גליוני הש"ס/שבת/ג/א

גליוני הש"ס שבת ג א

דף ג' ע"א

פטורי דאתי בהו לידי חיוב חטאת קא חשיב דלא אתי כו' לא קא חשיב. נ"ב דוגמתו שבועות י"ד ב' ארבעי קמייתא דלא מייתן ליה לידי קרבן לא קא חשיב ארבעי בתרייתא דמייתן כו' קא חשיב:

תוד"ה בבא. נ"ב ל' הת"י בסה"ד א"נ י"ל דמ"מ לאיסור שבת פטור ומותר. דוגמת זה בתוס' נדה י"ב א' ד"ה בין ותוס' פסחים כ"ט א' ד"ה בדין וע"ע כזה בספר הכריתות חלק לשון למודים שער ב' (אות ל"ג). וע"ע כזה בשו"ת רד"ך בית ב' חדר י"ג עש"ה. וע"ע כזה בשו"ת באר שבע סי' י"ח עש"ה כל הסימן. וע"ע כזה בחלקת מחוקק ובפרי חדש (אה"ע סי' קכ"ד סק"א). ועד"ז יש לישב ג"כ קושית תוס' פסחים צ"ט ב' ד"ה סמוך, די"ל דמה שאמרו בציקות כו' אדם ממלא כו' כוונו רק לומר דלית ביה משום חמץ אבל משום שיאכל מצה בתיאבון שפיר אסירי באמת ודו"ק. וע"ע שו"ת ח"צ סי' א' מש"ש וגדולה מזו שנינו בפ"ז דשקלים כו' וע"ע דוגמא לזה בל' בני אדם בתוס' ב"ב קל"ה א' ד"ה חזיא לכהנא רבא ע"ש שכתבו דלפי מה שנשאל אם יש באשתו זיקת יבום השיב דחזיא לכהנא רבה והיינו דמפאת זיקת יבום אין אסורה לו ואף דאסורה לו איסור אחר משום אלמנה מ"מ במה שנשאל היינו בהזיקת יבום בזה חזיא לכהנא רבה ועיין שו"ת חות יאיר סי' קס"ו דהקשה דא"כ מאי פריך כאן משמואל דילמא חשיב שמואל רק מה שמותר לגמרי וע"ש:

תוד"ה בר כ' הקשה ר"ת כו'. נ"ב עיין ספר יראים סי' ק"ב במלאכת הצד מה שתי' על קושי' זו ובאחד האחרונים ראיתי לתרץ דכיון דבהך דהמכבה פו' ההיתיר רק משום פ"נ א"כ כיון דפ"נ רק דחויה לא הותרה לכן לא חשיב ליה דחשיב רק דברים המותרים בעצם משא"כ משום פ"נ אכתי איסור הוא אלא שפ"נ דוחה האיסור עכת"ד ויפה אמר. ועיין פסחים פ"ד ב' רש"י ד"ה האי פסול הוא דכיון דטומאה רק דחויה בציבור לכן אכתי פסח פסול מיקרי אף שנדחה ע"ש וא"כ ה"נ אכתי איסור הוא אף שנדחה ולא שייך למיקרייה פטור ומותר כבהנך תלת ועיין לקמן קנ"ו א' על דאחילו עלוהי כי' ועמש"ש בגליון:

שם כ' וע"ק לר"י והאיכא הא דתני' כו' ר"א פוטר כו'. נ"ב עיין ספר יראים סי' ק"ב שם דכ' אמילתא אחריתא די"ל דלא כלל שמואל רק ל' פטור ופטורין לא ל' פוטר ע"ש:

שם כ' דלא חשיב שמואל אלא פטורים השנוים במשנה. נ"ב עיין רא"ש ביצה פ' אין צדין סי' א' בשם בעל העיטור:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף