לבוש/יורה דעה/פז

לבוש ‏ יורה דעה פז

הלכות בשר בחלב

סימן פז
דין באיזה בשר נוהג דין בשר בחלב והיאך נקרא ביטול
ובו י סעיפים

א אסור לבשל בשר בחלב שנאמר לא תבשל גדי בחלב אמו והאי קרא נאמר ג' פעמים בתורה אחד לאיסור בישול כדאמרן ואחד לאיסור אכילה כלומר לא תאכל גדי המבושל בחלב ואחד לאיסור הנאה כלומר לא יהא לך הנאה מבישול גדי בחלב והוציא הפסוק גם איסור אכילה ואיסור הנאה בלשון בישול לומר לך שלא אסרה התורה אכילת בשר בחלב והנאתו אלא אם כן נתבשלו יחד וקבלו טעם זה מזה ע"י בישול דוקא אבל ליהנות מהם או לאכלם יחד צונן ואפילו לטבל חתיכות בשר בחלב ולאוכלו אינו אסור מן התורה אלא שחכמים אסרוהו בכל עניין:

ב ומדכתבה התורה גדי ג' פעמים לומר לך דגדי לאו דוקא אלא ה"ה נמי שור שה ועז וגם רבתה התורה לכתוב ג' פעמים אמו לומר לך דהאי אמו גם כן לאו דוקא אלא ל"ש בחלב אמו ל"ש בחלב אחרת אסורה אלא שדבר הכתוב בהווה:

ג מיהו לא רבתה התורה אלא בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה דומיא דגדי ואמו שהם טהורים אבל בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה או בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טהורה מותר לבשל וליהנות ממנה. מיהו משום מראית העין יש לאסור לבשל משום הרואה שהרואה יאמר בשר בהמה טהורה בחלב טהורה מבשל ועיין לעיל סימן ס"ו לעניין דם ובטהורים נמי לא אמרן דאסור מן התורה אלא בהמה אבל בשר חיה ועוף אפילו בחלב בהמה טהורה אינו אסור באכילה אלא מדרבנן ומותרים בבישול ובהנאה שאינם נקראים גדי וגם משום מראית העין אין בהם דמנכרי. ודגים וחגבים אין בהם איסור כלל אפילו מדרבנן דלא איקרי בשר ומותר לאוכלן בחלב ומכל מקום אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה כמו שנתבאר בלבוש תכלת סימן קע"ג. וחלב אשה אסור לבשל בה בשר מפני מראית העין אבל אין בה איסור כלל הילכך אם נפלה לתוך התבשיל אפילו של בשר מותר אפילו באכילה ואינה צריכה שיעור לביטולה אלא בטלה בכל שהו רק שלא יהא נראה מראית חלב משום הרואה שיאמר חלב בהמה הוא וחלב שעושין משקדים נוהגים להניח בתוכה בשר עוף ואין חוששין משום הרואה הואיל ובשר עוף בחלב גמור הוא דרבנן לא גזרו בהם אבל בשר בהמה יש ליזהר שלא להניחו בתוכה משום מראית העין כמו שנתבאר לעיל סימן ס"ו לעניין דם:

ד בצים הנמצאים בעופות אם הם גמורות דהיינו שיש להם חלבון וחלמון אף על פי שעדיין אין להם קליפה ועדיין הם מעורות קצת בגידין כלומר שיש בהם שורייגי סומקי אפ"ה נקראת גמורה ומותר לאוכלה בחלב אבל אם אין להם אלא חלמון אסור לבשלם בחלב שכיון שאין להם חלבון הרי הם כבשר מיהו אינם כבשר ממש ואם אכלם בפני עצמם מותר לאכול אחריהם גבינה או חלב מיד בלא קינוח ובלא הדחה שהרי בשר עוף עצמו אינו אלא מדרבנן לכך אין להחמיר כ"כ בבצים אפילו לא נגמרו:

ה המבשל בשר בחלב בחמי טבריא והמעשן אין לוקין עליו משום מבשל שאינו נקרא בישול וכן האוכלו אינו לוקה מ"מ אסור מדרבנן שהרי קבלו זה טעם מזה וכן דם שבשלוה בחלב אינו לוקה משום מבשל בשר בחלב וכן האוכלו שאין הדם נקרא גדי:

ו וכן המבשל שליא או עור או גידין ועצמות ועיקרי טלפים וקרנים הרכים בחלב פטור וכן האוכלן פטור שכל אילו אינם נקראים גדי אבל המבשל שליל בחלב חייב וכן האוכלו חייב מפני שהוא בשר ממש ונקרא גדי והמבשל בשר בחלב מתה או בחלב זכר או במי חלב פטור וכן האוכלו שאין אלו נכללין בכלל חלב אם שאין נקרא חלב אם אלא חלב מניקה שיצא מדדיה בחייה מיהו אסורא דרבנן מיהא איכא:

ז ויש אומרים דחלב זכר לא מיקרי חלב כלל ואם נפל לתוך קדירה של בשר אינו אוסר אבל חלב מתה ומי חלב אוסרים המאכל כמי החלב עצמה ואפילו בבישול יש לאסור לכתחלה. ואיזה נקרא מי חלב הם המים הנשארים אחר שבשלו החלב לאחר שהוציאו ממנו כל האוכל ועשו ממנה כל הגבינות ומבשלים אותה אחר כך עד שמותר האוכל שבתוכה צף מלמעלה ולא נשאר בו אלא מים בעלמא זהו הנקרא מי חלב אבל קודם שבשלוהו נקראת חלב ממש והוא מה שקראוה חכמים נסיובה דחלבא והמבשל בתוכה בשר חייב מן התורה וכן האוכל:

ח חלב הנמצא בקיבה אינו חלב אם והמבשל בה בשר אינו לוקה אפילו בצלול שבה דפירשא בעלמא הוא וכן האוכלו פטור אבל אסור מדרבנן וי"א דהיינו דוקא בקרוש שבה והוא שנקרש בחיי הבהמה שכיון שנקרש בחייה אינו חשוב אלא כפירשא אבל בצלול שבה חלב מעליא הוא ואסור מן התורה ועיין לעיל בסימן פ"א:

ט לפיכך אם מלח הקיבה בחלבה חלב הצלול שבה נאסר משום בשר בחלב דמליח הרי הוא כרותח ונעשית החלב הצלול כולה חתיכה דאיסורא ואם העמיד בה גבינות אסור כל הגבינות עד ס' וכן אם עמדה בקיבה יום אחד שלם מעת לעת הוי כבוש וכבוש הוא כמבושל ואם העמיד בה אחר כך גבינות אם יש בהן בנותן טעם אסורות ואם לאו מותרות אבל הקרוש שבה אינו נעשה חתיכה דאיסורא ואם העמיד בה גבינות אינו אוסר אותה אף על גב שמ"מ קבל טעם בשר במליחה או בכבישה וחוזר ובולע אותו הטעם בגבינות שמעמיד לא הוי אלא כנ"ט בר נ"ט בדגים שעלו בקערה שמותר לאוכלן בכותח כמו שיתבאר לקמן סימן צ"ה. נ"ל:

מיהו לכתחילה יש להחמיר שלא להעמיד בה דהואיל ומעמיד הגבינה הוי גרוע מדגים שעלו בקערה דהתם מותר לכתחלה אבל הכא בדיעבד יש להתיר. ועיין לקמן בסימן צ"ה בדגים וכו':

עור הקיבה שמולחין אותה ומייבשין אותה ואחר כך ממלאין אותה חלב שנקרש בתוכה כדי להעמיד בה גבינות מותר שאין החלב בולע ממנה שכיון שנתייבש העור ולא הוי אלא כעץ בעלמא ואין בו עוד משום לחלוחית בשר:

י המעמיד גבינה בעור של קיבת נבילה וטריפה ובהמה טמאה אסורה אפילו בכל שהו שמפני שהוא דבר המעמיד לא בטיל ודוקא שלא היה שם מעמיד אחר רק האיסור אבל אם היה שם גם כן מעמיד היתר הוי זה וזה גורם ומותר אם איכא ס' כנגד האיסור אבל המעמיד בפני עצמו אפילו באלף לא בטיל ומפני זה הטעם אסרו גבינות העובדי־אלילים מפני שמעמידין אותם בעור קיבת נבילה ודוקא בקיבת נבילה וטריפה ובהמה טמאה שהם גופן של איסור והם מעמידין את החלב אזלינן בתר המעמיד ולא בתר טעמא ואף על גב שאין בהם בנ"ט רואין אותן כאילו הנבילה קיימא בעין ונ"ט ואינה בטילה אבל המעמיד בעור של קיבה כשרה אם יש בה בנותן־טעם שאין בה ששים בחלב כנגדה אוסרת ואם אין בה בנ"ט מותר אע"ג דמעמיד הוא שאני בשר בחלב דבטעמא תלה רחמנא שהרי כל אחד בפני עצמה מותר ואין בהם איסור אלא כשמתחברים יחד וגם בחיבורם יחד לא אסרה תורה אלא דרך בישול שהוא עיקר קבלת טעם זה מזה כמו שאמרנו למעלה הלכך אם אין בה בנ"ט מותר דלאו בשר בחלב הוא אלא האי באפיה קאי והאי באפיה קאי אף על גב דמעמיד והוא שיש ס' בחלב כנגדה בשר בחלב שהוא מדרבנן כגון שלא נאסר ע"י בישול אלא ע"י מליחה או כבישה בצונן יש להסתפק בו אם אסרוהו גם כן בהנאה אם לאו והמתירו בהנאה אין מוחין בידו והמחמיר תע"ב:

י"א שאסור לחתות האש מתחת קדירה של עובדי־אלילים לפי שהם מבשלים בה פעמים חלב ופעמים בשר והמחתה תחת קדירה שלהם בא לידי בישול בשר בחלב. עוד כתבו שאין לערב מים שהדיחו בהם כלי בשר עם מים שהדיחו בהם כלי חלב וליתן לפני בהמה דאסורה בהנאה עוד כתבו שהכלי שעושין בו מים לחפיפת הראש אין לשמש בו מפני שעושין אותה מאפר שעל הכירה ורגילים הוא להתערב שם בשר וחלב וכן יש לאסור גם כן להשתמש מן הקדירות של התנורים שבבית החורף משום שנתזין לפעמים עליהם בשר וחלב מן הקדירות שמבשלים בתנורים ובדיעבד אין לחוש בכל זה ואף לכתחלה אין בהם אלא חומרות בעלמא והמיקל לא הפסיד:

· הבא >

מעבר לתחילת הדף