ורש"י פי' בזמן הזה שאין השנים כתקונן ואין שלוחי ב"ד יכולין לצאת כדרכן וישראל אינן שרוים על אדמתם אלא הן מפוזרי' בכל פאה ואין השלוחין מגיעין לרוב המקומות והן נוהגין לומר מפוריא לפסחא ל' יום. ואי קרינן בי"א בי"ב ובי"ג אתי למימנה מנייהו תלתין יומין עד פסחא ומקדמי ליה לפסחא ואתו למיכל חמץ בימים האחרונים של פסח.
גירסא אחרינא הואיל ומסתכנין בה כלומר בזמן הזה שגוזרים שמדין על ישראל שאין השנים כתקונן אין קורין אותה אלא בזמנה דאי קרו הני בי"א והני בי"ב או בי"ג אושא מילתא ושמעו אומות העולם וגזרי שמדא הילכך מקיימין דתותינו בצנעא אבל בזמן שישראל שרוים על אדמתם לא איכפת להו מידי. והכי תניא בתוספת' הואיל ומסתכנין בה לא יסתכנו בה אלא בזמנה. וגרסי' בירושלמי תני במקום שהן מסכנין קורין אותה בארבעה עשר ר' יוסי בעי אם במקום שהן מסכנין לא יקראו כל עיקר.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |