אמרי נועם (הגר"א)/ברכות/ד/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
רש"י ד"ה זה הסומך וכו'. ומצאו שהפליג וכו' פי' הרחיק:
מסייע ליה לר"י וכו'. והקשו המפרשים למה לא עשו חכמים סייג בתפלה כמו בק"ש. ועוד ק' דהיכי מוכח מכאן שצריך לסמוך גאולה לתפלה דלמא כפשוטו ק"ש ואח"כ תפלה אבל לסמוך א"צ. אך בקושיא הראשונה יש לתרץ קושיא הב' דאי ס"ד דלא צריך לסמוך אמאי לא עשו חכמים סייג גם לתפלה אלא ש"מ דצריך לסמוך גאולה לתפלה לכך בחד סייג סגי. אלא דקשה לכאורה דלמא לעולם אין צריך לסמוך והא דלא עשו סייג משום דס"ל כריב"ל דתפלה ואח"כ ק"ש וא"כ כיון שעשו סייג לק"ש א"כ ממילא אין צריך סייג לתפלה והא דקתני ק"ש מקודם היינו כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת זה נמי אינו דהא קתני אם רגיל לקרות קורא וכו' נמצא שכבר עסק בד"ת ואפילו הכי קתני וקורא ק"ש ומתפלל אלא ע"כ ש"מ כר"י. ואי תימא דלמא לעולם א"צ לסמוך והא דלא עשו סייג לתפלה משום דתפלת ערבית רשות זה נמי א"א לומר מדקאמר לאפוקי ממ"ד תפלת ערבית רשות וכו' וא"כ אי תימא דאין צריך לסמוך למה לא עשו סייג לתפלה כמו לק"ש אנא ש"מ מסייע ליה לר"י דצריך לסמוך גאולה לתפלה. ומתורץ נמי הא דהביא מקודם האי אב"א ואח"כ אמר מסייע דאי לא"ה לא הוי סיוע כלל:
ולבסוף אמר יהיו לרצון וכו'. אמר רבינו הגאון שיפה עושין מה שאומרים אלהי נצור וכו' ושאר תחנונים קודם יהיו לרצון דאחר יהיו לרצון כבר נגמרה התפלה וכמאן דעקר רגליו דמי והכי מוכח לקמן י"ז מר בריה דרבינא בתר צלותיה אמר הכי אלהי נצור וכו' עד יהיו לרצון וכו' (ועי' בר' יונה פ"ד ד"ה לא אמרן אלא כשהוא רגיל לומר תתנונים אחר תפלתו כו' דלא כיש שנוהגין לומר יהיו לרצון מקודם והוכיח רבינו הגאון ממה שכתב לקמן ל"א ואם בא לאמר אחר תפלתו אפי' כסדר יוהכ"פ אומר ואם יאמר יהיו לרצון מקודם פשיטא דמותר לומר כל מה שירצה דכמאן דעקר דמי אלא דמיירי קודם יהיו לרצון והא קמ"ל דאע"ג דבשומע תפלה אע"פ שמותר לומר ג"כ אפי' שלא מענין הברכה מ"מ אסור להאריך אבל קודם יהיו לרצון מותר להאריך. אבל קדיש וקדושה אסור לענות דלאו מענין התפלה הוא דהא גם בשומע תפלה מותר להתפלל כל צרכיו ואפי' הכי אסור לומר קדיש וקדושה ודלא כרמ"א (וכ"כ בביאורו סי' קכ"ב ס"א) ואם יאמר הסדר של יום כיפור ביום הכיפורים לאחר יהיו לרצון ודאי לא יצא כלל דכמאן דעקר רגליו דמי וחכמים תיקנו לומר הוידוי ביום הכפורים דוקא בתוך התפלה:
אלא משום דאית ביה תרתי לפי שמזון הגוף הוא לחם ומזון הנשמה הוא תורה. ותורה ניתנה באלפא ביתא. והאדם צריך לעבוד השי"ת ביצ"ט וביצה"ר וע"כ זוכה לחיי העולם הבא. וז"ש דאית ביה תרתי היינו מזון הגוף והנשמה שהוא נגד יצה"ר ויצה"ט:
במערבא מתרצי לה הכי לא תוסיף כו'. וקשה האיך מתרצים לה על ברכה כיון דכתיב בין הקללות. ותירץ רבינו דתרתי משמע קללה וברכה דה"פ נפלה ולא תוסיף לנפול עוד פי' שתהא נפילה כ"כ גדולה שא"א לנפול עוד. שיהיו בדיוטא התחתונה אז סימן קום בתולת ישראל. וז"ש י"ח קללות קלל ישעיה ולא נתקררה דעתו עד שאמר ירהבו הנער בזקן. וק' וכי היה שונא לישראל כ"כ אבל לפי מה שכתבתי אתי שפיר דמקודם לא נתקררה דעתו דלא צפה עדיין לישועה כ"ז שיכול להיות נפילה יותר גדילה. וכיון שאמר ירהבו וכו' אז צפה לישועה שהוא בדיוטא התחתונה (וכמ"ש בעקבתא דמשיחא חוצפה יסגי. וכמ"ש כי שחה לעפר כו' קומה עזרתה לנו ועי' בביאור הגר"א ישעיה שם):
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |