אילת השחר/כתובות/מב/ב

אילת השחר כתובות מב ב

דף מ"ב ע"ב

רש"י ד"ה בשלא עמד בדין. ועדיין לא העידו עדים. ורש"י הוסיף בזה משום דאפי' עדיין לא פסקו את הדין מכיון דבאו כבר עדים לא שייך בזה להיות דינו מודה בקנס ואם אח"כ יבואו עדים יתחייב, וצע"ק דהא מ"מ ע"י הודאתו לא נוכל לחייבו כיון שעדיין לא נתחייב בב"ד, וע"כ דס"ל לרש"י דכיון דכבר באו עדים ובכחם לחייבו, וכן אם יבואו עדים ויעידו שנתקבל עדות כזה בב"ד יוכל הב"ד השני לחייב על סמך גביית עדות שהי' בב"ד הקודם, א"כ הוא בעצמו כבר מחויב אלא דב"ד לא יוכלו לכופו לשלם אבל הוא כבר מחויב, והנה כמו שאם א' לוה שלא בפני עדים, אע"ג דב"ד לא יוכלו לחייבו מ"מ הא הוא בעצמו שיודע האמת שחייב, אז כפירתו את החוב הוי כפירת ממון, ה"נ כאן הוא בעצם כבר מחויב כיון שיש עדות המספיק מכח עדותם לחייב, ומה שב"ד לא חייבו עדיין זה רק גורם שאנחנו לא נוכל להוציא ולגבות ממנו, ולכן בבבל אחרי שבאו עדים דאין מי שיפסוק החיוב ולא נוכל לגבות מ"מ יועיל כבר תפיסה (ועמש"כ בזה בב"ק דף ט"ו), ולכן ס"ל לרש"י דזה כבר הוי כפירת ממון ושייך ע"ז קרבן שבועת כפירת ממון.

והנה רש"י בד"ה הקודם (מאי לאו בשעמד בדין) ביאר דתובע שכבר נתחייב בב"ד, ולפי מש"כ רש"י כאן דמשמע דסגי באם באו עדים, א"כ למה הוצרך להוסיף דכבר נתחייב בב"ד, אלא דכיון דברייתא משמע דמיירי דתובעו בב"ד, ובב"ד אינו יכול לתובעו כל זמן שלא פסקו לחייבו, אבל כיון דשבועת הפקדון הא חייב אפילו בלי תביעה בב"ד אם רק יש בזה כפירת ממון שחייב, לכן אליבא דאמת סגי בבאו עדים כיון דאליבא דאמת הוא כבר חייב, אלא דכיון דלשון הברייתא משמע דתובעו בב"ד, לכן פירש לעיל דתובעו דנתחייב כבר בב"ד, אבל לגבי דין חיוב קרבן אי"צ לזה.

ולכאורה יקשה על מה דכתב רש"י בב"ק (דף ה') דעדים זוממין דהוי קנסא אם לא הספיק הבע"ד לתובעם על הזמתן ובאו והודו בב"ד אחר שהוזמו לא יתחייבו, ולכאורה הא יש כבר העדים שהעידו שקר, דהיינו העדים שהזימו הא העידו אז בב"ד שהמוזמין שיקרו והוזמו, א"כ כשמודה הא מודה אחרי שהי' כבר עדים, ונהי דלא תבעם הבעל דין וב"ד לא חייבם כאשר זממו, מ"מ הא יש כבר עדים על הדבר שצריכים מחמת זה ליענש, ונצטרך לומר לפי"ז דאה"נ דהם בעצמם חייבין כבר אלא דב"ד לא יוכלו להגבות מהם.

והנה רש"י בב"ק (דף ע"ד) מפרש דקנס לפני העמדה בדין כיון דאי בעי מודה מיפטר לכן לא מקרי בר חיובא לפני זה, והתוס' שם כתבו דגם בלי זה קנס לא מחויב לפני זה, ולהאמור סברת רש"י היא דהיכא דאי בעי לא מיפטר והיינו דכבר נודע ע"י עדים, אז כיון דכבר אין אפשרות להפטר, אז באמת הוא כבר מחויב אלא דאין ב"ד גובין ממנו, וכה"ג מקרי כבר בר חיובא, ולא שייך לומר דהעדים שרצו לחייבו יענשו בכאשר זמם כיון דהם באמת חייבים, ומה שב"ד לא היו גובין, זה הוי כמו שציירנו בלוה כסף שלא בפני עדים, דהוא מיהת חייב עפ"י דין ולא מקרי שחייבוהו שלא כדין מה שהטעו אותנו לגבות עפ"י ב"ד, כיון דבאמת הוא מחויב לשלם, לכן צריך לטעם משום דאי מודה מיפטר דרק אז מקרי דאינו מחויב עדיין כלל, וכשהעידו בשקר וחייבוהו נמצא דחייבו לאיש שלא הי' מחויב עדיין כלל ושייך לחייבם בכאשר זמם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א