רש"י/ברכות/כח/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
לא על לפרקא דרב יוסף. שהיה ראש הישיבה בפומבדיתא והיה דורש בשבת קודם תפלת המוספין ולאחר הדרשה היו הולכים לבית הכנסת ומתפללים תפלת המוספין:
בצבור שנו. אם הוא בבהכ"נ עם הצבור לא יקדים להתפלל:
מתני' מה מקום. כלומר מה טיבה:
ולא אכשל. וישמחו חברי על כשלוני הרי רעות שתים שיבאו על ידי שאגרום להם שיענשו[1]:
מיושבי קרנות. חנוונים או עמי הארץ שעוסקים בדבר שיחה.
מההגיון. לא תרגילום במקרא יותר מדאי משום דמשכא. לשון אחר משיחת ילדים:
דעו לפני מי וכו'. כדי שתתפללו ביראה ובכוונה:
עמוד הימיני. שני עמודים העמיד שלמה באולם שם הימני יכין ושם השמאלי בועז (מלכים א ז) הימיני לעולם חשוב:
פטיש. המפוצץ פי"ק בלע"ז:
אוסרני. חובש אותי:
מיתת עולם. לעוה"ב:
הייתי בוכה. מאימת משפטו אם לדין מוליכין אותי לפניו:
עד כאן. בתמיה כלומר ולא יותר ממורא בשר ודם:
ולואי. שיהא כמורא בשר ודם שאם כן תחדלו מעבירות הרבה:
עבירה. בסתר ממורא הבריות ויודע שהכל הוא גלוי להקב"ה ואינו מניח בכך:
מפני הטומאה. טומאת אהל המת בכל הבית:
לחזקיהו שבא. אלי ללוותי:
מתני' מעין שמנה עשרה. בגמרא מפרש:
הושע ה' וכו'. זו תפלה קצרה:
בכל פרשת העבור כו'. מפרש בגמרא:
אם אינו יכול לירד. שאין לו מי שיאחז את חמורו:
יחזיר את פניו. לצד ירושלים[2]:
באסדא. כמו ותשם בסד רגלי (איוב יג) בית הסהר שקורין ציפ"ש בלע"ז. לשון אחר עצים הקשורים זה עם זה הרבה יחד ובלשון מקרא קורא אותם רפסודות (ד"ה ב) ובלע"ז רדיי"ל ובלשון אשכנז ולו"ס ומשיטן בנהר להוליכן ממקום למקום ויכולין להלך עליהן כמו בספינה:
גמ' הבו לה' בני אלים. שהוא רמז לאבות וגבורות וקדושת השם כדאמרינן בראש השנה (דף לב.) מנין שאומרים אבות ת"ל הבו לה' בני אלים כו':
שיתפקקו. שיראו הפקקים הם הקשרים כמו ששנינו (ב"ב פ:) בקנים ובגפנים מן הפקק[3] שלמעלה והיא הקשר שחלל הקנה פקוק וסתום שם:
איסר. שני קמטים אחד מלמטה ואחד מלמעלה וכאיסר רוחב בשר באמצע:
דמצער נפשיה. שהוא ניכר שחפץ לכרוע אלא שהוא מצטער:
ביבנה תקנוה. לאחר זמן מרובה:
הפקולי. מוכר פקולי צמר גפן שקורין קיטו"ן:
- ↑ התוספות יום טוב כתב שרק זהו עיקר הטענה שישמחו בכשלונו ולא הטעות עצמה יען שלא יקבלו הטעות. וראה בהקדמת ספר צפנת פענח לרבי אליהו גוטמכר שתמה היתכן שחשד רבי נחוניא בן הקנה את חביריו בעון גדול כזה שיהיו שמחים בכשלו כאילו מתכבד בקלון חבירו, והלא נאמר במשלי (יז ה) שמח לאיד לא ינקה שהכוונה על איד חבירו, ועוד יותר קשה מה שאמר שלא יכשלו חבריו וישמח הוא, מה זאת, וכי מכיר עצמו בכך שלא יהי לו מעצור מעבירה זו, הלא חזינן עד היום בבוא צדיקים לומדי תורה יחד, שאם הדרשן והאומר לא נכשל ששמחים ולהיפך כשנכשל עצבים כו', עי"ש מה שביאר.
- ↑ ובתוי"ט כתב בשם רבינו יונה דה"ה שיחזיר פניו לצד המקדש וק"ק. במגיד תעלומה תמה איך יתכן כדבר הזה שיכון מקצה העולם פניו כנגד בית ק"ק ועיי"ש שרצה להכריע לאידך גיסא דדי שיכוון פניו כנגד א"י ולא בעינן לצד ירושלים. ובדרך אמונה (פורילה) ביאר דאתא רש"י למימר דדי שישים פניו נגד ירושלים ואי"צ לכוון כנגד בית ק"ק. ובזרע קודש (פריינד) כתב דאדרבה כוונת רש"י דלא סגי במחזיר פניו לא"י אלא בעינן שיחזיר פניו לירושלים וה"ה לצד המקדש.
- ↑ הפקק ולמעלה (הגהות הב"ח).
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |