דרישה/יורה דעה/פז

דרישה ‏ יורה דעה פז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לא תבשל גדי בחלב אמו כו' והוציא איסור אכילה בלשון בישול לומר שאינו אסור מן התורה אלא דרך בישול וכ"ש בהנאה שאינה נאסרת אלא דרך בישול ומ"מ הוצרך להוציאה ג"כ בלשון לא תבשל דאל"כ הייתי אומר אותו קרא שלא כתיב ביה לא תבשל מיירי באיסור אכילה ואין להקשות לא לכתוב רחמנא איסור הנאה בלשון לא תבשל אלא לכתוב בהדיא איסור הנאה ונילף מק"ו מאכילה דאינו נאסר אלא ע"י בישול דאין סברא לומר דדוקא באכילה הקפיד קרא אבישול ולא בהנאה דאין לך הנאה גדולה מאכילה וגם אין לומר דה"א דהאי יתור דלא תבשל הוה קאי נמי אהנאה ללמדינו שאיסור הנאה הכתובה בהדיא יהיה דוקא על ידי בישול אבל איסור אכילה ה"א דיהיה חייב עליה אפילו בלא בישול וז"א דהא בה"א זו לא נכתב איסור אכילה אלא היינו לומדין אותו מק"ו דאיסור הנאה וא"כ נימא דיו לבא מן הדין להיות כנדון אלא י"ל מדאיצטריך התורה לכתוב איסור אכילה בלשון בישול כתב נמי איסור הנאה בלשון בישול א"נ משום דה"א האי איסור הנאה הנכתב בלשון לא תהנה ר"ל אכילה ובישול תנינא קאי אהנאה גרידתא בלא אכילה דהיא דוקא לא נאסרה כי אם דרך בישול אבל אכילה הוי אסרינן אפילו בלא בישול קמ"ל:

ב

אבל בשר טהורה בחלב בהמה טמאה או בשר טמאה בחלב טהורה לא כצ"ל וכמ"ש כפרישה דאי אפשר לכלול הכל בבבא אחת עם בשר חיה ועוף דאם כן מהו שאמר אינו אלא מדרבנן דהא מסיק דמותר לבשל ובהנאה אפי' לכתחילה ובאכילה אסור מדבריהם ואילו בשר טמא עם חלב טהורה אסור מן התורה משום טמאה ואפשר ליישב בדוחק דאיסור בשר בחלב דרבנן קאי נמי אחלב טמאה עם בשר טהורה או איפכא ונ"מ אליבא דעת רבי' אפרים והרא"ש ורבינו דס"ל כוותיה דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה כ"א בבשר בחלב אבל שאר איסורין החתיכה עצמה שנאסרת חוזרת להיתר לאחר שנסחט האיסור שבו בששים כנגדו כמ"ש רבינו בסימן צ"ב ובסימן ק"ו וא"כ יש נ"מ הכא דאם אחר שנתבשל בשר זה בחלב טמא נתערב בקדירה אחרת ונסחט החלב ממנו דאז החתיכה עצמה מותרת וכן בחלב אם נתערב בשאר תבשילין ונתבטל האיסור שבה בס' כולה מותר משא"כ אי הוה נאסרת תחילה בדין בשר בחלב הוי בעינן ס' נגד כולה והיא עצמה עומדת באיסורה לעולם אלא שעדיין קשה שלא מצינו זה בשום מקום שבשר או חלב טמאה יש בו איסור בשר בחלב דרבנן ושנעשה נבילה מדרבנן:

ג

ואיזה מהן גמורות כתב הרשב"א כל שיש לה חלבון וחלמון אע"פ שהיא מעורה בגידין הרי זה גמורה ז"ל מ"ו ומ"ש הרשב"א בהכה תרנגולת על זנבה והביאו רבינו לעיל סימן פ"ו דאם היה מעורה בגידין הוי כבשר הפירש מן החי ואסור ודוחק לומר דשם מיירי שלא נגמר החלבון והחלמון דא"כ איך שייך לומר שלא היו מעורות ועוד דאם כן ה"ל לחלק שם בין נגמר החלבון והחלמון כמו הכא ע"כ נראה בודאי מ"ש לעיל קודם שנגמרה היינו כל צרכה ואף על פי שהיא ביצה גמורה בחלבון וחלמון שכיוצא בו נאכלת בחלב אפ"ה כיון שהאיסור משום אבר מן החי הוא אסור כיון שהוא מעורה דהוה כבשר הפורש כו' עכ"ל. וביאור דבריו דהתם היא חיה ועדיין הביצה מעורה בה מיקרי בשר מן החי הואיל ולא פירש כדרך שאר ביצים אבל כאן שהתרנגולת שחוטה ביצה זו ביצה גמורה היא דבבשר עוף בחלב הקילו כמ"ש בשם רש"י בסמוך והיינו יכולין לתרץ כן בקיצור אלא שמ"ו בא לתרץ לשון גמורה הנזכר בתלמוד למה פירש פעם כן ופעם כן ויישב בזה דלענין איסור אבר מן החי כל זמן שמעורה בחייה עדיין אבר מינה מיקרי:

ד

ורש"י פירש כשנגמר החלמון כו' כמו השליל של ביצים המחוברים באשכול שרי טעם רש"י כתבתי בפרישה וכתב ב"י ע"ז וז"ל מדברי רבינו שכתב ועדיין היא אדומה ומעורה כמו השליל של ביצים המחובר באשכול נראה שהוא מפרש כל שהוא מחוברת באשכול עדיין לא נגמרה אלא בשכבר פרשה מן האשכול עסקינן ומפני שעדיין היא אדומה ואית ביה שורייקי סומקי קרי לה מעורה בגידין ומפני שהיא דומה לאותן שמחוברים באשכול כתב הרא"ש והיינו כלל של ביצים כשמחוברת באשכול כלומר שהיא דומה לאותן שבשלל דהיינו המחוברת באשכול אבל לולי דברי רבינו לא היינו מפרשין כן שמדברי הרא"ש משמע שהוא מבאר דברי רש"י אפי' במחוברות מותרין כשנגמרה החלמון וז"ל הרא"ש ואפי' הן מעורות אלא שנגמר החלמון והיינו שלל של ביצים כשמחוברת באשכול ובלבד שיגמור החלמון אבל אותן שלא נגמר החלמון שלהם אסורים עכ"ל משמע להדיא מזה שאפילו מחוברת מתיר רש"י ולעד"נ שגם רבינו מפרש לדברי רש"י כן ומ"ש כמו השליל האי כמו גם אמעורה קאי שהיא דומה לשליל במעורה ובאדמומית אפ"ה כיון שנגמר החלמון אין לו דין שליל ששליל הם הביצים קטנים הנמצאים מקושרים הרבה יחד ואדוקים בשדרה של העוף ואין שום אחד נגמר מהן אפי' החלמון לבדו רק קצת החלמון וק"ל:

ה

כתב הרמב"ם המבשל בחמי טבריה כו' ז"ל הרמב"ם בפ"ט מהמ"א המעושן והמבושל בחמי טבריה וכיוצא בהן אין לוקין עליו וכן המבשל בשר במי חלב או בחלב מתה או בחלב זכר או שבשל דם בחלב פטור ואין לוקה על אכילתו משום בשר בחלב ואח"כ כתב המבשל שליל חייב וכן האוכלו אבל המבשל שליא או עור וגידים ועצמות ועיקרי קרניים וטלפים הרכים פטור וכן האוכלן פטור ע"כ. וכתב ב"י ע"ז ורבינו איחר החלוקה האמצעית מפני שהוזכר בה מי חלב והיה צריך להאריך בה לכתוב דעת הרא"ש אבל איני יודע למה העתיק דם שבשלו בחלב מחלוקה שכתב הרמב"ם וקבעה בחלוקה הראשונה דמה לו לשנות סדר המחבר ועוד ששם הוא המקום הראוי לשנות בו פטורים ואין לוקין על אכילה משום בשר בחלב דמשמע דלוקה הוא משום דבר אחר ובאותה חלוקה שכתב הרמב"ם קאי למבשל בשר מתה בחלב ולדם שבשלו בחלב דלוקה על זה משום נבילה וע"ז משום דם אבל בסדר שכתבם רבינו לא קאי אלא לדם שבשלו לחודיה ואח"כ כשכתב בשר מתה שבשלו בחלב כתב סתם פטור ולא כתב אין לוקין על אכילתו והו"ל לצרף שתים אלה דם ובשר מתה בבבא אחת ולגזור בהם פטור ואין לוקין על אכילתן משום בשר בחלב עכ"ל ב"י. ונראה שצריך להגיה בבית יוסף בשלשה מקומות שכתב בשר מתה שבשלו בחלב שהרי רבינו לא הביאו בבא זאת בדברי הרמב"ם וגם הב"י בהעתקתו דברי הרמב"ם וע"כ נראה שצריך להגיה בשר שבשלו בחלב מתה. ומה שתמה ב"י על רבינו למה לא כלל בבבא אחת דם ובשר בחלב מתה ולומר בהם פטור ואין לוקין על אכילתן משום בשר בחלב עכ"ל ונידוק מזה דלוקין משום דם ומשום נבילה תמיה לי על תמיהתו דמהיכי תיתי לן ללקות על חלב מתה משום נבילה הרי חלב זו כנוס היה בבהמה וחיה ואם הבהמה מתה החלב לא נאסר משום נבילה ללקות עליה דהו"ל דומה לביצת נבילה דאינה אסורה מדאורייתא משום דבחיי העוף נתגדלה ולא מעת שמתה וה"נ חלב של טהורה שמתה והרמב"ם שכתב פטור ואין לוקין עליו משום בשר בחלב אדם קאי דמיניה סליק ומזה הטעם לא כללם רבינו בבבא אחת לבאר דדוקא בדם יש לאו אחר על אכילתו אבל בחלב מתה אין שם לאו אחר וכדי שלא תטעה בביאור דברי הרמב"ם לומר שמ"ש ואין לוקין עליו משום בשר בחלב דדייקינן מיניה הא משום איסור אחר שבו לוקין קאי אדם ואחלב מתה. גם לפי מ"ש בית יוסף בשר של מתה בחלב איכא למימר דלהכי חלקינהו רבינו משום דבבשר מת לוקין לכ"ע משום נבילה מה שא"כ בדם כמ"ש בסמוך ולא הוצרך לכתוב דלוקין משום נבילה דזה פשוט וברור הוא וק"ל גם מה שתמה ב"י על רבינו ששנה הסדר הנה כתבתי טעם לשינוי זה גם השאר כתבם רבינו על סדר נכון שמתחלה כתב אלו שאין בישולן בישול גמור וכלל דם עמהם שלא יהא מקום לטעות ולומר דמ"ש רבינו ואין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב דמשמע אבל משום שאר איסור שבו לוקין קאי גם אאינך הנכללים עם דם דבהנך חמי טבריה ומעושן אין שום איסור אחר אלא בשר בחלב ואח"כ כלל אלו שאין עובר עליהם משום שאין החלב חלב גמור ואח"כ כלל אלו שאין עוברים עליהם משום שאין הבשר בשר גמור:

ו

ודם שבשלו בחלב פטור כו' משום בשר בחלב משמע הא משום דם לוקין עליו ז"ל ב"י ויש לתמוה מדאמרינן בהקומץ רבה דם שבשלו אינו עובר עליו ומיהו רש"י בפרק כל הבשר אמתניתין קורעו ומוציא את דמו כתב דדם שבשלו חייב עליו כרת וצ"ל דס"ל דההוא דהקומץ רבה אתיא דלא כהלכתא ונראה שזהו דעת הרמב"ם עכ"ל ולפי מה שהבין הב"י הנ"ל דעת הרמב"ם שכלל חלב מתה ודם ועלייהו קאי מ"ש ואין לוקין משום בשר בחלב אפשר לומר דלק"מ דאחלב מתה לחוד קאי ולא אדם דבדם פטור אף ממלקות דדם כמו שכתוב הבית יוסף שהוא דם מבושל אלא שזה נראה לב"י לדוחק הואיל ובדם סליק משמע דעליה קאי. ומ"ש ב"י דס"ל דדם שבשלו דאורייתא בס"ס ע"ו הביא רבינו דעת הרשב"א בבי דוגי שכתב ז"ל ואם עבר ונתן אפי' מלח הרבה מותר שאין בו איסור דאורייתא כיון שנתבשל הדם כו' מזה מוכח דס"ל דדם שבשלו דרבנן. ורבינו העתיק לעיל דעת הרשב"א סתמא וכאן דברי הרמב"ם סתמא והם סותרין זא"ז. ונראה דה"ק הכא שעל דם שבשלו אין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב זהו אליבא דכ"ע אבל אין לוקין עליו משום דם זהו לא פירש בדבריו והוא תלוי במחלוקת המ"ד כנ"ל וכ"ל:

ז

וכתב הרא"ש ז"ל דנסיובי דחלבא אין בכלל מי חלב (ואסור מן התורה האי אסור ר"ל וחייב מלקות עכ"ה). והא דסתם בסימן פ"א שכתב שם פלוגתא במי חלב של בהמה טהורה אי מותר לאוכלו אי לא ולא חילק בזה נראה דה"ט משום דנוהגין בו היתר בכל כמו שמסיק שם ולפיכך לא רצה להאריך ולפרש במה המה אוסרין מי חלב וע"ש מ"ש ב"י על דברי רבי אליעזר שאסר מי חלב:

ח

חלב הנמצא בקיבה לדעת הרי"ף כו' אפילו בצלול שבה ואף על גב דתנן כשרה שינקה מן הטריפה חלב הנמצא בקיבתה אסורה וכמש"ה לעיל סימן פ"א הרי"ף ס"ל דאותה משנה קודם חזרה נשנית אבל מסקנא דשמעתין ס"ל דמותר וגורס בגמרא דמותר להעמיד בקיבה כשירה שינקה מן הטריפה אבל ר"ת ה"ל שאסור ומחלק בין צלול לקרוש אשיר"י ור"ן (ועיין בב"י בסימן פ"א ובכאן עכ"ה):

ט

ואם העמיד בה גבינות אם יש בהן בנ"ט אסורות כתב בד"מ וז"ל דברי המור צ"ע דכאן פסק דבטל בס' ובא"ח סימן תמ"ב פסק דדבר המעמיד חשוב בעין ואינו בטל ובב"י האריך בזה והביא הרבה פוסקים שסבירא להו דבדבר המעמיד חשוב בעין ואינו בטל מלבד בשר בחלב דאפילו העמיד בעור הקיבה עצמה בטל בס' דבשר בחלב בטעמא תליא רחמנא דדרך בישול אסרה תורה משא"כ במעמיד בעור נבילה דאזלינן בתר מעמיד ואינו בעל כ"כ הרשב"א והר"ן פרק אין מעמידין ונראה שזהו ג"כ סברת הטור עי"ל כמ"ש המרדכי בשם ר"ת דמסתמא לא הועמד הגבינות מקיבה שכולה איסורא דהיינו הצלול אלא גם מן הקרוש דאין רגילות שיתנו קיבה להעמיד חלב שלא יהא בה ג"כ קרוש וה"ל זה וזה גורס עכ"ל ור"ל דמה"ט אין להחשיבו דברי המעמיד ומיהו ס' צריך נגד הצלול ובזה מיושב ג"כ דברי הטור עכ"ל ד"מ ואע"ג דלרש"י גם הקרוש אסור וכתב דה"ל כחלב גמור אנו קי"ל כר"ת ולא כתב רבינו כאן דעת רש"י אלא ללמדינו דאם יש בהן בנ"ט דאסורין לכ"ע אבל בהיתרא כשאין בה בנ"ט לא כתב דמותר לכ"ע אלא לרש"י ג"כ אסור משום דה"ל דבר המעמיד אפי' בקרוש שבתוכו וכמ"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.