פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/קיא

פרי מגדים - שפתי דעת ‏ יורה דעה קיא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מאיסור דרבנן. דספק דרבנן קיי"ל לקולא ש"ך משמע דשאני אומר רק מספק דרבנן לקולא ולפ"ז דשיל"מ לא אמרינן ספיקו לקולא ותרומה לא הוה דשיל"מ אף ביד ישראל דאין מצוה לאתשולי ומש"ה עולה בק"א עס"י של"א. ועמ"ש באות ג':

ב

כגון. עש"ך קשיא לי דגבינות עובדי כוכבים א"א ספיקו להקל הואיל ואסרו מחשש איסור תורה עס"י ק"י בש"ך בקיצור ס"ס דין ח"י וברשב"א כ' איסור תורה ושיעור דרבנן אוסר ואולי שאני אומר קיל טפי וצ"ע בדשיל"מ  :

ג

ואפילו. עש"ך ובכר"ו אות ב' כתב דחמץ וכדומה דשיל"מ צריך רביה יע"ש ולא הבינותי דבדשיל"מ מה מהני רבי' ועמ"ש באות א' ובאות ב' הקשה כר"ו מסימן ק"י דתערובות הב' אסור והא הוה כב' חתיכות וקדירה א' דאמרינן שאני אומר עכ"ל הנה למ"ש בק"י קבוע דרבנן הוה כחד בחד כגופו של איסור וכמ"ש הש"ך באות ד' דבקדירה א' וב"ח בעינן שיהיו החתיכות ניכרות ואמנם הפר"ח באות ג' ובסי' ק"י כלל מ"ו תמה על הש"ך במ"ש כאן אות ד' דממשנה דתרומות ספ"ז (עמ"ש באות ד') צריך לחלק בדבר חשוב החמירו להמחבר לעיל בעינן ג' תערובות דוקא ולדידן בב' תערובת א' א' ועמ"ש בסי' ק"י. ומ"ש הכר"ו דיש הוכחה להנ"י באיסורי משהו לא אמרינן שאני אומר ומש"ה חר"ל כו' לא ידענא דהא הנ"י מודה בחהר"ל כמ"ש שם והש"ך באות ה' הביאו דווקא איסורי משהו דאין בטילין בכ"ש ועוד דברבים אפילו אסורי משהו תולין כמ"ש הג"י וקשיא הך דסימן ק"י דאיכא רביה אלא כדאמרן בד"ח החמירו בתערובת:

ודע אם היו ב' קדירות מליאות חלב א' היתר וא' איסור ונפל בשר בצונן לא' מהן. ושהה מעל"ע וסלקוהו ואינו ידוע באיזה היה מותר דכבוש מדרבנן שאני אומר מ"מ אסור להרתיח החלב אחר כך ולאכול צונן הוא דמישתרי דאם לא כן הוה איסור תורה ולא אמרינן שאני אומר ומה בכך דהוה תחלה דרבנן  :

ד

וכן. ועש"ך וכוונתו דב' קדירות נהי שכ"א הוה כגופו של איסור מכל מקום לית כאן כ"א חתיכה א' של איסור והוה כבבא ג' איסור וב' קדירות מה שאין כן בבא ב' קדירה א' דניכרין. והפר"ח כאן אות ג' ובסימן ק"י כלל ט"ו השיגו ממשנה פ"ז דתרומות משנה ה"ו ועמ"ש בק"י:

ודע דלפ"ז יש ליישב מ"ש הטור ב' קדירות היתר וב"ח אסור ואין חילוק בין אדם לב' בני אדם הביאו הש"ך אות י"ט י"ל דבאיסור דרבנן קאי ונתערבו החתיכות דצריך כ"א להזכיר בשאלה גם חבירו דאי יאמר ב"ח היתר ואיסור נתערבו ונפל א' לקדירה שלו הרי אסור כמ"ש הש"ך כאן וצריך להזכיר חבירו דב' קדירות היו (ואין חילוק בין שתיהן היתר) וא"כ הוה בב"א כיון דצריך להזכיר שתיהן. ומיהו חתיכה א' איסור וב' קדירות היתר ב' ב"א י"ל בזא"ז דא"צ להזכיר חבירו בשאלה דיאמר חתיכת איסור יש ספק אי נפלה לקדירות היתר או לאו משא"כ ב"ח שנתערבו ועיין כר"ו אות ח' לא כ"כ והנלע"ד כתבתי ומיהו הרשב"א בתה"א אף חתיכה א' איסור אוסר בב' ב"א דמייתי ראי' מריש ביצה דרסה ע"פ העיגול אבל הטור י"ל כמ"ש ועש"ך אות י"ט:

ה

ואין. עש"ך ציין על בבא הג' ומ"ש אפילו אין חד בחד ר"ל דאיסור גדול מהיתר ומ"מ בעינן שיהיו ניכרות בקדירה א' וב"ח אבל ב"ק וב"ח אף דנתערבו שרי:

כתב הפר"ח אות ד' ב"ח ונפל א' לקדירה א' ונאכל נפלה ב' לקדירה ב' היתר של אדם א' שרי וראייתו מפ"ז דתרומות משנה ה"ו וב"ח א' איסור וא' היתר וא"י איזו ונפלה לקדירה אין מדמעת אלא כקטנה שבהן בדרבנן (זה לשיטתיה שהשיג אהש"ך באות ד') והנה יש ראי' לזה דל"ת הואיל והותר הותר ולא שרי אלא דווקא בשנאכל הא' ממשנה ג' פ"ה דטהרות ופסקה הר"מ ז"ל פי"ט משא"ה ה"א ב' שבילין הלך בא' ועשה טהרות ונאכלו וחזר והלך בב' ועשה טהרות טהורים שתיהן הראשונים קיימים שתיהן תלויות וה"נ דכוותיה ועיין מ"ל שם ד"ה עוד ראיתי  :

ו

בד"א. עש"ך והמעיין בדבריו דהשיג אבבא שניה אבל בבא א' וג' מודה דבעינן מחצה דבקצר מ"ב א' כתב בבא א' וג' וכתב בד"א כשאין האיסור רבה ואח"כ הפסיק וכתב בבא ב' וכ"ד הפר"ח אות ד' וכ"ש שכ' הרשב"א בתה"א קי"ג א' בבא ג' מא' אבל בבא ב' קיל לדעתם מהכל ועמ"ש בט"ז אות ו' והש"ך פירש דהרשב"א מקשה מתוספתא דב' מדוכות וקדירה א' אף באיסור רבה שרי (ע"ש בקצר הביא הרשב"א דין גבינת עובדי כוכבים וכמ"ש הש"ך אות ב') ובתה"א הקשה אמאי לא הביא בהערל מתני' דתדומות אלמא בהא נמי לר"י מחצה בעינן ולר"ל רבי' וע"ש בתוס':

ז

אבל. עש"ך ועמ"ש בט"ז:

כתב הפר"ח אות ה' ב"ה איסור והיתר ונפל א' לאיסור תולין דאיסור נפל עכ"ל ולדעת הש"ך באות ד' איכא לקיומיה בהיו ניכרין מקודם ועכשיו א"א להבחין ומ"מ הפ"ת אות ג' חולק ואוסר. והיינו בנתערבו מקודם יראה דכן הוא דהשתא בס"ו נפל וא"י ואח"כ נפל איסור דלא מוציאין מחזקה כ"ש כאן ומיהו בניכרין ואח"כ א"א לבחון הנשארת צ"ע  :

ח

עד שיהא. כו' היינו מין במינו ש"ך ועמ"ש בצ"ח איזו נקרא מינו יע"ש:

ט

היו. עש"ך דאין לומר דאף שניהם מין א' אפ"ה אין מצטרפין דהא פשיטא דא' איסור הוא ואין עתיד להתערב:

י

ב' הקדירות. עש"ך אזיל לשיטתיה באות ז' דבבא שניה קיל מכולן לז"א דה"ה בבא ב' אין הולכין בספיקו לקולא בר"ת וכ"ש בבא א' משא"כ אי נאמר בבא ג' קיל מכולן כמ"ש בט"ז אות א' י"ל המחבר נקיט רבותא משום סיפא דבאיסור תורה אפילו בבא ב' אין תולין להקל וכ"ש בבא ב' וא':

יא

אסורות. עש"ך ועיינתי באו"ה שם וכתב דאם יש ב' חתיכות ויש בשתיהן ס' אנו אומרים על הקטנה נפל ואפשר דביש ס' בשתיהן מדינא שרי אלא מחומרא עכ"פ מתירין הגדולה אבל באין בשתיהן ס' אסור לאו"ה ג"כ וע"ש כלל כ"ו:

נסתפקתי ב' קדירות א' היתר וא' אסור באכילה ונפל איסור לאחד מהם ואם אתה תולה באיסור אתה אוסרו בהנאה מהו המשל בזה ב"ק א' בשר נבילה וא' בשר עוף ונפל חלב לא' מהן דאי תולה באיסור אתה אוסרו בהנאה כמבואר בפ"ז. והלשון שכתב הרשב"א כל שאתה תולה באיסור אין אתה אוסרו יותר ממה שהיה כבר משמע הא אתה אוסרו יותר בהנאה לא א"ד ל"ש ומההיא דסי' ק"ץ סעיף מ"ב השאילתו לסופרת ז' נקיים דתולה בה אף שמקלקלה שסותרת מנינה אפ"ה תולה בה אין ראי' דלע"ע טמאה היא משא"כ איסור הנאה איסור חדש הוא:

עוד יש להסתפק ב"ק היתר ואיסור דרבנן נפל לא' מהם ובא' מהם יהיה של תורה מהו המשל בזה בשר בהמה ובשר עוף ונפל חלב לא' מהם מהו אי אמרינן ב"ק היתר ואיסור דרבנן לא' מהם שתיהן אסורות אלא אם יהיה בשתיהן איסור דרבנן אמרינן מה חזית דאסרת להא כו' משא"כ בא' יהיה איסור תורה א"כ אותה קדירה בהכרח יהיה אסור מספיקא דאורייתא לחומרא מ"ה כרשב"א וא"כ תו תולין להתיר הקדירה שניה בדרבנן א"ד כל שאתה מוציא א' מחזקה אין תולין וכעת הדבר צריך תלמוד  :

יב

אבל. עש"ך ולאפוקי מדעת הב"ח שסובר דמסעיף ה' ו' ז' אף באיסור תורה אומר שנפלה למקום שיש ס' ועמ"ש באות י"ד:

יג

שתיהן. עש"ך ועיין אות ח"י ב' תבשילין אין מצטרפין ועיין מ"ש שם:

יד

אני. עש"ך. המעיין בב"ח יראה דמסעיף ה' ו' ז' מיירי באיסור תורה ועש"ך אות י"ט הביא דברי הב"ח בס"ז מיירי באיסור תורה אלא שהש"ך השיג על הב"ח בס"ה וס"ו אבל בס"ז לא השיג עליו מש"ה לא הזכיר כאן כ"א ס"ה וס"ו (וט"ס בס"ד וצ"ל ס"ה דתמה עליו מה"ת להקל באיסור תורה בס"ה לומר למקום שיש ס' נפל) ועיין מ"ש באות י"ו:

טו

שתיהן. עש"ך הסעם כ' הב"י והפרישה והלבוש דמאחר שהוחזקו שתיהן באיסור אין להוציא מחזקה אח"כ. ויש לעיין ב' קדירות בע"פ קודם זמן איסורו ונפל נוקשה וא"י להיכן למ"ד נוקשה דרבנן ואחר כך נפל חמץ גמור וכדומה וידוע להיכן נפל דהשתא לאחר זמן איסורו תולין דמה חזית לא שייך הכא והוחזק לא שייך דקודם זמנו עדיין כולו היתר וכן בלא נודע נפילה הראשונה עד לאחר נפילה שניה צ"ע  : הפר"ח באות י"ג העתיק ירושלמי דפ"ד דתרומות ויש בו כמה דברים מחודשים אמרתי להעתיקו ומה שנ"ל העני אכתוב:

זה לשון הירושלמי בקוצר ב' קופות חולין נ' ונ' ונפלה סאה תרומה לא' מהן ואח"כ נפלה סאה וא"י תולין במקולקל (זהו הדין שהעתיק המחבר כאן ברישא) ריבה על הידוע שוגג מעלה ומתיר והשנייה חזרה להוכיחה נמצא ב' סאין עולות ממאה ונ' (ופי' הפר"ח ריבה נ' הרי עולה הידועה בק' ומעלה סאה משום גזל השבט והשתא שניה צריך הוכחה ר"ל בירור כיון דהשתא שניהן של היתר מחמת סאה הידועה ושתיהן מעוררות לבטל זא"ז כמו בס"ז). ובהא קשיא לי חדא דאיך עולה ב' סאין מק"נ והא חוזר וניעור וראיתי להפ"ת אות ה' עמד בזה ואם נאמר דידע מקודם בנפילת הידועה וידיעה מתיר כמ"ש בפ"ה דתרומות מז"ח או נאמר דידועה בטיל ליה וספק שמא לאחרת נפלה הוה כידועה בתר ידיעה אכתי תקשי אמאי שניה צריך להוכחה ושניהם מעוררות כבס"ז ואמאי לא תולין הספק באותו שריבה שוגג כבס"ה בזו ששים כו' והפ"ת כתב דלמפרע לא אמרינן שאני אומר כמו נפל תחלה הספק ואחר כך הידועה ולא הבינותי דהתם הוחזקו באיסור ואין מוציאין מחזקה משא"כ כאן אדרבה תחלה הקופה ב' היתה היתר שתולין הקלקלה במקולקל ועכשיו שריבה אומר לק' נפלה הספק כיון שקמא קמא בטיל:

תו גרסינן בירושלמי נפלה וא"י לאיזו ואח"כ נפלה וידוע הוא א"א למקום שנפלה שניה כו' (הוא סיפא שהביא המחבר כאן בס"ו) ריבה על א' מהם מעלה ומתיר והב' אסורה עד שירבה שוגג. ופירש הפר"ח דבאדם א' ותחלה הותרו שתיהן (כבס"ז) וכשנפלה סאה הידועה שתיהן אסורות נ' א' משום סאה הידועה ונ' שני' דמשום א"י דליכא צירוף שאין עתיד להתערב דנ' א' אסור משום הידוע וקשיא לי' א' כיון שהותרו תחלה דרואין כמעורבין אף שאח"כ נאסרה הא' מחמת ידועה אין אחרת נאסרת ואם נאמר כמ"ש או"ה הביאו הר"ב בס"ז דלאחר שיערבנו שרי:

והנה בסיפא דהך בבא דריבה שוגג שניה אסורה פירש הפר"ח דריבה על הידועה ק"נ דמותרת ושניה אסורה וקשיא אמאי לא תולין לר' נפלה ולזה י"ל כיון שהוחזק באיסור קודם שריבה א"א כו' דכאו"ה סובר דכ"ז שלא עירב אסור. ופירש עוד ריבה נ' על נ' שא"י יע"ש. ולי היה נראה לפרש רישא דירושלמי בקופות של ב' ב"א או אדם א' שאין עתיד להתערב (עש"ך אות י"ח) תולין קלקלה במקולקל ריבה שניה חזרה להוכיחה ואסורה אלא דקשיא אמאי אסורה ועפ"ת שם. ומיהו בבא תנינא י"ל בב' ב"א בב"א או באדם אחד ואין עתיד להתערב א"א למפרע כיון שהוחזק איסור דריבה היינו ק"נ ויתר דברי הפר"ח לדינא עיין עליו ואין להאריך. וראוי שתדע שכל מ"ש הפר"ח הוא לשיטתיה בצ"ט דאין חוזר וניעור יע"ש:

טז

שתיהן. עש"ך הנה נראה מדבריו דבאיסור תורה נמי שתיהן מצטרפות ובא' ס' וא' נ' אין מצטרפין באיסור תורה וזה כדעת הב"ח כמ"ש באות י"ט דלא כט"ז אות ז' וצ"ע דבסימן ק"ח אות למ"ד וצ"ב אות ח' כתב בפשיטות דבאינו מינו אין מצטרפין יע"ש ואולי דווקא בא"מ דאיכא לברורי ע"י קפילא. משא"כ במינו וליכא רוב ובאחד ס' ובאחד מחצה דשאני אומר ליכא דהוה ד"ת ושניהן אין נכנסין בספק דבאחד יש ס' אין מצטרפין ובפר"ח כתב באות ט"ו דאין נ"מ דבאיסור תורה אין מצטרפין וצ"ע:

יז

מצטרפות. עש"ך וביבש לא שייך לאפלוגי באדם א' וב' ב"א כלל עיין מ"ש בסי' ק"ט באורך דכל שיש ספק ויש רוב שרי ולא בעינן סמוכין כלל יע"ש:

יח

עתיד. עש"ך ב' מינים אף שעירבם יחד בשוגג לדידן חנ"נ ואסור. ודע שיש נ"מ בין שאני אומר למקום שיש ס' נפל ובין מצטרף המשל בזה בא' ס' ובא' ל' ונפל זית וא"י אמרינן לס' נפל בבירור דצירוף ליכא דאין שניהם נכנסין בגדר הספק. ואח"כ חצי זית מאיסור הא' לס' הרי חוזר וניעור כמ"ש בסי' צ"ט ס"ו משא"כ אם היינו אומרים ע"י צירוף יש בצ' זיתים להעלות זית וחצי כו' ובנ' ונ' תחלה זית וא"י ואח"כ חצי זית וידוע שתיהם מותרים דמתחלה ע"י צירוף ועכשיו יש בנ' לבטל חצי זית:

עוד אבאר לך ב' קדירות א' איסור ואחד נ"ט היתר ונפל זית איסור דרבנן תולין באיסור ואח"כ נפל זית איסור מין אחר להיתר דאם אנו אומרים עכשיו דזית איסור א' לאיסור נפל נאסר עכשיו ההיתר מזית ב' ואם נאמר דזית א' להיתר ועכשיו ג"כ הרי איסורין מבטלין זא"ו כמבואר בצ"ח וצ"ט והיינו בלא הספיקו אח"כ לבודקו עד שנשפך יראה דב' קולות לא מקילין כיון שמתחלה אתה דן דבאיסור נפל שוב א"א רשאי לתלות שבהיתר נפל וצ"ע:

יט

של. עש"ך הסכים להלכה דב' ב"א שרי בזא"ז באיסור דרבנן דומיא דב' שבילין וילפינן איסור מטומאה לענין זה:

כ

ולצורך. עש"ך דווקא בה"מ ומיהו בא"מ משמע בק"ה וצ"ב להחמיר ועמ"ש באות י"ו:

כתב הר"ש בפ"ז מתרומות מ"ה ב' קופות א' חולין וא' תרומה ונפלה סאה תרומה וא"י אני אומר לתרומה הביא ירושלמי טבל ומעשר א' ומ"ב אין תולין ומה"מ דנהי דטבל אסור מ"מ יש תקנה בהרמה ואלו נדמע אין תקנה בהפרשה. ומזה נפשט ספיקא דידי באם איסור הנאה דהוה איסור חדש דל"ד לק"ץ סמ"ב השאילתו לסופרת ז' נקיים יע"ש:

כתב המ"ל בהל' שא"ה פי"ט הלכה ב' באו לישאל בב"א ועליו ועל חבירו אף ששאל א' על עצמו ועל חבירו שלא בידיעת חבירו וכן כ"ז ששניהן לפני המורה אף לאחר כ"ד כל שלא טהרוהו לא' הוה ב"א ע"ש שהאריך ואי"ה בס' שושנת העמקים אבאר זה וכאן אין להאריך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.