ב"ח/חושן משפט/רד

ב"ח ‏ חושן משפט רד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אע"פ שמעות אינן קונות וכו'. משנה בריש הזהב: ומ"ש בין המוכר ובין הלוקח. כ"כ רמב"ם פ"ז ממכירה וכתב ב"י ופשוט הוא דכיון דטעמא לפי סאינו עומד בדיבורו מה לי מוכר מה לי לוקח עכ"ל ויש להשיב דדילמא יד המוכר על העליונה כיון שהוא מוחזק אבל נלפע"ד דתלמוד ערוך הוא בסוף פרק איזהו נשך (דף ע"ד) דקאמר מאי מ"מ לאו דל"ש לוקח ול"ש מוכר מקבל עליו מי שפרע:

ב

ואפי' לא נתן כל המעות וכו'. שם פלוגתא דרב ור' יוחנן ופסקו הפוסקים כר' יוחנן דכנגד כולו הוא קונה במטלטלין לענין מי שפרע: ומ"ש שיאמר לו הדיין וכו'. שם איתמר אביי אמר אודועי מודעינן ליה רבא אמר מילט לייטינן ליה ופי' רש"י אודועי מודעינן ליה דע שאם תחזור סופך להפרע ממך וידוע דהלכה כרבא וכ"פ הפוסקים. וקצת קשה דכתב רבינו בשם הרא"ש שיקללנו לנוכח דאע"פ שכתב כך בתחלה דהכי משמע מדקאמר לייטינן ליה דהקללה היא לנוכח הלא אח"כ כתב הרא"ש אבל הרמב"ם כתב שיאמר לו הדיין הוא יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו דמשמע מלשונו דכיון דהרמב"ם כתב שלא יקללנו אלא שלא לנוכח אין לנו להחמיר ולקללו לנוכח וכן כתב ב"י ע"ש תלמידי רשב"א והכי נקטינן לקללו שלא לנוכח וכלשון המשנה והברייתא ובמרדכי החמיר עוד לומר לו ברבים דהיינו שהש"ץ עומד על המגדל ואומר לו מי שיפרע וכו' ואין המנהג כך אלא ב"ד שהוא דן לפניהם א"ל כך וכך בין שנמצאים לשם רבים באותה שעה בין אין שם רבים. ועיין לקמן בסימן רכ"ז סוף סעיף ז' כתבתי דין מי שפרע היכא דאיכא אונאה בשתות:

ג

ומ"ש אבל כל זמן שלא נתן המעות א"צ לקבל עליו מי שפרע. כלומר אע"פ שלשון הקללה הוא על מה שאינו עומד בדיבורו אפ"ה לא תקנו לקללו אא"כ נתן לו המעות דכיון דהמעות קונות ד"ת אין לו לחזור אבל בלא נתן לו המעות לא תקנו לקללו ומ"מ אין רוח חכמים נוחה הימנו כמ"ש בסמוך סעיף י"א:

ד

ואם רשם המקח וכו'. בפרק א"נ וע"ל סימן ר"א:

ה

אבל אם נתן משכון וכו'. בפ"ק דקידושין בעובדא דבני רב הונא דזבין אמתא וכו' אמר להו רב אמי פריטי אין כאן נסכא אין כאן ומשמע דאפי' מי שפרע ליכא וכן כתב האלפסי פ' הזהב וכתב ב"י בשם העיטור דאי בעידנא דזבינא יהיבי משכון הו"ל כמעות וקאי במי שפרע ואיכא מ"ד אפילו נתן לו המשכון אחר שעת המכר איכא נמי מי שפרע עכ"ל וכתב הרב בספר ב"ה וז"ל ומדברי הפוסקים אין נראה לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא אע"ג דבעידנא דזבינא אותיבו משכון יכול כל אחד מהם לחזור וליכא מי שפרע עכ"ל והכי נקטינן וע"ל בסימן ק"צ סעיף ט' וכמ"ש לשם וכתב בנ"י פרק הזהב דאיתא בירושלמי הנותן ערבון טבעת לחבירו ורצה לחזור בו חוזר ואינו מקבל עליו מי שפרע רבי זעירא בעי קומי רבי אבהו זהוב א"ל טבעת א"ל מה בין זהוב לטבעת א"ל זהוב עשוי להשתנות טבעת בעינה הוי פירוש דאם נתן לו זהובים למשכון צריך לקבל מי שפרע משום דלפעמים קונין לו בתורת דמי' משא"כ טבעת דלעולם חוזרת בעינה:

ו

ומ"ש מחלוקת הרמב"ם והרא"ש בדין קניית מטלטלין בעד חוב שעליו ע"ל בסי' קצ"ט בב"י ומ"ש לשם. ומ"ש בשם הרא"ש דלא קנה פי' אפילו מי שפרע ליכא:

ט

וכתב א"א הרא"ש שא"צ לקבל עליו מי שפרע אלא כשחוזר משום יוקרא וזולא וכו'. כ"כ בפרק הזהב וכ"כ התוס' לשם ע"ש ר"ת (בדף מ"ז) בד"ה אי אמרת ונ"י לשם כתב שכן דעת הראב"ד וה"ר ירוחם כתב שכן דעת רבינו האי גאון ור"ת מיהו הב"י כתב ע"ש הר"ן דדעת רבינו האי גאון כדעת הגאונים דדוקא בחוזר בו מחמת שנאנס אינו מקבל מי שפרע אבל מפחד האונס ועדיין לא הגיע האונס מקבל מי שפרע שכך היה דעת ר"ח וכן כתב במרדכי ריש הזהב ע"ש ר"ח וכ"כ בהגהותיו לשם וכ"כ ב"י עוד דאפשר אפי' היכא שאנסוהו סובר המרדכי שמקבל מי שפרע מטענה שכתב דבמה יפטור ממי שפרע והכי משמע מדברי הרמב"ם פ"ז ממכירה שלא הזכיר דינים הללו כלל משמע דאפילו נאנסו אם בא לתבוע מעותיו צריך לקבל מי שפרע עכ"ל ובספר ב"ה חזר בו וכתב וז"ל ויותר נראה שהוא סובר כדעת הגאונים שהרי כתב פ"ג ממכירה שאם נתן דמי המקח ונאנס קודם שיקחנו וא"ל תן לי מקחי או החזר לי מעותי אע"פ שיש עדים שנאנס באונס ולא היה כח במוכר להצילו ולא נתרשל בדבר ה"ז מחזיר את הדמים עכ"ל וה"ז כלשון הגאונים שכתבו אינו מקבל מי שפרע כיון דלא יהיב ליה מידי וכן יש לפרש דברי הרי"ף שגם הוא כתב שא"ל הלוקח תן לי מקחי או לי מעותי עכ"ל ומ"מ נלפע"ד דבדוכתא דאיכא פלוגתא דרבוותא קולא לנתבע וחומרא לתובע ואפילו לא הגיע אונס אלא חששא דשמא יפסיד הכל א"צ לקבל מי שפרע וכדעת הרא"ש ודעימיה: אע"פ שבדברים בלא מעות וכו'. שם רב כהנא יהבו ליה זוזי אכיתנא אייקר כיתנא אתא לקמיה דרב א"ל במאי דנקיטת זוזי הב להו ואידך דברים נינהו ודברים אין בהם משום מחוסרי אמנה דאיתמר דברים רב אמר אין בהם משום מחוסרי אמנה ור' יוחנן אמר יש בהם משום מחוסרי אמנה מיתיבי ר"י בר' יודא אומר מת"ל הין צדק והלא הין בכלל איפה היא אלא לומר לך שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק אמר אביי ההוא שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב ובתר הכי פרכינן ומי א"ר יוחנן הכי והא"ר יוחנן האומר לחבירו מתנה אני נותן לך מותר לחזור בו אמר רב פפא ומודה ר"י במתנה מועטת דסמכה דעתיה פירוש ואינו מותר לחזור בו וכי אמר מותר לחזור בו במתנה מרובה קאמר דלא סמכה דעתיה דמקבל דליקיימיה לדיבוריה וכתבו התוספות ומודה ר"י במתנה מועטת ויוקרא נמי הוי כמו מתנה מועטת עכ"ל ונראה דרב נמי לא קאמר דאין בהם משום מחוסרי אמנה אלא בתרי תרעי פירוש שנשתנה השער ואייקור וכמ"ש התוס' בפ' הזהב (דף מז) בד"ה אי אמרת והכי מוכח מדמייתי להך פלוגתא דרב ור"י אעובדא דכיתנ' דאייקור וכפרש"י בפירוקא דאביי אליבא דרב וז"ל שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב בשעה שהוא אומר הדיבור לא יהא בדעתו לשנות אבל אם נשתנה השער לאחר זמן והוא חוזר בו לפי שינוי השער אין כאן חסרון אמנה עכ"ל מדלא פירש רש"י דלא קאמר רב אלא דבשעה שאומר הדיבור לא יהא בדעתו לשנות אלא דאח"כ חוזר בו ואפילו לא נשתנה השער נמי שרי אלמא דע"כ לא קאמר רב אלא היכא דנשתנה השער ואייקור כעובדא דכיתנא ותו מוכחא סוגיא הכי מדפריק רב פפא מודה ר"י במתנה מועטת פירוש ור"י נמי דקאמר בדאייקור דאית ביה משום חסרון אמנה הוי כמו מתנה מועטת כמ"ש התוספות אלמא דפלוגתייהו בדאייקור והתם הוא דקאמר רב אין חסרון אמנה אבל בדלא אייקור מודה רב דאית ביה חסרון אמנה וה"א בפרק א"נ (ד' ע"ד) לגבי דברים ואיכא בהדייהו מעות לענין מי שפרע דמחלק בין חד תרעא לתרי תרעי ודכוותיה לרב בדברים וליכא בהדייהו מעות דאיכא לחלק בין חד תרעא לתרי תרעי ויש להקשות דא"כ מאי דוחקיה דאביי לפרוקי דקרא דהן צדק לאחד בפה ואחד בלב אתא הו"ל לאוקמי כדס"ד דמקשה אלא דקרא מיירי בחד תרעא ורב בתרי תרעי וי"ל דקרא ליכא לאוקמי לרב דלא מיירי אלא בחד תרעא דמקרא מלא דבר הכתוב וכן לר"י ליכא לאוקמי קרא דוקא במתנה מועטת דקרא סתמא כתיב הן שלך צדק ומשמע בכל ענין ולפיכך צריך לפרש דבין לרב ובין לר' יוחנן קרא לא אתא אלא לאחד בפה ואחד בלב דזה אסור בכל ענין ופלוגתא דרב ור"י אינה אלא בסברא מבחוץ דלרב ליכא חסרון אמנה אלא בחוזר בו בחד תרעא ולר"י אפילו בתרי תרעי נמי אית ביה חסרון אמנה דמשום יוקרא הוי כמו מתנה מועטת דלא שרי לחזור בו כמ"ש התוס' והכי משמע להדיא מדברי הרא"ש דמפרש להא דכתב האלפסי פירושא דאביי שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב דלרבי יוחנן דהלכתא כוותיה נמי צריך להך פירושא דאי קרא לא אתא לר"י אלא למתנה מועטת קשיא ודאי דלא מסתבר לחלק בקרא בין מתנה מרובה למועטת ע"ש. מיהו איכא לתמוה טובא דבתר הכי מייתי האשיר"י הא דבעל המאור פירש דר"י לא קאמר דאית ביה משום חסרון אמנה אלא בחד תרעא וכו' והוא חולק אפירש"י ותוספות דמבואר מדבריהם דמשום יוקרא הוי כמו מתנה מועטת ולא פליגי רב ור"י אלא בתרי תרעי אבל בחד תרעא מודה רב דאית ביה משום חסרון אמנה וכדפירש' והיאך שבק דעת רש"י ותוס' ותופס דעת בעל המאור גם על דברי רבינו איכא לתמוה טובא דכתב תחילה בסתם דמשמע בכל ענין אם חוזר בדברים אין רוח חכמים נוחה הימנו אפילו חוזר בו משום יוקרא וזולא וכפירש"י והתוספות ואח"כ הביא דעת בעל המאור החולק עליהם ולכאורה נראה דפירש"י והתוס' עיקר והב"י כתב ג"כ שכך דעת הראב"ד והרשב"א והר"ן דאפילו בתרי תרעי אית ביה משום חסרון אמנה וכ"כ הרב המגיד שכך הוא העיקר וכ"כ הרב בהגהות ש"ע סוף סימן זה מיהו בנ"י פ' הספינה אמתניתין ד' מדות במוכרים הביא הירושלמי ופירשו דרבי יוחנן קאמר היכא דנשתנה השער יכולין לחזור בהן לגמרי ואין בו משום מחוסר אמנה ע"ש לפ"ז ודאי נר' יותר להשוות הבבלי על הירוש' ודלא כפרש"י ותוס' וצ"ע:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.