בית נתן/ברכות/כח/א
לית לך חוורתא אתרחיש ליה ניסא ואהדרו תמני סרי דרי חוורתא כבר שבעין שנין והיינו דתנן אראב"ע וכו' (ובכ"י ל"ג הא דאיתא קמן ההוא יומא בר תמני סרי הוה ובירושל' שהיה בן י"ו שנה ונתמלא כל ראשו שיבת ובשו"ת מוהרלנ"ח בפסק הסמיכה דשכ"ד ע"ב היה לו נוסחא בירושלמי שהיה בן י"ג שנה ועיין בסדר הדורות דף ע"ט ע"ד שגם הוא הביא ירושלמי הנז' שהיה י"ו ומשם ס' יוחסין שכת' שהיה י"ג שנה וע"ש בסוף מש"כ כשנתמנה היה בן י"ח או ט"ז אך כשדרש לומר יציאת מצרים בלילות היה בן ע' וכו' ע"ש:
לא יכנס לבה"מ וראב"ע דרש לעול' יעסוק אדם בתורה ובמצות ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי בבית (המדרת) [המדרש] אר"י פליגי בה וכו' (עיין בתוס' תענית ז' ד"ה וכל העוסק):
דמליין סריקאתא ולא היא אלא דלתובי דעתיה הוא דאחזי ליה תנא עדיות בו ביום תקנום וכל היכא וכו':
ר"ג לא מנע עצמו מבהמ"ד בו ביו' דתנן בו ביום וכו':
והלא כבר נאמר ושבתי את שבות עמון וכבר שבו (לפי גי' זו נכון מאד תשובת ר' יהושע והלא כבר נאמר ושבתי אח שבות עמי ישראל ועדיין לא שבו שהוא דמיון ממש לפסוק שהוא מביא ממנו ראיה מל' ושבתי והשיבו הוא שכבר מוצאים לשון ושבתי ועכ"ז מוכרח לומר עדיין לא שבו, לא כן לפי נוסחתינו בדפוס שהשיב לו ר"ג מפ' ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון וגו' ולמה לא השיב לו מפסוק הדומה לזה כמו כי אשיב את שבותם (ירמיה ל"ב יו"ד ול"ג כו') או מפסוק כי אשיב את שבות הארץ (שם ל"ג י"ח), אבל חידוש שנוסחת הכ"י לא נזכר אצלינו ואין זה פסוק בשום מקום רק בירמיה מ"ח פ' מ"ז ושבתי את שבות מואב ועיין תוס' מגילה י"ב ע"ב ד"ה זיל לגבי עמון ומואב ותוס' יבמות ע"ו ד"ה מונימון ותוספות סוטה דף ט' ד"ה מנימין גר (מצד) [המצרי]):
ועדיין לא שבו אלא דהדרי מיד התירוהו לבא בקהל אר"ג אקום השתא ואפייסי וכו':
בשביל כבוד אבא איפייס שלח להו ר"י לבי מדרשא (ול"ג מן אמרו מאן ניזל עד אנא אזילנא):
ולצערו רבנן אדהכי טרף ר"י אדשא לבי מדרשא א"ל מזה בן מזה וכו':
אתא לקנאויי אפילו הכי לא נעבריהו לר' אב"ע הוה דריש ר"ג תרי שבי ור"א חדא שבתא והיינו דאמר מר שבת של מי היתה של ראב"ע היתה ושל מוספין כל היום וכו' (בנוסחתינו לדרוש ר"ג תלתא שבתא וכתב הגאון ר"י פיק עה"ג וז"ל יותר נכון לגרוס תרתי וכ"ה בהקדמת בפי' המשניות להרמב"ם למס' יבמות ע"כ וכפי גי' הכ"י וגי' הרמב"ם מתורצת קושית המוהרש"א בחא"ג שהקשה תסגי לר"ג תרי שבתא ולראב"ע חדא שבתא?
וראיתי בס' מרגליות התורה בפתיחת הס' הנק' שער אומר השכחה ד"ז וז"ל אחר שהביא קושית המהרש"א הנז' דסגי בתרי וחד כתב והנכון ליישב זה הנה נבין תחלה מה דאמר אתא לקנאויי דמשמע לשון רבים אתרווייהי הנה ר"א יקנא יותר בתלתא וחד (דברים אלו הם משולל הבנה דמה הלשון אומרת דר"א יקנא בתלתא וחד הלא לשון הגמרא נדרוש מר חדא שבתא ומר חדא שבתא אתא לקנאויי, והיינו שאם יהיו שוים יקנא ר"ג לראב"ע שהוא יהי' עמו שוה בשוה אבל שר"א יקנא בתלתא וחד מאן דכר שמיה ויתכן שכוונתו שלפי המסקנא שנתנו לר"ג ג' שבתות ולראב"ע שבת א' הלא יקנא ר"א יותר בתלתא וחד אבל גם זה אינו שהרי ראב"ע סבר וקבל שאפי' אם יעבירו אותו לא איכפית ליה וכדאמר לישתמש איניש יומא חד וכו' וא"כ די לו הכבוד אם ידרוש שבת אחד) אך הענין הוא כי בתחלה אמרו שם מאן נוקים נוקים לר' יהושע בעל מעשה הוא נוקים לר"ע לית ליה זכות אבות ועניש לי' אלא נוקים לראב"ע. והנה עתה כשנעשה שלום ביניהם ויהיה ראב"ע שוה לר"ג אתי לקנאויי פי' ר' יהושע ורבי עקיבא יקנאו את ראב"ע כיון דלא שייכי עתה כשעשו שלום הני טעמי דלעיל ולכן עשו בחכמה כי ארבעה הם הראוים לנשיאות וראוי לכל אחד שבת אחד או כולן לר"ג והנה שבת של ראב"ע מעלין בקדש ולא מורידין וב' שבתות של ר' יהושע ור' עקיבא נשארו אצל ר"ג ולא אתי לקנאויי שוב לראב"ע כי מה שנתנו לו חכמים משלו נתנו לו עכ"ל והגם שהם דברים ראוים אליו מ"מ לפי גי' הכ"י וגי' הרמב"ם נפל בנינו ומתורץ קושית המוהרש"א כמש"ל אח"ך מצאתי בספר סמיכת חכמים שכבר קדמו בדרך זה ועש"ב):
א"ר יוחנן ואעפ"י כן נקרא פושע:
אמר כי חלפי רבנן איקום מקמייהו וכו' נפק ואתא רב נתן בר טובי א"ל מאן אמר בי מדרשא הלכה מתפלל של מנחה ואח"ך מתפלל של מוספין אמר ליה ר' יוחנן תנא וכו' (עיין רש"י ד"ה מאן אמר הלכה בי מדרשא וכו' מי מבני הישיבה אמר בבה"מ שהלכה כר"י וקשה דלפ"ז משמע כי כך שמע שאמרו בבה"מ הלכה כר"י וא"כ איך כשא"ל הכי אמר ר"י אין הלכה כר"י אמר משום דמספקא ליה כריב"ל ופירש"י סבור הייתי שריב"ל אמרה דמשמע דהכי שמע דאין הלכה ונ"ל דצריך להגיה בלשון רש"י שאין הלכה כר"י ומצאתי גרסא נכונה במס' ברכות כ"י והכי כתיב בה מאן אמר הלכה בי מדרשא א"ל ר"י תנא מיניה וכו' ולפי גי' זו ניחא דצודק התי' עם השאלה כל שאלתו לא היתה אלא לידע מי הוא האומר הלכה והשיב בענין ר"י וזאת הגי' הוי סיוע להגהתי בדברי רש"י דגם הוא שמע דאין הלכה הוא שאמר שם האומרה הוא דלא ידע (ה' אמר ידיד ד"ה) ועיין בפ"י ובצל"ח שהאריכו בסוגיא זו וגי' הכ"י נכונה מאד ועיין במראה אש מש"כ בדברי רש"י הללו ע"ש):
תנא מיניה ארבעין זימנין ודמי ליה כמאן דמנח ליה בכיסתיה:
א"ל חדת הוא לי דמספקא לה ניהלי בר' אלעזר ולא היא א"ר אלעזר (עיין ברי"ף וע"ש עוד שגי' קרוב לגי' הכ"י ול"ג דהאי נוגי לישנא דצערא הוא ע"ש וכן גרס הרא"ש ע"ש ועיין בספר אמר ידיד דף ה' שכתב ובגמ' כ"י ליתא כל האי אלא וכו' וגי' נכונה הוא ולק"מ) כל המתפלל תפלת שחרית לר' יהודה לאחר ארבע שעות עליו הכתוב אומר נוגי ממועד אספתי ממך היו מאי משמע דהאי נוגי לישנא דתברא הוא כדמתרגם רב יוסף תברא על תברא אייתי על שנאיהון דישראל על דאחרו זמני מועדיא דבירושלם רב נחמן בר יצחק אמר מהכא בתולותיה נוגות והיא מר לה אמר ר' יהושע בן לוי כל המתפלל תפלת המוספין לאחר שבע שעות לר' יהודה עליו הכתוב אומר נוגי ממועד אספתי רב איויא וכו' (עיין בצל"ח ובמעון ברכות ובמנחת שמואל במ"ב שהרגישו בנוסחתינו דמתחלה אמרי דהאי נוגי לישנא דתברא ואח"ך אמרו דהאי נוגי לשנא דצערי ע"ש בספריהם וכמה נכון גי' כ"י דל"ג זה כלל ועיין ג"כ בס' קהלת יעקב מהג' המחבר שו"ת משכנות יעקב אב"ד דק"ק קערליי ז"ל שגם הוא הקשה קושיא זו ועש"ב ועיין בספר למנצח לדוד במאמר עיסה קושיות דף יו"ד מש"כ בזה):