אמרי נועם (הגר"א)/ברכות/ה/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע לפי שדרך מלחמה הוא שיהיה רודף את השונא עד שיכניעהו לגמרי ואם לא יעשה כן ויעמוד מלרדוף יתחזק השונא ויתחיל לרדוף את הראשון אבל כשרואה שהשונא נכנע לגמרי אז יפסוק מלהלחם עמו אבל במלחמת היצה"ר אינו כן אלא אע"פ שנראה שכבר הכניעו לגמרי אעפ"כ לא יתיאש מלהלחם עמו וז"ש לעולם ירגיז אדם וכו' שנא' רגזו רגזו תמיד ואז אל תחטאו:
והמצוה זו משנה שבה כל מצוה כתובה בפ"פ בכל פרטיה כגון סוכה לולב וכיוצא בזה:
אשר כתבתי אילו נביאים וכתובים שכולם היו כתובים למשה מסיני ונתנו כ"א בשעתו (נראה שצריך לומר להיפוך שכולם נתנו למשה ונכתבו כ"א כו') ואפי' מגילת אסתר אמרו חז"ל שקבל משה. ואמר רבינו רמז נפלא במ"ש וקבל היהודים. קיבל לשון יחיד והיהודים לשון רבים והוא רמז על מרע"ה שהיה שקול כנגד כל ישראל כמ"ש וילדה אשה אחת ששים ריבוא בכרס אחד:
כאילו אוחז חרב של שני פיות כו'. והיינו א' לעוה"ז שמגין עליו והשכר מצוה מגין עליו לעוה"ב ושמעתי מר' זלמן דפיפיות הוא להרוג המזיקין של ימין ושל שמאל כמ"ש יפול מצדך אלף וגו' (וז"ש והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה. אפרים הוא מימין ומנשה הוא משמאל):
ואין עוף אלא תורה שנא' התעיף כו'. אמר רבינו שמרישא דקרא אינו מוכח כלל. שפירושו כך אם תסגור עיניך וכו' (וא"כ קאי התעיף על המינים ולא על התורה) אלא מסיפא דקרא מוכח דכתיב כנשר יעוף השמים. וזה קאי אתורה שהיא תעוף השמים:
שנא' ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך כו'. בפסוק זה כלל כל חלקי התורה אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך. זו תורה שבכתב. והאזנת. זו תורה שבע"פ שצריך האזנה שהיא גדולה משמיעה (כמ"ש האזינו השמים מפני שהם מרחוק) והישר בעיניו תפשה זו מצות פשה. ושמרת זו מצות ל"ת שהשמירה אינו אלא מל"ת:
כל שאפשר לו לפסוק בתורה ואינו עוסק. הקב"ה מביא עליו יסורין כו' מקשים העולם שאין זה סוגית הש"ס בכל מקום שמפרש לו דבר אחר ומפסוק אחר וי"ל שזה ג"כ מוכח באמת מפסוק ראשון והכי פירושו ובני רשף יגביהו עוף. פי' על מי באין הבני רשף על מי שיגביה העוף ממנו דהיינו התורה ומביא ראיה לזה מקרא האחר ובאמת זה מוכח גם כן מקרא דלעיל:
אבל הקב"ה אינו כן כו' פי' מפני שהתורה היא בידינו כמ"ש לא בשמים היא (לפי שמדת ב"ו אף המוכר שמקבל מעות אעפ"כ עצב והקב"ה נתן מתנה ומ"מ שמח ומ"ש נותן בעין יפה נותן היינו מפני שמסתמא קבל הנותן ג"כ ממנו איזה טובה וזה לא שייך בהקב"ה:
יתלה בביטול תורה וזה תמוה וכי זה לא נקרא פון. אלא ה"פ פשפש ולא מצא יתלה שמחמת ביטול תורה דהיינו שלא למד מחמת זה אינו יודע אם יש לו עון כמ"ש ששגגת תלמוד עולה זדון:
אילו ואילו. פי' אפי' יש בהן ביטול תורה וביטול תפלה מ"מ הוי יסורין של אהבה:
ק"ו משן ועין. דהטעם שהעבד יוצא בשן ועין משום שהעבדות בא מכח קללת חם. ושם היה שני דברים אחת וירא חם שהוא בעין. והשני הוא ויגד לאחיו שגמר הדיבור הוא בשן. ולכך מן הדין שהעבד יוצא בשן ועין דוקא בתרווייהו. אלא שהקב"ה עושה חסד שהעבד יוצא באחד מהן ויסורין שממרקין כל גופו עאכ"ו:
מה מלח ממתקת כו'. לכאורה אין זה דומה שהמלח ממתק והיסורין אינן אלא ממרקין. ונראה שבתחילה ממרק ואח"כ שב מאהבה שהזדונות נפשי כזכיות לכך גם ביסורין הוי ממתק:
עוה"ב שנאמר כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר. פי' כי לעוה"ב צריך ג"כ ב' דברים הנזכרים כאן תורה וא"י. ומרומז בפסוק זה כי נר מצוה זו א"י שכמה מצות א"א לקיים כ"א בארץ ישראל שלכך בקש משה לכנס לארץ כדי לקיים המצות. והב' ע"י תורה וז"ש ותורה אור. והשלישי ע"י המוסר. כמ"ש ודרך חיים תוכחות מוסר וכו':
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |