בית נתן/ברכות/לז/ב
ברכה אחת מעין שלש אי ר"ג הא אמר אפילו כותבות ואפילו דייסא מברך עלייהו ג' ברכות לעולם אימא לך רבנן היא ותני גבי אורז ולבסוף ולא כלום אמר רבא האי ריהטא דמחוזא מברכין עליה שהכל מ"ט דובשא עיקר דחקלאי מברכין עליה מיני מזונות מ"ט קמחא עיקר ולא היא אידי ואידי בורא מיני מזונות דרב ושמואל דאמרי תרווייהו וכו':
האי חביצא דאית ביה פרורין כזית מברכין עליה המוציא וג' ברכות אי לית ביה פרורין דהוו כזית בתחלה וכו':
מנא אמינא לה דתנן היה עומד וכו' אומר ברוך שהחיינו וקיימנו נטלן לאכלן אומר המוציא למ"ה ותני עלה וכולן פותתן כזית ש"מ בכזית תליא מלתא:
עד שמחזירן לסלתן ה"נ דלא מברכינן המוציא וכי תימה ה"נ והתניא לקט מכולן כזית וכו' ואם מצה הוא אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח הכא במאי עסקינן בבא מלחם גדול (וכל מה שכתוב בנוסחתינו הב"ע בשערסן א"ה אימא סיפא וכו' עד האי בשאכלן שאכלו מבעי לי' ל"ג בכ"י) מאי הוה עלה רב ששת אמר אע"ג דלית ביה פירורין דהוו כזית ורבא אמר והוא דאיכא עליה תוריתא דנהמא כי אתא רבין א"ר יוחנן טרוקנין חייבין בחלה (גי' זו היתה ג"כ לפני הרא"ש וז"ל כי אתא רבין אר"י טרוקנין חייבין בחלה ול"ג פטורין והכי איתה בירושלמי ר"י אמר טרוקנין חייבין בחלה ומצאתי בפסקי חלה להרשב"א שמביא שם הגי' חייבין בחלה ע"ש כגיר' הכ"י וכגי' הרא"ש) מאי טרוקנין א"ר יוסף כובא דארעא מאי מברכינן עלה א"ל מי סברת לחמא הוא גובלא בעלמא הוא ומברכינן עלה במ"מ ולא אמרן אלא דלא קבע סעודתי' עלוהי אבל קבע סעודתי' עלוהי מברך עליה המוציא וג' ברכות מר זוטרא קבע סעודתיה עלוהי ומברך עליה המוציא ושלש ברכות ואמר מר בר רב אשי ואדם יצא י"ח בפסח מ"ט לחם עוני קרי' בי' ואמר אביי האי טריתא פטורה מן החלה מאי טריתא איכא דאמרי מרתח גביל (וכ"ה גי' הרי"ף והרא"ש ע"ש) ואיכא דאמרי נהמא דהנדקא ואמרי לה לחם העשוי לכותח תני ר' חייא לחם העשוי לכותח פטור מן החלה והא תני חייב בחלה התם כדקתני טעמא ר' יהודה אומר מפני שמעשיה מוכיחין וכו':