בית נתן/ברכות/כח/ב
רב אויא לא על לפירקי' דרב יוסף אידכר שמיה לרב יוסף שמתיה אתא לאפוקי ליה אדעתיה שדריה לרב דימי בר יוסף א"ל זיל אצנעיה (דוגמה ללשון זה עיי' בפ"ק דקידושין דכ"ה ע"א גבי סבי דנזוניא ופירש"י ד"ה זיל צנעיהו, אמור אליהם להסגר ולישב בבית וזה לשון נדוי לת"ח כדאמר במ"ק לאמר לו דרך כבוד הסגר ושב בביתך עכ"ל) א"ל מ"ט לא אתית לפרקא הוה חליש לבאי א"ל היה לך דטעימת מידי ואתית:
המוספין א"ל וליצלי מר צלותא דמוספין ביחיד ולטעום מידי וליתי א"ל ולא סבר לה מר להא דא"ר יוחנן אסור לו לאדם שיקדים תפלתו לתפלת הצבור א"ל ולא איתמר עלה א"ר יוחנן בצבור שנו ולית וכו' (ולית הלכתא כוותיה אלא דמותר לטעום קודם תפלת המוספין עיי' בס' שלמי שמחה פי' על הרא"ש שכתב וז"ל ואין להקשות הא אסור לטעום קודם קידוש דכיון דצריך עדיין להתפלל מוסף קודם הסעודה הוי שלא הגיע עדיין זמן קידוש דאין קידוש אלא במקום סעודה וא"כ מותר בטעימא אפילו בטעימה שיש בה כדי לסעוד הלב אבל סעודה אסורה ותמהני על הבאר היטב בסי' רפ"ו שאסור לטעום קודם מוסף עד שיקדש עכ"ל וכן יש לתמוה על הרב מנחת שמואל בהלכה ברורה שגם הוא כתב וז"ל ובשבת ויו"ט צריך לקדש קודם כיון שמותר לאכול מעט חל עליו קידוש עכ"ל והיותר תימה על הרב מנחת שמואל שכבר היה בידו ס' עיקרי הד"ט שמביאו לעיל ע"מ לא תאכלו קודם שתתפללו שהרב הנז' התיר לשתות קוי עם צוקר קודם תפלה ע"ש והרי הרב עיקרי הד"ט מביא בסי' י"ג אות ג' בשם איגרת הרמ"ז סי' ג' דפשיט ליה דטועם בין יוצר למוסף בלא קידוש וכן העיד שם שכך המנהג בכל א"י תוב"ב שלא לקדש בין שחרית למוסף וע"ש מעשה רב משני גדולים שאכלו מיני מתיקה בלא קידוש ומסיק שכל המחמיר ומקדש אינו אלא הדיוט ע"ש):
ה' אלהי שלא תארע תקלה על ידי ולא אכשל וכו' ולא אומר על טהור טמא ולא על טמא טהור ולא יכשלו חברי וכו':
למדנו אורחות חיים א"ל הזהרו בכבוד חביריכם ומנעו בניכם מן ההגיון (כתב רש"י לא תרגילים במקרא יותר מדאי משום דמשכא ל"א וכו' ויען כי רבים טועים בדברי רש"י הללו וסוברים שטוב למעט בעסק המקרא אעתיק מש"כ על זה בס' מעשה אפוד כ"י על דקדוק בהקדמתו וז"ל וכבר הפליגו עוד קצתם עד שאמרו שגם ההעסק במקרא הוא אבוד זמן ירצו בו העסק בכל הכתוב תנו"ך כי הוא נקרא תורה סתם ויטענו במאמר האומר לפי קצת נוסחאות העוסקים במקרא מדה ואינה מדה ועל מה שאמ' מנעו בניכם מן ההגיון ופי' בו רש"י ולא תרגילם במקרא יותר מדי משום דמשכא אבל שזה בטל לפי שכבר אחז"ל במקום אחר לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד, וכוונת רש"י ביותר מדי יותר מהשליש וחלילה שיחשוב אדם מחכמי התלמוד שיהיה העסק במקרא דבר בטל וכו' עכ"ל וי"מ הגיון חלק ראשון מהפלוסופיא שמורה לדבור דבור על אופניו לוגיקא בלע"ז והרב חיד"א בפתח עינים כתב אפשר דהזהירם שלא ישתקעו בגרסא זמן ארוך שיתחילו להסביר ההלכות ושלא יניחום שנים רבות בגירסת המשניות וכיוצא ע"ש והערוך בע' הג א' פירש מן ההגיון מפתרון פסוק כצורתו ע"ש. ובספר מעון הברכות ד"ס פי' מנעו בניכם מן ההגיון היינו שלא לדבר כלל אולם לעצור במילין דבר שא"א אמר והושיבום בין ברכי ת"ח וכמאמ' כל ימי (גלדתי) [גדלתי] בין החכמים וכו' ע"ש. וה' עיון יעקב פי' שהוא כמו הוגה את ה' ור"ל שימנעם מפעולת שמות הקדש וע' בס' מראית העין. ועיי' בס' דברים אחרים לה' חיד"א ז"ל דס"א ע"ג שימנעו מהגות בס' מינים וחכמה חיצוניות עש"ב) וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים שבשביל כך וכו':
כיון שראה אותם התחיל בוכה א"ל תלמידיו רבנו נר ישראל (מנחות פ"ח וערכין יו"ד ושם פירש"ל שאתה מאיר עיני חכמים) פטיש החזק עמוד הימיני מפני מה אתה בוכה א"ל וכו':
אין מיתתו מיתת עולם ואני יכול לשחדו בממון ולפייסו בדברים אעפ"כ הייתי מתירא ק"ו עכשיו שמוליכין אותי:
מיתתו מיתת עולם ואיני יכול לשחדו בממון ולא לפייסו בדברים ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחד לג"ע ואחד לגיהינם ואיני יודע באיזה מולכים אותי ולא אבכה אמרו לו תלמידיו רבנו ברכנו אמר להם יה"ר מלפני השמים שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם אמרו לו רבנו עד כאן ותו לא אמר להם ולואי תדעו כשאדם עובר עבירה ואומר שמא יראני אדם וכו':
כנגד י"ח אזכרות שבק"ש רבי תנחום א"ר יב"ל כנגד י"ח חוליות שבשדרה ואמר ריב"ל המתפלל וכו':
א"ר לוי ברכת המינין ביבנה וכו':
כנגד חוליא הקטנה שבסוף השדרה:
שיודע לתקן ברכה למינים ירד שמואל הקטן וכו' (לפי גי' הכ"י דגרס ירד שמואל וכו' מדוקדק מאד מש"כ אח"ך בגמ' ולא העלוהו שדין הש"ץ לעמוד במקום עמוק ע"ש הפ' ממעמקים קראתיך וכדאי' לעיל ד' יו"ד ע"ב וכשתקן ברכת המינים ירד שמואל לפני התיבה שהיתה במקום עמוק וע"ז קאמר הגמ' ולא העלוהו מאותו מקום עמוק וכן היה הגי' לפני הרא"ש ועיי' במעיו"ט אות פ' שכפי הנראה הבין שהם דברי הרא"ש בדרך פי' וז"ל שם ירד לפי שדרך המתפללים לעמוד במעמקים וכו' לכך קאמר ירד ולק' קאמר לא העלוהו ע"כ ולא צדק בזה אלא כך הוא גי' הרא"ש בגמ' וכן הוא הגי' ברי"ף):