בית נתן/ברכות/לז/א
הוה אמינא חמשת המינין הוא דאפילו ע"י תערובות אבל אורז ודוחן ע"י תערובות הוא דלא אבל בעיני' במ"מ צריכי ואורז לא מברכינן במ"מ והאנן תנן הביאו לפניו פת אורז ופת דוחן וכו':
ולבסוף בורא נפשות (ול"ג מש"כ בנוסחתי' רבות וחסרונן על כל מה שברא ובעירובין די"ד ע"ב גי' הכ"י דס"א בורא נפשות רבות וחסרונן ותו לא וכמו שהגיה הגר"א בש"ע בסי' ר"ז ס"ק ד' ובשנות אליהו ספ"ו וע"ש
והנה לפי נוסחת גי' כ"י נסתר ראיית הגאון מהכא והנה כי כן הדרינן לכללין דכייל לן הרדב"ז בתשובה ח"א סי' מ"ט וסי' פ' וז"ל כל שתמצא הקבלה חולקת עם הגמרא הלך אחר הגמרא והפוסקים ואם אין נזכר בגמרא ובפוסקים הלך אחר הקבלה וכ"כ הר"י הלוי בתשובה סי' מ"א משם מהרש"ל דכל שהזוהר אינו חולק עם הגמרא נקטינן כוותיה ובכן מי שאומר על כל מה שבראת וסומך על קבלת האר"י ז"ל לא משתבש עי' ראב"ן אות ק"ץ שגם בגירסתו שבראת וגם הוא גורס חסרונן ע"ש וכן נראה מהגאון ר"י פיק בשאילת שלום אות נ"ו שמביא דברי המג"א בשם הכתבים לומר שבראת בלי חולק וע"ש עוד שהכריח לומר וחסרונן וכן הוא גי' הכ"י בעירובין כנז'
ודע שנוסחת הירושלמי בפ' כיצד מברכין הוא כך אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי בא"י חי העולמים וכן פסק הגר"א בסי' ר"ז ס"ק ד' שהעיקר לחתום בשם ומצאתי חידוש בס' אור זרוע כ"י שתחת ידי כתב שם וז"ל וברכה דבורא נפשות חותמים בה בברוך אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי בא"י מלך העולם חי העולמים ע"כ (ועיי' בס' עט"ר די"ז באורך מה שפירש נוסחת ברכת בורא נפשות ומביא שם נוסחת הירושלמי עש"ב). ובמשנה שבש"ס כ"י הנז' הגי' כך ר"ט אומר בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שברא חי העולמים ע"כ וסיוע לסברת הגרא"ו ז"ל והסיום שנזכר בס' א"ז בא"י מלך העולם וכו' לע"ד אינו אלא ט"ס שלא נמצא מלך העולם בשום סיום ברכה וק"ל ואפשר שאינו ט"ס והוי סיוע מזה להרב עט"ר בח' עטרת תפארת שהאריך להוכיח בד' ז"ן ע"ב שלדעת ר"י כל ברכה צריכה להיות בשם ומלכות גם בסוף הברכה (ובמפורש) [וכמפורש] בר' יונה לענין אם שכח של שבת שאומר ברוך מקדש השבת וחותם בה בשם ומלכות בא"י אמ"ה מקדש השבת ושכן הביא הב"י בשם הרשב"א ברם הצל"ח בד' נ"א ונ"ב סתר כל בנין הר' עט"ר והוכיח במישור שט"ס הוא בדברי ר' יונה ועש"ב):
חילקא טרגיס סלת אורז זריד וערסן הא מני ר"י בן נורי וכו' (בנוסחת הדפוס זריז וכן הוא ברש"י שלפנינו ברם הבעל הערוך גורס כגי' הכ"י זריד וגם מרש"י יומא ד' מ"ז נראה להדיא שהיה גרסתו פה זריד כגי' הערוך וכגי' הכ"י [ו]דברי רש"י ביומא ד' מ"ז ודברי הערוך בע' זרד נעלמו מהמחבר עט"ר ולכן כתב שט"ס הוא בדברי רש"י זדיד חדא לארבע ערסן חדא לחמש ע"ש וכן נמשך אחריו הרב מנחת שמואל במשנה ברורה וכתב דתלמיד תועה כותבו ושרי ליה למרייהו דאינהו טעו וד"ל וכן מפורש בחי' הריטב"א ליומא וז"ל איכא דאמרי ערסן פי' מאכל של חיטים הנקרא דייסא שהם יפים לחולה וכן למעוברות שמלבן אותן ומלבן את העובר וכדאמרינן התם חלקא טרגיס זריד וערסן עכ"ל):
ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח והלכתא חביץ קידרא וכן דייסא דכעין חביץ קידרא מברכינן עלה במ"מ אלמא קמחא עיקר וקי"ל כרב ושמואל דרב ושמואל דאמרי תרויייהו כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו במ"מ. ומאי חביץ קידרא קימחא ודובשא ומשחא דעבידי אברושך [1](גי' זו היתה ג"כ לפני רש"י ובזה תבין ד"ה חביץ קדרה מין מאכל קפו[י] וכו' ולקמן מפרש ליה קמחה ודובשא ומשחא וקרו ליה אברושד"י עכ"ל ותי' אברושדי הוא ט"ס וצ"ל אברושך כגי' הכ"י וכ"ה בערוך ובזה נפל קושית העטרת ראש שהק' ע"ד רש"י וז"ל לא ידענא היכא הוא דמפרשי הש"ס לקמן וגם מ"ש