ריטב"א/כתובות/מב/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
הפלאה
חתם סופר
רש"ש
אילת השחר

שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


ריטב"א TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png מב TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


מאי לאו כשעמד בדין וכו'. פי' משום דרישא כשעמד בדין וכדפרישנא בסמוך ופרקינן כשלא עמד בדין וא"ת א"כ פשיטא דפטור מקרבן אפילו רבנן מודו בהא דהא כפירת דברים בעלמא הוא וי"ל דמשום קנס אונס ומפתה אית בה בושת ופגם דהוה ממונא אצטריך לומר דאפילו הכי פטור דקנסא קתבע ואע"ג דהא שמעינן לר"ש הא סברא ממתני' דלעיל וכדאמרינן לקמן ר"ש מהני קרא שמיע ליה מדכתב רחמנא וכחש דומיא דפיקדון שאינו אלא תביעת ממון וכן תירץ הראב"ד ז"ל ועוד י"ל דמשום סימא את עינו והפיל את שינו אצטריך דאע"ג דקנסא הוא מ"מ הא פתיך לי' ממונא שבזה הוא פטור מדמי עינו ושינו וכן המית שורך את עבדי באותם הוא פטור מדמי עבד ואשמעינן קרא דאע"ג דפתיך ביה ממונא לא מחייב ביה קרא וכיון שעיקר קנס הוא ואי מודה ביה מפטר:

והא מדרישא וכו' עד כפילא מי איכא. פירש רש"י ז"ל מי יימר דגובה והקשו בתוספת דבכל תביעות שבעולם נוכל לומר מי יימר דהכי הוא לכך פירש כפילא מי איכא דלהוי תביעתו תביעה וכפירתו כפירה והא אי מודה ביה מפטר וכפירת דברים בעלמא הוא דדלמא סיפא דקתני פטור בשלא עמד בדין אפילו תימא דהוה קשיא ליה ל"ל קרא ומאי קמ"ל ל"ק כולי האי דדלמא קרא אסמכתא בעלמא הוא וכ"ש דהא פירש בה טעמא אבל קשיא טובא דהכא הא היכי קתני דחייב קרבן על כפירה זו דאלו מודה בה מפטר וה"ה דמצי למפרך ליה ממוציא ש"ר דכ"ע קנס אלא חדא מינייהו נקיט:

א"ל יכילנא לך לשנויי רישא כשעמד בדין וסיפא וכו' עד סיפא דרבנן ורישא ר"ש. פי' והא דנקט ר"ש סימא את עין עבדו והפיל את שינו ואלו לרבנן נקט תשלומי ד' וה' ומוציא ש"ר הא ל"ק דכל חד וחד מינייהו רבותא נקט ר"ש אשמעינן אפילו באינך דפתוך ממונא בתביעתו פטור ורבנן אתו לאשמעינן שאפי' כל תביעתו קנס חייבי קרבן וכי קאמר ממונא הוה להורישו לבניו פי' דאנא הכי אמינא לך דשורת הדין ממונא הוה מנה סתם כל היכא דליכא גזירות הכתוב דקרבן בעי ר"ש דומיא דפיקדון שהוא ממון גמור:

איתיבי' ר"ש אומר אם לא הספיק וכו' הא מלתא קשיא בה רבה ורבי יוסף שנים ועשרים שנים ולא מפרק עד דיתיב רבי יוסף ברישא ופירקיה שאני התם דאמר קרא ונתן לאבי הנער' לא זכתה תורה לאב אלא עד שעת הנתינה וכי קאמר רבא ממונא הוה להורישו לבניו בשאר קנסות קאמר ליה א"כ רבה גופה אמאי לא פריק הכי לאלתר ואמאי יתיב בה כ"ב שנים ולא פרקה דהאי מאי דפרק השתא אליבא דרב פריק מדאמר וכי קאמר רבא אלמא רבא גופיה הכי ס"ל. וי"ל דמאי דקשיא ליה לרבה ורב יוסף כ"ב שנים היינו דלא הוה ידעו לפרושי מאי קנס הבת לשאר קנסות לענין זה והיינו דאשכח ר' יוסף טעמא משום דגזירות הכתוב הוא בקנס הבת דכתיב ביה ונתן:

אלא מעתה גבי עבד דכתיב ביה כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו ה"נ דלא זכתה תורה לאדון עד שעת נתינה אליבא דר"ש וא"ת ומ"ש אלא מעתה דקאמר ומשמע דלדידכו משעת העמדה בדין הוה ממונא וי"ל דלדבריו דרבה פריך אמאי לא מפיק מיניה אלא קנס הבת בלחוד דהא אית ליה לאפוקי נמי קנס של עבד:

יתן לחוד ונתן לחוד פירש רש"י יתן משמע לשון ציווי ונתן משמע דבה הנתון כבר ואינו מחוור דבכמה מקומות משמע ונתן לשון להבא ולשון ציווי ונתן הכהן ה"ה מצינא טובא והנכון לישנא דקרא דייק דאיכא הפרש בינייהו ולישנא קמא נקיט והכי פירושו שיתן משמע הכי נתינת ב"ד שאמר לו תן לו סמוך לגניבת השור אם עבד יגח השור כסף שלשים שקלים יתן אבל גבי קנס הבת כתיב ותפסה ושכב עמה ונמצאו דמשמע מציאה ב"ד שנתברר הדבר בב"ד וכתב הכי נמי ונתן דהיינו נתינה אונס ומפתה למימר דעד אח' נתינה לא יזכה האב ואיכא דכוותא בתלמודא כההיא דאמר אשר שברת יישר כחך ששברת ולא נפקא לן מהתם אלא מדכתיב ושמתם בארון וכדפרישנא התם והכא ע"כ האי ונתן לחוד ויתן לחוד:

א"ה ת"ל וכחש ת"ל ונתן מיבעיא ליה פירש רש"י אי הכי דשני לן קנס הבת משאר קנסות דאפי' עמד בדין לאו ממונא הוא ת"ל וכיחש בתמיה כלומר מאי אריא דנסיב ליה תלמודא לפטור מוכחש כי היכי דיליף שאר קנסות כלומר ולא דמי לתשומת יד דהוא תחילתו ממון תיפוק ליה דהשתא נמי לאו ממונא דרחמנא אמר ונתן לא זכתה תורה עד שעת נתינה עכ"ל פירוש לפירושו אע"ג דשאר קנסות דהוי טובא נפקא ליה מוכחש כיון דאונס ומפתה לא נפקא מהתם לא הוה ליה לערובינהו בהדייהו כלל אלא דלוקי שאר קנסות באפי נפשיה ולדרשינהו מוכחש ולנקוט אונס ומפתה באפי נפשיה ונפיק מונתן. ומיהו איכא למידק לפי' ז"ל דלפום פירושו משמע דאביי משמע ליה דהא דקחני תנא וכחש וה"ק ת"ל וכיחש דומיא דפיקדון ותשומת יד שפקדו ממון וא"כ כי קתני יצאו אלו שהן קנס בעינן למימר יצאו אלו שעיקרן קנס וא"כ מאי האי דהדר פריך לה אי הכי יצאו אלו שהן קנס ממון הוא וי"ל דאביי השתא לא נחית ליה למפרך מלישנא דסיפא והשתא פריך ליה לרבא לפום טעמא וה"ק בשלמא לדידי כולהו קנסות שווים הם וכולהו מחד קרא נפקא וה"ק ת"ל וכחש מה אלו שהן ממון לכל דבר יצאו אלו שהן קנס למקצת דברים כגון להורישו לבניו מיהא אלא לדבריך דשאני לך בין קנס הבת לשאר קנסות אמאי ערבינהו כולהו כחדא ופריך לה דכי אצטריך קרא וכו' והכי פריך ליה דאפי' לשיטתיה קשה לישנא דסיפא דקתני יצאו אלו שהן קנס ואלו לדבריו ממון הוא כך נ"ל לפרש שיטת הש"ס והקשו בתוספת מאי אי הכי דהא לדידיה כולהו קנסות ואפי' קנס הבת כי היכי לענין קרבן הוי אמינא להורישו לבניו ושלא לשלם ע"פ עצמו וא"כ מה ת"ל וכיחש תיפוק ליה דה"ל כפירת ממון ומאשר ירשיעון אליהם נפקא לן כיון דכי מודה ביה מפטר ממילא ידעינן ולא מחייב ליה קרבן ת"ל אשר ירשיעון אלהים מבעי ליה ותירוצו דאביי ל"ק ואע"ג דנ"ל מאשר ירשיעון ונקט וכחש בעמיתו לאסמכתא מ"מ שפיר פרכינהו כולהו כחדא ועוד נראה לי לפי שטה זו דאע"ג דאי מודה בה מפטר אי לאו דכתיב וכיחש בעמיתו אנא אמינא אפילו על כפירת ממון חייבי' רחמנא קרבן שבוע' שלא כדין וחזר והודה דכל דכפר שום כפירה בב"ד ונשבע וחזר והודה חייבו הכתוב הקרבן וכבר כתבתי לעיל דברים אחרים דאשמעינן בהו רבותא משום דפתיך בהו ממון:

כי אצטריך וכיחש כגון שעמדה בדין ובגרה ואחר כך מתה דכי ירית אב מיניה דידיה קיירית פירש רש"י דכי היכי דפליגי ר' שמעון בלא הספיקה לגבות עד שבגרה דלת"ק הוא של אב ולר' שמעון הוא של עצמו ואם מתה אח"כ ירית אב הכח דידה והיה ממון אע"ג דלא מטי לידיה דלגבי דידה לא שאני בין קנס הבת לשאר קנסות הלכך מונתן לא מצי למפטרי לתלמודא נסיב מוכחש ומשום דעיקרא קנס ע"כ ופירוש הר"מ מעצמו ז"ל דדוקא שבגרה ואח"כ עמדה בדין קודם שבוע' דאי עמדה בדין קודם שבגרה סוף סוף ה"ל העמדה בדין בשביל האב ולא זכתה התורה אלא מיירי שבגרה מתחילה ואז הוה העמדה בדין בשביל הבת ובדידה לא הוה כתיב ונתן ע"כ. ואינו מחוור אלא לעולם כפשוטו דתלמודא אפילו עמדה בדין ולבסוף בגרה דכיון דבגרה זכתה תורה בהעמדה בדין דמעיקרא וכאלו בדין עמדה מדין עצמה והשתא הוה ממון להורישו לאביה לקרבן:

אי הכי יצאו אלו שהן קנס ממון הוא. מכאן הקשו תוס' על פירש"י ז"ל דלעיל מאי אי הכי דהא לדידיה נמי קשה דהא אפילו אביי מודה דהעמדה בדין הוה ממון אפילו לר' שמעון הוה לענין דאי מודה בה משלם ע"פ עצמו וא"כ לדידיה נמי תקשה מאי יצאו אלו שהן קנס ורש"י נראה שרצה להשמר מזה שאפי' אי הכי דכשעמדה בדין מיירי כדאוקימנא אינו קנס אלא ממון נראה לכאורה דבעי אביי לומר דלדידיה ל"ק דמוקי ליה כשלא עמד בדין וזה תימא דהא אביי הא אוקמי למתני' כשעמד בדין והוכרח הכא להביא מכח דרישא מיירי כשעמד בדין וע"כ יש לנו לפרש דמרן הכי קאמר דאביי מקשה הכי לפום שיטתיה דבשלמא למאי דקס"ד לתרוצי דמעיקרא דמתני' בשלא עמדה בדין לא תקשי לך סיפא ולדידן נמי לא תקשי אבל השתא דאוקימתא כסברה דנפשיה דמיירי כשעמדה בדין היכי מתרצא ליה הכא הא דקתני יצאו אלו שהן קנס וא"ת מכ"מ לאביי גופא היכי הוה משמע לן סיפא וי"ל הא ל"ק דאין הכי נמי לדידיה לא דייק לישנא דמתניתן שפיר ולהכי שקיל וטרי קמיה רבי' דלישנא ניהלי שפיר ולאותבי' מעקרא מעיקר הדין דקתני פטור מקרבן והשתא פריך שפיר מלשנא דסיפא והאי א"ה לאו א"א בשלמא הוא ויש כיוצא בו במסכת עבודת עכו"ם ובשאר מקומות כך נ"ל לפי שיטת רש"י ז"ל ועוד יש לי לפרש לפי שיטתו דאביי ה"ק בשלמא ממון ע"פ עצמו הוה ממון כגון להורישו לבניו הוה קנס שפיר קתני מה אלו שהן ממון לכל דבר אף כל שהן ממון לכל דבר יצאו אלו שהן קנס דהיינו להורישו לבניו אלא לדידך דאמרת דאף להורישו לבניו הוה ממון א"כ מה יצאו אלו שהן קנס ממון הוא:

איתביה ר"ש פוטר שאינו משלם [קנס] ע"פ עצמו טעמא דלא עמד בדין הא עמד בדין דמשלם ע"פ עצמו קרבן שבועה נמי מחייב מכאן תקשי לפירוש רש"י ז"ל דפי' לעיל דלאביי אף לענין הודאה מספקא ליה אי משלם ע"פ עצמו ואלו הכא משמע שהוא פשיטא ליה דמשלם ע"פ עצמו ויש לפרש לדבריו דרבא קאמר וה"ק הא עמד בדין דמשלם על פי עצמו לדידך קרבן שבועה נמי מחייב וא"ת והא לרבא נמי גבי קנס הבת אע"פ דעמד בדין אינו משלם על פי עצמו דרחמנא אמר ונתן לא זכתה תורה כלל עד שעת נתינה וי"ל דאי לאו מקנס הבת מקשי אלא מדתלי תנא טעמא דידיה משום שאינו משלם קנס על פי עצמו דמשמע דכל היכא דמשכחת דמשלם על פי עצמו כגון שאר קנסות או קנס הבת דהוי דומיא דשאר קנסות קרבן שבועה נמי מחייב ומיהו לרש"י ז"ל קשי' מאי קא מיבעיא ליה לאביי לעיל מהכא משמע להדיא דכל דמשלם ע"פ עצמו לפי מה שפירש רש"י בבעיא דאביי לעיל וי"ל כדפרישית לעיל דלאביי מתני' לעיל דמסכת שבועות הוה קשיא ליה אמתני' ובעי דלפרקינהו רבה ניהלי כתלמיד שהוא דן לפני רבו השיב ליה מתחלה דמה שהיה מקובל אצלו מרב עיקר הדין ואחר כך מפרש ליה המשניות והברייתות מסברא. וזו שיטת התלמוד בכמה מקומות ואע"ג דכולה לר"ש היא ודאי ולא לרבנן וכדמוכח להדיא מ"מ אגב אורחיה שמעינן דלרבנן לא הוי ממון להורישו בבנים אלא כשעמד בדין וכדאמרינן לעיל מרישא דמתני' בשבועות דאיירי ליה רבנן ואי דלא עמד בדין כפילא מי איכא דאלמא כל היכא דליכא העמדה בדין לא חשיב כפירת ממון אלא כפירת דברים ואי מודה ביה מיפטר וה"ה להורישו לבניו דחמור טפי לפום סוגיין וההיא בכולהו קנסות הוא ולא בקנס הבת לחוד ועוד דלר"ש הוא דמפליג רבא בין קנס הבת לשאר קנסות משום דכתיב ונתן אבל לרבנן ליכא הפרש בינייהו ובכולהו בעי העמדה בדין וכיון דכן שמעי' דלאביי ורבה אין אדם מוריש שום קנס לבניו אלא לאחר שעמדה בדין וההוא דפרק מרובה מטבחו גנב גמר וטבח ואח"כ מת אביה דמשמע לפום פשטא דאדם מוריש קנס לבניו קודם העמדה בדין פליגא אסוגיא דהכא וההיא סוגיא דרבא ור"נ היא דאינון בתראי וסביר' להו דבשאר קנסות מיהת אדם מוריש קנס לבניו וכן נראה שהוא מחלוקת אמוראים בירושלמי בין ר' יונה ור' דוסא דר' דוסא סבר דאדם מוריש שאר קנסות לבניו ומוקי' ההוא דפ' מרובה כשעמד בדין וכן מפורש שם ולפי שטה זו הלכתא כרבא ור' נחמן דבתראי נינהו ופשטא דמתני' דפרק מרובה מסייע להו דבשאר קנסות לא בעי העמדה בדין לרבנן ואף על פי שלא הוזכרו המחלוקת הזה מפורש בתלמודא דילן הרבה סוגיין סתומות כזו יש בתלמוד וזה שיטת הר"ם ז"ל מיסודו של רבי רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל מיהו לפום מאי דפרישנא בסוגיא דהתם בדוכתא בס"ד אפשר דליכא פלוגתא כלל ואפילו לרבא ורב נחמן ההיא בעמדה בדין הוא וזה נכון יותר בעיני:


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון