אלשיך/דברים/כא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

אלשיך TriangleArrow-Left.png דברים TriangleArrow-Left.png כא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

כי ימצא חלל כו'. הנה ראוי לשית לב. (א) אומר אשר ה' אלהיך נותן כו' יראה ייתור כי היה לו לקצר ולומר כי ימצא חלל באדמתך וידוע כי היא אשר ה' אלהינו נותן לנו. (ב) אומר בשדה בפתח הבי"ת שהוא כאומר בהשדה והלא אין כאן שדה ידוע שיצדק בו ה"א הידיעה וא"כ מהראוי תנקד בשב"א. (ג) למה יצאו הזקנים והשופטים על המדידה ההיא (ד) אומר והיה העיר הקרובה כי הוא משולל גזרה כי אין הגזרה אומר ולקחו כו' שא"כ אין מקים לו' וא"ו באו' ולקחו שהוא כמוסיף על דבר והראוי הי' יאמר והיה העיר הקרובה אל החלל יקחו עגלות כו'. (ה) אומ' ונגשו כו' למה אמר כי בם בחר ה' לשרתו ולברך בשם ה' מי לא ידע בכל אלה ומה שייכות יש לזה עם הדברים האלה ומה גם עם כל ריב וכל נגע. (ו) אומר וכל זקני העיר כו' והוא כי הנה קבלו רבותינו ז"ל כי זקניך ושופטיך האמורים למעלה הם מראשי הסנהדרין שבירושלים ואין עושים רק המדידה וחוזרים למקומם ואח"כ באים זקני העיר ההיא ורוחצים כלם את ידיהם ואומרים ידינו לא שפכה כו' והכהנים בני לוי אומרים כפר לעמך ישראל כו'. וראוי לשים לב למה נתייחדו כל כת מהם אל דבר א' שלא עשה הכת האחרת. (ז) אומרו לא שפכה בה"א בסוף תיבה ומהראוי היה שתהיה וי"ו (ח) אומר אשר פדית ה' מה צורך להזכיר הפדיון פה. (ט) אומר ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל כי זה יורה שעל כללות ישראל יש אשמה דבר שצריך תפלה על כלם והלא מהכתובים הקודמים יראה שהכל תלוי בעיר הקרובה אל החלל. (י) אומר ונכפר להם הדם כ"א ידם לא שפכו את הדם ההוא למה צריכים כפרה וגם מלת הדם מיותרת. (יא) אומר ואתם תבער הדם הנקי כו' אחר שנתכפר להם הדם מה צורך לבער הדם הנקי:

אמנם הנה לבא אל הענין נזכרה מז"ל מההיא עובדא דריב"ל שנהרג איש קרוב אל עירו ונמנע אליהו מלהראות אליו אחר ימים שהתענה ונתראה לו אמר לו למה לא ראיתיך זה כמה ימים א"ל אילו זכית לא נהרג איש בקרוב אליך כו' הנה כי בהמצא חלל באדמה אשמת הדבר על אנשי המקום שלו היו ראויים היות מגן בי תהלה תקלה סביבות הם:

ונבא אל הענין והוא כי הנה דברי עונות הנושא הזה לד' יתחלקו. (א) עון החלל עצמו כי בחטאו מת. (ב) עון ההורג. (ג) עון בני העיר הקרובה כי עונותם היו גרמת נזקו שלא הגיעו לבל תארע תקלה מתחת ידם בשכונותם. (ד) גרמה רחוקה מזו וקרובה היא בצד מה ע"פ בחינת היותם עם בנ"י והוא כי כל אלפי רבבות בנ"י כאיש אחד חברים ונפש אחד יקראו לאחדות מקורם ולכן גם העדר כללות זכות ישראל היה גרמת נזק המצא חלל באדמת קדש באיזה מקום ממנה שיהיה. ונבא אל התכת הכתובים והוא כי הלא יאמר נא ישראל לא יבצר או החלל היה זכאי לפניו ית' או היה חייב כענין מז"ל דין ד' מיתות לא בטלו ויקרה כי הרג איש ולא הומת ע"פ ב"ד שלא נודע או לא התרו בו וה' אנה לידו שיהרג. והנה אם היה חייב בדין למה יחריד הוא ית' עליו את כל החרדה הזאת להוציא מסנהדרי גדולה למדוד את הערים וזקני העיר להעריך את העגלה בכל חוקותיה ושירחצו מים ושיבואו הכהנים הלוים ויתפללו לפניו יתב' כפר לעמך ישראל כו' והלא מה כפרה צריך אם מת חייב. ואם מת זכאי וע"כ צריך כל החוקים האלה והלא יקשה כי מאן מוכח כי מת זכאי לעשות את כל זה ומי יודע אם זכאי היה או חייב ואולי וקרוב לודאי כי בחטאו מת ולמה יחרדו עליו את כל החרדה הזאת. ע"כ אמר דע איפה כי כאשר ימצא חלל שהוא תואר אל הנהרג שלא ע"פ ב"ד אינו חלל רק באדמה כלו' אך לא בשמים ממעל כי שם לא לחלל יתייחס כי אם למת בגזרת עירין כי נתחייב מות. אלא בלא יבצר מהיות בו מות מבלי אשר הכהו נפש. וא"כ גם בהיותו חייב למעלה אני שם אשם הריגתו בעצם עליך ומחריד עליו את כל החרדה האמורה בפרשה ושלא תפלא כי הוא גרם לעצמו ומה כל החרדה הזאת לז"א הנה יש סבה קצתה רחוק לגרמת נזקו והוא כי הלא כל איש ישראל כאיש אחד ונפש א'. ואדמתם עם שנחלקה עדיין האחדות במקומו. ואם בהמצא חלל באיזה חלק מן האדמה כהמצא בחלק כל א' מהם יחשב ואלו זכו לא היה נמצא חלל באדמתם. נמצאו כל ישראל חברים בגרמא זו כעובדא דריב"ל וזהו או' באדמה אשר ה' אלהיך נותן לך כלומר לך לשון יחיד כי כאחד תחשבו אתם וחלקי אדמתכם באופן כי גם עין הכולל מגיע חלק לכל איש ישראל בכל מקום שיהיה. וא"כ גם גרמת הנזק ההוא לכל כללות ישראל יחשב. ועוד סבה יותר קרובה ועצמות בעצם והיא אל הקרובים אל החלל כי גם שגבר עונם מצא מקום העון ההיא לחול בגבולם והיא אומר נופל בשדה שהוא למה שהיתה נפילתו בשדה שהוא כאומרו בהשדה שע"כ הבי"ת פתוחה לומר כי היה מקים מסויים נגרמת נזקו שהיתה שדה העיר הקרובה כי עונותיה הסבו רעתו כי מגלגלים חובה ע"י חייבים. ואילו זכות היה להם לא היה נארע דבר ההוא סביבותיה וז"א נופל בשדה באופן שלא נודע מי הכהו כלומר כי מה שלא נודע הוא מי היה המכה אך מי היה הגורם לא נעלם כי הלא ויצאו זקניך ושופטיך מסנה"ג ומדדו כו' שהוא כמשפט כולל בין ערי ישראל לדעת על מי היתה אשמת דבר. וע"כ יתברר כי והיה העיר כו' לומר כי והיה הגורם העיר הקרובה אל החלל הגורמת הרעה:

