בית נתן/ברכות/י/ב
א"ר יוחנן אם בא בעל החלום ואומר לו לאדם וכו':
רבי לוי אומר שהתפלל על עסקי קיר קטנה אמר לפניו וכו':
כולו בטבלאות של זהב עאכ"ו[1]:
אחר ניסן חזקיהו טעה בדשמואל[2]:
לקובעו ניסן והוא סבר:
יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי:
פרועה היתה וקירוה לשנים:
קיר שקירוה לשנים:
כשמואל הרמתי שנ' והלך מידי שנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה ושפט את ישראל את כל המקום האלה ותשובתו הרמתה כי שם ביתו ושם שפט את ישראל א"ר יוחנן כל מקום שהולך ביתו עמו (בדפוסים שלנו שמואל א"ז כתוב מידי שנה בשנה וגם כתו' את כל המקומות):
להדפה מלמד שדחפה בהוד יפה, עובר עלינו תמיד אר"י בר חיננא[3] כל המכניס ת"ח ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו כאלו הקריב תמידים אר"י בר"ח משום ראב"י לעולם אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל שנאמר ממעמקים וכו' תנ"ה מנין שלא יעמוד אדם ע"ג מטה ולא ע"ג ספסל ולא על מקום גבוה ויתפלל[4] שנאמר ממעמקים קראתיך ה' ואר"י בר"ח (גם במימרא זאת כתב הרב חן טוב בס' עלים למבחן דף י"ד ע"ב וז"ל בקיצור העתיק הגמרא וכתב ולפי ההשקפה יתור דברים יש כאן שהיה מספיק לומר אל יעמד אדם ויתפלל אלא במקום נמוך גם אינו מובן מה שאח"ז בתנ"ה הוסיפו עוד לומר וכתיב תפלה לעני כי יעטוף וידוע הוא דרך חז"ל שבמקום שאין הראיה הראשונה מכרחת הוסיפו ע"ז השניה המבוארת יותר ואינו כן כאן ואמנם לדעתי באו חז"ל להורות בדבריהם הראשונים שני דברים הא' שאף אם הבהכ"נ בנויה במקום עמוק בכ"ז המתפלל אינו רשאי לעמוד במקום גבוה בתוכה כגון על כסא וכו' והב' אף שעומד הוא בבהכ"נ נמוך שם אלא שהבה"כ היא במקום גבוה אינו רשאי לעמוד להתפלל שם ג"כ לפי שאין זה במקום נמוך ויהא לדעת חז"ל נרמז זה במילת ממעמקים על שני עניני עומק הנזכרים ולפי שאין זה כ"כ מבואר במאמר הקצר הזה ובמקרא זה לבדו שיתכן לפרשו בא"א הוסיפו ע"ז מה שתנ"ה ששם מבואר יותר אסור העמידה על כסא לעולם אף שהוא בבהכ"נ העומד במקום נמוך ג"כ וכן לא יעמוד וכו' שלא יעמוד במקום גבוה ג"כ אם הבהכ"נ היא במקום גבוה אף שיעמוד המתפלל נמוך שם והביאו ע"ז לראיה המקרא הא' ולפי שאין ראייתו מכרעת כ"כ כ"א שיהא התפלה במקום נמוך אבל לא לענין שיצטרך שני נמיכות הנ"ל, הוסיפו ע"ז להביא המקרא הב' שנאמר בו תפלה לעני כי יעטוף שנרמז בזה חובת ההכנעה מצד המתפלל ג"כ מלבד שאין גבהות לפני הקב"ה מצד המקום ג"כ עכ"ל והנה דבריו בזה תמוהים שאוסר להתפלל בבהכ"נ העומד במקום גבוה והא מימרא מפורשת בשבת י"א כל עיר שגגותיה גבוהין מבהכ"נ לסוף חרבה וכו' ופסקוה כל הפוסקים ש"ע סי' ק"נ סעיף ב' וכן מבואר בהרמב"ם פי"א מה' תפלה ה"ב וז"ל כשבונין ביהכ"נ אין בונין אותה אלא בגבהה של עיר שנ' וכו' ומגביהין אותה עד שתהא גבוה מכל חצירות העיר שנ' וכו' ולפ"ד כל בתר איפכא ואפילו לפי גרסתינו ופשיטה לפי גירסת הכ"י דגרס לעולם אל יעמוד וכו' והוה אמינא שאוסר לנו להתפלל אף בבהכ"נ הבנויה בגבהה של עיר ומש"ה התנ"ה שלא יעמוד ע"ג מטה ע"ג ספסל וכו' ששם מבואר שהאיסור הוא שלא יתפלל במקום גבוה שבבית הכנסת אבל אם הבהכ"נ עצמו עומד במקום גבוה שבעיר והמתפלל מתפלל במקום נמוך מזה לא איירי כלל ולענין קושיתו מה מוסיף עוד בקרא דתפלה לעני כי יעטוף הכ"י לא גריס לה כלל וכנז' וכן בתוספתא פ"ג דמגילה איתה שאין גבהות לפני המקום שנאמר ממעמקים קראתיך ה' ותו לא וכגי' הכ"י):
רגל ישרה ואר"י בר"ח וכו' לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם ואר"י בר חנינא משום ראב"י כל האוכל (עיין בס' עטרת ראש מה שהקשה על גרסתינו[5]):
- ↑ וכ"ה בכי"מ וכ"ה בילקוט שחפה את ההיכל זהב וכן נראה שלא מצינו כסף בבנין שלמה (דק"ס).
- ↑ וכן ליתא "אלא" בכי"מ ובסנהדרין וגי' ישרה היא (דק"ס).
- ↑ וכ"ל "משום ראב"י" בכי"מ, וגי' הדפוס עיקר דהמימרא הסמוכה אין ענינה לכאן רק משום דחד אמרינהו (דק"ס).
- ↑ ותיבות אלא במקום וכו' לפני המקום ליתא, ונ' שנשמט מחמת הדומות.
- ↑ וז"ל: מלת א"ד הוא תמוה, דהא לא איירי לעיל מיניה מר' יצחק א"ר יוחנן כלל, ולא מאכילה ותפלה, וא"כ היאך שייך לומר א"ד. לכן נ"ל בלי ספק להגיה שמלת א"ד הוא שייך לקמן באידך דר' יצחק אר"י אריב"ח משום ראב"י שאמר כל האוכל וכו', דלישנא קמא יליף מלא תאכלו על הדם, והאיכא דאמרי יליף מואותי השלכת אחר גויך וק"ל, עכ"ל. ועי' מש"כ בזה בדק"ס.