רש"י/פסחים/פד/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א רש"ש |
האי פסול הוא. שנעשה בפסול דטומאה דחויה היא בציבור אלא שכאן גזירת הכתוב לפוטרן בו:
האי בר אכילה הוא. כדתנן (לעיל דף עו:) הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה:
הא כשר. שנעשו עבודותיו בהכשר:
מבעוד יום. שאינו שעת אכילה:
נמנין על מוח שבראש. אפילו לא נמנה אלא על המוח יצא:
ואין נמנין על מוח הקולית. מפני שאסור לשוברה ולהוציאו אבל מוח הראש יכול להוציא ולגוררו בקיסם דרך האף:
ניתי גומרתא. גחלת וננחי עליה עד שינקב ויוציא מוחו:
אלא מאי אית לך למימר. אמאי אין נמנין ויוציאו בגחלת:
אביי אמר משום פקע. שמא מחמת הגחלת יפקע במקום אחר ואין זו שריפה אלא שבירה:
ורבא אמר משום הפסד קדשים. שמפסיד המוח ושורפו בידים ומוטב שיפסל מאליו הכא נמי לענין שבירה מבעוד יום אע"ג דמדאורייתא שרי רבנן גזרו אטו משחשיכה:
אבר שיצא מקצתו. חוץ לחומת ירושלים וצריך לחתוך את היוצא איכא בינייהו:
האי נמי כשר. שהרי הפנימי כשר והרי הוא שוברו ועובר משום לא תשברו בו אלא חותך עד שמגיע לעצם וקולף עד שמגיע לפרק וחותך כדתנן במתניתין (לקמן דף פה:):
האי לאו בר אכילה הוא. במקום שבירה אינו ראוי לאכילה אבל אבר שיצא כולו דהיינו היתה לו שעת הכושר ונפסל דכ"ע אין בו משום שבירה דהשתא מיהא פסול הוא: אליית השה קריבה עם האימורין מה שאין כן בשור ועז כדכתיב (ויקרא ג) חלבו האליה תמימה:
רבינא אמר. אי ליכא כזית בשר דכולי עלמא אין בו משום שבירה אלא באין בו כזית במקום שבירה ויש בו כזית במקום אחר איכא בינייהו:
ואינו חייב על הפסול. והשתא מפרש ואזיל הי פסול קא ממעט היתה לו שעת הכושר ונפסל אין בו משום שבירת העצם גרסינן ורבי אומר גרסינן ברישא והיינו כרב יוסף למזבח למעוטי אליה כדרב נחמן בר יצחק שלא בשעת אכילה מבעוד יום כדאביי דאמר מבעוד יום אתא רבי למעוטי שיעור אכילה במקום שבירה כרבינא אי נמי למעוטי אין עליה כזית כרב אשי:
אין בו משום שבירת העצם. דבעינן שיעור אכילה במקום שבירה:
אמאי יש בו משום שבירת עצם. בין לר' יוחנן בין לריש לקיש כזית בעינן:
במקום זה. במקום שבירה: