באר הגולה/חושן משפט/קח
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ל' הרמב"ם בפי"א מה' מלוה דין ז' וכ"כ הטור וכתב ה"ה שם נתבאר בפרק גט פשוט (דף קע"ד ע"ב) בעובדא דערבא שכל מקום שיש לחוש לפרעון אין גובין מן היתומים וטענינן להו ליתמי מאי דמצי טעין אבוהן וזה פשוט ומוסכם
(ב) נתבאר שם ריש ע"ב
(ג) נתבאר שם בפ"ק דף ה' ע"ב
(ד) נתבאר בפרק גט פשוט שם
(ה) ביאר שם דהמלוה בעדים אין צריך לפרעו בעדים ונתבאר לעיל סימן ע'
(ו) פי' שטוענין בודאי ובבירור
(ז) כתב ה"ה דכתיבת ידו הרי הוא כמלוה על פה כפי סברת הגאונים ז"ל
(ח) טור ס"ד וכ' הב"י ופשוט הוא
(ט) שם בשם הרמ"ה וכתב הטור והכי מסתברא וכתב הב"י כמדומה בעיני שדין זה כמעט גמרא פשוט שם מדמתרצינן ה"ק יתומים מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה ולא מוקי לה במלוה גופיה בטעין פרעתי לאבוכון והשבעו לי אלא משום דמשמע ליה דמתני' בכל אנפא קאמר לא יפרעו וכו' בין טעין בין לא טעין וממילא שמעת מינה דיתמי מיתמי אנן טענינן להו עכ"ל וכן מצאתי בדברי הרב המגיד שכ"כ ריש פרק י"ז
(י) מרדכי סוף ב"ב הביאו הב"י בסי' א'
(כ) טור ס"ה ורמב"ם ריש פי"ב מהל' מלוה וכ' הב"י פשוט בסוף בתרא (דף ק"ה ע"א) ובערכין פרק שום היתומים (דף כ"ב ע"א):
(ל) כן פירש הרשב"ם ב"ב דף ל"ג ע"א דאז הם מחויבים במצות
(מ) טור ס"ה
(נ) רמב"ם שם דין ב'
(ס) טור ס"ה ונתבאר כמ"ש בריש הסימן
(ע) טור ס"א כן כ' הרא"ש בתשו' כלל פ"ה סי' ז' וכן כ' הר"ן בפרק אלמנה ניזונית בשם הרמב"ן והראב"ד
(פ) שם סעיף ה' כ"כ התוספת דיתומים גדולים אפילו לרב פפא שם נפרעים מנכסיהם
(צ) שם ס"ו ונתבאר במ"ש בסי' ע"א סי"ז
(ק) שם ס"ה ממשנה מנכסי יתומים לא תפרע אלא בשבועה כתובות דף פ"ז ע"א והטעם משום דדילמא אי הוה אבוהון קיים הוה טעין לישתבע לי שאינו פרוע הלכך אף על גב דלא טענו יתמי לישתבע לן וכו' כיון דאינין יתמי אנן טענינן להו כמ"ש בריש הסימן בשם הרב המגיד
(ר) כן הוא בטור ובש"ע אין בזה הבנה והרבב"ח השמיט אלו ב' תיבות ולפעד"נ פשוט שצ"ל בלא עדים
(ש) כ' המרשים דאיתיה בפ' חזקת (נלע"ד מעובדא דרבא בר שרשום דף ל"ג ע"א)
(ת) שם ס"ז וכדייני א"י ב"ב דף ע' ע"ב דפסק רבא הלכה כוותייהו שם
(א) שם וכ"כ בה"ת בשער ה' בשם רבינו רפרים
(ב) כ"כ התוספת שם וכ"כ הרא"ש בתשו' כלל פ"ו
(ג) הר"ן שם בשם הרי"ף והרמב"ן והביאו הב"י שם
(ד) כ"כ הרי"ף בפ' המקבל גבי הא דאמר רבא להכי קרי ליה עיסקא שם דף ק"ד ע"ב וכ"כ הרמב"ם פרק ז' מה' שותפים דין ה' וכ"כ בה"ת שער י"ד
(ה) שם ס"מ וכן כתב הרמב"ם ריש פ' י"ז
(ו) שם סעיף ט' בשם אביו הרא"ש בתשו' כלל ע"א סי' ז'
(ז) כך כ' גם הרמב"ם שם וכתב ה"ה זו היא שבועות היורשים המוזכרת במשנה פרק כל הנשבעין וכו' דף מ"ה ע"א ומ"ש שם השתא אבוהון שקיל בלא שבועה וכו' הני מילי בדלא טעין אשתבע לי וכו' אבל בדטעין לישתבע לי כיון דאי הוה טעין הכי לאבוהון היה נשבע וכו' אינהו נמי נשבעין שבועת היורשין וכ"כ רבינו האי והרי"ף ז"ל בתשו' וכן עיקר והא דלא העמידו המשנה בדבאין ליפרע מן הלוה עצמו ובטוען ישבע תירץ כמ"ש בסוף סעיף א' בשם הב"י וע"ש
(ח) משנה שם
(ט) סעיף י"ח עיין במ"ש שם
(י) שם כ"כ בסה"ת שער י"ד
(כ) ל' הרמב"ם שם בפי"ז דין ב' וכ' ה"ה מתוך דברי רבינו נראה שפוסק כת"ק דר' יוחנן בן ברוקא שם במשנה דע"כ לא נחלקו אלא בנולד לאחר מיתת אביהן דלת"ק לא בעי שבועה אבל בקטן אפילו תנא קמא מודה
(ל) טור ס"י כך כ' בה"ת בשער י"ד
(מ) שם סי"א בשם הראב"ד בתשו' כ"כ בסה"ת שער י"ד
(נ) שם סי"ב ושם בסה"ת
(ס) וביאר שם שהרי אין על הקטן מוטל שלא פקדני אבא וכו' דלאו בר צוואה הוא וגם שלא מצא אין עליו שאחרים מצאו מה שמצאו ולא הוא
(ע) שם סי"ג כך כ' בה"ת שער י"ד שכן השיב הראב"ד ז"ל
(פ) נלמד מעובדא דההוא איתתא בפרק זה בורר דף ל"א ע"א
(צ) שם סי"ד שכן היה אומר אביו הרא"ש וביאר דכל שותפין של עסק אין כח ביד אחד להפקיד לחבירו כלום ולא אמרינן מגו דאי בעי שרפתו אלא גבי שליש שהשלישו שניהם בידו:
(ק) שם סי"ו לדעת הראב"ד כ"כ בה"ת בשמו בשער י"ד ולזה הסכים הטור
(ר) ב"י שכ"נ מדברי בה"ת שם לדעת הראב"ד
(ש) שם סעיף כ' בשם הרי"ף בת' וכן כ' ה"ר יהודה ברצלוני וכיוצא בזה כתב הראב"ד בתשו' וכ"כ בעה"ת בשמם בשער י"ד שאין עליהם אלא שיחרימו על יתמי הלזה סתם כל מי שיש לו מממונם שיודה וכתב ודעתם רחבה מדעתינו ועליהם יש לסמוך כ' הר"ן אם לדין יש תשו' וכו' אלא שהרב ז"ל כתב דהכי הסכימו כולהו רבוותא וקבלתם תכריח
(ת) שם סכ"א בשם אביו הרא"ש כיון דכלוהו שבועת שמא היא ונשבעים שלא אמר להם מורישן וכן כ' בעה"ע
(א) שם סכ"ב
(ב) כמימרא דרב ושמואל שבועת דף מ"ח ע"א וכ"פ הרי"ף והרא"ש שם דלכתחלה עבדינן כוותייהו מדאמרי אמוראי בתראי רב נחמן ורב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע ורמי בר חמא ורבא הבו דלא לוסיף עלה שם ע"ב וכ"כ הרמב"ם בפי"ז ממלוה דין ג'
(ג) מסקנת אמוראי שם
(ד) טור סכ"ח וכ"כ בה"ת בשער י"ד ולא כתב שם חולק בדבר וכ"כ הר"ן שם
(ה) טור סכ"ז והרמב"ם שם כמימרא דרב פפא שם
(ו) רמב"ם שם דין ד' וכ"כ הטור סל"א עובדא שם כדא"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא
(ז) כ"כ שם בשם רבינו מאיר וכתב שם דוקא דאיתחזק האי ליה דלית ליה נכסי כלל וכ"כ הטור שם בשם הרמ"ה כנוסח מדויק שמצא הב"י
(ח) טור סכ"ג בשם י"א כ"כ בה"ת בשער י"ד בשם הר"ר אברהם בר יצחק דלזה הסכים הטור וכן כתב הריב"ש בסימן ע"ח כדאמרינן בר"פ אע"פ (בדף ע"ב ע"א) יחד לה ארעא וכו' גבי לה בלא שבועה וכו' ושכן דעת הרא"ש גם הרמב"ם בפ' י"ג דין ג'
(ט) שם סכ"ד וכתב הב"י דין זה פשוט בטעמו וכתבו בה"ת בשער י"ד
(י) שם ס' כ"ט וכן כתב הרמב"ם שם פ"ז דון ה' כדאמר רב נחמן לרב חסדא ורבא בר רב הונא שם בשבועות דף מ"ח ע"ב
(כ) מימרא דרב פפא שם ע"ל ס"ס פ"ד שכתב שם בהיפוך זה ושם כתבתי מ"ש הרב ב"ח לתרץ דהיותר נכון לפע"ד לחלק ולומר דהתם איירי כשעמד המלוה בדין וחיבוהו הב"ד שבועה על פי העד ומת עד שלא נשבע וכמ"ש ר' ירוחם נכ"ו ח"ג דף ע"ה סוף ע"ג כמ"ש הסמ"ע ולענ"ד שרמזו המחבר במה ששינה בלשונו ממ"ש כאן שכתב שם עד אחד מעיד על שטר שהיא פרוע ומת המלוה עד שלא נשבע דמשמע שהעיד בפני המלוה נתחייב שבועה על פי ב"ד ועשה שהות בשבועתו ומת עד שלא נשבע דממון כזה אינו מוריש וכו' דאמרינן אפשר שאף אם היה בחיים לא היה נשבע שאם היה בדעתו לישבע היה נשבע מיד וכן מ"ש הרא"ש כלל ס"ח סימן י"ט והביאו הב"י שם ס"ס פ"ד שהעיד שבפניו הבטיח המלוה את הלוה להחזיר לו שטרו על סך כזה כשימצאנו אמרינן מאחר שהודה בפני העד להחזירו ללוה לכשימצאנו הורע חזקה דשטר הנמצא ברשות היתומים דלא אמרינן אי פרעו שטרו בידו מאי בעי משא"כ בשהעיד סתם ששטר זה פרוע אמרינן מאחר שזה לא החזיר השטר ללוה קרוב הדבר שהיה המלוה נשבע אם היה בחיים וכן בכלל פ"ו סימן ג' בדין לגבות מלקוחות שפסק הרא"ש דאינו גובה וכו' הוא נמי משום דאיכא שם ריעותא שאחר שנשבע לוי לא הוציא הקרקע משמעון ונשאר הדבר תלוי כך ועומד אמרינן דודאי פרעו ללוי אח"כ ועל פי סברות אלו שכתבתי יתורצו הרבה קושיות שהק' הרב סמ"ע
(ל) טור שם וכן כתב בעל העיטור דהני דמי לפוגם וחדא מינייהו נקט
(מ) שם סעיף ל' וכ"כ הבעל העיטור והביא ראיה מהירושלמי שלא נתקנה תקנתם אלא בתביעת שטר שנשבעין היורשים ונוטלים:
(נ) טור סל"ג וכ"כ הרמב"ם שם פי"ז דין ו' ממימרא דרב יהודה כתובות דף פ"ח ע"א
(ס) שהרי אינו טוען פרעתי אלא אומר לא לויתי וכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי
(ע) הרמב"ם שם דין ח' וכ"כ הטור סל"ד וכ' ה"ה מבואר בגמ' פרק השותפין (דף ז' ע"ב) ומהטעם שכתב רבינו וכו'
(פ) ב"י שם בשם הרשב"א בתשובה בשם הרמב"ן
(צ) ה"ה שם בשם הרשב"א וכתב עוד שם בשם הרב אבן מגא"ש שאפילו לא תבע האב חוב זה בחייו ואפילו לא הגיע זמנו חוששין לשובר זה מפני שהיה לו ללוה להזמין המלוה בב"ד ולכפותו ולקרוע השטר ע"כ וכ"כ הטור בשמו ושלזה הסכים אביו הרא"ש וכשיגדלו אם יוכל לפסול השובר יגבו להם שטרם ואם לאו יקרעו שטרם
(ק) מסקנת הגמ' גיטין דף נ' ריש ע"ב והלכתא יתומים שאמרו גדולים ואצ"ל קטנים וכו'
(ר) רבי' ירוחם נתיב כ"ו פ"ג וב"כ נ"י בפרק חזקת בשם הרי"ף
(ש) שם בגיטין במסקנת הגמ' איתא מן היתומים אבל הרמב"ם ב' בר"פ י"ט מן היורשים וכתב ה"ה דכוונת רבינו דלאו דוקא בניו אלא ה"ה לכל היורשין וקצת מוכח כן בגמרא וכן כתב הטור סל"ו וכ"כ הר"ן וכ"כ בה"ת בשער ד' ושזה פשוט הוא בכל התלמוד דיתומים לאו דוקא אלא כל יורשין והביאו ראיות לזה
(ת) טור כמימרא דרב נחמן שם ע"א כן פסק הרא"ש שם ועל מה שפסק הרי"ף כרבא כתב בה"ת בשער ד' שהעיד ה"ר יונתן שחזר בו הרי"ף ופסק כרב נחמן וכ"פ הראב"ד וכתב דמאי דכתבינן בכתובה משפר ארג לא מהני לגבי יתמי וכתב ר' ירוחם נכ"ג ח"ג ☜דאפילו כתב אפותיקי סתם אינו גובה מהם סמ"ע בשם ד"מ
(א) שם בשם הרמב"ן ושלזה הסכים הרא"ש וכך כתב ר' ירוחם נכ"ו ח"ג בשם ה"ר יונה
(ב) סל"ו שכן כתב הרי"ף בתשובה והוא כתובה בבה"ת בשער ד'
(ג) שם סל"ח מסקנת הגמרא כתובות דף ק"י סוף ע"א
(ד) שם כן כתב בה"ת בשער ד' וכתב הב"י שם שנראה לי מדאמרינן דתפיסה לא מהני לאחר מיתה שם דף פ"ה ע"א
(ה) שם סל"ט בשם ה"ר יונה כך כתב הרא"ש בשמו שם בגיטין משום דדינו מן התורה בעידית לקטנים עבדי' תקנתא ולא לגדולים ושדברים של טעם הן
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |