הפלאה/כתובות/מב/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהר"ם חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמרא אי דלא עמד בדין כפילא מי איכא וכו'. לולי פירש"י ז"ל היה נראה לע"ד הא דקשיא ליה מכפילא יותר מכוליה קנסא משום דבאמת קשה לרבנן באונס ומפתה דס"ל לעיל דבושת ופגם קא תבע א" "ג דודאי חייב קרבן שבועה משום הקרן צריך לומר גם כן שמודה בגניבה אלא שכופר ההעמדה בדין אבל למאי דס"ד שלא עמד בדין נהי דבבושת ופגם יש לומר דנ"מ לענין חומש כמו שכתבתי דס"ל לרבנן דתרוייהו קא תבע וחייב חומש גם כן על הקנס אי נמי שכבר שילם לו הבושת ופגם אבל בכפל ע"כ ליכא למימר דנ"מ לענין חומש דהא אמרינן בב"ק דף ס"ה דחומשו עולה לו בכפילו וכ"ש לחכמים שם דאין חומש משתלם במקום כפל כלל וע"כ צריך לומר שכבר שילם לו הקרן אם כן בכה"ג כפילא מי איכא כיון שכבר החזיר לו הקרן קודם העמדה בדין א"כ אין כאן מקום חיוב לכפל כיון שכבר החזיר לו הגניבה והיינו דקאמר כפילא מי איכא. ודוק:
ולפי זה נ"ל הא דנקיט ר"ש אונס ומפתה יותר משאר מילי דחשבי רבנן וסמיך אתנא קמא ונהי דבכפל וארבע וחמשה יש לומר דר"ש לטעמיה דס"ל בב"ק דף ס"ה ע"ב דממון שאינו משתלם בראש אינו מחייב קרבן שבועה וא"כ יש לומר דנפקא ליה נמי מזה דאינו חייב קרבן שבועה על כפירת כפל וד' וה' אכתי קשה ממוציא שם רע ע"כ צריך לומר דסמוך את"ק ואפ"ה חשיב אונס ומפתה משום דלפי המסקנא צריך לומר דרבנן באונס ומפתה שכופר רק העמדה בדין כנ"ל משא"כ לר' שמעון דס"ל דאדם תובע קנס ולא בושת ופגם דלא קייץ שפיר קאמר והיא אומר לא אנסתי ולא פיתיתי דאף דמכחיש האונס והפיתוי לגמרי אפ"ה קנס קא תבע ולא בושת ופגם ואפילו מודה בהעמדה בדין אלא שאומר שהעדים שקר העידו כמ"ש דבכה"ג לא הוי ליה מיגו במקום עדים ופוטר את עצמו מקנס הוא מילתא אחריתא מת"ק. וק"ל:
תוס' ד"ה מאי לאו וכו'. הואיל ועמד בדין ונטלו וכו'. רצונם דבמשיכה אי אפשר לומר שנטלו ומשכו קודם העמדה בדין כיון דבשעת משיכה לא קנה לא מהני אח"כ דכבר כלתה המשיכה ואפילו לרבי יוחנן דמיירי בקנין מעות דמהני לאחר שלשים יום אפילו הכי נדחקו התוס' לפרש שהיה היחוד אחר העמדה בדין דאזלי לשיטתם שכתבו לעיל דביחד קודם העמדה בדין הוי ליה דבר שלא בא לעולם דלא מהני לר"ש וכן מה שתירצו דמיירי שנתן לו למשכון היינו גם כן לאחר שעמד בדין דאי קודם שעמד בדין כיון דמנה אין כאן משכון אין כאן כדאיתא בפ"ק דקידושין ולהכי לא תירצו התוס' לעיל בד"ה ור"ש פוטר וכו' דמיירי במשכון. עוד נראה דלפמ"ש לעיל דלרבה דס"ל הכופר בממון שיש עליו עדים פטור מקרבן שבועה. ע"כ הא דחייב הכא היינו משום שתובע הכלי כמ"ש לעיל באורך ע"כ ליכא לשנוי במשכון דא"כ תובע המעות דהא הכלי אינו שלו אלא לבטחון המעות אלא דהכא קיימי התוספות לר"ל. שפיר כתבו לשיטתו דפליג על רבה בשבועות שם וסבירא ליה הכופר בממון שיש עליו עדים חייב. ודוק:
תוס' ד"ה כי איצטריך וכו'. ואי מודה מחייב וכו'. דבריהם ז"ל צריכין ביאור דמנ"ל להש"ס הך סברא דכשבגרה ומתה בודאי אי מודה לא מיפטר ומשום זה צריך לחזור מכל הסוגיא דלעיל דהוי פשוט לפי שיטתם דקרבן שבועה ומודה ומיפטר הא בהא תליא. ונראה לפמ"ש התוס' דקבלה היה ביד רבה דעמד בדין ממונא הוי לר"ש ומפרש דהיינו להורישו לבניו בשאר קנסות א"כ לפי הס"ד דקרבן שבועה ומודה מיפטר תליא זה בזה וכיון דילפינן מוכיחש דפטור מקרבן שבועה ה"ה דמיפטר בהודאתו ואפ"ה הוי ממון להורישו לבניו א"כ קשה ממתניתיין דס"ל לר"ש דלא הוי ממון להורישו לבניו אפילו עמד בדין וקניא לעצמה הא ע"כ צ"ל דהיא גובה הקנס בהודאתו או ע"פ עדים והנה לא מיבעיא אם נאמר דהיא גובה הקנס בהודאתו קשה דכ"ש דהוי ממון להורישו לבניו ואפילו נימא דאיכא עדים מ"מ כיון דס"ל לר"ש במודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב כמ"ש לעיל. או מטעם דס"ל כראב"ש בב"ק דף ע"ה דס"ל הכי כנ"ל או מטעם משום דס"ל דאין אדם משלם בושת ופגם ע"פ עצמו ואינו מחייב עצמו בכלום בהודאתו לפני בית דין כנ"ל א"כ עכ"פ ממונא הוא שאינו יכול לפטור בהודאתו כשהביא עדים ולמה לא יוכל להורישו לבניו וע"כ צ"ל דנהי דלאו ממונא הוא להתחייב בהודאתו מ"מ כשבא לרשות אחרת כגון שמת האב או בגרה תו לא מיפטר בהודאתו ואם כן מיירי מתניתין בליכא עדים ואפ"ה הקנס לעצמה ע"פ הודאתו כיון שבא לרשות אחרת הרי דמוכח סברת התוס' דבעמד בדין ובגרה תו אי מודה לא מיפטר. ולפ"ז אכתי המ"ל דבכה"ג שבא לרשות אחרת באמת מחייב ג"כ קרבן שבועה כיון דאי מודה לא מיפטר אבל כדמשני דברייתא דר"ש מיירי שעמד בדין ובגרה ומתה ואפילו הכי פטור מקרבן שבועה מוכח דלאו הא בהא תליא והיינו דפריך אי הכי יצאו אלו שהן קנס כיון דמסיק דלאו הא בהא תליא ואפילו אי מודה לא מיפטר ואפילו הכי פטור מקרבן שבועה לא שייך לישנא שהן קנס ומפרש שעיקרא קנס והיינו דפריך אביי ממתניתין דשבועות דמשמע להדיא דהא בהא תליא. ודוק:
ולכאורה קשה לי כיון דס"ל לאביי לעיל דף ל"ט דבא עליה ומתה פטור שנאמר לאבי הנערה ולא לאבי מתה ופי' רש"י שם דהיינו קודם העמדה בדין א"כ לכאורה לר"ש דס"ל דאע"ג דעמד בדין לאו ממונא הוא ואי מודה מיפטר. א"כ אין לחלק בין קודם העמדה בדין או לאחר העמדה בדין ומנ"ל בעמדה בדין ובגרה ומתה דבר תשלומין הוא אלא שאינו מחויב קרבן שבועה כדמשמע בברייתא דומיא דאינך שאר קנסות ואמאי נינא כיון דילפינן מוכיחש דכי היכי דלאו ממונא הוא לענין קרבן שבועה הכי נמי דאי מודה ומיפטר נימא נמי דלאו ממונא הוא כמו קודם העמדה בדין דממעטינן מלאבי מתה. ומזה נלענ"ד ראיה למה שכתבנו לעיל דף ל"ט שם דהא דאביי ממעט לאבי מתה לאו למיפטר לגמרי ממעט קרא דהא ממעטינן נמי מאידך נערה ולא לאבי בוגרת הא בגרה לעצמה אלא באמת ממעטינן הא מתה לעצמה כדקאמר רבא שם מיתה עושה בגרות וממילא הוא פטור לגמרי מן הקנס דהא אין אדם מוריש קנס לבניו. לפ"ז לא קשיא מידי דכיון דס"ל לרבה בשאר קנסות דהוי ממון להורישו לבניו ממילא ליכא למעט מלאבי מתה דאף דהוא לעצמה מ"מ אביה יורשה. אך לפ"ז קשה למה ליה למימר שעמדה בדין ובגרה ומתה לא הוי ליה למימר אלא שעמדה בדין ומתה וכיון דמתה הוא לעצמה והיכא דהוא לעצמה ליכא למעט מונתן דיכולה להוריש לאביה ואפשר כיון דמעולם לא יצא לרשות אב לא דמי לשאר קנסות לכך משני שעמדה בדין ובגרה. ודוק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |