דגול מרבבה/יורה דעה/יג
אבל ודאי כשימתין וכו'. והגאון בעל תבואות שור [ס"ק ט"ו] חלק על זה, וכתב דגם בשהה שלשים יום באדם ושמנה בבהמה אכתי אין זה בירור דלאו נפל הוא והרי רבנן דפליגי ארשב"ג ס"ל דבבן שמנה אפילו שהה לא יצא מחשש נפל ואפילו רשב"ג אפשר דלא שרי אלא בנולד דמסייע רובא דרוב ולדות הנולדים לאו נפלים נינהו, משא"כ בנמצא במעי בהמה מנ"ל דכלו חדשיו ואיזה רוב יש כאן דנימא שהרוב יוכיח שכלו חדשיו, ולכן לא מהני אפילו ימתין ח' ימים לרבנן אפילו לרשב"ג אולי לא מהני, ע"כ דבריו. ואני אומר מה שנסתפק בדעת הרשב"ג דאולי גם רשב"ג אינו סומך על שלשים באדם ושמנה ימים בבהמה אלא בסיוע רובא הא ודאי ליתא דהרי רשב"ג מתיר בשהה שלשים באדם וח' בבהמה אפילו ודאי נולד בחודש השמיני מטעם דאמרי' ההוא בר שבעה הוא ואשתהי ואטו הנולדים בחודש השמיני רובם בני קיימא, הא ודאי ליתא, אלא ודאי דרשב"ג סובר שאם הוא נפל בשום אופן אי אפשר לחיות שלשים באדם וח' בבהמה, ואדרבה אני אומר להיפך דגם לרבנן דפליגי על רשב"ג ולא מהני להו שלשים באדם ושמונה בבהמה גם אינהו מודו דרוב נפלים אי אפשר להו לחיות שלשים באדם ושמנה בבהמה רק דנגד זה יש ע"כ רוב לאידך גיסא דרוב הנולדים בחודש השמיני לא נגמר צורתם בחודש השביעי ולכן נפלים נינהו, וכיון שיש רוב לכל צד נשאר בספק נפל והיינו בודאי נולד בחודש השמיני, אבל מטעם שאין אנו יודעים אם הוא נגמר חדשיו או לא ודאי דמועיל שהה שלשים באדם ושמנה בבהמה וסמכינן ארובא, ולכן שפיר פסק הש"ך, ואף דלקמן בסימן ט"ו בשחטו תוך הזמן אסור ולא סמכינן ארובא, היינו משום דנפלים הוא מיעוט דשכיח ודבר ההוה, עיין מ"ש שם, וכל זה לא שייך בזה ששהה שבעה ימים ואינו שכיח ולא דבר ההוה[1].
- ↑ ובעיקר ד' התבו"ש עי' דברי יוסף יו"ד סי' נ"ה לתמוה דבכה"ג שאין עמה זכר למה יש לחוש, והו' בדרכי תשובה שם ס"ק ל"ג, ועייש"ע.