מראי מקומות/ברכות/י/ב
שגנז ספר רפואות[עריכה]
וברש"י: כדי שיבקשו רחמים ע"כ.
בענין ספר הרפואות כתב בסדר הדורות (ח"א אלף תרנ"ז) וז"ל: כתב התשב"ץ שהיו בתיבה מזיקים והזיקו לבניו של נח ונטלו מלאך אחד מבניו לגן עדן ולמדו ספר רפואות, וזה הספר קנה חזקיהו.
ובתשו' הרשב"א (ח"א סוף סימן תיג) כתוב, דאת ספר הרפואות שגנז חזקיהו - חיבר שלמה המלך ע"ש. וכן הביא במגדים חדשים כאן מהרד"ק (מלכים ב' כ ג) והחיד"א בשם הגדולים (מערכת ספרים ערך חכמתא רבתי דשלמה) (ובשה"ג שם הוסיף שחיבר ספר זה מפי המלאכים).
וכתב רבינו המהרש"א (בח"א גיטין סח ד"ה לדמא וכו') וז"ל: יש לשאול בכל הני רפואות הנזכרים בהאי פירקא גם בפרק אין מעמידין, אמאי כתבוהו רבינא ורב אשי בתלמוד, הא אמרינן בפ"ק דברכות והטוב בעיניך עשיתי שגנז חזקיהו ספר הרפואות כדי שיבקשו רחמים, ושבחוהו חכמים על זאת. ויש ליישב דודאי ניתן רשות לרפאות ולידע רפואות כל חלאים, אלא שאין ראוי לגלות כולם לכל אדם משום אינשי דלא מעלי, שלא יבטחו בד' אלא ברפואות, והשתא מהאי טעמא שהותר להם לכתוב התלמוד משום עת לעשות לד' הפרו תורתך וכו', מהאי טעמא שהותר להם לכתוב הרפואות ולגלותן לרבים כיון שאי אפשר לזוכרם בע"פ ופן ישתכחו מכל אדם, ומתוך זה תראה, שאין התלמוד חסר מכל החכמות, כי לכל חולי תמצא בו רפואה שלימה ואמיתית למבינים לשונם, ואל יאמר המלעיג על חכמי התלמוד שהיו חסרים מחכמת הרפואה עכ"ל המהרש"א.
שם[עריכה]
בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ב סימן כה ד"ה ופשוט וכו') כתב, שאף להסוברים דתפלה היא דרבנן, זה רק לענין להתפלל בכל יום אף כשאין לו צורך מיוחד, אבל כשיש לאדם צורך מיוחד כמו צרה, אז יודו שהוא חיוב מן התורה להתפלל. ומפורש כן ברמב"ן בסה"מ (מ"ע סימן ה) עי"ש.
ומביא הגר"מ זצ"ל ראי' לזה מהא דאומרים כאן דחזקיהו גנז ספר רפואות וכפרש"י כדי שיבקשו רחמים. ומבואר כהנ"ל. דאם לא היה חיוב לבקש רחמים, לא היה טעם שיגנז ספר הרפואות, דמה לו אם לא יבקשו רחמים כיון שאין לזה חיוב, ובזמן חזקיהו המלך עוד לא היה תקנת תפילה דרבנן מאנשי כנסת הגדולה עכ"ד.
מכאן שהאשה מכרת באורחין יותר מן האיש[עריכה]
וביאר המהרש"א לפי שהאשה מצויה בבית יותר מן האיש כדאמרי' בעלמא (תענית כג) לגבי צדקה לעניים.
אמנם האדר"ת בס' בני בנימין (הלכות ברכות פרק ז) ראיתי שכתב לבאר בדרך נפלאה והוא דעי' ירושלמי פ"א דערלה ה"ה מאן דאכיל דחבריה בהית לאסתכולי ביה ולכן אסור להביט בו שלא ימנע מלאכול לפני הבושה. ואמרתי בזה דרך צחות. מ"ש חז"ל בברכות י' ב'. אשה מכרת באורחים יותר מבאיש. דאחז"ל אשה צרה עני' באורחים (עיין בב"מ פ"ז א') ע"כ מבטת בהם כדי שימנעו לאכול ולכן מכרת יותר.