פלתי/יורה דעה/יג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פלתיTriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png יג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרכי משה
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
כף החיים
כרתי
פלתי
פרי מגדים - משבצות זהב
פרי מגדים - שפתי דעת
פתחי תשובה
ש"ך
נקודות הכסף (להש"ך)
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז
יד אברהם


חכמת אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


OCR Icon.png דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי

(א) דגים וחגבים אין טעון שחיטה בגמרא ריש פ"ב דחולין יליף דכתיב הצאן ובקר ישחט להם ואת כל דגי הים יאסף ש"מ באסיפה בעלמא ופריך הגמרא אלא מעתה דכתיב ויאספו השליו ה"נ וכו' ומשני הגמרא דכתיב אסיפא דילי' במקום שחיט'. והעתיקו הרמב"ם בפ"א מהלכות שחיטה ועל החגבים כתב דכתיב כאוסף החסיל. ותמה הרשב"א בת"ה הא לא כתב במקום שחיטה. וזה לי חמשים שנה כשהייתי פה בבית חמי זקני הנגיד הנדיב מפורסם רחים רבנן כהר"ר מרדכי כהן ז"ל #ב) אמרתי ישובו בדרך פשוט כי ודאי לשון אסיף מורה על אסיפה בעלמא ולא שחיטה רק קושית הגמרא כך הא כתיב ויאספו השלו וזהו ודאי בעי שחיט' ועכצ"ל דלכך כתיב לשון אסיפה דבמדבר באמת לא היו שוחטים רק נוחרים בעלמא א"כ גם מדגי הים אין ראיה דאז במדבר שפיר נאמר דגי הים יאסף דלא נהוג שחיטה ומשני הגמרא דכתיב במקום שחיט' דכתיב צאן ובקר ישחט ואף הם לא צריכי שחיט' רק התור' דיבר' בלשון הנהוג שהי' לקדשי' וכדומה שחיט' וא"כ אף אסיפ' בדגי' הוא ודאי ואינו מטעם היתר בשר נחירה וזהו הכל במדבר אבל בזמן ישעי' הנביא שנאסר בשר נחיר' וכתיב אוסף החסיל ובלשון אוסף אי אתה יכול לפתור שחיט' ע"כ מותרי' בלי שחיט'. ושנים רבות אח"כ שמעתי כי אתמר משמי' דגברא רבא כוותי':

(ב) או לחתוך ממנו אבר הפר"ח כת' דכן משמע מגמרא ג"ה כל שאתה מצוה על דמו אתה מצוה על אבריו וכו' #ג) ויש לדקדק קצת אם כן הא דפריך הגמרא ולר' יהודה ל"ל קרא הא איסור אמ"ה נוהג בב"נ ומה קושיא דלמא להתיר דגים וחגבים קאתא אלא דבאמת א"צ לכל ראי' דריש פ' כל הבשר מבואר דבשר דגים אינו נקרא הן בלשון התור' והן בלשון בני אדם בשר ובקר' כתיב אך בשר בנפשו וגו':

(ג) שאר טריפות ובניקב הוושט או נפסק גרגרת יש לספק דזה מעכב השחיטה ושחיטה בעי מיהו יש לסמוך ארשב"א דאף בחלדה וכדומה מתיר וה"ה זה. ויש לזה סמך מדברי גמרא דנפל דובא עליה והתירו ר"י לשוחטו ומזה ילפינן דאין טריפות פוסל בו ויש להבין הא בדרוסת הדוב יש לחוש לסימנים דילמא דריס לסימנים ומקלי קלי וה"ל כניקב ושט ונפסק גרגרת דלא מצינו שצוהו לבדוק נגד סמנים א"ו כשר #ד) ואפשר דמהכ' יליף רשב"א דאף שהיה חלדה כשר כמו ניקב וושט:

(ד) שחיטה והרשב"א בתשו' כתב שיש לברך כמו על כל מצות דרבנן. ופר"ח פקפק מדברי הר"ן פי' במה מדליקין בחצר שיש לו ב' פתחי' דמדליק בשניהם וכ' הר"ן דאין לברך הואיל וליכא רק משום חשדא ע"ש. ואין הנידון דומה דשם משום חשדא והכא משום מראית עיין ומי מדמה זה לזה גם שם הפי' שלא יברך בשני פתחים רק בפתח א' ומוציא חבירו דכיון דהוא משום חשדא הני ב' פתחים שייכים בהדדי וכחד ויחשב ומברך על א' ופוטר חבירו. אבל כאן לפטור אותו כלל מברכ' והוא מקיים מצוה דרבנן זו לא שמענו. ויש סמך לדברי רשב"א מגמרא בהא דאמר ר' אשי לההיא דנפל עלי' דובא שחטיה ופריך הגמרא הא הלכה כר"ש שזורי דא"צ שחיטה. ויש להבין כיון דהיה דרוסה והי' מתה לולי דנטל נפשה כמ"ש רש"י וא"כ ע"כ צריך להמית אותה א"כ מה יזיק לי' אם יהרגנה בחניקה ונחירה או ישחוט לי' הלא טוב לו שחיטה לקיים מילתא דרבנן דאמרו דוקא שחיטה במקום דלי' פסידא ועכצ"ל דקאמר לי' סתם שחטי' היינו כשאר נשחטין ויברך ואם הלכה כר"ש בן שזורי דא"צ אף מדרבנן שחיטה אין כאן ברכה וה"ל ברכה לבטלה וא"ש ודוק:

(ה) שום ולד הנמצא בבהמה וכו' וכ' הש"ך בס"ק י"א אם ימתין ח' ימים יצא מחזקת נפל וכ"פ הפרישה וכ"כ פר"ח #ה) ואני שותא דמרן לא ידענו א"כ כל הפוסקים הסמ"ג ובה"ת ואו"ה מה קמ"ל הלא כך הדין בכל בהמות אם ידעינן דכלו חדשיו מותר ואף בהמה זו אם ידעינן דכלה מותר ואי לא ידעינן דאנן לא בקיאין לדעת זו כל בהמות אסורות עד דשהה ח' ימים וכששהה הא אף כאן מותר וא"כ מה הבדל יש בין בהמה זו לשארי בהמות. ונראה דהרב בעל לח"מ הרגיש קצת בקושי' זו ותמה למה תאסור המתן לה ח' ימים והוא כמ"ש לכן ברור דס"ל לגאונים הללו הא דסמכינן על ח' ימים אף דלא ידעינן בכלו חדשיו. משום דמצטרפין רובא רוב בהמות יולדים ולדות קיימי' כמ"ש התו' להדיא בדוכתי טובא ועיין בכורות. ולכך מהני שהיי' משא"כ כאן דלא נולדה הבהמה והי' במעי אמה אין כאן רוב וס"ל לגאונים דעל זה דשהה אין לסמוך ובפרש כי לא אפשטא בנדה דף כ"ד אי בהמה מולידת לז' ושהה ע"ש. ולכך אוסרים וזה ברור ופשוט. והאריכות בזה ללא צורך ושגגה יצא מלפני השליטי' האלה:

(ו) אין לו תקנה ואם זה הולד בא על בהמה דעלמא והוליד לכאור' נראה דגם אותו ולד אין לו תקנ' דמ"ש הרי כאן בולד זה קצת סימניה שחוטים וא"כ אף להנולד ממנו קצת סימנים שחוטים והרי כאן שהי' וכדומה. אלא דנראה דתלוי במחלוקת הב"ח וש"ך לקמן סי' י"ד ס"ק י"א אם חלב מאותו ולד מותר דלדעת הש"ך דהוי טריפה ע"ש א"כ בבא על בהמה דעלמא הולד מותר דהוי זו"ז גורם ומותר וכמ"ש התו' להדיא בפ' א"ט בשמעתא דשיחלא קמא דיש הבדל בין חוששין לזרע אב לזה וזה גורם דגבי חוששין הכל היתר ואסור ובזה וזה גורם חד טרפה ומותר עיין מ"ש מהרש"א בבהמה המקשה בפסקא מה לחוש לזרעו ע"ש. אבל לדעת הב"ח דמכשיר חלבו ואינו טריפה א"כ שייך בהו חוששין לזרע אב וגם הולד אין לו תקנה ועיין מ"ש לקמן בסי' י"ד בזה: ויש #ו) להקשות לדעת הש"ך דהולד טריפה וחלבה אסור א"כ הא דטרח הגמ' בזבחים למצוא במה דקתני במשנה טריפה ה"ד וכו' דלמא איירי בולד כזה שהוא נקרא טרפה ובאמת נתערב ואין לו מכיר ועיין מ"ש בזה לקמן סי' נ"ז באריכות ודוק:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.