עוד וז"ל גם מה שכתב רש"י בד"ה דייסא כעין חביץ קדרה וכו' וז"ל לק' מפרש חיטי דמתברי באסיתא ויהבי ביה דובשא ועביד לה בקידרא עכ"ל גם זה לא ידענא היכא הוא דמפרשי עכ"ל ועש"ב מה שחתר לתרץ דברי רש"י בדוחק גדול והרי לפי גי' כ"י הרי לפנינו ממש מה שכתב רש"י חיטי דמתברי באסיתא ודובשא דעבדינהו בקידרא ע"כ גם עפ"י קושיתו רצה לפרש קמחא ודובשא ומשחא דהכונה או משחא ואין צורך בזה לפי גי' רש"י כגי' הכ"י דמפורש יוצא קימחא ודובשא ומשחא וד"ל) ודייסא דכעין חביץ קידרא חיטי דמתברי באסיתא ודובשא דעבדינהו בקידרא והלכתא סלת טרגיס וטסני (דע שבפ"ו מ"ב דמכשירין איתא טרגיס וטסגי ומתחלפי' הנוסחאות במלת טסני כי יש גורסי וטסגי עם גימל ובס' מלאכת שלמה ממוהר"ש עדני כ"י על משניות כתב שם וז"ל טרגיס בגימל טסני בנון וכן הוא בערוך ערך טסן אע"ג דמספ"ק דנזיר משמע דגרסי' טסגי ג"כ בגימל דקאמר טריגון ג' טסריגון ד' עכ"ל ולע"ד אין משם ראיה למלת טסני אם בגימל או בנון כי טריגון וטסריגון הם שרשים אחרים ואינם ענין לטרגיס וטסני וכן מצאתי בס' שתי ידות להרמד"ל במעריך בערך טריגון וז"ל טריגון פי' שלש זויות בלשון יון זוית גוניא טטרגוניא ד' זויות עכ"ל וכן כתב הה"ג ר"י פיק בתוספות ראשון לציון שם במכשירין וז"ל והטסגי בכל המפרשים איתה והטסני בנון עי' יסל"מ עכ"ל ומעתה זכינו לגי' כ"י שגם שם הגירסא וטסני עם נון) סלת זריד וערסן דעבדינהו בקידרא מברכין עליו במ"מ חילקא חיטי דמתברי באסיתא ב"ב טרגיס סילתא תלתא תלתא זריד ארבע ארבע ערסן חמש חמש אבל היכא דשליק חיטי בעינייהו ולא תברי תברינהו כלל בורא פרי האדמה מ"ט בעיניהו קימן אורז לא מברכין עילוהי במ"מ דלא קי"ל כר"י בן נורי אלא שהכל והני מילי היכא דבשלינהו בקידרא אבל ארוזא חייא דכאיס מיכס בורא פרי האדמה אבל רבנן לא ורבנן לא והתניא וכו' (כך הוא גי' הכ"י ועיי' רש"י ד"ה ה"ג אבל רבנן לא וכו' ול"ג והלכתא ומהלכות גדולות הוא עכ"ל וברא"ש כתב וז"ל ויש ספרים שכתוב בהם מלשון ה"ג אבל אורז לא מברכינן עליו במ"מ דלא קי"ל כר"י בן נורי אלא שהכל ולאו מילתא היא דר"י בן נורי ס"ל אם אפאו מברך עליו המוציא דלחם גמור חשיב ליה אבל רבנן לחם לא חשיב ליה אבל מזון חשיב ליה עכ"ל ולענ"ד לאו פירכא היא ובפרט לגי' הכ"י דגריס אורז לא מברכינן עילוהו במ"מ דלא קי"ל כר"י ב"נ אלא שהכל והני מילי היכא דבשלינהו בקידרא, דכל זה הוא אליבא דרב ושמואל וכמ"ש הגי' בכ"י וקי"ל כרב ושמואל דאמרי תרווייהו כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו במ"מ וממילא שעל אורז שאינו מחמשת המינין אינו מברך במ"מ היכא דבשלינהו אליבא דרב ושמואל וא"כ מה זה שכתב הרא"ש דלריב"ן אם אפאו מברך עליו המוציא וכו' דהרי מבואר יוצא דמיירי דוקא היכא דבשלינהו בקידרא ואז אפילו לריב"ן אינו מברך המוציא והא דאיתה בגמ' טחנו אפאו ובשלו אעפ"י כו' נמי אילימה ריב"ן דאמר אורז מין דגן המוציא לחם מן הארץ ושלש ברכות בעי ברוכי, התם מיירי שבשלו אחר אפייה וכמבואר ברש"י אבל אם בשלו מתחלה בקדרה גם לריב"ן אינו מברך המוציא והרואה יראה בה"ג שלא הביא כל לשון גי' הכ"י וא"כ אין מופת חותך שהועתק זה מבה"ג אדרבה לע"ד שבה"ג העתיק זה מהגמרא ועיי' בערוך מ"ע אברושך שכ"ש הוא חביץ קידרא ומפורש במקומו דהוא קימחא ודובשא ומשחא עכ"ל והוא מוזכר לפנינו בגי' הכ"י וכן היה הגירסה לפני רש"י כאשר כתבתי לעיל):
טחנה לשה אפה:
ברכה א' מעין שלש מני אי ר' יוחנן בן נורי הא אמר אפילו פת אורז ופת דוחן נמי שלש ברכות בעו:
מברך עליו בפ"ה טחנו לשו אפאו:
אתה מכניס ראשך בין המחלוקת א"ל לא למדתנו רבנו אחרי רבים להטות ואעפ"י שאתה אומר כך חביריך אומרים כך ויחיד ורבים הלכה כרבים:
- ↑ קטע זו (בסוגריים) היה מקומו בטעות אחרי תיבת במ"מ.