כף החיים/יורה דעה/פז

כף החיים ‏ יורה דעה פז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] כתוב בתורה לא תבשל גדי בחלב אמו ג"פ אחד לאיסור בישול ואחד לאיסור אכילה וכו' כל האוכלין האסורין אינו חייב עליהם עד שיאכל אותן דרך הנאה חוץ מבשר בחלב וכלאי הכרם לפי שלא נאמר בהן אכילה לאסור אותן אפי' שלא בדרך הנייה. הרמב"ם פי"ד מהמ"א דין יו"ד.

ב

ב) והוא כגון שעירב דברים מרים או שהסריח והבאיש ובטל מאוכל אדם ואכלו בשאר איסורים פטור ובבשר בחלב וכלאי הכרם חייב. הרמב"ם שם דין י"א.

ג

ג) שם. ואחד לאיסור הנאה. וקוברין אותו ואפרו אסור כאפר כל הנקברין. הרמב"ם שם פ"ט דין א' ור"ל לכתחלה צריך לקוברו ולא לשרפו ובדיעבד אם שרפו אפרו אסור כאפר כל הנקברים שאם שרפן אפרן אסור כדאיתא בסוף מס' תמורה וכ"כ הפר"ח סי' צ"ד או' יו"ד. פר"ת בסי' זה או' ב' כריתי או' ד' ער"ה או' ו' פ"ת סוף או' ב' וה"ה אם נמאס ונעשה פרש דאסור ליהנות ממנו באיזה אופן שיהיה ואם אכלו לרפואה בחולה שאין בו סכנה לוקה. פר"ת שם. ולפ"ז אם צלה ביצה באפר חם או צלה בשר או בשל בגחלים שלו אסורים הביצה והבשר. זבחי צדק סוף או' א'.

ד

ד) המאכל הנאסר משום בשר בחלב אסור בהנאה ואפי' ליתנו לעכו"ם או לכלב דעלמא שאינו נהנה ממנו כלל אסור. תו"ח כלל פ"ה דין ג' כנה"ג בהגה"ט או' יו"ד. שו"ג או' ג' ער"ה או' ז' חכ"א כלל מ' או' ב' ולכן נוהגין לשפוך התבשיל בבית הכסא והיא קבורתו או ישליכנו לנהר דהוי כנשרף דאינו יכול לבא לידי שיהנה ממנו שום בריה ואין די במה שיזרקנו לרחוב אפי' כשאין שם כלב. כנה"ג שם. שו"ג שם. חכ"א שם. ומנהג בגדאד לקוברו. זבחי צדק סוף או' ב' והוא כדברי רז"ל שכתבנו לעיל או' ג'.

ה

ה) חתיכת בשר שקבלה טעם מחלב ונאסרה ונפלה לתבשיל אחר של ירקות וכדומה וסלקוה ונאבדה או שנשפך מן התבשיל אחר שסלקוה ואינו יודע אם היה ס' נגד כל החתיכה ספיקה דאו' לחומרא ואסור התבשיל כמבואר סי' צ"ח דחנ"נ בב"ח מה"ת ואף שיש ס' נגד כל החלב מ"מ כל שפולט בשר וחלב יחד צריך ס' כנגד כל החתיכה. פר"מ בפתיחה לה' בב"ח בד"ה ולפ"ז חתיכת בשר וכו' והיינו שאסור באכילה אבל מותר למכרו לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו כמ"ש באו' שאח"ז.

ו

ו) בשר בחלב שנאסר בהנאה ואח"כ נתערב ממנו בתבשיל ירקות וכדומה ויש בו בנותן טעם מותר למכור לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו דכל איסורי הנאה שנתערבו באחרים אפי' יש בהם בנ"ט מותר למכור לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו. פר"מ בפתיחה שם ד"ה ודע וכו' וכתב שכן כתב ג"כ האו"ה כלל כ"א דין ו' יעו"ש.

ז

ז) שם. לומר שאינו אסור מה"ת אלה דרך בישול וכו' כלומר אבל לא ע"י כבוש ומליחה שאינו דרך בישול. ש"ך סק"א. וכ"ה בש"ע לקמן סי' צ"א סעי' ח' יעו"ש.

ח

ח) שיעור הבישול הוא לא בעינן שיתבשל כמאכל בן דרוסאי אלא כל שנפל חתיכת בשר בכלי ראשון אפי' הסירה מיד אסורה באכילה והנאה אף דליכא שליש בישולו ודלא כפר"ח או' ג' פר"מ בפתיחה או' ג' ד"ה הנאה וכו' כריתי או' ג' זבחי צדק או' ז'.

ט

ט) וחצי שיעור אסור באכילה מה"ת ומיבעיא לי בבישול והנאה אי אסור חצי שיעור מה"ת. פר"מ בפתיחה או' ג' ד"ה הנאה וכו' אבל הער"ה או' ב' פשיטא ליה דחצי שיעור אסור בהנאה מה"ת כמו אכילה. וכ"כ פ"ת או' ב' בשם הצל"ח בפסחים דף כ"ב בד"ה והרי אמ"ה.

י

י) שם. אבל מדרבנן אסור בכל ענין. פי' אפי' דרך מליחה או כבוש אסור מדרבנן באכילה בכל ענין. ב"ח.

יא

יא) שם הגה. כל בשר בחלב שאינו אסור מה"ת מותר בהנאה. ולכן אם נאסר ע"י מליחה או כבישה דאינו אסור מה"ת אלא מדרבנן מותר בהנאה כמ"ש לקמן סו' צ"א סעי' ח' יעו"ש.

יב

יב) והנה כבוש ומליחה וכדומה דלא הוי אלא דרבנן יזהר ליתנם לעכו"ם קודם שיבשלנו דאי יבשלנו ישראל יאסר בהנאה אף שבלוע מקודם ע"י כבישה כשיבא לבישול יהא נאסר מה"ת גם יהיה חייב משום בישול. פר"מ בפתיחה שם. פ"ת או' ג'.

יג

יג) גם אם נפלה חתיכת בשר לחלב ונאסרה ואח"כ נפלה עוד לחלב עד אלף אוסר הכל מה"ת ואמרינן ביה חנ"נ מה"ת. פר"מ בפתיחה שם ד"ה טעם כעיקר וכו'.

יד

יד) המבשל בשר בקדרה בת יומא מחלב ודאי הוי דרך בישול. שפ"ד או' י"ח.

טו

טו) קדרה חדשה או אינה ב"י שהיה כבוש בתוכה חלב מעל"ע ובישלו בה בשר בהמה אסור בהנאה דאף דבלעה הקדרה ע"י כבישה הרי פלטה אח"כ ע"י בישול לבשר ואם היה בשר עוף אסור באכילה ואין להקל. מש"ז סוף או' א' מחב"ר או' ך' זבחי צדק או' יו"ד. וה"ד בהפסד מועט אבל בהפ"מ יש להקל משום דאין כבישה לכלים. זבחי צדק שם. ועיין לקמן סי' ק"ה או' א'.

טז

טז) חמאה שנתבשלה בקדרה של בשר ב"י אסור להדליק בה להאיר הבית מטעם שאסור בהנאה וגם להדליק בה נר חנוכה אף דמצות לא ליהנות ניתנו מ"מ אסור כיון דבנר חנוכה בעי שיעור ובב"ח אסור בהנאה כתותי מכתת שיעורא. שו"ת שער אפרים סי' ל"ח. מחב"ר או' ט"ז ואו' טו"ב. פ"ת או' ד' וכן כתבנו באו"ח סי' תרע"ג או' ו' בשם כמה פו' דאסור גם לנ"ח יעו"ש.

יז

טוב) [סעיף ב'] גדי לאו דוקא דה"ה שור שה ועז ולא שנא בחלב אם וכו' המבשל בחלב גדיה שלא הניקה ולא ילדה מעולם ויש לה חלב כשהיא קרובה לימי לידתה חייב מה"ת גמ' חולין קי"ג ע"ב ופירש"י שם. הרשב"א בתה"ב בית ג' שער ד'. כנה"ג בהגב"י או' כ"ג. פר"ח או' ד' מטה יוסף ח"ב חי"ד סי' ז' או' ג' זבחי צדק או' י"א.

יח

חי) [סעיף ג'] אינו נוהג אלא בבשר בהמה טהורה וכו' אבל בשר טהורה בחלב טמאה וכו' מותרים בבישול ובהנאה. כזית בשר טמאה וכזית בשר טהורה דנפלו לנ"ט זיתי חלב אי אמרינן דאיסורין מבטלין זא"ז אין זה ברור והלכך בטעמא תליא מלתא וכל שנרגש טעם הבשר ודאי אסור באכילה דבאכילה אסור משום טמא ג"כ דלא יש כ"א נ"ט זיתים אבל הנאה י"ל דרך בישול אסרה תורה וכל שאין בבשר טהור כדי ליתן טעם לא נעשה בב"ח ושרי בהנאה וצ"ע. שפ"ד או' ג' מחב"ר או' י"ט.

יט

יט) שם. אינו נוהג אלא בבשר בהמה טהורה וכו' וה"ה בשר בהמה טרפה או נבילה אסור לבשל בהמה טהורה מה"ת ואסור בהנאה. ביה"ל או' ב' שפ"ד סוף או' ט"ז. מחב"ר או' ט"ו. זבחי צדק או' י"ג.

כ

ך) וכן המבשל חלב בחלב אסור מה"ת. הרמב"ם פ"ט מהמ"א ה"ו. מחב"ר שם וכתב דאסור ג"כ בהנאה. זבחי צדק או' י"ד. ועיין עוד לקמן סי' צ"ב או' טו"ב.

כא

כא) שם. ובשר חיה ועוף אפי' בחלב טהורה מותר בבישול ובהנאה ואף באכילה אינו אסור אלא מדרבנן. וכ"כ הש"ך בספרו הארוך על הטור בשם כמה פו' כפסק הש"ע וכן הסכים להלכה וכ"כ בספרו על הש"ע סק"ד דדעת הש"ע דבשר חיה ועוף אינו אסור באכילה אפי' דרך בישול אלא מדרבנן ומותר בהנאה ובבישול לגמרי ודלא כרש"ל וב"ח דאסרי בהנאה ובבישול. וכ"כ הפר"ח או' ו' פר"ת או' ח' חכ"א כלל מ' או' ג' בי"צ או' ב' ובעמ"ז שם או' ד' ערוך השלחן או' ט' זבחי צדק או' ט"ז וכתב ודלא כהער"ה או' ד' ואו' י"ד שהחמיר.

כב

כב) וה"ה בשר בהמה טהורה בחלב חיה טהורה אינו אסור מה"ת אלא מדרבנן ודלא כהרב מגלת ספר ריש לאוין ק"מ שכתב דאסור מה"ת. ער"ה או' י"א. פ"ת או' ז' בשם תפארת למשה. חי' רע"ק על סעי' ו' מק"מ או' י"א. זבחי צדק או' ט"ז.

כג

כג) ונראה דמותר לבשל בשר לנכרי בקדרה של חלב שאינו ב"י דכל שאינו אסור אלא מדרבנן לא גזרו בבישול ובהנאה. וגם כאן ליכא מראית העין דמי יודע אם הוא קדרה של חלב או של בשר. חמודי דניאל או' י"ח. פ"ת או' ח' זבחי צדק או' י"ז.

כד

כד) שם. אבל דגים וחגבים אין בהם איסור וכו' ולאכול דגים בחלב אין בו סכנה כ"כ הט"ז סק"ג וש"ך סק"ה. וברבינו בחיי (פ' משפטים) כתב שסכנה לבשל דגים בחלב ולאכול מפני צרעת וכ"כ כנה"ג בהגב"י או' י"ט בשם שארית יהודה שגם באכילת דגים בחלב יש סכנה בשם רופאים מומחים ומסיים מכאן סמך למה שנוהגין ליטול ידיהם בין גבינה לדגים. ולפי מה ששמעתי מרופאים מומחין שבאמת דגים בחלב ממש הוא סכנה אבל בחמאה או בשומי שעולה על חלב כבוש אין בהם סכנה. בל"י או' ג' מש"ז או' ג' וכ"כ בתשו' חינוך בית יהודה סי' ס"א ובתשו' אדני פז סי' מ"ב. והב"ד פ"ת או' ט' והגם שכתב שם הפ"ת דהאידנא שכל העולם מבשלים גם עם חלב שרי וכו' נראה דאין כל אויר המקומות שוים וגם לא כל הטבעים של בני אדם שוים וסכנתא חמירא מאיסורא ולכן יש להחמיר ורק בחמאה יש להכשיר. ועיין עוד בדברינו לאו"ח סי' קע"ג או' ג'.

כה

כה) שם הגה. ונהגו לעשות חלב משקדים ומניחים בה בשר עוף וכו' אבל בשר בהמה יש להניח אצל החלב שקדים וכו' אמנם רש"ל פכ"ה סי' נ"ב כתב גם בבשר עוף יש להניח אצל החלב שקדים מפני מראית העין ואעפ"י שהוא במידי דרבנן. וכ"כ הט"ז סק"ד. ש"ך סק"ו. פר"ת או' ט' בל"י או' ד' הל"פ בסעי' ג' שפ"ד או' ו' חכ"א כלל מ' או' ג' בי"צ או' ג' מק"מ או' י"ג. ערוך השלחן סוף או' ט"ז. זבחי צדק או' י"ט. ועיין לקמן או' כ"ח.

כו

כו) ומיהו אם אין לו שקדים או שא"א להניח לא מעכב האכילה בשביל זה. ט"ז שם. בל"י שם. מש"ז או' ד' בי"צ בעמ"ז או' ז' מק"מ שם. זבחי צדק או' ך'.

כז

כז) בקושטאנדינ"א נוהגים לאכול אורז שנתבשל בחלב שקדים אחר תבשיל ובשמחות וגיל נוהגין להניחן על השלחן אחר אכילת תבשילי הבשר עם פירות ומגדנות. וגם שמעתי שנוהגין לאכול עלי הגפן והכרוב ממולאים בשר עם חלב שקדים קפוי וזה מנהג פשוט לפני כמה רבנים ולא ערערו בזה. כנה"ג בהגב"י או' ח' ונתן טעם לקיים המנהג יעו"ש. ואפשר לתת עוד טעם להתר דכיון על הרוב בסעודות גדולות ומצהלות חתנים נהגו לעשות אורז בחלב שקדים ומביאים אותם בקערות חשובים או לפחות קערות מיוחדות ויפות שאין אוכלים בהם תבשיל וגם החלו עולים עם פירות ומגדנות ניכר מאד שהוא חלב שקדים וכמעט הוא ניכר היטב במקומו ושעתו יותר מהנחת שקדים והיינו טעמא דרבנן דאכלו מניה ושתקו. ועל דברת עלי גפנים דאתו ממולאי בשר בחלב שקדים יש טעם להתיר דהמילוי מכוסה בעלים ובעודו בקערה על הרוב אינו ניכר לא בשר ולא חלב עד אשר ישלח ידו ולקח ונותן לתוך פיו ואז ירגיש שהוא בשר בחלב שקדים וא"צ שום הכר דכמעט אין כאן מראית העין. מחב"ר או' ו'.

כח

כח) וזה שכתבנו לעיל או' כ"ה דגם בבשר עוף בחלב שקדים צריך להניח אצלו שקדים ה"ד אם הוא בפני הרואים כמו בסעודות גדולות דאיכא מראית עין גמור אבל בביתו מותר. נחלת צבי על סעי' זה ובספרו פ"ת או' יו"ד. זבחי צדק או' כ"ג.

כט

כט) [סעיף ד'] אסור לבשל בחלב אשה וכו' דוקא לבשל דאם היה חלב בהמה אסור מדאו' אבל באכילה דאפי' בחלב בהמה (בלתי בישול) אינו אלא מדרבנן לא חיישינן בחלב אשה למראית העין. כנה"ג בהגב"י או' ח' יעו"ש וכן מבואר בתו"ח כלל ס"ב דין א' וכן הסכים מטה יוסף ח"ב סי' ז' יעו"ש אבל הרשב"א בתשו' ח"ג סי' רנ"ז כתב דאסור לבשל וכ"ש לאכלו כל שניכר בו ומוכח שם דאפי' לאכלו שלא בדרך בישול אסור מיהו אם יש בשר בפיו מותר לאכול עמו חלב אשה כמו דם שבין השינים יעו"ש. ער"ה או' י"ד. ועיין לעיל או' כ"ה. ובלא"ה בזה"ז מתמאסים מחלב אדם וא"כ אית ביה משום בל תשקצו ורק אנחנו כותבין לענין דינא.

ל

ל) שם. ואם נפל לתוך התבשיל בטל וא"צ שיעור. והגם שיהיה רוב בחלב ממה שבקדרה. פר"ת או' יו"ד. אבל הער"ה או' ט"ו כתב דצריך רוב בתבשיל כנגד החלב בענין שאינו ניכר בתערובת אלא שא"צ ס' ודלא כהפר"ת.

לא

לא) שם. ואם נפל לתוך התבשיל בטל וכו' ואם עירב במזיד בתבשיל אסור לו ולמי שנעשה כן בשבילו. חי' רע"ק.

לב

לב) שם הגה. ונראה לפ"ז דכ"ש דאסור לבשל לכתחלה בחלב טמאה וכו' וכן מבואר בתשו' הרשב"א הנז' וכ"ה דעת הש"ע ודלא כמ"ש הט"ז והש"ך. מחב"ר או' ח' ד"ה הדרן לדידן. זבחי צדק או' כ"ו.

לג

לג) ומ"מ לצורך רפואה אף בחולה שאב"ס מותר לבשל בחלב טמאה או איפכא. ט"ז סוף סק"ה. כנה"ג בהגב"י או' ט' לה"פ או' ו' בל"י או' ה' הל"פ בסעי' ג' שו"ג או' ט"ז חכ"א כלל מ' או' ד' בי"צ בעמ"ז או' י"א. ערוך השלחן סוף או' י"ז. זבחי צדק או' כ"ז.

לד

לד) ראיתי מחמירין שלא לאכול הסוקא"ר הנעשה מן הקנים המתוקים עם הבשר לפי שהעכו"ם מלבנים אותם ע"י שמערבים בו חלב עזים כנודע ואני ראיתי למורי (האר"י) זלה"ה שאכלו עם הבשר ביחד. שה"מ סוף פ' משפטים. וכ"כ הרדב"ז בתשו' סי' תר"ו דאין בסוקא"ר שום חשש לאוכלו עם בשר. והב"ד המחב"ר או' ט' והאריך בזה ומסיים ולענין דינא אין אנו צריכים לכל זה דנודע דהיורות מיוחדות ומטילים מים ומתבטל החלב תכף ואין להחמיר בזה שלא לאכול הסוקא"ר עם הבשר והא איכא אסהדותיה דמהרח"ו ז"ל שהרב הקדוש האר"י אכיל משופרי שופרי עכ"ל. ועוד אפשר דעתה נשתנו הזמנים ואין מניחים שום חלב רק יש איזה סממנים שמלבנים בהם הסוקא"ר.

לה

לה) ציר היוצא ע"י מליחה ונפל לתבשיל חלב ונתבשל אסור מה"ת גם בהנאה. שפ"ד לעיל סי' פ"א או' א' מחב"ר או' יו"ד. זבחי צדק או' כ"ט.

לו

לו) שם בהגה. ודוקא בשר בהמה אבל בעוף דרבנן אין לחוש. נמשך לשיטתו בסעי' ג' אבל לפי מ"ש שם אף בעוף יש לחוש. ש"ך סק"ח. והיינו לפי מ"ש לעיל בהגה סעי' ג' גבי חלב שקדים דבעוף שהוא מדרבנן אין לחוש ועיין בדברינו לשם או' כ"ה שהבאנו שם דעת המחמירים גם בעוף וא"כ ה"ה לכאן.

לז

לז) [סעיף ה'] ביצים הנמצאים בעופות וכו' דהיינו שיש להם חלבון וחלמון וכו' ומותר לאוכלם בחלב. ומיהו נהגו הנשים למלחם אפי' אם הקליפה החיצונה קשה לגמרי וה"ה שלא לאוכלה בחלב. תו"ח כלל ע' דין א' בשם מהרא"י. ד"מ או' ג' רש"ל פכ"ה סי' ב' ב"ח. ט"ז סק"ו. ש"ך סוף סק"י. ביה"ל או' ד' לה"פ או' יו"ד. בל"י או' ז' חכ"א כלל מ' או' ה' בי"צ או' ה'.

לח

לח) ומיהו ה"ד לכתחלה אבל בדיעבד אם נתערבה בתבשיל של חלב אין לאסור דיש לסמוך אדברי הש"ע. וכ"כ התו"ח שם. ט"ז שם. ש"ך שם. ביה"ל שם. חכ"א שם. בי"צ שם. ומיהו במקום שאין מנהג אין לחוש לזה כלל. ש"ך שם. לה"פ שם.

לט

טל) ואף לפי המנהג דוקא בנמצאת במעי אמה אחר שחיטה אבל אם הטילה אותה בחייה כדרכה אפי' אם הקליפה רכה מותר לאכלה בחלב לכתחלה. שאילת יעב"ץ ח"א סי' ק"ב. פ"ת או' י"ב. והיינו אם אינה מעורה בגידים אבל אם מעורה בגידים אפי' לאכלה לבדה אסור משום איסור אבר מן החי כמ"ש לעיל סי' פ"ו סעי' ד' ובדברינו לשם יעו"ש.

מ

מ) והא דאמרנו נהגו למלחה אפי' אם הקליפה החיצונה קשה מ"מ צריך ליזהר למלחה לבדה ולא עם בשר כמ"ש לעיל סי' ע"ה סעי' א' בהגה שנייה ועיין בדברינו לשם כמה דינים המסתעפים לזה יעו"ש.

מא

מא) שם. אעפ"י שהיא מעורה בגידין וכו' והש"ך סק"י כתב דאפי' אם נגמר החלמון והחלבון אם הקליפה רכה ומעורה בגידין אפי' בדיעבד אסור ובהפ"מ אפי' לא נגמר רק החלמון לבד ומעורה בגידין שרי יעו"ש. אמנם הפר"ח או' ט' האריך בזה ומסיים שהעיקר כפסק הש"ע שאם נגמרה הביצה דהיינו שיש לה חלמון וחלבון הרי היא כמובדלת לעצמה ותו לא הוי ירך האם אף שהיא מעורה עדיין בגידין ואם אין לה אלא חלמון אף שאינה מעורה בגידין ירך האם הויא ואסור לאכלה בחלב עכ"ל וכן הסכים זבחי צדק או' ל"א דאם אין לה אלא חלמון לבד אפי' אם אינה מעורה בגידין אסור לבשלה בחלב ואוסרת התבשיל עד ס' וכ"כ לעיל סי' ע"ה או' כ"ד גבי מליחה דאם לא נגמר רק החלמון דדינם כבשר יעו"ש. ובענין אם נגמר החלמון והחלבון ואפי' קליפה הקשה כבר כתבנו לעיל או' ל"ז דנוהגין למלחה ואין לאוכלה בחלב רק בדיעבד אם נפלה לתבשיל של חלב אין לאסור דיש לסמוך אדברי הש"ע כמ"ש לעיל או' ל"ח יעו"ש.

מב

מב) שם. אבל אם אכלם בפני עצמם מותר לאכול אחריהם גבינה וכו' ואפי' לא נגמר אלא החלמון וגם הם מעורות באשכול מותר לאכול אחריהן גבינה או חלב. ש"ך ס"ק י"ב. פר"ח או' יו"ד. פר"ת או' י"ג. לה"פ או' י"א. בל"י או' ט' וזהו לפי דברי הש"ע אבל הפר"ח שם כתב דיש להחמיר ואין לאכול אחריהם גבינה או חלב. וכ"כ הפר"ת שם. לה"פ שם. בל"י שם. זבחי צדק או' ל"ב. והוי כבשר העוף עצמו. פר"ת שם.

מג

מג) [סעיף ו'] המעושן והמבושל בחמי טבריה אין לוקין עליו וכו' אבל איסורא מיהא איכא וכן בחלב מתה איסורא מיהא איכא וכן בכולהו משמע דאיסורא מיהא איכא ואפי' בחלב זכר. ש"ך ס"ק י"ג. כנה"ג בהגב"י או' כ"א. פר"ח או' י"ב. פר"ת או' י"ד. בל"י או' יו"ד. חכ"א כלל מ' או' ו' בי"צ או' ז' זבחי צדק או' ל"ג.

מד

מד) שם. המעושן והמבושל בחמי טבריה וכו' פי' מעושן שנתחממו בשר בחלב בעשן כמו בחמי טבריה או י"ל שנשרו בחלב ואח"כ תלאו בעשן. פרישה או' ט' וכ"כ ערוך השלחן או' כ"ה.

מה

מה) שם. וכן המבשל במי חלב. היינו אחר שהוציאו מן החלב כל האוכל כגון לאחר שעשו כל הגבינה מבשלים החלב והאוכל צף מלמעלה ולא נשאר בו אלא מים בעלמא זהו הנקרא מי חלב. טור. וכ"ה לקמן בש"ע סעי' ח' יעו"ש.

מו

מו) שם. או בחלב מתה. כלומר חלב שיצא ממנה לאחר מיתתה ולא שנא מתה מעצמה או נשחטה. ש"ך ס"ק י"ד. פר"ח סוף או' י"ב. הל"פ או' י"ב. חכ"א כלל מ' או' ו' זבחי צדק או' ל"ד.

מז

מז) שם. או בחלב זכר. היינו בחלב זכר של בהמה. ש"ך ס"ק ט"ז. פר"ח שם. בל"י או' יו"ד. הל"פ בסעי' ו' חכ"א. שם. בי"צ בעמ"ז או' כ"ד. ולפ"ז מ"ש בהגה וחלב זכר לא מקרי חלב כלל מיירי בחלב זכר אדם שאין בו איסור רק מפני מראית העין כמ"ש לעיל סעי' ד' ולא פליגי הש"ע והגה. ש"ך שם. בל"י שם. הל"פ שם. חכ"א שם. בי"צ שם. זבחי צדק או' ל"ח.

מח

מח) וכן בשר חיה ועוף אסורים בכל הני כגון מעושן וחמי טבריה ומי חלב וחלב מתה וחלב זכר בהמה הגם דתרווייהו דרבנן. פר"ת או' י"ד. זבחי צדק או' ל"ה.

מט

מט) והמבשל בשר בחלב של בת פקועה כיון שא"צ שחיטה אי הו"ל כמבשל בחלב שחוטה דאינו אסור מה"ת עיין בחי' רע"ק על סעי' זה שנסתפק בזה והניח בצ"ע. מיהו בתשו' נוב"י תניינא חי"ד ססי' ל"ו גם הוא חקר בזה ותופס עיקר שיש בו איסור תורה כיון שראויה להיות אם יעו"ש והב"ד פ"ת או' י"ד יעו"ש. וע"כ נראה דיש להחמיר.

נ

נ) שם. או שבישל דם בחלב פטור ואין לוקין וכו' משום בשר בחלב. זהו לשון הרמב"ם פ"ט מהמ"א. ומשמע דעתו דמשום בשר בחלב הוא דאין לוקין על אכילתו הא משום דם לוקין על אכילתו אעפ"י שבישלו דס"ל דם שבישלו עובר עליו מיהו אנן ק"ל דדם שבישלו או שמלחו אינו אלא מדרבנן. ש"ך ס"ק ט"ו. פר"ח או' י"ג. כריתי או' י"ג. ועיין לעיל סי' ס"ט או' א' מה שהארכנו בזה וכתבנו שם דגם דעת הש"ע דם שבשלו או מלחו אינו אלא מדרבנן יעו"ש ואפשר דהכא כתב דברי הרמב"ם רק לאשמעינן דם שבישל בחלב פטור אבל לא לענין דתידוק מינה הא משום דם לוקין.

נא

נא) שם הגה. וחלב זכר לא מקרי חלב כלל וכו' היינו חלב זכר אדם כמ"ש לעיל או' מ"ז אבל חלב זכר בהמה פטור אבל אסור כמ"ש לעיל או' מ"ג יעו"ש.

נב

בנ) שם בהגה. אבל חלב מתה ומי חלב אוסרים המאכל כמו חלב וכו' ואפי' אותו מי חלב שנשאר אחר שעושין הגבינות וכמ"ש המחבר בסעי' שאח"ז אוסר המאכל. ש"ך ס"ק י"ז בשם או"ה. פר"ח או' ט"ו. לה"פ או' י"ג. הל"פ בסעי' ו' שפ"ד או' י"ז. בי"צ או' ו' ובעמ"ז או' כ"ב.

נג

גנ) ובשר צלי בחלב בכלל בישול הוא ואסור מה"ת דכתיב בפ' ראה גבי פסח ובשלת ואכלת וכן בד"ה ויבשלו את הפסח וכו' פר"ח או' ב' וכ"כ סולת למנחה שבסוף התו"ח כלל פ"ה דין ג' בשם ס' תורת האשם והסכים לדבריו. לה"פ או' ב' בל"י או' א' פליתי או' ב' מטה יוסף ח"ב סי' ז' או' א' מש"ז או' א' ד"ה והנה. מחב"ר או' י"ד. חכ"א כלל מ' או' א' בי"צ או' א' זבחי צדק או' ט"ל. מיהו החו"ד או' א' האריך בזה ומסיק דצלי אינו אוסר מה"ת בבשר בחלב. וכ"כ הער"ה סוף או' ד' וכן הסכים ערוך השלחן או' י"א. והמק"מ סוף או' ז' כתב כיון דפלוגתא היא בהפ"מ ושעת הדחק יש לסמוך דאינו דרך בישול והוי רק בב"ח דרבנן.

נד

דנ) וכן המטגן בב"ח אסור מה"ת. פר"ח שם. פליתי שם. מט"י שם. מחב"ר שם. חכ"א שם. ולכן כתב המחב"ר או' ט"ו דהנרות שעירבו העכו"ם חמאה בחלב וקנו ישראל אסור להדליקם וטעונין קבורה משום דאסורים בהנאה יעוש"ב. וכ"כ בברכ"י בשיו"ב או' ח' זבחי צדק או' מ' מיהו בסולת למנחה שם כתב דעיגון אינו בכלל בישול ולכן כתב להתיר בנרות הנז' בשעת הדחק. וכ"כ בתשו' אהל יוסף חי"ד סי' כ"ד. וכ"כ הער"ה שם דטיגון מותר מדאו' וכ"כ ערוך השלחן שם. דטיגון אינו בכלל בישול והמש"ז שם כתב דבהפ"מ יש להתיר מיני טיגון בהנאה. וכ"כ מק"מ שם.

נה

הנ) ומיהו בנרות שעוה דיש ספק אם עירבו חמאה וחלב יש להתיר מטעם ס"ס ספק אם יש ואת"ל שיש ספק אם נתבטל בס' וזהו דוקא אם כבר קנאם אבל לכתחלה לא יקנס אותם. ויש עוד ספק ג' דאפשר דה' כמ"ד דאינו אסור בהנאה אלא מדרבנן ובכי הא אפי' לדעת הרא"ם ואפי' למאן דבעי מתהפך מודה. יוסף אומץ סי' פ"ג בשם מורו תשו' כ"י. זבחי צדק שם.

נו

ונ) בישלו חמאה בקדרה של בשר בת יומא ונאסרה עבור שלא היה ס' אסור להדליק בחמאה זו דבשר בחלב אסור בהנאה. תשו' שער אפרים או"ח סי' ל"ח. מחב"ר או' ט"ז. זבחי צדק או' מ"א.

נז

זנ) חמאה זו שנתבשלה בקדרת בת יומא ונאסרה אסור להדליק בה נרות חנוכה. מחב"ר או' טו"ב. זבחי צדק או' מ"ב. וכן כתבנו באו"ח סי' תרע"ג או' ו' בשם כמה אחרונים יעו"ש. [וע"ע לעיל או' ט"ז].

נח

חנ) כבד שטגנה בחמאה המורה בדבר להתיר יורה כבן סורר ומורה. נוב"י בתשו' חי"ד סי' כ"ט. והמש"ז או' א' ובפתיחתו לה' אלו כתב בשם מהר"ם שיף על כבד שעיגנו בחמאה שצדד דהוי דרבנן ומותר בהנאה יעו"ש ולפי מ"ש לעיל עיגון הוי כבישול איסור דאו' אסור מדאו' ואסור בהנאה. מחב"ר או' י"ח. ועיין לעיל או' נ"ד.

נט

טנ) שם בהגה. י"א דאסור לחתות האש תחת קדרה של עכו"ם וכו' ואין בזה אלא חומרא בעלמא ואין העולם נזהרין בזה. ש"ך סוף ס"ק י"ח. פר"ח או' ט"ז. שפ"ד או' י"ח. מחב"ר או' כ"ב. חכ"א כלל מ' או' ז' והגם דיש בישול אחר בישול מ"מ הבלוע בתוך הקדרה מבשר בחלב שיפלוע ויתבשל לא חשו דאין זה דרך בישול. פליתי או' י"ג. שפ"ד שם. מחב"ר שם. אבל בשר בקדרה בת יומא מחלב ודאי הוי דרך בישול. שפ"ד שם. מחב"ר שם. זבחי צדק או' מ"ד. והיינו בדליכא ס' כנגד חלב הבלוע בקדרה כמ"ש לעיל או' נ"ח.

ס

ס) שם בהגה. עוד כתבו דאין לערב מים שהדיחו בהם כלי בשר וכו' וליתן לפני בהמה דאסורים בהנאה. והיינו כשהדיחם במים רותחים ועירבם כך רותחים הא לא"ה אינו אסור בהנאה כיון דאינו אסור מה"ת אלא דרך בישול. ש"ך ס"ק י"ט. פר"ח או' י"ז. בל"י או' י"א. הל"פ בסעי' זה. בי"צ בעמ"ז או' כ"ע. ערוך השלחן או' ל"ג. והיינו בכ"ר ויס"ב. כריתי או' ט"ז. שפ"ד או' י"ט. בי"צ שם. וגם שיהיה ממשות של בשר ושל חלב בתוך הכלים. ערוך השלחן שם. אבל בכלי שני אף דמפליט ומבליע לא מבשל ושרי בהנאה. שפ"ד שם. זבחי צדק או' מ"ה. ועין לקמן סי' ק"ה סעי' ב'.

סא

סא) שם בהגה. עוד כתבו דהכלי שעושין בו מים לחפיפת הראש אין לשמש בו דעושין אותו מאפר שעל הכירה ורגילות הוא להתערב שם בשר וחלב. והא דלא מיתסר מה"ע לחפיפת הראש שהרי נהנה משום דלרחוץ ראשו כיון שאינו דבר של אכילה לא חשיב הנאה כיון שאינו נהנה מגוף האיסור. ש"ך ס"ק ך' פר"ח או' י"ח. בל"י או' י"ב. שפ"ד או' ך'.

סב

סב) שם בהגה. אין לשמש בו דעושין אותו מאפר שעל הכירה וכו' וראיתי שאין נזהרים בזה כלל ונוטלין אפי' אפר כירה או מתנור מקום שמבשלין שם ואפשר שסמכו כיון שזה הוא רק חשש בעלמא ומסתמא כבר נשרף כל הלחלוחית שבתוך האפר וגם נתבטל בתוך המים ונותן טעם לפגם מכח האפר וגם התשמיש להדיח כלי אכילה הוא רק ע"י עירוי וכלי שני. מנ"י על התו"ח כלל ע"ז או' כ"ז. מחב"ר או' כ"ה. יא"פ בסעי' זה זבחי צדק או' מ"ו.

סג

סג) שם בהגה. ואף לכתחלה אין בזה אלא חומרות בעלמא וכו' ומשמע בתו"ח כלל ע"ז דין ח' דבקדרות של מתכת אין להחמיר אפי' לכתחלה משום דאף אם היה ניתז היה חוזר ומתלבן ע"י האש יעו"ש. ש"ך ס"ק כ"א. פר"ח או' י"ט. לה"פ או' י"ג. בל"י או' י"ג. שפ"ד או' כ"א. ובתנורים שלנו בבית החורף דאין רגילין להתבשל שם כלל ודאי שרי. שפ"ד שם.

סד

סד) ומיהו יש ליזהר שלא לשאוב מים בכלי חלב ואח"כ בכלי בשר דפעמים שהם מלוכלכים ולא הוי נ"ט בר נ"ט להיתרא ויש למחות ביד העושים כן. שפ"ד שם. מחב"ר או' כ"ו יא"פ בסעי' זה. זבחי צדק או' מ"ז.

סה

סה) טריפדי"ש והוא כלי ברזל שיש לו ג' רגלים והוא מיוחד לשפות עליו קדרה או מחבת לבשל אסור לחמם עליו שום לחם משום דנשפך עליה רוטב רותח מבשר ומחלב וכשמחמם בה לחם בולע אותו לחם מבשר וחלב. ועוד דנראה דיש שם ממשו של בשר דהיינו שומן הנשפך וכן ממשו של חלב או גבינה דהא אין דרך לקנח או נשפשף או להדיח הטריפדי"ש כלל. ב"ד חא"ח ה' פסח סי' ר"ח. זכ"ל חי"ד או' ב' זבחי צדק או' מ"ח.