או יאמר קרוב לזה. הנה עד כה לא נודע מי הכהו אך ויצאו זקניך כו' ומדדו כו' ואז ימצא כי והיה כו' אשר הכהו העיר הקרובה אל החלל כ"א לא הכו בידם הממשיית הכוהו ביד אשמתם שגרמו לעשות העון הגדול ההוא סביבותיה. כי ע"כ לא השליטו האלהים את ההורג ההוא לעשות את הרע ההוא עד פגעו בשדה העיר הקרובה ההיא סמוך אליה כי שם מצא העון לחול בו ובזה אין הגזרה חסרה מהכתוב. גם יתכן כיון באומר מלת נופל שהיא מיותרת. לומר כי נוסף על יתרון גרמת נזק העיר הקרובה על החלל על גרמת נזק כללות ישראל עוד יש דבר שני בעיר ההוא כי הלא עדיין דם החלל נופל וצועק לפניו ית' ותובע דין כענין זכריה וענין הבל כד"א קול דמי אחיך צועקים. ולמה שאין החלל נופל וצועק רק במקום שנהרג בו על כן קרובה פקודת העיר ההיא לבא על יושביה באופן שכפולה צרת העיר ההיא משאר ישראל בשתי הבחינות. וז"א נופל לשון הווה כי תמיד הוא נופל לפניו יתברך ותובע דין וכהתימו לומר גזרה זו הוסיף ואמר ענין שני והוא ולקחו זקני העיר כו' והוא לומר הנה הצד השוה שבכללות ישראל כי גם שאמרנו כי גרמת נזק בדרך קרובה בעצם תלויה בעיר הקרובה אל החלל ובדרך רחוקה בצד מה היא גם על כללות ישראל כי הם גוי אחד בארץ וכל ישראל כאיש אחד חברים. ושעוד שנית אל העיר הקרובה והוא שהדם הוא הנפש של החלל נופל וצועק שם כמדובר. ע"כ צוה ית' ואמר ולקחו זקני העיר ההוא כו' והוא לומר הנה הצד השוה שבכללות ישראל עם העיר הקרובה הוא עון הדם ואין הפרש ביניהם אלא בפחות ויותר. אך נוסף על העיר ההיא על הכולל הוא כי שם חלקת דם נפש החלל צועקת. על כן יבאו תחלה זקני העיר ההיא ולקחו עגלת בקר וערפו כו' וגם ירחצו ידיהם במים על העגלה וענו ואמרו ידינו כו' והוא לסלק הדם ההוא מביניהם מלצעוק עליהם. והוא שעל צעקתה על בחינת הגוף הנה וערפו שם את העגלה. ואם על הדם הוא נפש שנשפך כמים על כן ירחצו מים לרמוז כי נקיים הם ורחיצות ידיהם מהדבר ההוא. ומיד יתודו וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה כלומר מתודים אנחנו כי מהב' ידים הנמצאות לשפוך דם. (א) יד הגשמית המכה והורגת. (ב) יד המסבבת סבת ההריגה. שהעון הוא יד החזקה לגרום מיתה ביד הגשמית מהב' ידות. הא' מהם הוא אשר לא שפכו את הדם שהיא יד הגשמית. אך יד גרמת עונינו שפכו. וז"א ידינו לשון רבים על ב' ידים. ואו' שפכה בה"א בסוף תיבה שהוא לשון יחיד על היד הא'. כי יש אם למסורת. אך המקרא הוא בלשון רבים כי לא היה דרך ממשיי. רק גרמא בלבד ואומרו את לרבות גם דם זרעיותיו ואז עי"כ הדם הזה שהזכירו שהיה הילך וסוער עליהם אז מסתלק מעליהם. ואחר הסיר על ידי זקני העיר ההוא סרח העודף בעיר ההיא על כללות ישראל שהוא כי שם היה נופל דם החלל וצועק ונסתלק כמדובר. אז נשאר הצד השוה של הכללות עם העיר הקרובה שהוא ענין גרמת העון שבאה התקלה ההיא עם שכל העיר גרעה כמדובר ע"כ ונגשו הכהנים כו' שהוא לומר כפר כו' והוא הכהנים הם העומדים לסלק היזק ולהביא שפע טוב על הכלל ועל הפרט. על הכלל כי בם בחר ה' לשרתו שהוא בעבודת הקרבנות שעל יד התמידין מסלקים רוחות רעות וטללים רעים וכחות רעים וע"י ברך את ישראל בשם המפורש הם מורידים שפע קדושה וברכה עליהם נמצא שעל הכלל כח הטומאה על יד הכהנים לסלקה ולהוריד ברכה. כן עתה בתפלתם יסלקו חלאת טומאת העון הנעשה על ידם ומקטרג עליהם וישפיעו תחתיו שפע ברכה מלמעלה. שהוא על בחינת אשמת כללות ישראל וגם על בחינת אשמת העיר הקרובה שהוא דבר פרטי גם כן יאתה להם כי הלא על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע בין איש ובין רעהו שהוא דבר פרטי. והוא שע"י המשפט נשפע שפע טובה וברכה בעולם כי הוא א' מעמודי העולם וכן על פיהם יהיה כל נגע שאם החכם יאמר שהנגע טמא או טהור אין ממש בדבריו ועל פי הכהן תפול הטומאה והטהרה ותחול כי אפילו כהן עם הארץ מוליך את החכם עמו מלמדו ואומר לו אמור טמא או אמור טהור ויקם לו ואין זה רק שזו כחו מאתו ית'. כי כח הטומאה השורה על המנוגע עודנו במראה טומאה שלא שב הנוגע מעונו אומר טמא לקיים בו טומאת כח עונו אשר הוציא את מראה הנגע. ובראותו לפי מראה הנגע שבו סימן טהרה כי נטהר ושב מעוט אז אומר הכהן ההוא טהור ומבריח כח טומאה אשר שרתה בו בעונו. והענין כי כאשר על ידי היות על פיו הנגע יסלק טומאת עונו ששרתה על המנוגע באומר טהור כן יסלקו הכהנים גם עתה מהעיר הקרובה הפרטית טומאת העון השורה עליה. וכאשר בכל ריב שישפטו הם יעשו שלום ושפע טובה על הארץ יריקו כן סלוק ההיזק גם יביאו תועלת. והקדים הריב אל הנגע להביא הדבר בהדרגה. כי לשרתו ולברך בשמו הוא לכללות ישראל. והריב הוא לשנים. והנגע הוא לאחד:

ח[עריכה]

כפר לעמך ישראל כו'. עתה פירש למה נגשו הכהנים שהוא לומר כפר כו' כקבלת רז"ל. וענין הכתוב יהיה במה שיכתבנו כי באשמת דבר גרמת המצא חלל באדמה יש ב' בחינות. א' כוללות אל כל ישראל כאחד שכלם כאיש אחד. ועל העדר זכות הכולל לא נמנע תקלה זו מעל אדמתם. ב' היותר קרובה כי עון העדר הקרובה אל החלל כבדה יותר כי על כן שם נפל שדוד. ע"כ לכהנים שבמקום ההוא היתה עצת תורתינו לומר מה לנו לבקש על עירנו וטוב טוב לבקש על כללות כל ישראל שלך כמונו. ואז בראותו ית' כי אנו מתפללים על זולתינו ואנו צריכים לאותו דבר עצמו יכפר לנו תחלה וז"א כפר לעמך ישראל דרך כלל ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל שהיא בקשה ותפלה על הזולת. ואז ונכפר להם הדם לעיר הקרובה בהתפללם בעד רעיהם כל ישראל כמדובר כענין כל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר כו':

או יאמר ענין לעולם ישתף אדם עצמו עם הצבור כו' כי זכותו דרבים עדיף. והוא מאמר האשה גדולה אל אלישע בתוך עמי אנכי יושבת. לו' אל תזכרני יחידית אל המלך הקדוש או לפני שר הצבא של מעלה שיליץ בעדי כי טוב לי מה שבתוך עמי אנכי יושבת ומתקיימת בתוכה בהבלעה ואם תזכירני יחידית יבוקר פנקסי וכענין מאמר ס' הזוהר על פסוק פנה אל תפלת הערער כו'. וזה יאמר פה שיכוונו הכהנים בתפלתם שאפי' אל עיר אחר שלמה שלא יזכירוה לבדה כי אם בכללות כל ישראל ובתוכם יתכפרו גם בני העיר ההוא וזהו כפר לעמך ישראל ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל דרך כלל ובכללם ונכפר להם העיר ההיא הדם. וזה טוב להם מהזכיר אותם לבדם פן יבואר ויבוקר פנקסם:

ט[עריכה]

ואתה תבער הדם הנקי כו'. בס' הזוהר אמרו שהוא כי הדם נקי שנשפך בה לא ימיש משם צועק על דמו ועל זה אמר ואתה תבער אותו ותסקלנו ותשבית צעקתו מעליך. וע"ד הפשט יתכן כי פה גלה כל הכתוב למעלה כי עון העיר גורם המצא דם נקי בקרבנו וז"א פה הנה כתבתי לך תיקון על מה אשר גרמו עונותיך. וטוב לך כי אתה מעצמך תבער הדם הנקי מהמצא בקרבך במה שתעשה הישר בעיני ה' כי טוב הוא לעשות שלא יבא החולי מלתת מקום לביאתו ולעשות תרופה לסלקו:

י[עריכה]

כי תצא למלחמה כו'. לבא אל הענין הפרשה נשים שכל והבין במקרא. (א) אומר כי תצא לשון יחיד וגם שלא אמר כי תלחם או כי תעשה מלחמה. (ב) או' ונתנו לשון יחיד אחר אומרו אויביך לשון רבים. (ג) או' ושבית שביו ולא אמר ושבית אותם וידוע מרז"ל שחוזר אל הכנעני הנמצא במלחמת הרשות אך הלא כמו זר נחשב שאומר וראית בשביה לא יחזור אל השבי הנזכר. (ד) אומרו וראית כו' כי מהראוי יקצר ויאמר וחשקת אשת יפת תואר ואם לא יבחר בקצור אשר כזה לפחות מלת בשביה מיותרת. (ה) מה ענין צוותו ית' יעשה את הדברים האלה יביאה אל תוך ביתו ולגלח ראשה ועשות צפרניה והסירה את שמלת שביה כי גם בפשט גם הוא לא דבר רק הוא. (ו) אומר וישבה בביתיך אחר אומרו והבאת אל תוך ביתך. (ז) אומר ובכתה כו' כי הלא הדברים הקודמים יש לאל ידו לעשות אך בכייתה את אביה ואת אמה אולי לא תאבה האשה לבכות ומה יוכל לעשות. (ח) אומר תבא אליה כו' יראה דבר אחד שנוי ומשולש כי בא אליה היינו ובעלת והיינו והיתה לך לאשה. (ט) אומר והיה כו' כי מלת והיה בלתי צודקת בעצם והל"ל ואם לא תחפוץ בה כו' ולמה נמנעה ממנו מכירתה. (י) אומר כי תהיין לאיש כו' כי הנה ב' ההי"ן האלה יתירות והראוי יאמר אחת אהובה ואחת שנואה ובמלת תהיין החסירו הה"א הראויה בסוף התיבה. (יא) אומרו לשנואה שהיל"ל לשנואה בוי"ו. (יב) למה למדנו דין בכורה בבן השנואה ולא סתם בבכור אשר יולד לו מהאשה אשר הוכיח ה' אליו:

אמנם נבא אל הענין בהציע א'. כי הנה ב' הנה סוגי קרב ומלחמה אחת מלחמת איש באיש ממלכה בממלכה כי ישא גוי אל גוי חרב ב' מלחמת מלך זקן וכסיל עם ילד מסכן וחכם. כאשר סיפר מאיש פרוש אשר הלך להקביל פני חיל אלכסנדרוס בבואם מלכוד עיר גדולה לאלהים שמחים טובי לב ופיו פתח בחכמה ויען להם שמחה מה זאת עושה הנה זה שבתם בשלום מהמלחמה קטנה הכינו עצמכם אל הגדולה. ויהי כמשחק בעיניהם באומרם אליו איה איפה מלחמה גדולה ומזו. ויען ויאמר הלא היא מלחמת ה' אשר בקרב איש לב עמוק בהלחמו עם יצר סמוך יועץ בליעל לעשות כל מצות ה' אשר לא תעשנה. כי מי יאמר זכיתי לבי נצבתי לריב עמו להלחם בו גם יכולתי. ויחד אסירים גם בני אדם גם בני איש תחת רגליו כתוא מכמר והן אמת כי מאמריו אלה גדולים וטובים כי נעמו. ועמוד והתבונן כי היטיב אשר דבר באומר כי מלחמת גוי אל גוי קטנה תקרא בערך מלחמת היצר הרע. והנה חשבתי למשפט כי שני טעמים בדבר. א' כי מלחמת אנשים לא לאדם הוא כי אין יד אדם עושות מלחמה ואל יתהלל הגבור לו' כחו ועוצם ידו עשה מלחמה ונצח. כי הלא כמה פעמים קשת גבורים חתים ונכשלים אזרו חיל. כי ה' איש מלחמה והוא הפוקד את צבא המרום במרום ואת מלכי האדמה על האדמה. וצא ולמד מאברהם ועבדו זקן ביתו אשר הפילו ד' מלכים גדולים ועצומים ושניהם לבדם בשדה מערכות המלחמה. ודוד לבדו את גלית. וכאלה אין מספר אך מלחמת היצה"ר לאדם היא ולא לה' היא בעצם כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כי הבחירה בת חורין היא ביד כל האדם אל כל אשר יחפוץ יטה. (ב) כי הלא הלוחם על יצרו הלא ידמה אל נער קטן יקרב אל עיר אשר לא ידע תמול שלשום ובה מלך עז פנים זקן מלומד המלחמה מנעוריו. בקי בכל מוצאי העיר ומובאיה כי כל ימיו גדל בתוכה ואנשים בה כשש מאות איש והותר. כלם כעבדים למלך זקן ההוא וסרים אל משמעתו גבורי כח עושי דברו והעיר סוגרת ומסוגרת והמה ומלכם בקרבה. והנה זה בא נער קטן ויערב אל לבו לעשות מלחמה עם המלך זקן ההוא ולהפילו ארצה וללכוד את העיר כלה ולשבות את כל אנשיה ולכבוש אותו ואת כל עמו להיות לו לעבדים ולהפך לבבם אליו לכהנו לו כמלך בגדוד. והן אמת כי כל השומע יצחק לו באו' אליו מי אתה הר הגדול שמת לבך לעשות כדבר הזה והלא תחת ארבע לא תוכל לשאת ונבול תובל ולא תוכל עשותו לבדך. א' כי אתה אחד והמה רבים ב' כי הם גם מלכם תושבים בקרבה יודעים מוצאי ומובאי העיר לצאת ולבא ואתה לא כן כ"א כי גר היית בארץ נכריה. ג' כי נער אתה והמלך ההוא זקן ובתחבולות יעשה לך מלחמה עד רדתו אותך. ד' כי הוא חפץ בטולך ולהשמידך בלבבו ובלב כל אשר אתו ואתה חפץ בקיומם למען יעבדוך להפכם שפה ברורה לקרא כולם בשמך ולעבדך שכם אחד באופן שאתה תרחמם בדין והמה יכוך מכת אויב מכת אכזרי. והן אמת כי על כל אלה לא ירך לבבו וירוץ כגבור לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס את העיר ואת מלכה ויתמרמר אליו בחמת כחו עד האבידו אותו ולשומו מרמס תחת רגליו ואת כל אחיו יקח לו לעבדים. הנה ילד מסכן הלז בזאת יתהלל על כל הנבראים אשר מעולם אנשי השם. והנה ככל החזיון הלז בדמותו בצלמו אשר יקרה לכל איש חכם לב הכובש את יצרו כי הלא אך יצוא יצא איש מבטן אמו והנה לפתח חטאת רובץ יצר סמוך יבא לעיר קטנה היא האדם ואנשיה בה רמ"ח אברים ושס"ה גידים. והנה יום יום הולך וגדל עד כי גדל מאוד. אומר ונעשה רצונו כי כל אנשי עירו עליזי גאות סרים אל משמעתו לעבדו בכל לבבם מולך בכל אות נפשו וישרש שרשיו עד תום ימי שנת הי"ג ובמלאת הימים האלה כילד יולד יבא בו היצר הטוב. מצוה ועושה מאדון הכל יצא למלחמה על אויביו היצה"ר ואיבריו וגידיו אנשי עצתו נהנים ממעשה רעתו. וילכוד את העיר בחכמתו וירם יד במלך זקן וישיתהו בתה עד הוא ואנשיו יהיו לו למס ועבדוהו ואם ככה היא עושה הוא תכלית הגבורה עד אין קץ כי כל ד' הבחינות האמורות במשל הנה הנם בנמשל והוא הדבר הכתוב אצלנו במשנת ב"ז איזהו גבור הכובש את יצרו שנאמר טוב ארך אפים עובר על פשע שפושעים עליו היא גבורה יתירה מגבור המתנקם כמז"ל על סובלו יתברך בראות ע"ג מרקדים בהיכלו שאמרו הן הן גבורותיו אבל מושל ברוחו בכל פרטים הוא יותר גבור מלוכד עיר. שהוא המשל עצמו שכתבנו באיש יחידי שבא ללכוד עיר ומלואה מלכה ועמה ואינו מחריבה רק לוכדה למשול עליה ועל עמה ומלכה. כי בזה יוכללו כל הד' דברים הנאמרים באמת היותו אחד והם רבים והיותו גר והם התושבים והיותו בלתי מלומד מלחמה כמלך העיר אשר הומלך מימים ושנים והיותו חפץ בקיומם והן חפיצי רעתו ועכ"ז המושל ברוחו שהוא הנמשל שמושל בגופו שהוא עיר קטנה ואנשים בה איבריה וגידיה ובה מלך זקן הוא היצר הרע והוא ילד בא מחדש. גדול מלוכד עיר שהוא המשל והטעם כי לוכד עיר אויביו ממנו ולחוץ אך בנמשל אויביו בקרב לבו תוך עצמותו. כלל הדברים כי משני פעמים אלו מלחמה קטנה היא מלחמת האויבים אלה נוכח אלה וגדולה מלחמת היצר הטוב עם היצ"הר. ונבא אל הענין אמר כי רצה הקב"ה להורות את ישראל היותו מתנהג בחסידות לפנים משורת הדין למען נחיה ונזכה לפניו ולא נמוט והוא כי תנאי הם דברינו בינו יתברך ובין בני ישראל כמפורש אצלנו בשערים באר היטב כי מהשתי מלחמות הנמצאות בעולם א' אשר לאדם עם יצר סמוך ואשר לנו עם אנשים כמלחמות עם בעם ממלכה בממלכה כי אשר היא בינינו ובין גוי אחר בארץ הוא יתברך ילחם לנו ויפרקנו מצרינו אך במלחמתנו עם יצרנו הלא לנו היא כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וע"כ אנחנו נלחם על דבר כבוד שמו עם יצרנו הרע ומר. יבא ויאמר הוא יתברך אל בנו בכורו ישראל עמי ראה גם ראה מה גדלה אהבתי וחסדי אתך כי אני אעשה את שלי ואתה לא תעשה את שלך כי הלא תבאנה לך שתי אלה ביום אחד מלחמת אויביך המוטלת עלי ומלחמת יצרך כמוטלת עליך והביטה וראה מה בין נאמנותי לנאמנותיך כי הלא כי תצא למלחמה על אויביך ע"י אחדות לבבות שישלכם שתצאו באופן אייחס אתכם לאחדים לומר כי תצא לשון יחיד אני אעשה המוטל עלי וזהו ונתנו ה' אלהיך בידיך כי יעשה מדה כנגד מדה אתם. עם היותכם רבים נעשים כאיש אחד כן עם היותם אויביך שהם רבים יתנם בידך כאיש אחד. וז"א אויביך לשון רבים ונתנו לשון יחיד כי והמם מהומה גדולה בידך כאסורים באופן שעם הרוג תהרוג ועם שבוי תשבה. וזהו ושבית שביו כי מה שתשבה הוא שביו של ה' אלהיך הנזכר ויותר יצדק יחזור אומרו שביו אל ה' הנזכר מעל אויביך שבכתוב כי ה' הוא יותר סמוך אל מלת שביו ממלת אויביך ולא עוד כי אם שלא תצטרך להלחם ולהסתכן רק כי תצא בלבד כי היציאה לבדה תעשה והוא יתברך יתיש כחם וכאסורים בזיקים ושבויים יתנם בידך:

או יחזיר אומר ונתנו אל השר השורר על הגוי והממלכה ההיא ושעור הכתוב כי תצא למלחמה על אויביך שהם העם והשר ונתנו יתברך את אחד מהנכללים הוא השר כי יפקיד על צבא המרום במרום שיפול את השר תחלה ואח"כ ושבית שביו של השר הנזכר כאומר ונתנו כי העם שהיה שביו תחת ידו תשבנו עתה כי סר צלו מעליהם. הנה כי המלחמה המוטלת עלי ע"י עשיתיה כי אל הנאמן אני. אך אתה לא כן כי הלא בהתימו לעשות מלחמתך מיד תבא לך מלחמת היצה"ר המוטלת עליך ואדע כי לא תעשה עמו מלחמה למעני כי הלא וראית בשביה אשת יפת תואר כי אז מלחמה לה' בין היצר טוב ובין היצר הרע אם תעשה ואם תחדל וידעתי כי לא תעשה ולא תלחם בו כי אם מיד שהעין רואה שוראית בשביה אשת יפת כו' מיד הלב חומד יחמדנה וחשקת בה ומיד איברים גומרים וזהו ולקחת כו' היא ביאת המלחמה על כן לך איפא מה אעשה בני ותחטא מזיד ותאבד נפשך לכן הנני מתיר לך ביאת המלחמה ולקחת לך לאשה נמצאתי עושה מלחמתך מאויביך ומגן בעדך להציל את נפשך על בלתי עשותך מלחמתי המוטלת עליך. ולא עוד כ"א בדבר אשר נתתי לך תחטא לי כי הלא שבית שביו ואח"כ וראית בשביה אשר נתתי לך אשת יפת תואר כו' וזהו וראית בשביה. וע"פ דרכו רמז כי השמחה יתירה תהולל חכם ותחטיאנו כי בתחלה לא היית שם לב אל אנשי אויביך רק אחר הישועה אז וראית בשביה אשת כי גם רמז כי גדול התלהבות היצה"ר שלא די שיעוור עיני שכל אדם ויחטיאנו כי אם שגם עיני בשר לו כי לא ישקיף אם בתולה היא או בעולה אם יפת מראה היא אם אין כ"א וראית אשת דהיינו אשת איש וגם עם שלא תהי' יפת מראה כ"א יפת תואר בלבד עם כל זה אש היצה"ר בוערה תבער בך כי מיד וחשקת בה עם היות שעל אישות היתר דרך גבר לחפש אחר כל השלמיות לא כן האיסור כי ילהיבך עד הראות לך כי הכל טוב למראה עיניך. עוד רמז בענין נצחון המלחמה באומרו על אויביך ונתנו ה' כו' לומר כאשר יציאתך תהיה על אויביך ולא על כונת תמצא שם אשה יפה אז ונתנו ה' אלהיך בידך במה שהוא אלהיך כי עדיין לא חטאת אלא שאחרי כן וראית כו':

יב[עריכה]

והבאתה אל תוך ביתיך וגלחה את ראשה כו'. הנה הייתי למשען לך והתרתי לך ביאת המלחמה פן תאבד בבעילת ארמית ועתה הנני יוסיך להפליא חסדי לך לבלתי משוך העון בחבלי השוא פן יקנה היצה"ר בך דירת קבע והוא כי הלא אחרי אשר נטמאת וטעמת טעם איסור זנות פעם אחת אתה והוא לא יבצר משניכם בכל עת זווג להיות בכם כונת זמה מה כי אחרי אשר החלות ימצא היצר הרע מקום לנוח ושם ינוח ע"כ שמע בקולי איעצך והסר ממך וממנה כל חלאת טומאת כונת זמה הלא הוא בהסירך ארבעה חלוקי הכנות רעות אשר הביאוך לעשות מעשה הרעה הלא המה. (א) היותך דבר חדש אשר לא ראית מימיך ולא הורגלת בה כי טבע כל דבר חדש כי תחוה הוא לעינים כי שם יתנהג השטן באו' לך ראה זה חדש הוא ותטעם מה שלא טעמת מימיך אל תרף לעת מצוא זו אשה. (ב) עדיה וחלייתה וקישוריה וקישוטיה אשר ככלה תעדה כליה ולבושי' מכלול שני עם עדנים הם הרהיבוך ויבערו בך אש אהבתה עד התאוית תאוה לשכב אצלה להיות עמה. (ג) רוב שלוה ממנוחה כי בצאתך על אויביך הי' לך לב רגז מפחד אויב ירא וחרד מחרב ומגן וחצים וכל כלי מלחמה ועם עצום ורב וכהרף עין נתנם ה' אלהיך בידך ושבית אותם ותראה עצמך במנוחה ושלוה תחת היותך ממטים ליהרג הלא יגבה לבך לבלתי הכנע ליירא מן החטא וחטאת לאלהים. (ד) שמחת חלקך שלל ונצחון כי רוב שמחה היא המחטיאך בעצם כנודע. ע"כ עשה זאת איפה בני והפך ארבעתם לד' קצותם ותחת היותה לך אשה חדשה אשר לא הורגלת בה. עתה והבאתה אל תוך ביתך למטן תהיה רגיל בה בבואך ובצאתך ותחת היותה לפניך בעדי עדיים וקווצותיה תלתלים וכל גובה לבוש שנים. עתה וגלחה את ראשה ותגדל צפרניה והסירה את שמלת שביה לבושי מכלול מעליה. והלבש אותה מחלצות בלואי הסחבות. ותחת היותה ברוב שלוה. עתה וישבה בביתך כלו' בקרב ביתך עם אשתך היהודית. למען ירבו לך מדייני אשה הקשים ממלחמת גוג ומגוג בראותה צרתה בביתה בת אל נכר כי תאמר אל אישה מה זו עושה בקרב ביתי. המנחה היא אשר הבאת אלי לשמחני משלל אויביך. הבאה רעה תבואנו מן השמים ומי יתן ולא נצולת מהמלחמה לעשות כדבר הזה. האם בקדושין ושבע ברכות נטלת אותה. והמורם מאלה כיוצא באלה מדברים קשים כגידים עד יבחר מית מחיים. ומה גם בהיותה תמיד כיתד תקוע' עמה בבית כי יהיה לו דלף טורד מדייני אשה. קיץ וחורף יום ולילה לא תשבות. כ"א עד יקוץ בחייו כי מדייני אשה לא ליום ולא ליומים ומה גם כי תבא עליה צרה. כדבר שנאמר דלף טורד ביום סגריר ואשת מדיינים נשתוה. לומר הנה השויתי לך מדייני אשה אל דלף טורד כמקרא שכתוב דלף טורד מדייני אשה עתה אני אומר כי אין ההדמות רק באיכות אך בכמות טוב הוא דלף טורד ממדייניה. כי הלא טורד הדלף אינו מתמיד רק ביום סגריר אך ואשת מדינים נשתוה כי כל זמן לה שוה כי אין לה ימים מיוחדים למדייניה כאשר לדלף טורד. כי אין דבר יעמוד לפניה להשקיטה ביום מן הימים או זמן מן הזמנים. כן ע"י מה שיישבה בקבע בביתיך תהיה לך תגרת מדייני אשה בבית כמות. ותחת היותך בשמחת לבב בחלקך שלל עתה תהפך לאבל ובכי ואנחה. כי תראה מר ממות את האשה בוכה ומבכה ירח ימים וזהו ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים כי תתעצב אל לבך אחת אפי' על שמחת כל טוב הנצחון והעושר והכבוד אשר קנית. ויחוייב הבכיה אל אביה ואל אמה מפאת שתים הנה קוראותיה. א' גלחה את ראשה והסרת תכשיטיה ויקרע לבושי חמדתה מעליה. ב' תכעיסנה צרתה גם כעס בעבור הרעימה ומה גם כי תשב בקבע אחת בבית. כי על עטרת בעלה תראה כשחל לבלע ולהשחית על אשר הבאתה. ומה גם עתה על בת אל נכר צרתה כי תתמרמר עליה ותרמסנה רגל ותדושינה ותדקינה. כי על כל א' מהנה דרך נשים שתרדנ' עיניהן דמעה על הסיר ממנה תכשיטיה ואדום לבושה הטובים ואל תגרת צרתם אשר תמשול עמה בבית. ע"כ אחר כי תבאנה לה שתי אלה כי והסירה את שמלת כו' שהיא הראשונה וגם שישבה בביתו עם הראשונה אשתו היהודית להכניעה שהיא השנית. אז ובכתה בלי ספק את אביה אשר הלבישה שני עם עדנים הכך מה שעתה הפשיטוה ערומה מהם. ואת אמה המשדלתה בדברים טובים ומתנהגת עמה ברחמים הפך צרתה המגדפה ומחרפה ואולי תוכל תכה בה:

הנה שמתי לפניך מערכת שולחן ד' דברים המהפכים ללענה ד' דברים אשר שמחוך בעת נצחון המלחמה והביאוך לידי עבירה. ואתה עתה ברוך ה' נהפכת לאיש אחר כי אז יכנע לבבך ותיסר ממך ומן האשה ההיא כל חלאת רעיון זמה אשר עבר בשניכם. כי יעברו עליכם ד' שפטים הרעים האלה ועל ידי כן יגדל הריוח אשר תרויח. כי מה שואחר כן תבא אליה לא יהיה לשם זנות כי תוסר ההרהור הרע ע"י ד' דברים אלה משניכם. כי אם ובעלתה כי מה שתבא אליה יהיה להיות לא בעל ולא להיות נואף ומזנה והיא גם היא והיתה לך לאשה ולא לזונה כי תכוין לשם אישות גם הוא כמוך:

יד[עריכה]

והיה אם לא חפצת בה כו'. הנה ידענו כי והיה הוא לשון שמחה כהסכמת רז"ל כי ויהי צרה והיה שמחה. ונבא אל הענין כי אלהינו מרחם המדריכנו לדרך נלך להביאנו לחיי העוה"ב אמר הנה דרכיך ראיתי ארפאך בהתיר לך ביאת המלחמה ואתן לך ארבעה מהלכים לבל תמשך עוד אחר טומאת הרהור זמה כמדובר רק תקנה אישות עמה והנה אני ידעתי את יצרך כי רב הוא ואולי כל זה לא יסכין לך ע"כ אודיעך כ"א ע"י הד' דברים האלה יתהפך לבבך ולא תחפוץ בה דע איפה כי שמחה תהי' לפני וזהו והיה אם לא חפצת בה. כי כל והיה הוא לשון שמחה וע"כ ושלחתה לנפשה כו' ולבל יעלה על רוחך שאין פגם העבירה רק לנפש בעה"ב אך לא לגוך בעה"ז אלא אדרבה הוא נהנה ע"כ הנני מלמדך כי גם פה לא תהנה כ"א אדרבה תפסיד כ"א לא באת עליה במלחמה היית יכול למוכרה או לשרתך ועתה ומכור לא תמכרנה בכסף וגם לא תתעמר בה תחת כו' משא"כ אם לא באת עליה כאמור. ועוד אני דואג כי הלא יקרך כמקרה החולי הבא על האדם כי הנה יבא בבת אחד ובצאתו יצא מעט מעט כן אהבת האשה הזרה תכנס בך כמו רגע וראית בשבי' ומיד וחשקת בה ולקחת אך בסילוק האהבה מעט מעט תגרשנה ממך. כי תחלה והיה אם לא חפצת בה כי לא תשנא אותה רק יעדר החפץ בלבד ואחר כך תשנאנה כי עוד מעט יאמר עליך כי תהיינה לאיש שתי נשים כו' והאחת שנואה והיא היפת תואר כנודע מרז"ל. אמנם שמע בקולי איעצך ולא תייחל עד בא השנאה כ"א מעתה שלא חפצת בה ושלחת לנפשה כו':

טו[עריכה]

כי תהיין לאיש שתי נשים כו'. דע איפה בני כי המתחיל לטעום טעם עבירה כל ימיו מכאובי' ואפילו הטוב אשר ייטיב לו ה' לא יהי' טובתו שלמה מרוע הכנת המקבל עד יום מותך תהי' סר וזעף ובלתי מתקיים רצונך. כי הלא אם ה' יתן לך בן בכור לא יהיה רק מהשנואה לבל תהיה שמחתך שלמה ועד יום הנחילך את בניך ויצר לך ותרצה לבכר את בן האהוב' ואין לאל ידך למען תדע כי רבה רעת העבירה ההווה ונמשכת תמיד. ואנא שא נא ק"ו ומה אם עון שהתיר לי הוא ית' כך עון אשר לא הותר לי עאכ"ו ועל זה החי יתן אל לבו ויתן כבוד לאלהי ישראל וישוב אל ה' וירחמהו עד אשר לא יבאו ימי הרעה וירד אבל שאולה. ולבאר הענין נקדים ענין נודע מרז"ל הלא הוא על דבר זווגי בני האדם איש ואשתו כי אמרו כי באיש יש יו"ד ובאשה ה"א הוא שם י"ה השורה בין שניהם בהיותם כשרים והזווג לשם שמים אך בהתהפך יטול הוא יתב' את שתי אותיותיו משניהם ויהיה אש בכל אחד מהם ותבער בם אש ה'. ובזה נבא אל הביאור והוא כי אומר הוא יתב' אל הנושא יפת תואר אוי לך בני בסורי ממך כי הלא עם שהתרתי לך ביאת המלחמה ונתתי לך דרך להתיש כח יצרך אם תעכבנה כמדובר בד' דברים אשר שמתי לפניך והבאת כו' וגלחה כו' עכ"ז הנה שם י"ה לא יהיה שלם אתך כי בינך ובין השנואה לא יהיה שם י"ה כי הה"א הקדושה לא יהיה מצד השנואה כי גם כי תהיה לך מפאת האהובה וז"א כי תהיין בלא ה"א בסוף תיבה ואח"כ אמר לאיש ומטיל יו"ד באיש ושמא תאמר איך תסיר הה"א מהנשים ותניח יו"ד באיש כי השם או יהיה בשניהם או מסתלק משניהם לז"א האחת אהובה ולא אמר אחת אלא האחת לרמוז אל הה"א שלה של שם י"ה לומר אם הטלתי יו"ד באיש הוא כי לעומתו ה"א של אהובה ומה שחסרתי ה"א מתהיין הוא על דבר ה"א של שנואה כי ה"א שלה שנואה היא ולא מצד הקדושה וזה והאחת שנואה ולא אמר ואחת שנואה ועל כן בתיבה שנכללו שתיהן נעדרה ה"א על האחת מהן אך באיש לא תוסר היו"ד אחר שיש לו עזר כנגדו בה"א של אהובה ולבל יעלה על רוחך כי אחר שנתתי הבן הבכור לשנוא' אין זה כי אם מאהבתי אותה כענין לאה וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה כן בראותי כי שנואה זו על כן נתתי לה הבן בכור אל תאמץ בשוא נתעה כי נהפוך הוא כי אדרבה היא שנואה של שם י"ה שע"כ אינו אומר לשנואה אלא לשניאה שיש באותיות שניאה שנא י"ה כלומר שהשם י"ה שינא אותה ומה שהוטלה האל"ף בין אותיות השם הוא להורות מה שכתבנו כי שם י"ה נפרד בינו ובינה כי הי"ד שבו מתחברת עם ה"א של האהובה ולא עם של השנואה כמדובר. קנצי למלין כי רב טוב לבית ישראל אשר גמלם הוא יתב' כרוב רחמיו בכל מכל כל ועל הכל יתגדל מה שהפליא לעשות מהיות לנו מעיר לעזור נגד יצרנו להתיר אח האסור במקום שאין אנשים לעמוד בפרץ לבלתי יחטאו ולהרחיקנו מן החטא ולמדנו דעת איך נתנהג ולפקוח עינינו למען נראה את הרעה הנמשכת לנו מן החטא למען נחדל ממנו ואין זה כי אם שלא נתן בנו את היצה"ר כ"א לטובותינו וכמשל שפחת המלך הכתוב בספר הזוהר ובמקראי קדש אשר הנביא דבר באומרו הן אנכי בראתי חרש כו' כמבואר אצלנו בשערים פתח שער פרשה זו:

ודרך רמז יאמר כי תצא למלחמה כו' כי הן אמת כי חכמים יגידו מה שיסכל האדם חשיבות איכות קדושת נפשו יחרידנו מלהשכיל להיטיב לחתור היבש' בכל כלי משוט להוציא את עצמו ממצולות ים עניינו העה"ז המשכחים ממנו הדין ויעכבנו משוב עד ה' לבקש על נפשו מיצרו אשר טמאה ויפנה מלאזור כגבר חלציו ללחום מלחמתה ולא ישקיט עד יפרקנה מצרינו והרב יכבסנה ירחצנה יזככנה עד התם חלאת טומאתה ממנה ויטהרנה כשלג ילביננה עד יצא כנוגה צדקתה וישועתה כי הן לו ידע האדם בכל לבבו כי נשמה שניתנה בו טהורה וקדושה ועד מאד חלק אלוה ממעל ומה רב טוב השומר אותה בטהרה וקדושה כי ידבק בה' גם בחיים חיותו ומה גם אחרי מותו כי אז תתענג על ה' אשר נתנה ואין קצה לתכונתה הנה ידיעתו זאת לא תניח לו לישון כי יום ולילה לא ישבות יבקשנה ככסף וכמטמונים יחפשנה יאחזנה ויוציאנה מתחת ידי השטן היא יצר הרע אשר כבש אותה וישיתם בתה כי באהבתם באש קנאתה יגבר כארי וירוץ כצבי ולא ישקוט עד תביאנה ותטענה בעדן גן אלהי אשר נטע תחת היותך בתוך הגולה גולה וסורה תחת עבד מלך הכושי הוא שטן הוא יצה"ר מאז יצא מרחם כי לפתח חטאת רובץ ע"כ יצא תורתינו חמדה גנוזה אשר לא יחסר כל בה ורמזה אל האדם במקראי קדש האלה להשמיע ולהודיע אל הבחור מעם. ישנם מתניו ואל יתעצל מלהצל לקיחה למות תחת עבד כי ימלוך אשר עצלה תפיל תרדמת סכלות ערך יופי נשמתו אשר לכדה יצרו מאז יצא מבטן אמו עד כי גדל. ועל כן כמדבר עם האיש הישראלי בבא אליו ילד מסכן הוא היצר הטוב כי בא יבא חדש ממש אור לארבעת עשרה שנה ויעמוד מרעיד כי יראה כי אזלת יד כי יצר סמוך המיצר לו נעשה ראש ויקשה בעיניו המלט ממנו גם כי הנשמה לו לא ידע ערכה להתאמץ להביאה אליו ע"כ נשא משלו כמדבר עמו ויאמר כי תצא למלחמה כו' והוא כי יקרה לאיש בעבודת שמים כמלך האומר לבנו קטן הנה לך עיר פלונית ובה אלך משרתים ועמהם עבד גדול המושל בכלם כעת ושם אתם נערה יפה עד מאד וגם היא כשבוים בידו ואותה הוכחתי לך לאשה ואם בה תדבק מה טוב חלקך ומה נעים גורלך ע"כ עשה זאת איפה חגור מתנך וצא הלחם בה ותכבשנה ואל יקשה בעיניך לאמר מי יעצר כח לעשות חיל נגד העבד ומשרתיו כי רבים המה ויחיד ועני אתה לעומתם. כי הלא בצאתך אני אעמוד מנגד ולא אבקש ממך רק תתאזר ותצא למלחמה עם העבד לבד. ואני אביט בו אחרידהו ואתנהו בידך כי עודך מלוכלך בחטאים יש אוטם בראית שכלך מונעך מהכיר ערך יפי נפשך אשר טמאת. אך בשובך יפקדו עיניך ואז כל משרתיו תשבה ממנו. ושם תראה בשביה האשה יפת תואר ואז תחשוק בה כי אז תכיר מעלתה ולא מעתה כי ע"כ איחרת. ולולי ידעת לא היית מתעכב כלל ואל תחשוב קשרה אהבה עם העבד ולא תאהבך כי נהפוך הוא כי לך תהי' נפשה קשורה בך ולא בו ולא ממינו היה כרחוק מזרח ממערב. כדבר הזה יקרה ליצר הטוב שישלחנו ה' אל עיר קטנה היא האדם ואנשים בה רמ"ח איברים ושס"ה גידים ובה עבד מלך עליהם הוא היצר הרע ושם אתם אשה יפת תואר היא הנפש והוא יתברך משלח את היצר הטוב בשנת הי"ג ואומר לו לך כבוש את העיר ואת כל אשר בה יהיו לך למס ועבדוך כל האיברים ואל יקשה בעיניך לכבשם ואל תירא באומר כי רבים הם כי לא יעלה על לבך רבויים כ"א אל אחד מהם ואותו תכבוש לא באפים לא במלחמה לא בחיל ולא בכח. ומה ה' אלהיך דורש מעמך רק שום פניך להלחם בלבד וזהו כי תצא למלחמה על אויביך הם העבד הנזכר והאיברים אינך צריך רק צאתך שתתחיל לצאת להתגר מלחמה ולא תצטרך להלחם אל הכלל כ"א אל היצה"ר בלבד כי את מלכם יתן ה' בידך וזהו כי ונתנו ה' אלהיך בידך ואז מיד ושבית שביו הם האיברים שהם שבויים תחתיו עד עתה ואז וראית בשביה אשת יפת תואר כי בשובך אל ה' ותכבוש יצרך כי אז תראה ותכיר ערך קדושת נפשך כי יפת תואר היא ואז וחשקת בה מה שלא הכרת מקודם. ואז היא תדבק בך והיתה לך לאשה כי הוא מסוגך מתייחסת אליך מה שלא היתה כך לעבד כי לא דבקה בו כי לא מסוגו היא כי מי יתן טהור מטמא. וזהו ולקחת לך לאשה ולא בלבד בדברים הנפשיים תעלה עמך בגורלך כ"א גם והבאת אל תוך ביתך הוא גופך וחומרך כמאמר הר"י והרמב"ם ז"ל על פסוק בכל דרכיך דעהו כי אפילו בדרכיך המתייחסים אליך כאכול ושתה ושינה ומשגל וכיוצא כי תאכל לשובע נפשך לקיימך בגופך ולא למלא בטנך וכי תנום וכי תישן לא למעדנים רק למען יניח לך להתחזק לעבוד את בוראך. וכי תשכב את אשה שכבת זרע לא למשכב דודים רק לקיים זרע קדוש ישראל אשר תזרע בקדושה ובטהרה למען יצא פרי צדיק עובד אלהים וכי תקנה מאת עמיתך או מכור לא להעשיר ולהתענג בדשן העה"ז לאכול לשבעה ולמכסה עתיק רק למען חייך להתפרנס בכבוד מיגיעת כפיך לעבוד את ה' עשה מהתורה קבע ומהמלאכה עראי וההיקש בכל יתר צרכי בני האדם עד הסך את רגלך ומימי רגלך גם אלה לקיים מקרא שכתוב אל תשקצו את נפשותיכם למען תהיה הנשמה שניתנה בך טהורה חלק אלוה ממעל במקום טהורה ולא בין המשפתים מקום הטנופות ותתפלל ותקרא ותשנה תורת ה' תמימה בכלי טהור מסולק כל טינוף וחלאה. נמצא כי גם הנפש הקדושה תהיה לה מבוא לעבוד את ה' בכל ענייני תוכיות ביתך הוא הגוף. או ירמוז והבאת אל תוך ביתך מז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש שהוא בית הישראלי האמתי בעה"ב כי האדם לעמל התורה יולד כי אז אם אבן הוא נמוח אם ברזל הוא מתפוצץ:

או ירמוז לומר הנה ילד מסכן אתה היצ"הט הלא דברתי לך אל תאמר נער אנכי כ"א כגבור עריץ תריע אף תצריח על אויביך תתגבר ואל ירך לבבך כי הלא בדרך אחד תצא אליו ובשבעה דרכים יתנם ה' בידך אותו ואת כל חילו. עוד אוסיף להחזיק את לבך כי הלא אחרי אשר תכבשנו ושבית שביו עוד מעט וראית בשביה אשת יפת תואר היא נשמתך וחשקת בה מיד. דע לך כי רבים אשר אתך מאשר את היצ"הר כי הלא הנשמה לך והיא תעזרך כי והבאת אל תוך ביתך ורשותך תחת אשר היית ברשות המלך זקן וכסיל ומעתה שניכם תהיו נגדו ולבדו יהיה נשאר כי גם האברים שבית לך וישרתוך שנפול יפול לפניהם והוא אצלנו מאמר שלמה בחכמתו טובים השנים מן האחד כי אם יפלו כו' גם אם ישכבו כו' ואם יתקפו כו' טוב ילד כו' כי מבית כו' ראיתי כו' אין קץ כו' והוא כמבואר אצלנו במקומו כי בא שלמה לדבר על לב הירא ורך הלבב מהיצה"ר אשר בקרבו אומר בלבו אוי לי ילד מסכן אנכי ואיככה אוכל על עז מארי היצ"ה הזה והוא איש גבור מלחמה מלומד מנעוריו ואני נער ורך ע"כ אל תירא ואל תחת כי הלא רבים אשר אתך כי הלא טובים השנים הם היצ"הט והנפש מן האחד הוא היצ"הר כי הוא לבדו נשאר ולא תחוש לומר אולי לא ישיתו לב שניהם להתעורר להלחם בעצם נגד היצה"ר כאשר היצה"ר לא ינום ולא יישן בכל יום יגור מלחמות. כי הנה נהפוך הוא כי כפלים על היצה"ר יתעוררו להלחם בו כי הלא שני אלה זולת עשות רצון קונם יש לשניהם שכר טוב בעמלם אשר הם עמלים להלחם ביצה"ר כי גם היצה"ט כח רוחני הוא כנודע מספר הזוהר משא"כ היצה"ר כי לא יקבל שכר על אשר החטיאו אשר ינצח א"כ אמור מעתה כי שתי אלה יעמדו על הברכה בכל עוז מאשר יעמוד היצה"ר על הקללה ושמא תאמר הלא כמה פעמים יכרעו ויפולו שניהם לפני היצה"ר ויחטאו באחד מג' דרכים או שוגג אי כי יעבירם על דת בקל תחלה על מצות לא תעשה או עצלה יפול היצה"ר תרדמה על שניהם לבל יתעוררו לקום ולעשות מצות עשה או מלשוב מאשר חטא על הנפש ואחרי אלה אם ינצח יעשה בעל הבית ויאחז באדם בעל כרחו ויתקפנו להחטיאו מזיד. ואיך תאמר כי טובים השנים והנה שלש אלה יעשה למו לזה אמר על כל זה תקוה לשניהם להחזיק ממנו כי הלא אם יפלו שהיא החלוקה הראשונה שיפילם לחטא שוגג שהוא משמעות נפילה הלא יש תקוה כי הנה האחד יקים את חבירו ויהי בעזרו ולא יבצר משובם אל ה' אמנם אם זכית והפלת את היצה"ר מה רב טובך כי הוא למה שהוא לבדו נשאר אי לו האחד שיפול ואין שני להקימו ואם כן איפה התאזר להכניעו ולהפילי למען יכנע תמיד ואין מקימו. גם אם ישכבו שנים היא החלוקה השנית שירדימם ממצות עשה ומלשוב מאשמותיו גם יש להם תקוה בטוחה כיי הלא וחם להם כי יחם לבבם ואם ימים יהיו נרדמים הלא לא יתמידו כי עוד מעט ויתעוררו יעירו זה אל זה וקרא זה אל זה ואמר מה לך נרדם קומה ונקומה לעשות רצון קוננו כי חם לבם בקרבם כי בוערה בם אש ה' ואהבתו כדרך כל איש ישראל שלא יבצר ממנו מזמן לזמן כי יחם לבבו לשוב מדרכו אשר לא טובה אך ולאחד הוא היצה"ר איך יחם אם תזכה להרדימו אם תחזק להחרימו עד ישכב וירדם מעשות חפצו כי עוד לא ירום ראש נגדך כי לא יחם לבבו כי צוננתו ואז יכנע תמיד באופן כי טובים וחזקים ליתקן ממנגדם הם השנים מן האחד כמדובר וגם אם תהיה החלוקה השלישית שיתקפו האחד היא היצה"ר את האדם כי יחטיאנו מזיד בתקיפה וחוזק יד ויעשה היצה"ר בעל הבית גם אז אל תתייאש מן הרחמים כי ברית כרותה לצאצאי עמו ישראל כי לא יבצר מהם הרהורי תשובה קו לקו עד השנים יתאחדו ויעמדו נגדו כלומר כי גם לא יצטרכו להלחם רק יעמדו נגדו להלחם בו באים ליטהר וה' יעזרם ככתוב בדרך הזה על אומרו כי תצא כו' ונתנו כו' והנה כל זה הוא לו יצוייר כי אין עם היצ"ט בעזרו זולתי הנפש לבדה ומה גם עתה כי הלא עוד כח שלישי מצטרף עם בניהם וביאר מה הוא הכח הג' באומר טוב ילד מסכן וחכם והוא מאמרנו על פסוק אשת כסילות הומיה כו' כי בא שלמה בחכמתו להעביר תלונת רבים מעמי הארץ האומרים מה נשתנה היצה"ר מהיצ"ט כי הלא אם כאשר היצה"ר הומה ודוחק ומפציר עד בוש יום ולילה לא ישבות ויעשה חפצו יהיה היצה"ט עושה גם הוא כן ונטיב מעשינו היינו שומעים לו יותר מהיצה"ר. אך לא כן יעשה כ"א פעם אחת ולא ישנה לו. אך התשובה ידועה הלא היא כי היצה"ר לא בדעת ידבר כי מי ישמע אליו באומר יחטא לה' ויאבד נפשו וסופו יורש גהינם. אך אמרי היצה"ט הם מועצות ודעת כי ידבק בה' מהעולם ועד העולם ואשריו וטוב לו. ע"כ פי ויפתח בחכמה פעם אחת ומי האיש החפץ חיים ישמע ואם חדל יחדל. אך היצה"ר מוכר סם המות ומי ישמע לו לדבר ההוא כי מי פתי יסור אל משמעתו. ע"כ תופס ההתמדה והומה ומסרבת תמיד עד יפתה ויוכל. וז"א אם תראה אשת כסילות הומיה תמיד משא"כ היצה"ט אל תתמה על החפץ כי הלא דברי המיתה הוא פתיות כו' על כן בחרה בהפצר כמדובר הנה כי היצה"ט אמריו אמרי טוב טעם ודעת. אך היצה"ר הוא כסילות וע"כ קרא לילד מסכן חכם ולמלך זקן הוא היצה"ר מלך כסיל. ושעור הכתובים והחוט המשולש הם הנפש והיצ"ט עם הדעת לא במהרה ינתק ובירר מאמרו באומר טוב ילד כו' ומשיב על פי דרכו ב' קושיות אחרות הלא המה אולי תאמר כי הלא היצה"ט הוא ילד בא בשנת הי"ד והיצה"ר הוא זקן מיום הולדו. וגם הזקן הוא מלך מושל בכל האיברים כי כלם בעצת ויצר הטוב יחידי מסכן ואין עוזר לו בכל הגוף. ואיך נאמר שהוא חוט משולש ונהפוך הוא כי לעומתו מי בתרי"ג איברים וגידים עמו בעזרו. לז"א אל תשית לבך כי הנה טוב ילד מסכן עם שאינו זקן וגם מסכן עם שאינו עמו האיברים במה שהוא חכם שהוא הדבר השלישי כי בו נעשה החוט משולש כי כל דבריו האמת והצדק כי בדעת ידבר ושמעו אמריו כי נעמו ממלך המוליך באיברים עם שגם הוא זקן. אחר שהוא כסיל ודבריו לא בהשכל. כי ע"כ הטיבו אשר דברו אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות והראיה כי הלא לא ידע להזהר עוד לקום אחרי נפלו כי עוד לא יתכנו כל תחבולותיו כי אחרי בואו ליטהר מסייעין אותו מן השמים ומה גם כי דעה קנה ושוב לא ישמע לקולו פתיות אמריו וגם אשר קראתי אותו מלך זקן הנה אימתו אל תבעתך כי הלא כל מלכותו הבל הוא כי הנה מבית הסורים יצא למלוך הלא הוא מצאת הולד מבור הסירה מבטן אמו והלא קדמה לו הנפש מאז נוצר הולד במעי אמו כאשר הורה רבי לאנטנינוס. ועוד כי הלא האיברים אשר מצא בתחלת מלכותו לא ירעו ולא ישחיתו וגם ממש אין אותם. ומה מלכות תערכו לו על הזמן ההוא וזה כי גם במלכותו נולד רש באופן כי כל מלכות המלך זקן הבל. ואם כן איפה יש לאל יד היצר הטוב להפילו אחרי כן ארצה ואין מכלים. משיב שלמה כדרך מווכח ובא להקשות על האמור ואומר ראיתי את כל החיים כו' לומר לא אקח ראיה כי אם מן החוש כי הלא ראיתי את כל החיים אשר בארץ המה המהלכים בענייני העה"ז המתייחס אל תחת השמש עם היותם עם הילד השני הוא היצר טוב אשר יעמוד ויקום תחתיו של הראשון הנזכר. כן אחרי כבוש אותו ויעמוד הב' במקומו. עם כל זה ישובו ויעשו עיקר הליכם בעולם בעסקים שתחת השמש ולא בעסקים של מעלה מעולם הגלגלים ולא יספיק היצר הטוב להחזיק בהם וגם רעה לא תבא אליהם על בחירתם רעה. והם חיים וקיימים כאומר ראיתי את כל החיים כו' משיב שלמה על זה ואומר אם תראה רבים חיי' ומצליחים עם היותם עם הילד השני והמה שטופים בים הבלי העולם. אל תתמה על החפץ כי מה שאין קץ לכל העם שלא תראה הקץ בא עליהם הלא לא מזכותם רק בשביל מה שהיה לפניהם או בזכות הקודמים להם או בחינות כיוצ' באלה המתייחסו' אל הענין הגלגול מתקיימי' אלה וזהו לכל אשר היה לפניהם שלמ"ד לכל היא למ"ד בעבור ועוד כי אל תשית לבך אל מראה עיניך בהווה כי תבין אל אחריתם כי הלא גם אלה האחרונים המתקיים על הראשונים לא ישמחו בו ביצר הרע שדבקו בו כי לא היטב אחריתם ולי הונח ישמחו בו כל ימיהם פה אותה השמחה היא תוגה כי גם זה הבל כי כל טובות העולם הזה המה הבל ומקבלים שכרם פה וטובם לגוף הוא שברון ורעוע לנפש וזהו ורעיון רוח כי ומשלם לשונאיו אל פניו:

וגלחה את ראשה כו'. נשוב אל הענין כי עודנו יתברך מדבר עם איש ישראל ואומר הלא אמרתי לך ותתחזק לשוב מאשמותך ותפדה את נפשך מיד היצר הרע אשר כבש אותה ויטמאה עד שוהבאתה אל תוך ביתיך הנה אחר אשר געלת במעשה הרעה אשר הורגלת בו עדיין צריך אתה למרק ולשטף ולטהר טינוף מעשיך הרעים אשר דבקו בנפשך המבדילים בין המלך הקדוש ובינה. להסיר הבגדים הצואים אשר לבשה מטומאת העבירות כנודע מספר הזוהר והלבש אותה מחלצות היא חלוקה דרבנן. והוא מאמרם בספר הזוהר כי ממעשה מצות עשה נעשה מלבוש רוחני לרוח בגן עדן של מטה ומהכונה נעשה מלבוש דק ממנו מאד לנשמה בגן עדן של מטה ואיזה הדרך תבא להפשיט הבגדים הצואים אשר לבשה נפשך בהעוותה ולהלביש הקדושים על כן אמר עשה זאת איפה תחלה וגלחה ראש האשה היא הנשמה לך ועשתה את צפרניה ואחר כך והסירה את שמלת שביה כו' והוא כי שני דברים מטרפים ומבהלים את האדם מלעשות תשובה שלמה ולתקן כל אשר עותו אחד הוא הגאוה. ב' היא החמדה המלהטת ומטרדת את האדם מלבקש תיקון נפשו על כן אמר שמע בקולי איעצך ובער שתי אלה ממך היא הגאוה וזהו וגלחה את ראשה היא תעביר חלאת טומאת הגאוה הפרושה על ראשך כי גסות הרוח אל הראש יתייחס ושם חלה טומאת עון הגאוה אשר חטאת בה. ועתה צריך שתכריתנו מיסודותיה כמגלח הזה עד היסוד בה. ועל הב' ועשתה את צפרניה שהיא כריתת הטרף וחמדת איש מרעהו כי תהיה שונא בצע ויהיה ועשתה לשון תיקון וכריתה כדעת פ' החולץ סברת ר"א. ואחר הסירך שתי אלה מנפשך אז והסירה את שמלת שביה מעליה כי יקל ממך הסיר ממך כל הבגדים הצואים הכוללים כל עונות הנעשים בכל כללות גופך. והלבש אותם מחלצות היא חלוקא דרבנן. מן אז והלאה אם תרצה שלא תשוב עוד לכסלה קבענה תמיד בבית המדרש וזהו וישבה בביתך שהוא ישיבת קבע ולא כאשר עד עתה שהיתה הביאך אותך שמה לבד. כאומר והבאתה אל תוך ביתך ועתה וישבה בקבע לגמרי ואז ע"י היות התשובה שלמה ומתמדת תרגיש צער מה שנשתהית עד כה מלשוב לידבק באביה הוא ית' ובאמה היא שכינה אמה ומקורה כי עזבתם כי עונותיו היו מבדילים זה כמה שנים. כי עד כה התלהבו היצר הרע אשר היתה עצורה לו מנעתה מהכיר הפסדה בעזוב את אביה ואת אמה עד אורו עיניה אחרי שובה וטעמה כי טוב סחרה. וזה ירח ימים רמז שלפחות יבכה ירח ימים הוא חדש אלול שהם ימי רצון לה' טרם בא יום הדין ואחר כל דרכי תשובה אלה כסדרן והלכתן גם גופך החומרי קדוש יאמר לו מהקרב אל איכות הנפש והוא כי הנה יאמרו המושלים כי הנה הוא ית' ברא את האדם משני קצוות חומר וצורה אם זכה יתהפך החומר אל מכות הנפש ואם לאו תהיה להפך כי אדרבה הנפש תתעכר ותקרב אל חלאת הגוף ואמר כי ע"י הדברים האלה אשר שמתי לפניך תהיה בטוח. כי ואחר אתה החומר תבא עליה אל איכותה ולא היא אליך ולא עוד אלא שובעלתה שלא תשגה בזרה כי לא תחטא עוד לזנות אחר הטומאה להשפיע בה רק כבעל אשה אשר כל הזדווגו אינו רק עמה כן תהיה לנפש לבעל ולא תזנה אחר הטומאה בשום חטא ועון כי תרחק מן החטא לגמרי והיא תהיה לך לאשה עי"כ ולא גוף זולתך כי לא תצטרך להתגלגל עוד והיא בשורתו יתב' את דניאל איש חמודות באמור אליו ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד כו':

והיה אם לא חפצת בה כו'. הנה הזהרתיך לעשות באופן תהיה לך הנשמה לאשה שלא תתגלגל ואין לך טובה גדולה מזו:

אמנם יהיה אם לא חפצת בה תהיה לך לאשה לייפותה בעדי עדיים ותקשרם ככלה בתורה ומצות. לפחות הסר מעליה נגעי טומאה עונותיך אשר טמאת ע"י תשובה באופן שושלחתה לנפשה היא שורשה הקדוש ולא לכחות הטומאה אם לא תטהרנה ומה שאני מתיירא היא שלא תמכרנה בכסף כן מחמדת ממון תחטא ותאשם עד תצטרך להתגלגל בזולתך וגם לא תמשך אחר תאות גופך באופן שתהי' הנשמה לך כשפח' המשרתת אותך להנאותך תחת אשר עניתה תחת היצה"ר. וזהו אם לא תהיה לך בה אלא העדר חפץ. אך אם גם תשנאה ותאב את החומר ותאוותיו בין תבין את אשר תעשה וזהו כי תהיין לאיש שתי נשים הנשמה ואדמת החומר האחת אהובה לי היא תאות החומר והאחת שנואה לו הוא תאוות הנפש וילדו לו בנים האהובה והשנואה. השנואה תוליד עבוד את ה' והאהובה שטף ממון וכיוצא מטובות העולם הזה והנה בשטף עובר לא השית לב לבא חשבון ותלין במשוגתך עד יערה עליך רוח ממרום לומר בלבך טוב טוב אתן חלק לזה וחלק לזה ולא כלו לה' או כלו לכשנגדו. ואמר והיה ביום הנחילו את בניו אשר יהיה לו לתת חלק לזה ולזה. לא יוכל לעשות עיקר מענייני העוה"ז לתת חלק רב ליצה"ר כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו שלפחות שני שלישי זמנו יוציא בענייני הנפש ושליש ללחם ביתו לענייני החומר וכן שליש דבורו ושליש שמיעתו ומראה עיניו והלוכו ומעשה ידיו כי הוא ראשית אונו טרם יהיה חומר בעולם. לו משפט הבכורה ואם לא יעשה כן רק עשות עיקר מענייני החומר ימשך יהיה לאיש בן סורר ומורה שישריש בעצמו את היצה"ר כל כך עד שלא ישמע כלל לקול אביו שבשמים ולקול אמו הנשמה שהיא עיקר ואם לכל כללות הגוף. ולא יניח לתת חלק ליצר הטוב כי נעשה בעה"ב אז ויסרו אותו בייסורין ועל ידן ישוב אל קונו ית' יעזרהו נגדו. כי יאבד אם יפול בידו עד ישמענו ית' ואז ותפשו בו אביו ואמו והוציאו אותו אל זקני עירו הם חכמי עירו שיתן בלבם לדרוש לו ע"פ ה' כי השמיעה היא מרפא את כל הגוף כד"א שמעו ותחי נפשכם וגם אל שער מקומו הוא בהמ"ד כד"א הוי כל צמא כו' אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד אם אבן הוא שרשעתו הוא שנעשה יצרו ככובד שמכביד ומפיל עליו עצלה מלעשות מ"ע הוא נמוח ע"י התורה המזרזתו בהם. ואם ברזל הוא שרשעתו מהדק ומרשל בקום עשה ומשחית נפשו בעבירות כי חזק הוא גם שלא ימח מתפוצץ. ואמרו אל זקני עירו שישים הוא ית' בלבם וכחם להשיב את איש זה למוטב בננו זה עם היותו רשע בננו הוא רק שהוא סורר ומורה איננו שומע בקולנו כי נדבר ברמז ולא בפירוש ככ' ובא לו מהיותו זולל וסובא כי המשתאות הם סבת כל רע ואז וליגמוהו כל אנשי עירו באבני מוסרם עד יותש כחו ומת ובערת הרע אך לא יבטל לגמרי רק ישמש אל היצה"ט לצרכו כנודע לאכול בשבתות וימים טובים אך לש"ש וההיקש בזווג וכיוצא נמצא כלל הדברים כי הכל תלוי בשמיעה כי ממנה יבאו לעשות וזהו וכל ישראל ישמעו ועי"כ ויראו:

