דרישה/יורה דעה/קיא

דרישה ‏ יורה דעה קיא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אבל אם האיסור רבה על ההיתר אין תולין כ"כ להקל צ"ע בבבא השלישית בחתיכה אחת של איסור שנסתפק אם נפל תוך האיסור או תוך ההיתר היכי משכחת לה בהאי ענינא שיהא איסור מרובה מההיתר ויהיה ספק באיזה קדרה נפל דהא מדידעינן שהאיסור הוא טפי ש"מ שאנו יודעין כמה היה שיעור האיסור ושיעור ההיתר א"כ נבדוק בקדירה של היתר ונראה אם יש בו עודף משיעור הראשון או לא בשלמא בשניהן שוין איכא למימר דלא ידע אלא שיעור האיסור שהיתה חתיכה אחת ועתה נמצא בקדרה של היתר שני חתיכית שוות דאיכא למימר דלמא האיסור לא נפל לכאן ואלו שניהם היו בקדרה ואת"ל דאחת מהן של איסור הרי חתיכה של היתר שווה לה ומותר וכן אם ההיתר מרובה מיירי נמי כה"ג שידע שיעור חתיכת האיסור ועתה מצא בקדרה שלשה חתיכות דומות זו לזו או אפילו אחת מהן גדולה קצת מהנשארים מותר ג"כ משום דאיכא למימר כולן של היתר ואת"ל אחת של איסור הרי היא בטלה משא"כ בזה כשהאיסור הוא טפי. וצ"ל דה"פ כגון שראינו האיסור שהוא כשיעור מלא אגרוף ובקדרה של איסור ושל היתר לא ידעינן שיעור החתיכות ובשעת הבדיקה והשיעור אנו מוצאין בתוך קדרה של האיסור ושל ההיתר חתיכה גדולה כמו אגרוף ועוד חתיכה קטנה ממנה נמצא שאם נאמר שהאיסור נפל בתוך ההיתר ע"כ האי חתיכה גדולה הוא האיסור והקטנה היא ההיתר נמצא שהאיסור גדול מההיתר אלא שיש להסתפק ולומר דלמא חתיכת אגרוף דבקדרה של האיסור היא החתיכה שנפלה להקדרה וחתיכת אגרוף הנמצא בקדירה של היתר הוא היה כבר בתוכו והוא של היתר ע"ז אמר שאין תולין בו להקל ואם שתי החתיכות שוין נמצא דליכא להסתפק אם האיסור מרובה ואם ראינו תחילה שהאיסור היה כשיעור חתיכה קטנה הנמצאת בתוך הקדירה ודאי ההיתר הוא מרובה וק"ל:

ב

היו כאן שתי קדירות של היתר ולפניהם שתי חתיכות כו' כתב ב"י היינו מדקשיא אהא דתנן במסכת תרומות דף נ"ב ומייתי לה בפ"ק דביצה דף ד' הדורס ליטרא קציעות עפ"י הכד ואינו יודע איזו היא ר' אליעזר אומר רואין כאילו הן פרודות והתחתונות מעלות את העליונות רבי יהושע אימר לא תעלה עד שתהא שם ק' כד (ומשנה זו בפ"ד דתרומות ופירש"י בדורס ליטרא קציעות ליטרא של תאנים יבשים של תרומה על פי הכד של חולין והרבה כדין יש ואין ידוע באיזה כד דרסה ובכל כד יש מאה ליטרות של חולין אפילו אין כאן מאה כדין שרי רבי אליעזר ואעפ"י שידוע הוא שהליטרא של תרומה היא בפי הכד ואינה מעורבת עם החולין רואין אותה כאילו נפרדו ממקומן ונתערבו החולין בתרומה ועולין בא' ומאה ורבי יהושע סבר כיון דאינה מעורבת אין התחתונות מסייעות לבעל העליונות אלא השולים מותרין והפומין אסורין עד שיהיו שם מאה כדין ויתבטל פי חבית זה במאה פומין) ומקשינן ואמאי כיוו דמפסקא לן הוי ספיקא דרבנן ולקולא ותירץ הרמב"ן דהתם כשהם של אדם אחד א"נ בשנ שני בני אדם ובאו לשאול בבת אחת אבל אם היו חביות של שני בני אדם ובאו לשאול בזה אחר זה אפי' לא היו שם ק' כד כולן מותרות דכל בדרבנן תולין להקל דומיא דשני שבילין וכתב הרשב"א שאין זה מחוור בעיניו דאם איתא הו"ל לפרושי התם בחביות של אדם אחד או שבאו לשאול בבת אחת וכדרך שפירשו בב' שבילין ועוד דאדרבא בתוספתא דתרומה משמע בהיפך אלא מסתברא לי לפי שאין אומרים שאני אומר אלא במקום שא"צ לבטל כלל. כשתמצא לומר תרומה לתיך תרומה נפלה לא מדין ביטול אני מתירה אלא ממילא יש לה מתירין שקופת התרומה נשארה בהיתרה כמו שהיתה וכן החולין וכן ב' קופות אחת מדומעת ואחת שאינה מדומעת דתנן פ"ו דתרומה אני אומר לתוך מדומעת נפלה לפי שבכל אלו תולין תרומה לתוך תרומה משום דיש היתר לשתיהן אבל כשאין היתר לשתיהן אלא בביטול לא והביא ראיה מהתוספתא ואח"כ כתב וכיון שכן כל שאם אתה אומר בזו נפלה ולא בזו אם אתה יכול להתיר שתיהן בלי שתצטרך שום שיעור לבטל האיסור אתה תולה להקל ואימא בזו נפלה אבל כל שאתה צריך לשיעור לבטל כגון ליטרא קציעות שנדרסה ע"פ החבית שאילו מתה אומר לא לתוך זו נדרסה אלא לתוך חבירתה אין אתה מתיר עדיין את השנייה אלא אוסרת כיון שאיי בה כדי לבטל האיסור וכיון שאנו צריכין על כל פנים לשיעורים אם באנו להתיר אפילו בפרודות לא תתיר אא"כ יש בשתיהן ס' או ק' של היתר כנגד האיסור לפי מה שהוא האיסור עכ"ל ומתוך דברים אלו מבואר שמ"ש ואין חילוק בין אם שתי הקדרות של אדם אחד או משל שני בני אדם שהוא לאפוקי ממה שחילק הרמב"ן בין של אדם אחד לשל שני בני אדם עכ"ל ב"י ובזה מבוארים דברי רבינו דמ"ש בד"א כשאין שום אחד מהן כדי לבטל האיסור ר"ל אז אינו מותר בכל ענין אלא יש בו צד איסור והיינו כשהן של שני בני אדם שאין סופן להתערב ולאפוקי מהרמב"ן שס"ל שכשהן של שני בני אדם מותר אף כשאין בשום אחד ששים משום ספיקא דלכל אחד יכול לומר דלמא האיסור בשל אחר קמ"ל הרשב"א דלא וכמ"ש לעיל מילתא בטעמא ומסיק אבל אם יש באחד מהן לבטל האיסור אז מותר בכל ענין ר"ל אפי' כשהן של שני בני אדם שאין סופן להתערב והיותר נראה דכאן לא איירי בדיני דסופו להתערב וגם יכול להיות דאיירי במינים דיש קפידא בתערובתו דלא יביאו לערבם לסוף יחד אף שהן של אדם אחד ולא בא אלא לאפוקי מדברי הרמב"ן דמתיר מספיקא בשני בני אדם קמ"ל דלא אבל כשהן של אדם אחד ואין קפידא בתערובתן ס"ל להרשב"א דאפילו אם אין בשום אחד כדי לבטל אלא בשניהן מותר כמ"ש רבינו בשמו בס"ס זה וגם מבואר בלשונו הנ"ל שהרי כתב אא"כ יש בשתיהן ס' או ק' של היתר נגד האיסור. וכן מבואר בפלוגתת ר"א ורבי יהושע הנ"ל דר' יהושע אומר לא תעלה עד שיהא שם ק' כדין משמע הא אי הוי ק' כד הוי מצטרפין הפומין הכל יחד לבטל האיסור והיינו נמי משום דמיירי בשהן של אדם אחד כן צריכין לפרש דברי רבינו לפי דברי הרשב"א הנ"ל ודברי ב"י הנ"ל. ומ"ש בפרישה בשם מ"ו שחילק בין נפילה אחת לשתי נפילות אף שאין להקשות על פירושו ממ"ש ולומר דהא פלוגתתן דנלמד דין זה מינה מיירי בנפילה אחת. די"ל כמ"ש דשם באמת אינו מצריך ר' יהושע ולא הרשב"א הנ"ל להיות באחד ס' כדי לבטל אלא אפי' בכולן יחד ורבינו בשם הרשב"א כתב שתי נפילות מ"ה מצריך להיות באחד מהן כדי לבטל. מ"מ קשה מי דחקו לרבי' לשנות דברי פלוגתתן ודברי הרשב"א ולוקמא בשתי נפילות אם יש נ"מ בשתי נפילות וגם לפירוש הנ"ל ק"ק בלשון למה שינה לכתוב כשיש באחד מהן כו' ובלשון הרשב"א הנ"ל לא משמע אלא בשניהן יחד וכמ"ש ולפי מ"ש דאיירי בכל ענין אף כשיש קפידא בתערובתן א"ש וק"ל:

ג

בד"א בשתיהן משל אדם אחד כל זה מבואר בת"ה הארוך והביאו ב"י וז"ל הרשב"א שם מ"ש בתוספתא היה בזו ק' ובזו אין ק' אני אומר לתוך ק' נפלה מסתבר לומר שאין ראיה להעמיד דוקא בשני בני אדם דאל"כ בלאו ה"ט נתיר משום דשניהן מצטרפות לבטל כיון שסופן להתערב ולפי זה אם היו של שני בני אדם ואין בשום אחד ק' כדי לבטלו אף שבשניהן יחד היה כדי לבטל לא היה בטל ושניהן אסורים מספק דהא אין סופו להתערב כיון שהן של שני בני אדם וגם אין לומר שנפל בזה יותר מזה וע"ז כתב הרשב"א דז"א דכל היכא דנכנסו שניהן בספק אחד אמרינן דמצטרפין אפילו הן של שני בני אדם ואין סופן להצטרף והכא ה"ט לפי שאין זה שיש בו ק' נכנס בספק ואפי' היו של אדם אחד נמי לא נצטרפו ולא נתרין אלא משום שאני אומר כו' ודוק שזה הבינייהו שבין הרשב"א והר"ש משנ"ץ) די"ל שאין מצטרפין לבטל האיסור אלא מה שנכנסו מהם בספק מחמת האיסור דכלפי שהאיסור מכניס הוא בספק מתעורר הוא לבטלה לאפוקי הכלי שיש בו ק' שלא נכנס עמו בספק דאת"ל שנפלו בתוכן עדיין היא מותרת לכן צריך האי טעמא שאני אומר כו' והאריך שם דאפי' בב' בני אדם מצטרפות כשאין בכל אחד כדי לבטל האיסור מטעם זה שכל שנכנס בספק מצטרף אפי' בב' בני אדם אלא שרבי שמשון כתב דוקא באחד אחד הואיל וסופו להתערב וצריכין לחוש לדבריו שרב גדול ומובהק היה וע"ש בת"ה שהאריך עוד מזה ולפ"ז דברי דברי מבוארים שמ"ש בד"א בששתיהן של אדם אחד הוא כמ"ש הרשב"א בשם רבי' שמשון ומ"ש רבינו וה"ה אפי' לק' שכל שנכנס בספק מחמת האיסור מצטרף ר"ל בשאין באחד לבד לבטל האיסור אז מצטרפין כולן לבטלו אבל אם יש באחד מהן לבטל האיסור תולין לומר שנפל האיסור לאותו שיש בו שיעור לבטלו ואין צריכין להצטרף הנשארים כ"כ הרשב"א בהדיא שכתב אני אומר לתוך ק' נפלה וכ"כ רבינו בסמוך אבל אם יש באחת מהן לבטל האיסור שתיהן מותרות שאני אומר האיסור נפל לתוך אותה שיש בה כדי לבטלו עכ"ל רבינו:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.