כף החיים/יורה דעה/קיא

כף החיים ‏ יורה דעה קיא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] שתי קדירות א' של היתר וא' של איסור וכו' אם החתיכה היא מאיסור דרבנן וכו' דספק דרבנן ק"ל לקולא. ש"ך סק"א. לה"פ או' א' שו"ג או' א' בי"צ ח"א בעמ"ז או' ב' ולפ"ז דבר שיל"מ לא אמרינן ספיקו לקולא. שפ"ד או' א' ער"ה סוף או' א' ועיין לעיל סי' ק"י או' קל"ה.

ב

ב) שם. כגון שומנו של גיד. וגבינה של עכו"ם וכיוצא בו אפי' באיסורין שיש להם עיקר בדאו' הרשב"א בתה"ב הארוך. ש"ך סק"ב. כנה"ג בהגה"ט או' ב' פר"ח או' א' פר"ת או' א' לה"פ או' ב' בל"י או' א' כריתי או' א' חו"ד או' א' שו"ג או' א' בי"צ ח"א או' א' ערוך השלחן או' ה'.

ג

ג) שם. שאנו תולין לומר האיסור נפל לתוך האיסור וכו' וה"ה אם היו ב' קדרות א' של היתר וא' של איסור ולפניהם ב' כפות ב"י אחת של איסור וא' של היתר ג"כ דינא הכי דבלוע ב"י הוא כמו גוף האיסור לכל דינא. ביה"ל או' א' לה"פ או' ג' בל"י או' ב' בי"צ שם בעמ"ז או' ה' זבחי צדק או' ג'.

ד

ד) שם. ואפי' אם ההיתר שבקדרה אינה רבה וכו' ואפשר דלענין איסורי משהו החמורים לא אמרינן שאני אומר אפי' באיסורי דרבנן בפחות מרוב דהיינו עד שיהא בהיתר רוב נגד האיסור שנפל בו. נ"י פ' הערל. ד"מ או' א' ש"ך סק"ג. כנה"ג שם או' ג' בל"י או' ג' וכתב וכן יש להחמיר דלא כפר"ח או' ב' שמיקל. וכ"כ הפר"ת או' א' דלא כפר"ח. חו"ד או' ב' זבחי צדק או' ד'.

ה

ה) ובדבר שיל"מ ודאי אין תולין. כריתי או' ג' ערוך השלחן שם. ועיין לעיל סי' ק"י או' קל"ב ובדיני ס"ס או' ל'.

ו

ו) ואם היו ב' קדרות מלאות חלב א' היתר וא' איסור ונפל בשר בצונן לאחד מהם ושהה מעל"ע וסלקוהו ואינו יודע באיזה היה מותר דכבוש מדרבנן ואמרינן שאני אומר ומ"מ אסור להרתיח החלב אח"כ ולאכול צונן הוא דמישתרי דאם לא כן הוי איסור תורה ולא אמרינן שאני אומר ומה בכך דהוה תחלה דרבנן. שפ"ד או' ג' ועיין לעיל סי' פ"ז או' י"ב.

ז

ז) שם. וכן הדין אם לא היה כאן אלא קדרה א' של בשר שחוטה ונפל בה א' מאלו הב' החתיכות וכו' נראה דכאן מיירי דהב' חתיכות היו ניכרות בפני עצמן קודם נפילתן איזה מהן של היתר ואיזה מהן של איסור דאי נתערבו מתחלה חד בחד א"כ כיון דאתחזק איסור בב' חתיכות כל א' וא' דיינינן ליה כגופו של איסור ותו לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא. ש"ך סק"ד. כנה"ג בהגה"ט או' ה' ישי"ע או' א' חו"ד או' ג' אמנם הפר"ח או' ג' חלק על דברי הש"ך הנז' וסיים דאף באתחזק איסורא ספקא דרבנן לקולא וא"כ הכא בכל גוונא מיירי בין שניכרות החתיכות ובין שאינם ניכרות ואף דאתחזק איסורא תלינן לקולא יעו"ש. וכן הסכים הפר"ת או' ב' פליתי או' ב' וכריתי או' ד' לה"פ או' ה' בל"י או' ד' שפ"ד או' ד' וכ"כ בית מאיר בקו' דיני קבוע דף ל"ח ע"א בראש העמוד על דברי הפר"ח הנז' דהדין עמו. וכ"פ חכ"א כלל ס"ד או' ד' וכתב ולכן אע"ג דלענין לאכול החתיכות שניהם אסורות מ"מ הקדרה מותר ומוקמינן הקדרה על חזקתה עכ"ד. וע"כ לכתחלה יש לחוש לדברי הש"ך ודעמיה ובמקום הפסד יש להקל.

ח

ח) אם נתערבו הב' חתיכות ונפל א' מהב' חתיכות ונתערב בחתיכה אחרת וחתיכה א' נשארה במקומה אותה חתיכה הנשארת אסורה והשנים שנתערבו כשרים. חו"ד או' ג' ובביאור או' א' והיינו אם לא נודע אותה חתיכה שנפלה לתוך חתיכה של היתר כגון ששניהם שוים.

ט

ט) שם. ונפל בה א' מאלו הב' חתיכות וכו' תולין להקל. אפי' אם החתיכה ר"ל דמה"ת גם היא בטילה אלא שרבנן אמרו שחתיכה הר"ל אינה בטילה ובספק כזה לא אמרו. נ"י פ' הערל. פרישה או' ד' ט"ז סק"ה. ש"ך סק"ה. כנה"ג בהגה"ט או' יו"ד. פר"ח או' ב' פר"ת או' א' לה"פ או' ו' בל"י או' ה' כריתי או' י"א. חו"ד או' ג' שו"ג או' י"א. בי"צ חלק א' או' ב' וכן בכל הג' דינים שהזכיר הש"ע תלינן לקולא אף בחתיכה הר"ל. ש"ך שם. כנה"ג שם. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. שו"ג שם. בי"צ שם בעמ"ז או' ט'.

י

י) קדרה א' של היתר ולפניו איסור (דרבנן) ואינו יודע אם נפל לתוכה או לאו מותר מטעם ספיקא דרבנן לקולא. מש"ז סוף או' א'.

יא

יא) ואם קדרה א' של היתר ולפניו איסור דרבנן ונאבד ואין ידוע אם נפל לקדרה אם לא נתעסק בחתיכה לא נחזיק ריעותא אבל אם נתעסק סמוך לקדרה נראה דאסור. חכ"א כלל ס"ד או' ז'.

יב

יב) היו כאן ב' קדרות איסור והיתר וב' חתיכות איסור תורה והיתר ונפל א' מהם לקדרה ואין ידוע לאיזו נראה להתיר באיסור תורה מס"ס שמא לאיסור נפלה ואת"ל להיתר שמא היתר היה וצ"ע. מש"ז שם. ואם יש עוד איזה צדדים יש להקל.

יג

יג) ודע דהא דק"ל בדין קדרה ובשני חתיכות (היינו בחלוקה ב' שכתב הש"ע) דתלינן להקל דשל היתר נפלה אם החתיכה הנשארת נמי נפלה למקום אחר של היתר בההיא נמי תלינן לקולא ומיהו מסתברא לן דדוקא בשנאכל התערובת הראשון א"נ בשני בני אדם ובזה אחר זה אבל אי איתנהו לתערובות בעין והם של אדם א' א"נ בשני בני אדם ובאין כאחת אסורות שניהם. פר"ח סוף או' ד' לה"פ או' ז' בל"י או' ו' שפ"ד או' ה' זבחי צדק או' י"א.

יד

יד) וה"ד שכבר נאכל קודם שנולד הספק בשני אבל אם נאכל אחר שנולד ספק בשתיהן אף שעדין לא שאל אלינו ובשעת שאלה כבר נאכל אחת מ"מ כיון שנולד ספק על שניהם ואלו היה שואל באותו פעם היינו אוסרים שניהם אף עכשיו אסור. חו"ד בביאו' או' ג' זבחי צדק או' י"ב.

טו

טו) ואם השני חתיכות נפלו לקדרה א' א"צ לשער כדי לבטל אלא כנגד הקטנה שבשניהם. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. שפ"ד שם. והיינו לשיטתיה דהפר"ח שכתבנו לעיל או' ז' שחולק על הש"ך יעו"ש שפ"ד שם.

טז

טז) [סעיף ב'] במה דברים אמורים שתולין בכל אלו להקל וכו' אבל אם האיסור רבה אין תולין להקל. ויש חולקים על דברי הש"ע הנז' וסברי דבקדרה א' וב' חתיכות דליכא ודאי נפילת איסור אפי' אם האיסור רבה על ההיתר מותר. ש"ך סק"ו. כנה"ג בהגה"ט או' ו' פר"ח או' ד' פר"ת או' ג' לה"פ או' ח' ער"ה או' ג' חו"ד או' ה' אמנם הבל"י סוף או' ו' פסק כדברי הש"ע דדוקא בשוים הם כשרים ולא כשהוא רבה. וכ"נ דעת ישי"ע או' ג' ואו' ד' שכתב לתרץ קושית האחרונים וכ"נ דעת הפליתי סוף או' ד' וא"כ כיון דבדברי האחרונים איכא פלוגתא והש"ע פסק להחמיר נקטינן כפסק הש"ע.

יז

טוב) שם. אבל אם האיסור רבה על ההיתר אין תולין להקל. ואין להקשות בחתיכה א' ושני קדרות היכי משכחת לה שיהא האיסור מרובה על ההיתר דאי ידעינן שהאיסור הוא רוב נבדוק בקדרה של היתר וי"ל דמשכחת לה שפיר כשקדם וסילק האיסור קודם לכן. ש"ך סק"ז. א"נ שנצטמק הרבה הקדרה ואינו יודע אם נצטמק האיסור או שמה שנצטמק היה מן ההיתר. פר"ח או' ו' לה"פ או' ט' ועיין עוד בט"ז סק"ב.

יח

חי) ואם יש לפנינו שתי חתיכות א' של היתר וא' של איסור והיה כאן קדרה א' של איסור ונפלה א' משני חתיכות לתוכה ואין ידוע איזו היא תלינן לקולא שחתיכת האיסור נפל לתוכה והחתיכה הנשארת מותרת באכילה. פר"ח או' ה' אמנם הפר"ת סוף או' ג' חלק על דברי הפר"ח הנז' וכתב דהחתיכה הנשארת היא אסורה. וכן חלק עליו החו"ד בביאו' סוף או' א' שפ"ד או' ז' בית מאיר סוף סעי' ב' וכן הסכים זבחי צדק סוף או' ט"ו.

יט

יט) ומיהו אם היו החתיכות ניכרות מקודם שנתערבו הכשרה והאסורה ואחר שנפלה א' מהם לתוך האיסור נסתפק בחתיכה הנשארת אם יש להתיר החתיכה הנשארת השפ"ד שם הניח בצ"ע אבל ממ"ש שם בית מאיר ליישב דברי הפר"ח שהתיר אפשר דאיירי שהיו ניכרות בעודם זה אצל זה וכו' משמע דאם היו ניכרות מקודם ואחר שנפלה נסתפק לו שהחתיכה הנשארת מותרת וכ"מ מדברי החו"ד שם שכתב טעם האיסור מפני שנתערבו חד בחד קודם נפילה ואתחזק איסורא משמע הא אם היו ניכרים קודם נפילה ואחר נפילה נסתפק לו הנשארת מותרת והב"ד זבחי צדק או' ט"ז וכתב דיש להתיר בהפ"מ ולי נראה דכיון דליכא ראיה בהדיא כ"א ממשמעות והשפ"ד הניח בצ"ע אין להתיר אפי' בהפ"מ אלא א"כ יש עוד איזה צדדין של היתר. ודע דכ"ז איירי בחתיכת איסור דרבנן דאיירי ביה הש"ע.

כ

ך) [סעיף ג'] היה האיסור של תורה אין תולין להקל וכו' עד שיהא ההיתר רבה על האיסור וכו' כלומר במין במינו דוקא סגי ברוב לחוד כדבסמוך סעי' ד' ש"ך סק"ח. לה"פ או' יו"ד. שפ"ד או' ח' חכ"א כלל ס"ד או' ח' בי"צ ח"א או' ה'.

כא

כא) שם. כדי שיתבטל בתוכו מדברי תורה. ר"ל על חד תרי דבדאו' הכי מתבטל חד בתרי אפי' לח בלח שנאמר אחרי רבים להטות ואע"ג דמדרבנן בעינן ס' שאני הכא דאינו ודאי איסור אלא ספק תערובת דדילמא איסור לתוך איסור נפל. שו"ג או' ט' ומיהו מ"ש על חד תרי הוא לאו דוקא דהא כתב בסעי' ד' רבה קצת אלא ר"ל רוב וכן הוא לעיל סי' ק"ט סעי' א' דמ"ש שם הש"ע חד בתרי פירשו האחרונים היינו רוב וכמ"ש בדברינו לשם או' ט' יעו"ש.

כב

כב) [סעיף ד'] היה ההיתר רבה על האיסור וכו' כיצד שתי קדרות וכו' ונפלה חתיכת נבילה לתוך א' מהם וכו' צריך לדעת למה בסעי' א' באיסור דרבנן נקט ג' חלוקות וכאן באיסור תורה לא כתב כ"א חלוקה א' ולא עוד אלא שכתב חלוקה ג' של איסור דרבנן והפרישה מתרץ לה דשתי קדרות וחתיכה א' היא יותר חידוש ולכן נקט המחודשת וכ"ש האחרות וכ"כ דמש"א ול"נ דודאי נקט חלוקה זו וכ"ש האחרות אבל לא מטעם הפרישה אלא מטעם אחר דהיה מקום להקל בחלוקה זו אפי' באיסור תורה קמ"ל דלא. כנה"ג בהגה"ט או' ט' יעו"ש.

כג

כג) שם. לפי שדבר תורה מין במינו בטל ברוב וכו' ה"ה מין במינו ואינו מינו דאמרינן סלק שאינו מינו כאילו אינו ומינו רבה עליו ומבטלו כדאיתא סי' צ"ח. ט"ז סק"ג. פרישה או' ה' כנה"ג שם או' י"ב. לה"פ או' י"א. בל"י או' ח' חו"ד או' ו' בי"צ ח"א בעמ"ז או' י"ז.

כד

כד) שם. היו שתי הקדרות ממין אחד וכו' לאו דוקא דב' הקדרות ממין א' אלא כלומר שהאיסור אינו ממין ההיתר. ב"ח. ט"ז סק"ד. ש"ך סק"ט. כנה"ג שם או' י"ג. פר"ח או' ח' לה"פ או' י"ג. בל"י או' ט' בי"צ שם בעמ"ז או' ך' וה"ה נמי אם קדרת האיסור אינו מינו של קדרת ההיתר ואין ידוע להיכן נפל הו"ל ספיקא דאו' ש"ך שם. לה"פ שם. זבחי צדק או' י"ט.

כה

כה) שם. היו ב' הקדרות ממין אחד וכו' וה"ה בקדרה א' וב' חתיכות וחתיכת האיסור אינו מינו של הקדרה הו"ל ספיקא דאו' ולחומרא. ש"ך סק"י. כנה"ג שם או' ט"ו. פר"ח או' ט' לה"פ או' י"ב. בל"י שם. כריתי או' יו"ד. בי"צ שם בעמ"ז או' י"ט. וכ"ש בב' קדרות וב' חתיכות וחתיכת האיסור אינו מינו של קדירת ההיתר. פר"ח שם. לה"פ שם.

כו

כו) שם. והאיסור ממין אחר וכו' וכגון שנפרך לחתיכות דקות ואינו ניכר דאל"כ יתוודע האיסור. פרישה או' ו' זבחי צדק או' כ"א.

כז

כז) שם. עד שירבה ההיתר ששים וכו' זה מיירי בחתיכה הר"ל שמדרבנן לא מהני ס' ומ"מ כאן בספק הקלו. כ"ה בהר"ן סוף פ' הערל. ט"ז סק"ה. פר"ח או' יו"ד. לה"פ או' י"ד. בל"י או' יו"ד. כריתי או' י"א. חו"ד או' ז' בי"צ שם סוף או' ה' ובעמ"ז או' כ"א.

כח

כח) חתיכה א' ספק איסור שנפלה בקדרה א' של היתר אפי' יש רוב אסור דלא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא אלא אם הספק עצמו דרבנן אבל אם גוף האיסור ספק דאו' ומצד התערובת הוא דהוי דרבנן לא חשיב ספק דרבנן. ער"ה או' ד'.

כט

כט) [סעיף ה'] היו כאן שתי קדרות של היתר וכו' ונפלה א' לתוך זו וא' לתוך זו אסורות שתיהן אפי' באיסור דרבנן וכו' לפי שאין אנו אומרים שאני אומר אלא היכא שאנו תולין את האיסור באיסור ואין אנו אוסרין את האיסור יותר ממה שהיה כבר אבל כאן ששתיהן של היתר אם אתה תולה האיסור בא' ומתיר השני הרי אתה אוסר א' מהן מהיתירו וא"כ כיון שאתה אוסר עכ"פ א' מהן מה חזית דאסרת להאי דלמא איפכא וע"כ שתיהן אסורות. כ"כ הרשב"א בתה"ב הארוך. ולפ"ז משמע להדיא דאפי' שתי הקדרות ההיתר אינן שוות אלא א' מהן קטנה וא' גדולה אין בידינו להתיר הגדולה ולומר דהאיסור לתוך הקטנה נפל דסוף סוף אתה אוסר א' מהן מהיתירא ומה חזית וכו' ודלא כאו"ה כלל כ"ט דין ה' שכתב שתולין להקל שעל הקטנה נפל. ש"ך ס"ק י"א פר"ח או' י"א. לה"פ או' ט"ו. בל"י או' י"א. כריתי או' י"ב. חו"ד או' ח' חכ"א כלל ס"ד או' ט' בי"צ שם בעמ"ז או' כ"ב ואו' כ"ג.

ל

ל) שם. אבל אם יש באחת מהן לבטל האיסור שתיהן מותרות. שאני אומר האיסור נפל לתוך אותו שיש בה כדי לבטל. טור. וה"ד באיסור דרבנן אבל בדאו' לא אמרינן שאני אומר דספק דאו' לחומרא. ש"ך ס"ק י"ב. לה"פ או' ט"ז. בל"י או' י"ב. בי"צ סוף או' ו' ואותה שיש בה כדי לבטל מותרת דהא נתבטל בס' והקדרה השנית אסורה. בי"צ שם בעמ"ז או' כ"ז. ועיין באו' שאח"ז.

לא

לא) ואם יש באחד כדי לבטל בס' ובשני יש בה עכ"פ רוב נגד האיסור אם האיסור הוא מין במינו עם הקדרה הקטנה אמרינן ג"כ שאני אומר אף באיסור תורה. חכ"א כלל ס"ד סוף או' ט'.