סו

סו) [סעיף ז'] המבשל שליל וכו' אבל המבשל שליא או עור וכו' פטור. וכן האוכלם פטור. אבל איסורא מיהא איכא בין באכילה בין בבישול. ש"ך ס"ק כ"ב. פר"ח או' ך' לה"פ או' י"ד. בל"י או' י"ד. הל"פ בסעי' זה. שפ"ד או' כ"ב. חכ"א כלל מ' סוף או' ו' בי"צ או' ט' ערוך השלחן או' כ"ט. זבחי צדק או מ"ט.

סז

סז) וכן המבשל העור והגידים וכו' במי חלב ובחלב שחוטה ובחלב זכר דאסורים באכילה מידי דהוה בשר חיה ועוף בחלב שחוטה. פר"ת או' ט"ו. זבחי צדק או' ן' ועיין לעיל או' מ"ח.

סח

סח) שם. אבל המבשל שליא או עור וכו' ויש להסתפק באותן שעורותיהן כבשרן כמ"ש הרמב"ם פ"ד ממ"א דין כ"א עור השליל ועור שתחת האליה ועור בית הבושת דהוי מה"ת כבשר אם לענין בב"ח אסור מה"ת באכילה ובהנאה. שפ"ד או' כ"ב. מחב"ר או' כ"ז. פ"ת או' ט"ו. זבחי צדק או' נ"א.

סט

סט) שם. וגידים ועצמות ואפי' עצמות הקשים אוסרים בב"ח מדרבנן ודלא כדמשמע מהמנ"י בשו"ת שבסוף התו"ח סי' ע"ז דאין אוסרים אלא רכים. שפ"ד שם. מחב"ר או' כ"ח. יא"פ בסעי' זה. פ"ת שם. זבחי צדק או' נ"ב.

ע

ע) נמצא עצם חלול בתוך מאכל חלב והיה ספק שמא היה בו מוח צידד שם המנ"י בתשו' הנז' להחמיר אבל הבל"י בקו' התשובות שבסוף הס' השייך לסי' צ"ט הביא דברי המנ"י הנז' וחלק עליו והסכים להתיר דאחזוקי איסורא לא מחזקינן. שפ"ד שם. מחב"ר או' כ"ט. פ"ת שם. ונראה דאותן עצמות שרגילות הוא שיש בו מוח ודרכו לצאת בבישול יש להחמיר בתבשיל מעט שאין בו ס' יא"פ שם. וצ"ל שיש ס' כנגד העצם ג"כ כמ"ש באו' הקודם שאפי' עצמות הקשים אוסרים בב"ח ואם יש לחוש שיש בו מוח צריך ס' כנגד העצם והמוח. ומיהו עצם יבש וישן ודאי אין חוששין לו. שפ"ד סי' צ"ט או א' ועיין עוד בדברינו לשם או' ח'.

עא

עא) [סעיף ח'] יש מי שאומר דנסיובי דחלבא אינם בכלל מי חלב ואסור מה"ת אלא מי חלב היינו אחר שעושין הגבינה וכו' וכ"ה דעת כמה פו' והסכמת הש"ע דנסיובי דחלבא אסורים מה"ת ומי חלב אסורים מדרבנן. כנה"ג בהגב"י או' כ"ו ואו' כ"ז. ב"ד חי"ד סי' ל"ד. וכ"כ המחב"ר או' ל' דכ"ה דעת הש"ע ואעפ"י שכתב זה בשם יש מי שאומר ודלא כשו"ת אהל יוסף חי"ד סוף סי' כ"ד. וכ"כ השפ"ד או' כ"ג ולענין דינא אין לנו אלא דברי המחבר ואפי' בהפ"מ יש לאסור בהנאה. והב"ד המחב"ר שם. בי"צ בעמ"ז או' ך' מק"מ או' כ"ז. זבחי צדק או' נ"ד.

עב

עב) חולה שאמר הרופא שצריך לבשל תרנגול שלם במים הנופלים מהגבינה לחה שהוא נסיובי מבלי מליחת התרנגול כדי להוציא המים באלנבי"ק וזהו רפואתו לשתות אותם מים, כה יעשו להנצל מהאיסור יצלו התרנגול כדי שלא יהא בו איסור דם. ותחלה יבשלו המים הנופלים מהגבינה. ויסננו אותם ויקחו המים צלולים ואותם המים יבשלו עם התרנגול באלנבי"ק וישתה החולה אעפ"י שאין בו סכנה. ב"ד שם. שו"ג מחו' או' א' מחב"ר או' ל"א. יא"פ בסעי' זה. זבחי צדק או' נ"ה.

עג

עג) מי שהיה מדוכא ביסורין ר"ל שאין בו סכנה וצוו הרופאים שלא ישתה שום משקה רק המים הנעשים ע"י כלי האנבי"ק מהמימי חלב שאחר שעשו הגבינה משימין המים הנשארים באנבי"ק ומעלים זיעה ויוצאים ע"י סמפונות מים שאין בהם טעם ולא ריח חלב כלל יש להתיר לשתותו תוך הסעודה שאוכל בה בשר ואם ירצה להחמיר להדיח פיו במים קודם השתיה תע"ב. מכתם לדוד סי' ט"ו. עיקרי הד"ט חי"ד סי' יו"ד או' ד' זכ"ל ח"ג חי"ד או' נ"ה שבאו' ב' זבחי צדק שם.

עד

עד) [סעיף ט'] חלב הנמצא בקיבה אינו חלב וכו' דנפקא ליה מתורת אוכל וחשיב כפרש וטנופת. ב"י. ש"ך ס"ק כ"ד.

עה

עה) שם. ויש מי שאוסר. פי' בצלול וכמ"ש לעיל בסי' פ"א סעי' ו' וע"ז כתב הרב בהגה וכן נוהגין וכדכתב בהגה בסעי' יו"ד לחלק בין קרוש לצלול ואף לכתחלה משמע בתו"ח כלל ס"ה דמותר בקרוש יעו"ש מיהו בצלול דעתו דאפי' בדיעבד אסור וכדכתב בהגה בסעי' יו"ד מיהו נראה דלכתחלה אסור אף בקרוש משום מראית העין ורש"ל פכ"ה סי' ק"ז פסק דאפי' קרוש חשוב חלב מדינא כרש"י וכן נראה דעת הר"ן וכן דעת האו"ה ריש כלל מ"ו. ש"ך ס"ק כ"ה. ולענין דינא כבר כתבנו בכמה מקומות דהיכא שסותם הש"ע להיתר ואח"כ כותב ויש מי שאוסר דחושש לדעת האוסר לכתחלה ואין להתיר אלא בהפ"מ או בשעת הדחק ודעת הרמ"א לאסור אפי' בדיעבד בצלול אלא דהכא כיון שרבו האוסרים אפי' בקרוש ע"כ בקרוש יש לחוש לכתחלה ובצלול יש להחמיר ולאסור אפי' בדיעבד כדברי רמ"א וכמ"ש הש"ך וכ"פ זבחי צדק או' נ"ו דהכא יש להחמיר ולאסור בצלול אפי' בדיעבד כדברי רמ"א ור"ל אפי' להספרדים ההולכים על פסק הש"ע הכא יש להחמיר כדברי רמ"א. ומיהו עיין בדברינו לאו"ח סי' תס"ח או' נ"ח שכתבנו אף במקום שנהגו להחמיר כרמ"א מ"מ אין למחות במי שעושה כפסק הש"ע יעו"ש. ועיין לקמן או' צ"ח.

עו

עו) [סעיף יוד'] חלב הנמצא בקיבה. הגה. לכתחלה אין להניחו בקיבה וכו' והטעם מפורש שם באו"ה כלל י"ח דין ט"ז שחלב הקיבה חריף וחמוץ שהרי מעמידין בו. ש"ך ס"ק כ"ו. ביאור הגר"א או' כ"ב.

עז

עז) שם בהגה. אבל בדיעבד אין לחוש וכו' דיש לסמוך אסברת הפו' דלא אסור אלא ע"י מליחה. ביאור הגר"א או' כ"ג.

עח

עח) שם הגה. לכתחלה אין להניחו בקיבה עד שיצטנן וכו' אבל בדיעבד אין לחוש וכו' וכן נוהגין בעיר בגדאד יע"א דכששוחטים העגלים הקטנים והגדיים הקטנים מוצאין תכף החלב מן הקיבה קודם שיצטנן ובדיעבד אין חוששין. זבחי צדק או' נ"ז.

עט

עט) שם. שנמלח בקיבתה. והיינו שצריך שישהה במליחתו כדי שיתנו על האור ויתחיל להרתיח כדלעיל סי' ס"ט סעי' י"ח וגם צריך שיהא נמלח כ"כ שאינו נאכל מחמת מלחו כדלקמן סי' צ"א סעי' ה' ט"ז סק"ח. ש"ך ס"ק כ"ז. כנה"ג בהגב"י או' ל"ד. פר"ח או' כ"ד. לה"פ או' י"ט בל"י או' י"ז. הל"פ בסעי' ט' שפ"ד או' כ"ז. חכ"א כלל מ' או' יו"ד. זבחי צדק או' נ"ח. ואף לדידן (הנמשכין אחר דברי רמ"א) דקים לן במליחה לאסור מיד וכן אפי' לא נמלח רק מעט כדרך שמולחין לצלי מ"מ יש להתיר כאן בדיעבד אם העמידו בו גבינות אם לא נמלח בכה"ג כיון דבלא"ה הרבה פו' והמחבר מכללם חשבי ליה כפרש בעלמא אפי' לצלול וגם הוא מילתא דרבנן דמה"ת אינו אסור אלא דרך בישול ולא ע"י מליחה. ש"ך שם. כנה"ג שם. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. שפ"ד שם. חכ"א שם. קהל יהודה סעי' יו"ד.

פ

פ) שם. או שעמד בו יום א' פי' מעל"ע דהוי ככבוש. ש"ך ס"ק כ"ח. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ד. פר"ח או' כ"ה. לה"פ או' ך' בל"י או' י"ח. הל"פ שם. שפ"ד או' כ"ח חכ"א שם. זבחי צדק או' נ"ט.

פא

פא) שם. אסור להעמיד בו. פי' שלא יתן מאותו חלב שנמלח בקיבה או הועמד בה יום א' לחלב בשביל שיקפיא לעשות ממנה גבינה. ט"ז סק"ט. לה"פ או' כ"א. בל"י או' י"ט.

פב

פב) שם. אסור להעמיד בו. הגה. ואם העמיד בו אם הוא הצלול אוסר כל הגבינות וכו' דעת הש"ע אין חילוק בין קרוש לצלול לכתחלה אסור ובדיעבד מותר ולדעת ההגה אסור בצלול אף בדיעבד. ש"ך ס"ק כ"ט. כנה"ג בהגב"י או' ל"ז. פר"ח או' כ"ו. לה"פ שם. בל"י שם. שפ"ד או' כ"ט. חכ"א כלל נ"ג או' ל"ד. זבחי צדק או' ס'.

פג

פג) שם בהגה. עד שיהא ס' בחלב שהעמיד וכו' כלומר עד שיהא ס' בחלב שהעמיד ונעשו גבינות נגד החלב שהיה בקיבה שנאסרה בקיבה משום בשר בחלב. ש"ך סק"ל. פר"ח או' כ"ז. בל"י או' ך' שפ"ד או' ל' והגם שהוא דבר המעמיד ודבר המעמיד אפי' באלף לא בטיל כמ"ש בסעי' י"א י"ל דדוקא דבר המעמיד שאסור מעצמו ממש כגון נבילה אמרינן דלא בטיל משא"כ הכא שאין המעמיד אסור מעצמו אלא משום תערובת בשר בחלב ולכן בטיל שפיר. ש"ך שם. וה"ד הכא דמעמיד במידי דלא אסיר אלא מדרבנן כגון ע"י מליחה וכבוש אבל בב"ח ממש שנאסר ע"י בישול חשיב כגופו של איסור ואם העמידו בו אח"כ אוסר במשהו. פר"ח שם. שפ"ד שם. חכ"א כלל נ"ג או' ל"ג. מק"מ או' כ"ט.

פד

פד) שם בהגה. ואם היה הקיבה קרושה וכו' כלומר אם היה החלב שבקיבה קרושה אינה אוסרת כלום אפי' לא היה ס' בחלב שהועמד נגד החלב שבקיבה והטעם דבקרוש חשיב החלב כפירשא בעלמא. ש"ך ס"ק ל"א. לה"פ או' כ"ג.

פה

פה) שם בהגה. ואם היה הקיבה צלול מתחלה ונקרש יש לו דין צלול ויש מקילין בזה ובמקום הפסד יש להקל. כיון שאין כאן אלא איסור דרבנן. ש"ך ס"ק ל"ב. וגם אם ספק אם היה צלול או קרוש מספיקא אזלינן לקולא. כריתי או' כ"ב.

פו

פו) שם בהגה. עור הקיבה לפעמים מולחין אותו וכו' מותר דמאחר שנתייבש הוי כעץ בעלמא וכו' וה"ה שאר בני מעיים כשמייבשים אותם עד שנעשו כעץ ומ"מ לכתחלה אין לעשות כן. ש"ך ס"ק ל"ג. כנה"ג בהגב"י או' מ"ג. בל"י או' כ"ד. חכ"א כלל מ' או' ט' מק"מ או' ל"א. ערוך השלחן או' מ"ג. זבחי צדק או' ס"ג.

פז

פז) והא דשרינן בנתייבש דוקא קיבה אבל בשר שנתייבש כעץ אוסר. שפ"ד או' ל"ג. אבל בתשו' תפארת צבי חי"ד סי' ע"ג משמע דגם בשר שנתייבש שרי שכתב דתולעים אדומים שמייבשים אותם וצובעים בהם משקה יי"ש דמותר מטעם זה יעו"ש והב"ד פ"ת או' ך' וכ"מ בש"ך לקמן סי' קי"ד ס"ק כ"א שכתב בענין הכרכום אפי' אם ימצא בו חוט בשר יבש לית לן בה כמו עור הקיבה שנתייבש יעו"ש. והב"ד פ"ת או' כ"א. וכן מבואר בתשו' שבו"י ח"ב סי' ע' בענין דם תיש הנקרש ונתייבש ונוהגים לאכלו אפי' חולה שאין בו סכנה והליץ טוב על המנהג דכיון דנתייבש מאד עד שנעשה כעץ ואין בו לחלוחית אין בו איסור כלל כדינו של שה"ל שכתב מור"ם בהגה זו יעו"ש. והב"ד ברכ"י בשיו"ב או' א'.

פח

חפ) ואם נתייבש עור הקיבה והבני מעיים ואח"כ בישלו יש לאסור דמתרכך ונ"ט וה"ה ע"י שרייה מעל"ע יש להחמיר בעור הקיבה. שפ"ד שם. וכן נראה מדברי הכנה"ג בהגב"י או' מ"ג והבל"י או' כ"ד. אמנם בתשו' תפארת צבי הנ"ל מבואר דלא כהשפ"ד אלא דאף ע"י שרייה מעל"ע נמי שרי יעו"ש והביאו פ"ת או' כ"א. ערוך השלחן או' מ"ג. ונראה דזהו לפי הראות דאם אנחנו רואים אחר השרייה מעל"ע עודנו כמו שהוא עץ בעלמא יש להכשיר ואם נשתנה יש לאסור.

פט

טפ) חמאה או גבינה שמביאין בנודות לצד הבשר מנהג העולם שלא לאוכלם אבל מה שמניחים בנודות לצד השיער נוהגים לאוכלם. דבר משה ח"א חי"ד סי' י"א. ב"ד חי"ד סי' מ"ה. פרח מטה אהרן ח"ב סי' ל"ז. אמנם אם אירע לישראל שנתן בדיעבד חמאה בצד הבשר ואיכא הפ"מ שמפסיד שתות כשמוכרו לעכו"ם מותר לאכלו או למכרו לישראל. שו"ג סוף או' ל"ד. וה"ה והוא הטעם אם כבר קנה מן העכו"ם בחשבו דשרי ושוב נודע לו דאסור דאם מפסיד שתות דשרי. זכ"ל חי"ד ריש או' ן'.

צ

צ) ומיהו מנהג בגדאד יע"א שמביאין העכו"ם חמאה בנודות לצד הבשר וקונין מהם לכתחלה ואפשר דכיון דהנודות מעובדין אינם נקראים אוכל וכמ"ש בגמ' חוליץ דף קכ"ב שאם עיבדן או הילך בהם כדי עבודה טהורין וכ"פ הרמב"ם בפ"א מה' אבות הטומאה ה"ט יעו"ש ואף אם תאמר שאינם עבודים עוד יש טעם אחר שכתב שם השו"ג וז"ל שהנודות כדי שלא יסריחו מה שנותנין בתוכן מולחין אותן תחלה ומתקנין אותם בסובין כעין עיבוד וכו' ואפי' יאמר האומר דנ"ט פגום הוא ומותר עכ"ל ואפשר דע"ז סמכו דזה הוי כעיבוד ומ"מ המחמיר תע"ב. זבחי צדק או' ס"ה. ועוד י"ל דזהו ניכר בחוש הראות אם הוא מעובד או לא.

צא

צא) דבש ושמן שמביאין העכו"ם בנודות אפי' לצד הבשר מותר ליקח ממנו דלא דמי לחמאה דהחמאה נ"ט לשבח משא"כ הני נטל"פ בבשר. ב"ד שם. בל"י או' כ"ד. שפ"ד סוף או' כ"ב. מחב"ר או' ט"ל וכתב וכ"ה מנהג קדום בעיר קדשנו ירושת"ו לנהוג היתר בשמן הבא בנאדות עור מצד הבשר. וכן יין כשר של ישראל שמביאים היהודים בנאדות של עכו"ם שהם מנבלה מותר מטעם שכתב מור"ם בסי' ק"ג בהגה דבשר או חלב ביין הוי לפגם ומותר. ב"ד שם. ועיין לקמן סי' ק"ג סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד. ומה שנוהגין קצת אנשים כשנסדק להם איזה צלוחית של זכוכית שמחפין אותה בבית השתן של בהמה כדי למלאת בה יין לא אריך למעבד הכי מטעם כבוש דהגם דבשר ביין לכ"ע נטל"פ הוא מ"מ לכתחלה אסור אם לא שיהיו נזהרין שלא לשתות היין רק עם בשר וגם שיהיה הבושת של בהמה שחוטה וכשרה ולא נבילה וטרפה. זכ"ל שם. זבחי צדק או' ס"ו.

צב

צב) [סעיף יא'] אם העמיד גבינה בעור קיבת כשרה וכו' פי' שנתן חתיכת העור בחלב. ט"ז ס"ק י"ב. לה"פ או' כ"ז. בל"י או' כ"ה.

צג

צג) שם. יש בה טעם בשר אסורה וכו' כלומר כשאין בגבינה ס' נגד העור. והמחבר אזיל לטעמיה דס"ל לקמן רסי' צ"ח דסמכינן אטעימת העכו"ם לכך כתב סתם אם יש בה טעם בשר אבל אנן ק"ל דלא סמכינן האידנא אטעימת עכו"ם וכמ"ש הרב בהגה שם והלכך לעולם משערינן בס' ש"ך ס"ק ל"ד. פר"ח או' כ"ט. כריתי או' כ"ג. ואפי' באיסור דרבנן לא סמכינן עכשיו אקפילא ואפי' מסל"ת ג"כ. שפ"ד או' ל"ד. זבחי צדק או' ס"ז.

צד

צד) שם. אבל המעמיד בעור קיבת נבילה וכו' אוסר בכל שהוא. והחילוק בזה כתבו הפו' דעור קיבת כשרה מאחר שהוא מותר בפ"ע ולית ביה איסור אלא משום חבורו עם הגבינה כל אימת דלא יהיב טעמא לאו בשר בחלב הוא אלא האי באפיה קאי והאי באפיה קאי אבל עור נבילה וכיוצא בו שאסור מעצמו כיון שהוא מעמיד אנו רואין כאילו האיסור בעין. ש"ך ס"ק ל"ה. לה"פ או' כ"ט. בל"י או' כ"ו. שפ"ד או' ל"ה.

צה

צה) שם בהגה. אבל אם היה שם ג"כ מעמיד היתר הוי זה וזה גורם ומותר אי איכא ס' נגד האסור. ודוקא שאין האיסור לבדו יכול להעמיד אבל אם האיסור לבדו יכול להעמיד לא הוי זו"ז גורם ואסור. ע"ז ס"ק י"ג. ש"ך ס"ק ל"ו. פר"ח או' ל"א. הל"פ בסעי' יו"ד. כריתי או' כ"ה. שפ"ד או' ל"ו. ברכ"י בשיו"ב או' ה' ער"ה או' כ"ה. חכ"א כלל נ"ג או' ל"ז. מק"מ או' ל"ב. ערוך השלחן או' מ"ב. זבחי צדק או' ס"ח.

צו

צו) ואפי' אם חימצה כבר בהיתר ואח"כ נפל איסור לתוכה ויש בו כדי לחמץ אסור. פר"ח שם. ברכ"י בשיו"ב שם. חכ"א שם. זבחי צדק או' ס"ט.

צז

צז) לחם לבן שדרכם של עכו"ם בקצת ערי אשכנז להחמיץ הלחם במי חלב הנקרא מולקיי"ן ושאר שמרים מותר לאכלו הלכה למעשה מכמה טעמים. חקי דעת סוף או' ז' ובספרו לה"פ או' ל"א. בל"י או' כ"ז. ברכ"י בשיו"ב או' ז' זבחי צדק או' ע'.

צח

צח) ואם העמיד בעור קיבת נבילה ועור קיבת שחוטה הוי זו"ז גורם ומותר אם יש נ"ט כנגד שתיהן. בל"י בסוף הסי' בשם ל"ח. וכן אם העמיד בהעור ובקרוש או בצלול ובקרוש ואין באחד מהם כדי להעמיד מותר משום זו"ז גורם. ערוך השלחן או' מ"ב. והיינו אף לדעת רמ"א שאוסר בצלול אפי' בדיעבד כמ"ש לעיל או' ע"ה יעו"ש.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---