מראי מקומות/ברכות/לז/א
מראי מקומות
ברכות לז א
קפץ וברך וכו'[עריכה]
כתב הצל"ח: לשון קפץ מורה על רוב המהירות וחפזון, והיה טעמו של ר' עקיבא בזה לכבודו של רבן גמליאל שלא ימרה פיו בשעת מעשה ממש, שר"ע ידע כבר מהמחלוקת שבין ר"ג וחכמים, ולפי דעת של ר"ג שנתן רשות לר"ע היה דעתו שיברך ברכת הזימון, וכמו שכתבו התוס' בד"ה נתן ר"ג וכו', ור"ע דקאי בשיטת חכמים א"כ אין מזמנין על הפירות, ולפי זה תיכף כשהתחיל ר"ע ברוך אתה וכו', היה ר"ג מרגיש שדעתו כחכמים, מדלא התחיל נברך כנוסח ברכת הזימון, ובודאי היה ר"ג גוער בו שיתחיל נברך, והיה ר"ע צריך להמרות בפירוש נגד ציווי ר"ג בשעת מעשה. לכך קפץ במהירות וברך עד שהגיע ואמר על המחיה, ושוב לא יחזירנו ר"ג לעשות ברכתו לבטלה.
וכתב בהערות הגרי"ש אלישיב דמה שא"ל ר"ג לר"ע "עד מתי", מוכיח שהיה ר"ע רגיל בכך. ובאמת אשכחן בר"ע שהיה רגיל בכך כמבואר לעיל בפרק תפילת השחר (כח א) במה שהעבירו את ר"ג מנשיאותו, שאמר ר"ע טרוקו גלי ע"ש ועוד מצינו כן בתוספתא ביצה פ"ב ה"ח גבי זקיפת מנורה ביום טוב, שר"ג החמיר כב"ש שיש בנין בכלי, ומעשה שהיו מסובין ברומי ונפלה מנורה ועמד ר"ע וזקפה, וא"ל ר"ג לר"ע מה לך שאתה מכניס ראשך בין המחלוקת.
ובס' חפץ ה' לרבינו האור החיים הק' כאן שכתב להעיר במה שאמר ר"ג לר"ע: עד מתי אתה מכניס ראשך כו': קשה, והיכי הו"ל למיעבד להוציא עצמו מהמחלוקת, הרי הגם דהוי אמר שלש ברכות הוי מכניס עצמו במחלוקת דהיינו הפך דברי רבנן דפליגי, וי"ל דסובר, כיון דקי"ל דברכה מעין ג' אינה פוטרת של שלש וג' ברכות פוטרות מעין ג'. א"כ הו"ל לברך שלש ויוצא י"ח אליבא דכ"ע, דגם אליבא דמ"ד מעין ג' יוצא בשלש. ומדלא בירך אלא מעין ג' הכניס עצמו במחלוקת, דסובר הוא כמ"ד מעין. ולא חש לההיא סברא דשלש, לזה אמר לו למה הוא מכריע ומכניס כו', והשיבו ר"ע דטעמו לאו משום דכן סובר הוא, אלא משום דרבו חביריו, ויחיד ורבים הלכה כרבים וק"ל עכ"ד.