לב

לב) שם. שתיהן מותרות. ואין חילוק בין אם שני הקדרות של אדם א' או משל שני בני אדם. טור. לבוש. ב"ח וכתב ודלא כהרמב"ן. חו"ד או' ט' וכתב וכן עיקר כדברי הטור דלא כהש"ך ס"ק י"ג שכתב דהעיקר כדברי הרמב"ן. בי"צ שם בעמ"ז או' כ"ה. ור"ל לאפוקי מהרמב"ן דס"ל דבשל ב' בני אדם ובאו לישאל בזה אחר זה אפי' אין בשום אחד מהם לבטל אנו מתירין לכל א' וא' ותולין בשל חבירו נפל וכמ"ש הש"ך שם אלא דגם בכה"ג בעינן שיהיה באחד מהם כדי לבטל האיסור. ומשמע דגם באדם א' בעינן שיהא בא' מהם כדי לבטל האיסור אבל ב' הקדרות אין מצטרפות לבטל האיסור וקשה דלקמן ססעי' ז' כתב בש"ע דאם הם של אדם א' מצטרפות ועיין מה שתירץ הב"ח ופרישה או' יו"ד בשם רש"ל אלא שהאחרונים דחו דבריהם וכתבו דהכא לא נחית לענין צירוף רק בענין שאני אומר ואין ה"נ דאם הם של אדם א' מצטרפין כמו התם. ט"ז סק"ו. ש"ך ס"ק י"ג. פר"ח או' י"ב פר"ת או' ד' כריתי או' י"ג. חו"ד או' ט' ערך השלחן או' י"ז. וכן הסכים זבחי צדק סוף או' כ"ז. וה"ד באיסור דרבנן וכמ"ש לקמן על סעי' ז' יעו"ש.

לג

לג) [סעיף ו'] היו כאן שתי קדרות של היתר וכו' וידוע לאיזו נפל וחזר ונפל וכו' ואין ידוע לאיזו נפל אני אומר למקום איסור הראשון נפל וכו' ואעפ"י שאין כאן איסור מה"ת דבטיל ברוב הוא אלא דנאסרה מחמת מיעוטא מדרבנן דאין בה ס' והוה אמינא דלא לתלות באיסור בזה קמ"ל דאפ"ה תולין. ט"ז סק"ז.

לד

לד) שם. אני אומר למקום שנפל איסור הראשון נפל וכו' ואפי' אנו דנים על שני הנפילות כאחת וכגון שראינו שנפל איסור ראשון לקדרה זו וקודם ששערנו אותה לדעת אם יש בה שיעור לבטל האיסור אם לאו נפל איסור אחר ולא נודע לנו לאיזו מן הקדרות נפל ושיערנו ומצאנו שאין בקדרה זו שנפל לתוכה איסור ראשון שיעור ס' השנייה מותרת ואצ"ל אם נאסרה קודם נפילת האיסור פ"ב. פר"ת או' ה'.

לה

לה) שם. שאני אומר למקום איסור הראשון נפל גם השני. ודוקא אם האיסור שנפל הוא איסור דרבנן אבל אם הוא איסור דאו' שתיהם אסורות דלא כהב"ח. ט"ז סק"ז. ש"ך ס"ק י"ד. כנה"ג בהגה"ט או' י"ט. פר"ח או' י"ג. פר"ת שם. בל"י או' י"ד. הל"פ בסעי' ה' פליתי או' ו' חו"ד או' יו"ד. בי"צ ח"א או' ז'.

לו

לו) וכן באיסור דאו' ושיעור דרבנן תולין. ט"ז שם. ש"ך שם. כנה"ג שם. פר"ח שם. הל"פ שם. בי"צ שם בעמ"ז או' ל' ועיין לקמן או' מ"ו.

לז

לז) שתי קדרות היתר ונפל איסור לתוך א' מהם ואין ידוע לאיזה נפל ואח"כ נפל היתר לתוך א' מהם ואין ידוע להיכן נפל דאם נאמר שנפל לתוך אותה קדרה שנפל בה האיסור וע"י כן נתרבה ההיתר ונעשה בו ס' נגד האיסור א"כ שניהם מותרות אבל אם נאמר שנפל לתוך קדרת ההיתר א"כ שניהם אסורים כיון דלא ידעינן איזוהי של איסור והדין הוא ששניהם אסורים ולא תלינן שההיתר נפל לקדרה שנפל בה האיסור כמ"ש מרן בב"י משם הרשב"א דלא אמרינן שאני אומר אלא א"כ יש לה מתירין ממילא כמו בסעי' א' שאני אומר איסור לתוך איסור נפל וההיתר נשאר בהיתרו כמו שהיה אבל כל שתצטרך שיעור לבטל האיסור לא תלינן והכא בזה הנידון אם אתה רוצה להתיר צריך לשיעורים כדי לבטל האיסור ומשו"ה לא תלינן ועוד טעם אחר דכיון שנאסרו בשעת נפילת האיסור לא תוציא א' מחזקתה ע"י נפילת ההיתר ושניהם אסורות. קה"י סעי' ו' זבחי צדק או' ל"ב.

לח

לח) שתי קדרות של היתר ונפל איסור לא' מהם וידוע לאיזה נפל והוא הוסיף עליו במזיד ובטלו שהדין הוא דלדידיה אסור ולאחרים מותר כמ"ש לעיל סי' צ"ט סעי' ה' ושוב אח"כ נפל איסור ואין ידוע לאיזה קדרה נפל אין לתלות ולומר דלאותה קדרה נפל כיון דאסורה לדידיה דזה אינו שהרי אותה קדרה היתר גמור היא אלא משום קנסא החמירו עליו ולא שייך לומר תולין הקלקלה במקולקל שאין קדרה זו מקולקלת ותו דכי קנסוהו רבנן היינו להחמיר עליו ולא להקל עליו וא"כ שתיהם אסורות. קה"י שם. זבחי צדק או' ל"ג.

לט

טל) שם. וידוע לאיזו נפל שתיהן אסורות. ואין אומרים למקום שנפל האיסור האחרון נפל גם הראשון אלא דינו כמו נפל איסור ואין ידוע להיכן נפל וכמ"ש בסעי' ה' ש"ך ס"ק ט"ו. נה"פ או' י"ט. בל"י או' ט"ו. הל"פ בסעי' ה'.

מ

מ) [סעיף ז'] היו כאן שתי קדרות של היתר ונפל איסור לתוך א' מהם וכו' פי' בין שהיתה חתיכת איסור ולא נודע להיכן נפלה בין שהיו ב' חתיכות א' היתר וא' איסור ונפלו א' לזו וא' לזו בכל גוונא מהני הצירוף. פר"ת או' ז'.

מא

מא) שם. שניהם מצטרפות לבטלו. ואפי' למ"ד חנ"נ בכל האיסורים מצטרפים דלא אמרינן חנ"נ אלא היכא דידוע להיכן נפל אבל כאן דלא ידענו להיכן נפל א"כ כל שנכנס הכל לספק והוא עתיד להתערב רואין אותו כאלו הוא כבר מעורב והו"ל כאלו נפל מתחלה לקדרה שיש בה ס' לבטל האיסור ודלא כהב"ח. ט"ז בסוף הסי' ש"ך ס"ק י"ז. פר"ח או' ט"ו. לה"פ או' כ"ב. בל"י או' י"ז. ערוך השלחן או' כ"ד.

מב

מב) שם. וה"ה אפי' למאה. שכל שנכנס בספק מחמת איסור מצטרף לבטלו. טור. ש"ך ס"ק ט"ז פר"ח שם. לה"פ או' כ"א. בל"י או' ט"ז. כריתי או' י"ד.

מג

מג) שם. לפי שכל של אדם א' עתיד להתערב. אבל אם הם אינם עומדים להתערב כגון שא' נתבשל במתיקות והשני בקיוהא אינם מצטרפים. רש"ל פג"ה ססי' נ"ו. ט"ז סק"ה. ש"ך ס"ק י"ח. כנה"ג בהגב"י או' י"ב. פר"ח או' י"ז. וכן אם ידוע בבירור שאינם עתידים להתערב כגון שהיה א' תבשיל של חלב והאחד של בשר אין מצטרפין. לבוש. ט"ז שם. כנה"ג שם או' י"ד. פר"ח שם. שו"ג מחו' או' ב'.

מד

מד) וכן אם הוא תבשיל שאין דרכו להתערב זה עם זה כגון קדרה של אורז וקדרה של תבשיל פולין או ירקות וכדומה אפי' של אדם א' אין מצטרפין כי אין דרך כלל להתערב. פר"ת או' ט' וכן בסעודת מילה או חתונה שדרכם לבשל כמה תבשילין כל תבשיל מובדל מחבירו לכ"ע אין ב' קדרות מצטרפות כיון שאין דרכם להתערב. כנה"ג שם או' י"ג. שו"ג שם או' א'.

מה

מה) וכן אם שני הקדרות אחד של תבשיל בשר וא' תבשיל של דגים אין מצטרפות כיון שא"א לערבם ביחד דקשה לצרעת כמ"ש לקמן סי' קט"ז סעי' ב' יעו"ש. ואח"כ ראיתי שכ"כ הכריתי או' י"ז והוא פשוט.

מו

מו) ודע דמילתא דפשיטא דכל זה אינו אלא דוקא באיסורין דאו' ושיעורין דרבנן ומשו"ה מקילינן בכה"ג אבל לא באיסורין דאו' פר"ח או' י"ט ור"ל באיסור דרבנן או באיסור דאו' ושיעורא דרבנן. וכ"כ לעיל או' ל"ו. ושיעורין דרבנן כגון שנתערב מין במינו דמדאו' בטיל ברובא ומדרבנן צריך ס' ועיין לקמן או' ן'.

מז

מז) שם הגה. ויש מחמירין דאפי' באדם א' אין להקל ולצורך הפסד יש להתיר באדם א' ומיהו אין לאכלו אלא לאחר שיערבנו יחד וכו' וכ"פ הלבוש דדוקא בהפ"מ יש להתיר לאכלם ולאחר שיערבם שכבר בטל טעמא. וכן הסכים הש"ך ס"ק ך' כנה"ג בהגב"י או' י"ח. פר"ח בסוף הסי' בל"י סוף או' ך' חכ"א כלל ס"ד או' יו"ד. בי"צ ח"א או' ח' ערוך השלחן או' כ"ה. זבחי צדק סוף או' ל"ה.

מח

מח) שם. בהגה. ומיהו אין לאכלו אלא לאחר שיערבנו וכו' ואין זה כמבטל איסור לכתחלה דכיון שהוא עתיד להתערב הרי הוא כמעורב מתחלה וכמ"ש לעיל או' מ"א יעו"ש.

מט

מט) שם בהגה. ומיהו אין לאכלו אלא לאחר שיערבנו וכו' וה"ד בעוד שבו רוטב שמועיל לביטול וכל שיש שם ס' הוא כשנתבשל בקדרה א' אבל אם אח"כ מערב החתיכות יחד בלי רוטב אינו מועיל ביטול. כנה"ג בהגב"י או' ך' שו"ג או' ך'.

נ

נ) וכל זה הוא דוקא במין במינו אבל מין בשאינו מינו כיון שיכול לעמוד על טעמו ולברר הדבר אין מצטרפין. ש"ך סי' צ"ב סק"ח ובסי' ק"ה ס"ק ל' ובסי' ק"ז סק"א. פר"ח בסי' זה או' י"ט. שפ"ד או' ט"ז. חכ"א שם. בי"צ שם או' ט' זבחי צדק או' ל"ו.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---