בית נתן/ברכות/י/א
בשבבותיה דר"מ[1] הוה קא בעי ר"מ רחמי וכו':
בתשובה כיון דיהדרו בתשובה ורשעים וכו':
ההוא מינא (לר' אבהו) [לברוריא]:
מבני בעולה אלא רני כנסת ישראל וכו':
בנים לגיהנם א"ל ההוא מינא לר' אבהו כתיב וכו':
סמוכין קשיא לכו קראי אהדדי אנן וכו':
עבד מורד ברבו אמור לו כלום:
בחמשה עולמים[2] דר במעי אמו וכו':
א"ר אבהו מלמד שעשה לה דדים במקום בינה מ"ט כדי שלא יסתכל בערוה:
לבשת מאי משמע[3] אמר רבה בר רב שילא וכו':
שימי בר עוקבא הוה שכיח קמיה דר"ש בן פזי דהוה מסדר וכו':
א"ר יהודה בר מנשה אל תקרי בלתך אלא בלותיך מדת בשר ודם מעשיו מבלין אותו מדת הקב"ה הוא מבלה את מעשיו א"ל אנא הכי שמיע לי הני חמשה ברכי נפשי כנגד מי כנגד הקב"ה הקב"ה מלא את כל העולם אף הנשמה וכו' הקב"ה זן את כל העולם אף וכו' הקב"ה טהור אף וכו' הקב"ה יושב בחדרי חדרים אף וכו' הקב"ה רואה ואינו נראה אף נשמה רואה ואינו נראית תבא נשמה שיש בה חמשה דברים הללו ותשבח לפני מי שאמר והיה העולם שיש בו חמשה דברים הללו:
פשרה בין ב' צדיקים הללו בין חזקיהו לישעיהו חזקהו אמר ליתי ישעיהו גבאי כי היכי דאזל אליהו[4] גבי אחאב[5] ישעיהו אמר ליתי חזקיה גבאי כי היכי דאזל יורם בן אחאב לגבי אלישע מה עשה וכו' לך ובקר את החולה בחליו שנא' וכו' עד ולא תחיה לעוה"ב מ"ט משום דלא נסבת איתתא ולא הוו לך בני א"ל חזאי ברוה"ק בנין דנפקי מינאי לא מעלו א"ל בהדי כבשי דקודשא בריך הוא למה לך איבעי לך לעסוקי בפו"ר ומה דניחא קמיה עביד א"ל השתא נמי הב לי ברתך דילמא מסתייעא מילתך מיני ומינך ונפיק מינן איניש מעליא א"ל כבר כו' אפילו חרב חדה על צואר(י)[ו] של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים שנאמר הן יקטלני לו איחל איתמר נמי וכו': (אגב מקשין העולם כי פשרה לצד (אחר) [אחד] הוא כי מה חזית דדמא דידיה סומק טפי ונ"ל כי ודאי לא עשה כל אחד מהם משום גאוה ח"ו רק חזקיהו לא רצה לזלזל בכבוד מלוכה דהכי אשכחן וכו' וישעיהו לא רצה לזלזל בכבוד נבואה דהכי אשכחן ולפ"ז אלו היה להפך שהיה ישעיהו חולה אפ"ה מעצמו לא היה חזקיהו אזיל לגביה אך עתה כשחלה חזקיהו הנה ישעיהו היה נביא לכן אמרו שפת יתר בגמר' ואמר לו לישעיהו לך ובקר את החולה ולא מעצמו הלך (שער אומר השכחה ד"ז שב"ר ס' מרגליות התורה) לא ידעתי מניין לו זה שאם נחלה ישעיהו שחזקיהו לא היה הולך אצלו וכי חזקיהו מלך חסיד לא מקים מצות ביקור חולים ובפירוש אמרו בנדרים ל"ט ע"ב אפילו גדול אצל קטן וכן פסק הר"מ פי"ד מה' אבל ה"ד ביקור חולים מצוה על הכל וגם המלך חייב בה וא"כ הדרא קושיא לדוכתין? ולפ"ד לתרץ קושי' הנז' עם הא דאי' בב"ר פ' ס"ה חזקיהו חידש חולי שנתרפא וכ"ה בזוהר פ' תרומה וא"כ היה מוכרח שיחלה חזקיהו ולא בהפך איברא מימרא זו קשה מהא דבב"מ דף פ"ז עד דאתא אלישע לא הוה דחליש ואתפח ועיין במעריך להרמד"ל ערך תפח ע"ש עוד ראיתי להביא פה מש"כ ידי"ן הרב המופלא כמוה"ר חן טוב ה"י בס' עלים למבחן דף י"ד שהקשה במימר' הנזכרת על הא דאיתה גבן אפי' חרב חדה מונחת על צוארו וכו' איתמר נמי וכו' והק' הרב הנז' שהיא כיהודה ועוד לקרא כידוע שערך הראשונים וכו' ומה בא להוסיף איתמר נמי וכן יפלא במאמר ר' יוחנן הסמוך לזה בעל החלומות וכו' שנראה שבא להוסיף ובאמת נגרע זה כי אינו רק חלום? אמנם ביאר הדבר כך הוא לפי שנוסף חזקיהו שנאמר לו בשם ה' ג"כ מענין מותו עכשיו בחוליו זה מפני חטאו והרי ענין הקבלה מאבותיו היתה רק במי שחרב חדה מונחת ע"צ ולא במי שנוסף לו ע"ז ידיעת מה' שנגזר עליו ג"כ ולזה הביאו חז"ל לסיוע על כך ממה שנישנה אח"ז ג"כ כדעת חזקיהו בדבר זה והוא ממה שאמרו ר"י ור"א אפי' חרב חדה וכו' והוסיף עליהם ר' יוחנן לומר אפילו חרב חדא זו מונחת ע"צ מי שקדמה לו מודעא ע"י חלום שהוא מעין נבואה למחר הוא מת ולמחר הוא מוצא חרב חדה עליו וזה יענה על אמיתת וצודק המודעא בכ"ז אל ימנע עצמו וכו' ולא בא ר"ח הנ"ל להעיר בדבר חדש לעצמו כ"א להוסיף אחריהם בא עכ"ל וכפי הגירסא שבכ"י נפל כל בנינו שבתחלה הגרסה אפילו חרב חדה על צוארו ותיבת מונחת ל"ג והכוונה שאפילו החרב סמוך ונראה אצל אדם ועל צוארו ל"ד וכמבואר ברש"י שראה את המלאך וחרבו שלופה בידו והאיתמר נמי מוסיף אפילו חרב חדה מונחת על צוארו ממש עם כל זה אל ימנע ודברי ר"ח הוא באמת ענין חדש לעצמו שנלמד מדברי ר"י ור"א ובאמת בכ"י הגי' אר"י אם בעל החלומו' וכו'):
- ↑ "והוו קא מצערו ליה טובא" ליתא, וכן ליתא בכ"י פירנצה וא' מקטעי הגניזה, ועי' תוס' הרא"ש.
- ↑ "ואמר שירה" ליתא, וט"ס (דק"ס).
- ↑ "דעל יום המיתה נאמר" ליתא, וכן מבואר מרש"י, וכן מחקו הב"ח.
- ↑ וכ"ה בכי"מ ובילקוט מלכים ב' כ' והוא לשון ישר (דק"ס).
- ↑ וכן ליתא בכי"מ ובאה"ת ובילקוט שם ובמנוה"מ נר ג' כלל ב' ח"א פ"ב וכן מוכח מרש"י שלא היה לפניו וכי היכי דלא אייתי קרא איהורם וכן מחקו המהרש"ל (דק"ס).