או עד"ז כן כי יהיה לאיש זה הקב"ה בו סורר ומורה הוא האדם שהורגל בענייני העוה"ז עד גדר שויסרו אותו בייסורין מן השמים ולא ישמע אליהם אז ותפשו בי אביו זה הקב"ה ואמו היא שכינה אחר מות האיש והוציאו אותו אל זקני עירו ואל שער מקומו והוא הנודע מס' הזוהר שמקבצים שם כל הנשמות מהקרובים אל הנדון ומכריזים עליו בפני הכל ומפרטים חטאו וזהו בננו זה סורר ומורה כו' ואז ורגמוהו כל אנשי עירו ולא אמר זקני עירו כלמעלה רק אנשי עירו הם כחות הטומאה אשר פעל והם דבקים בו תמיד כבני עירו והם הדנין אותו בגיהנם עד יבוער כל הרע כי לא ידונו אותו רק עד ימרק כל הטומאה ממנו ולכן כל ישראל טוב להם ישמעו וייראו מעתה ולא ייחלו עד אחרי מות כי קטנה יסורי העולם ההוא עבים ממתניו של העולם הזה:

יח[עריכה]

כי יהיה לאיש בן סורר ומורה וגו'. הנה בסמיכות הפרשה אמרו רז"ל שאמר חושי הארכי לדוד אינך דורש סמיכות שהלוקח יפת תואר סופו לשנאהו ואם יוליד ממנה שיהיה בן סורר ומורה א"כ אל תתמ' מאבשלום שרודף אחריך כי בן יפ"ת הוא וכן אמרו רז"ל כי בן סורר ומורה נסקל ע"ש סופו שסופו ללסטם את הבריות ולעבור עבירות שיחייב מיתה בב"ד וע"כ סמך ואמר וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת וגו' ולענין הכתובים נשית לב מה זה שתחלה אינו מתייחסו רק אחר אביו כאומר כי יהיה לאיש ואח"כ אומר אביו ואמו כאומרו איננו שומע בקול אביו ובקול אמו וכן באומר ולא ישמע אליהם באומר ותפשו בו אביו ואמו. (ב) מה ענין כפל או' סורר ומורה. (ג) כי למעלה הוא אומר בקול אביו ובקול אמו שמזכיר כ"א בפ"ע ואח"כ הוא אומר איננו שומע בקולנו והול"ל כמתחלה איננו שומע בקול אביו ואמו. (ד) אומר ויסרו אותו לפי הפשט וגם לשית לב אל או' זולל וסובא בדברם אל הזקני' ולמעלה לא נזכר רק העדר שמעו בקולם:

והנה במרז"ל שאמרו כי ע"י בחירתו הרעה שלקח אשה יפ"ת יצא העגל ההוא בן סורר ומורה מצאנו טוב טעם אל אמר כי יהיה לאיש בן וגו' לומר כי לא תייחס רעתו אל היותו בן גיורת כ"א אל רוע בחירת אביו וזהו כי יהיה לאיש כי לא יהיה הזרע ההוא רק על נשואיו הרעים שהלך אחר יצרו מתחלה ויערב טעם רבי"ע שעל מלת לאיש כמרים ומגביה קול ואומר כי יהיה לאיש הנ"ל בן סורר ומורה כי הגבהת הטעם רומז ומורה על מה שלמעלה ממנו הוא האיש הנ"ל באו' כי תהין לאיש שתי נשים שהוא האיש שלקח היפ"ת שיש לו אשה אחת בנשואיה שנואה:

ולפי הפשט יהי' ענין הכתובים ללמד דעת את העם שטרם יגדל הנער בשבט יכנו כ"א לא יעצבנו בקטנותו ימרוד בו בגדלו. ולבא אל הענין נקדים כי בן זהו כמז"ל אחר היות לו שתי שערות והוא גדול וכן יראה מאומר בן יצא מכלל ילדות. שנית ידענו מרז"ל כי תואר איש יורה על הבחרות והשחרות כאומרם ז"ל אשרי איש ירא את ה' בהיותו איש שהוא בבחרות. שלישית מז"ל כי בן סורר ומורה נהרג על שם סופו כי מעתה יש בו רוע מוסר המביאו לידי מיתת ב"ד בסופו. ונבא אל הענין אמר ראו נא כמה חושך שבטו בילדות שונא בניו וגורם רעה לעצמו כי הלא כי יהיה לאיש שעודנו בבחרותו ותוקפו שכח בו להכות את ילדיו בשבט והגיע בנו ליקרא בן כי יצא מכלל ילדות והוא סורר ומורה שהוא סורר במדותיו ומורה מה שיעשה אחרי כן כי יש לו התפקרות רב עד גדר שמורה העתיד שיהי' הולך וגדל ברע שהוא היותו זולל וסובא כי אין זה רק שלא עצבו אביו בילדות שע"כ בהגיעו לגדר יקרא בן גדל התפקרותו כי הנה מעתה לא יסכון לו תוכחת לשון ולא ייסורי שוט ושבט כי הלא מעתה ימשך שעל הוכחת דברים שדרך הבן לשמוע אל אביו מחמת יראה ואל האם מחמת כבוד כמרז"ל שע"כ בכבוד הקדים הכתוב האב ובמורא הקדים האם הנה זה אחר שלא ייסרו אותו בילדות עתה אם יוכיחנו אביו איננו שומע בקול אביו מפני היראה ולא בקול אמו מפני הכבוד ואם ייסרוהו בשוטים אז אין צ"ל שלא ישמע אל כל אחד מהם כי יוכיחנו בפני עצמו כי אם אז יתפקר יותר כי ולא ישמע אליהם אפילו אם יתאברו יחד שניהם. וז"א ויסרו אותו ולא ישמע אליהם ואז ותפשו בו אביו ואמו וגו' ואמרו את חטאינו אנו מזכירין כי בננו זה כלומר למה שהוא בנינו שאנו בלתי ראויים יצא סורר ומורה ולא בלבד איננו שומע בקול כל אחד מהם בפני עצמו כי אם גם איננו שומע בקולנו שהוא של שנינו כאחת והוא אומרו למעלה ולא ישמע אליהם שהוא אל שניהם יחד ככתוב למעלה. והנה כתבנו למעלה שבכלל אומר ומורה הוא היותו זולל וסובא שבו הוא מורה מה שיהי' בסופו שעל ידי היותו בסובאי יין בזוללי בשר יוורש עד ילסטם את הבריות ויחייב את ראשו ולמה חזר לאומרו זולל וסובא אך הוא לומר הלא אמרנו כי בננו זה הוא סורר ומורה. שעניינו שהוא סורר ומורה מעתה מה שיהיה בסופו. שהיא במה שהוא זולל וסובא. ושמא תאמרו אולי מה שאינו שומע בקולכם הוא ששתה יין ושכר והיין בוגד העבירו ויקח לבו וגרם שלא ישמע אליכם לז"א איננו שומע בקולנו זולל וסובא לומר איננו זולל וסובא ואח"כ אינו שומע בקול מחמת שכרות כ"א תחלה איננו שומע בקולנו ואח"כ הוא זולל וסובא:

כא[עריכה]

ורגמוהו כל אנשי עירו וגו'. נכנס בלשון רבים ויצא בלשון יחיד שלא אמר וביערו הרע הוא כי תחלה דבר על אנשי עיר ואח"כ עם אבי הבן שבו היחל הענין ואמר שיתפוש בו ויביאהו לב"ד ואמר מה שאצוה עליך אביו הוא האיש הנזכר באמרי כי יהיה לאיש וגומר הוא כי רע שעשית שהוא עין היפת תואר שהיה בקרבך גרם לך צאת העגל הזה לכן מעתה ובערת הרע מקרבך פן יקרך עוד כדבר הרע הזה וזהו ובערת הרע מקרבך מהרע הדבק בך ממעשה הרע שעשית נמשך לך זה. או יאמר אתה אביו אל יקשה בעיניך המות על ידך את בנך עודנו זכאי שעוד עתיד הבן ההוא להמשך ברע ההוא ויעשה הרע עד יהי' בו חטא משפט מות והומ' ואתה תקבל חלקך שגדלתו ולא מחית בו כאשר יענש כל אבי רשע כנודע. ובזה אשר תהי' כמתודה חטאתך אשר עשית בתופסך בו ולומר בננו זה וגו' וגם הוא ימות זכאי נמצאת מעתה תבער הרעה אשר הוא בקרבך ומהנה את עצמך ואת כל ישראל שישמעו וייראו ויקדש שם שמים ואם לא תעשה כן דע כי בין כך ובין כך יסקל חייב ואתה תשא חלק רעתו:

כב[עריכה]

כי יהי' באיש וגו'. יאמר כי יהי' באיש חטא שוגג וממנו ימשך קו לקו עד עשותו שיתחייב משפט מות אז בל תחשוב שהנסקל בעונו הוא כנהרג על יד מלך על עברו רצונו ומצותו שהוא להנקם מעובר רצונו אך לא העלה חלודה וכתם באיכות נפש העובר אך בעובר רצונו יתברך לא כן הוא כי אם הלא החטא נכתם בנפשו ובאיכות עצמותו וזהו כי יהי' באיש חטא שהחטא הוא באיש עצמו וגם לא שיפעל במצות יתברך חלילה כי שחת לו לא ואשר ימות הוא למה שמשפטו בו ליתקן להסיר החטא אשר בו ממנו היא הטומא' שנדבקה בנפשו על יד עונו וזהו באיש משפט מות ואחר שמשפטו נגמר ונמחל בסקילה ונקה האיש מעון והצלם אלהים שהי' על פניו וקלקלו והשחיתו בעונו שב ונתקן אז ותלית אותו על עץ לרמוז כי שב אל עץ החיים אחר ענשו כי שב צלם אלהים על פניו ועל כן לא תלין נבלתו על העץ והוא מז"ל משל לשני אחים תאומים וכו' שהוא ללמדנו כי נתקן פגם צלם אלהים אשר שיחת זאת לקונו יתייחס כי כבר בצלם אלהים שלם הוא:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.