בית נתן/ברכות/לו/ב
במקום ר"א עבדינן כותיה ובכל התור' ב"ש במקום ב"ה אינה משנה ותיפוק ליה דהוה ליה שומר ורחמנא אמר וערלתם ערלתו את פריו את הטפל לפריו אמר רבא היכא וכו' בין בתלוש בין במחובר אבל האי במחובר וכו':
אין מצטרף אלמא נץ לאו אוכלא היא ותנא גבי ערלה קליפי רימונים והנץ שלהם קליפי אגוזים והגרעינין כולם חייבין בערלה:
דאיתיה בשעת גמר פירא אבל היכא דליתא בשעת גמר פרי לא איני והאמר וכו':
אימת הוי בכופרא וקרי ליה פירא ואסיר רב נחמן סבר לה כרבי יוסי דתניא ר"י:
מתקיף לה רב שימי בר אשי מנהרדעא ומי פליגי רבנן עליה דרבי יוסי בשאר כל האילנות והתניא מאימתי אין קוצצין וכו':
אמר רבא היכא אמרי' להוי שומר לפרי היכא דכי שקלת ליה לשומר לקי פירא אבל היכא דכי שקלת ליה לשומר לא לקי פירא לא הוי שומר לפרי הוה עובדא ושקלוה לנץ דרמונא ולקה רמונא ושקלוה לנץ דפרחא והויא ביטיתא והלכתא כמר בר רב אשי וכו' (עד אלא ב"פ האדמה גרסינן ליה בכ"י והגם שהמוהרש"ל מוחקו וכותב שהוא מבה"ג אין מופת חותך שאינה גירסת הגמרא[1] ועיין בשנות אליהו שגם הוא מקיים הך והילכתא ועיין שם. ואחר זה כתוב בכתב יד פש"ר סימן ולע"ד הוא ר"ת פלפלי ששת רבא והוא סי' לדעת מי הם החולקים בפלפלי):
כס זנגביל' ביומא דכפורי פטור איני והאמר רבא האי המלתא דאתי מבי הנדוי שריא ומברכינן עלה שהכל לא קשיא הא ביבשתא הא ברטיבתא מיתיבי היה ר"מ אומר ממשמע שנאמר וערלתם ערלתו את פריו איני יודע שעץ מאכל הוא מה ת"ל עץ מאכל עץ שטעם וכו' עד ל"ק הא ברטיבתא הא ביבשתא חביץ קדרה וכו' (ול"ג בכ"י מ"ש בנוסחתינו אמרי ליה רבנן למרימר כס זנגבילא ביומא דכפורי פטור ובנוסחתינו ביומא דף פ"א ע"ב א"ל רבינא למרימר והאמר רב נחמן האי הומלתא וכו' ואיברא בגי' הכ"י דשם הגי' כך איני והאמר רבא אמר לי מרימר האי הימלתא וכו'
והרואה יבין כמה שינוים בין נוסחת הדפוס ובין גי' הכ"י דלפי גי' הכ"י מקשה מרבא גופיה איך אמר כס זנגבילא ביומא דכפורי פטור והאמר רבא גופיה הא המלתא (שהוא מרקחת שעושין מזנגבילא כמו שפי' רבינו יונה שם וכן פירש הערוך בערך המלתא שכ"ש פי' הוא זנגבילא ודלא כמו שכ' בספר שיח יצחק ליומא שם דף פ"א קכ"ט ע"ב שכ"ש וז"ל דעוד דהאי המלתא היינו שעשויה מפלפלין דעלה פריך וכו' לא הבנתי דבריו הלא בדברי רבא מוזכר ג"כ כס זנגבילה והיינו האי המלתא והגם שהקושיא לפי נוסחת הדפוס הוא מפלפלין מדמקשי מדתניא ר"מ אומר וכו' מ"מ המלתא היינו זגבילה וע"ז מקשה אח"ך מוהאמר רב נחמן האי הימלתא וכו' ואיך אמר רבא כס זנגבילה פטור וכו')
והאמת שגי' הדפוס לפנינו ביומא קשה להולמו כאשר הקש' שם בספר שיח יצחק וז"ל דלגי' שלפנינו תקשי חדא דגברא אגברא קא רמי ועוד הרי זה כמו שתירץ ארמיותא דברייתא כך נתרץ זה ועיין שם שמביא בשם שטה כ"י שעמד על זה ורצה לתרץ ודבריו דחוקים טובא כאשר סיים שם הרב שיח יצחק בעצמו ומכל הלין הכריח הרב שיח יצחק שגם ביומא צ"ל הגי' כמו הוא בברכות
ועיין בספר תוספת יוהכ"פ שרצה להליץ בעד הרמב"ם שפסק שעל פלפלין מברך בפה"א הפך מהגמרא שאומר שפלפלין חייבין בערלה וא"כ בפה"ע ה"ל לברך (וכ"ש) [וכ"ת] דהרמב"ם סבר דרבנן פליגי על ר"מ וס"ל כיון דלא נטעי אינשי הפלפלין אלא על דעת לייבשם לא חשיב עץ מאכל לחייבם בערלה (וכ"ת) א"כ מאי פריך לרבא דאמר כס פלפלי פטור מר"מ לימא אנא דאמרי כרבנן וע"ש מה שתירץ וראיתי בספר מעון הברכות דף ע"ו שהשיג על ה' תיוהכ"פ הנז' מדברי הר"מ בפ"ב מה' שביתת עשור ה"ו שכ"ש זנגביל רטוב חייב ולא כתב ג"כ פלפל רטוב וע"ז בנה דייק דהרמב"ם פוסק כר"מ דחייב בערלה ולזה לא הוצרך לכותבו ע"ש ואין בדבריו כלום דכבר כתב שם המגיד משנה דעיקר הנוסחא בהר"מ אבל רטובין חייב וקאי ג"כ על פלפלין ולע"ד בלתי הגה ג"כ מוכרחין לפרש כך דברי הר"מ שהרי תחלת דבריו כך הכוסס פלפלין וזנגביל יבש וכיוצא בהן פטור ומוכח דדוקא פלפל יבש פטור אבל לחים חייב ומש"כ אח"ך זנגביל רטוב חייב ה"ה פלפל רטוב וחדא מינייהו נקט עיין בס' דרך אניה שגם הוא דרך בדרך הרב תוי"כ ומסיים וז"ל וכן מצאתי בס' תויה"כ ודפח"ח ע"ש
ולפי גי' הכ"י שלפנינו פה ברכות יבא הכל על נכון ומתורצי' כל אלו קושיו' לכן אעתיק בקיצור לשון הגמ' ופירושו, פלפלי רב ששת אמר שהכל רבא אמר ולא כלום ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא כס פלפלי ביומא דכפורי פטור כס זנגבילא ביומא דכפורי פטור, איני והאמר רבא האי המלתא דאתיא מבי הנדואי שריא ומברכי עליה בפה"א[2], ל"ק הא ביבשתא (ור"ל הא דאמר רבא כס זנגבילא ביוה"כ דפטור מיירי ביבשתא) והא ברטיבתא (ור"ל האי הימלתא דמברכי עליה בפה"א מיירי ברטיבתא, ול"ק דרבא אדרבא) מיתיבי היה ר"מ אומר ממשמע שנאמר וערלתם ערלתו את פריו איני יורע שעץ מאכל הוא אלא וכו' ל"ק הא ברטיבתא הא ביבישתא עכ"ל גמרא כ"י והאי מיתיבי הוא קושיא על רב ששת שאמר דעל פלפלי אומר שהכל והא אמר ר"מ שהפלפלין חייבין בערלה וממילא שמברכין בפה"ע ומתרץ הגמרא ל"ק הא ברטיבתא מברכין בפה"ע והא ביבישתא ס"ל לרב ששת שהכל וכפי זה יבא הכל על נכון והגם שלפי גי' שלפנינו ביומא נראה שקושית מיתיבי היה ר"מ וכו' קאי על הא דאמר רבא ולא נזכר שם רב ששת כבר הבאתי לעיל משם ספר שיח יצחק שהכריח שגם ביומא צ"ל הגי' כמו שהוא בברכות וא"כ אינו כ"כ דוחק לומר שחסר מגי' מימרא דרב ששת או שסמך על האי דברכות וד"ל
ודע עוד בענין גירסא ממשמע שנאמר וערלתם ערלתו את פריו איני יודע שעץ מאכל הוא וכן הוא הגי' ביומא ברם בסוכה דף ל"ה הגירס' בנוסחת הדפוס כך ממשמע שנאמר ונטעתם כל עץ איני יודע שהוא עץ מאכל וע"ש ברש"י וכבר תמה ע"ז הגאון ר"י פיק שם עה"ג וסיים שמצו' ליישב ובג' כ"י הגי' בסוכה ממש כמו שהוא בברכות וביומא ועכ"פ סוגית הגמ' עולים כהוגן אך דברי רש"י צ"ע? ועיין בכפות תמרים שכתב על דברי רש"י הללו וא"כ לא היה לרש"י להכריח מדכתיב בסיפי' לא יאכל עכ"ל. ועיין בס' שדה יצחק שרצה להכריח שעיקר הגי' הוא כמו שכתוב בסוכה וסמך את עצמו על דברי רש"י דשם עיין שם ולא צדק בזה ונעלם ממנו דבר הגאון ר"י פיק וספר שיח יצחק וספר כפות תמרים שהניחו דברי רש"י וצ"ע ודעיקר כגי' הכ"י ודו"ק):
כל שיש מחמשת המינין מברכי עליו במ"מ ורב ושמואל דאמרי תרוייהו כל שהיא מחמשת המינין מברכין עליו במ"מ וצריכה דאי אשמעינן כל שהוא הוה אמינה הני מילי בעיניה אבל וכו' (ול"ג בכ"י הא דאיתה קמן גופא רב ושמואל עד ואיתמר נמי):