משך חכמה/דברים/כא
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
באדמה אשר ד' אלדיך נותן לך לרשתה. בספרי באדמה ולא צף ע"פ המים בשדה ולא טמון בגל, כן הגירסא בירושלמי ומחוור, ועיין בבלי וראה דהגירסא כלפנינו. עיי"ש.
שם בספרי נותן לך לרבות עבר הירדן. תימא דבפסקא רצ"ז (לפי גירסת הגר"א) אשר ד' אלדיך וכו' נותן לך ר"ש אומר פרט לעבר הירדן שנטלו מעצמן. והנה בירושלמי דבכורים מייתי לה, וקאמר דחצי שבט המנשי לא נטלו מעצמן, אבל תמוה לומר דלא מייתי עגלה ערופה רק בחלק חצי שבט מנשה, והרמב"ם לא פסק כן. ונראה בס"ד דדריש כי ימצא פרט למצוי, ומזה הוינא ממעט עבר הירדן דתמן שכיחי רוצחים, וכדאמר הספרי בפ' מסעי לפי שרוב שופכי דמים בארץ גלעד, ובנדרים כ"ב אכתי לא עברת ירדנא[1] , וא"כ הוי מיעוט חדא, ואשר ינחילך ד' אלקיך למעט עבר הירדן, וא"כ הוי מיעוט אחר מיעוט ומרבינין עבר הירדן, וכי ימצא פרט למצוי היינו עיר שרובה עכו"ם והמיעוט הראשון אינו נעקר לגמרי, וכמוש"כ הגר"א בפ' חוקת ובשנ"א מס' שביעית יעוי"ש.
ד[עריכה]
זקני העיר ההוא ולא זקני ירושלים. פירוש שזקניה המה זקני כל ישראל, הן הסנהדרין שבלישכת הגזית. ובגמ' מייתי קרא אוחרי יעו"ש, משום דאמרו במכות דעיר שאין בה זקנים מביאה עגלה ערופה יעוי"ש.
ו[עריכה]
וכל זקני העיר ההוא כו' ירחצו ידיהם. בספרי אפילו הן מאה, וכן ברמב"ם. אע"ג דמסיק בהוריות דכתיב כל עדת ישראל, פירוש אפילו רוב מן העדה וכן הגוי כולו, פירוש רובן מתוך כולן. ויעוין באר שבע שתמה. אך הכוונה, דהיה צ"ל הקרובה אל החלל ועל העיר הוי קאי, ואז הוה רובו מתוך כולו והוי ככולו ורוב עדה ככל עדה ורוב הגוי ככל הגוי, אבל כאן כתיב זקני העיר ההיא הקרובים אל החלל וקאי על הזקנים שהן קרובין וכל אחד מהן הוא קרוב, ומגיד מה גרם הרחיצה שהן קרובים לכן צריכים להיות כולן, שירחצו כולם ידיהם, ודוקא ארחיצה קפיד, אבל העריפה א"צ להיות בכולן וכן ברמב"ם. וזה ברור. ולפ"ז יתכן אם היו ב"ד שהוקמו אחר המציאה של החלל אינן צריכין לרחוץ, דהמה אינם קרובים אל החלל, רק העיר קרובה אל החלל ורוב זקניה ככולם. ודו"ק.
ח[עריכה]
כפר לעמך ישראל אשר פדית ד', יעוין בספרי. והנראה דכוון למה דאמר פרק נגמר הדין דלא נענשו על הנסתרות עד שעברו הירדן ולחד מ"ד אף על הנגלות לא נענשו עד שלא קיבלו ערבות, ולכן אמר כפר לעמך ישראל אשר פדית, שאותם פדית באופן שלא היו ערבים, כן לא תעניש כעת על ערבות מה שנרצח אחד, ורוה"ק מבשרתן ונכפר להם הדם. ופשוט.
י[עריכה]
ונתנו ד' אלדיך בידיך ושבית שביו. נראה דהוא תנאי בהיתר יפת תאר, שדוקא אם ד' נותן האויב ביד ישראל, אבל כדרך המלחמות שאלו שובין מהם והאויב שובה מהם, והדרך כשעושים שלום או בתוך המלחמה מחליפין השבויים שאינן נאותין עוד למלחמה, אם כן יתכן, כי עבור היפ"ת שמגיירה ונושאה לאשה בעל כרחה יעכבו ישראל חשוב ונכבד ע"ז לא הותרה היפת תואר, רק באופן שנתנו ד' להאויב בידיך, אז יוכל לעכבה בעל כרחה. ודו"ק.
יד[עריכה]
והיה אם לא חפצת בה. בספרי הכתוב מבשרך וכו'. פירוש, משום דכתיב והיה ואינו אלא לשון שמחה, וכמו שדרשו ז"ל, וזה מבשרך הכתוב בשורה טובה.
טו[עריכה]
כי תהיין לאיש שתי נשים וכו'. בספרי פסקא רט"ו שתי כמשמעו מוציא אני את אלו ומוציא היבמה ת"ל וילדו לו בנים מי שהולדות שלו, יצאו אלו שאין הולדות שלו כצ"ל. ופירושו לפי שממעט שפחה שאין בה הויה לשום אדם, משא"כ בחייבי כריתות ומיתות ב"ד (וכזה עיין ירושלמי ריש אלו נערות) יכול שאני מוציא היבמה היינו מי שבעל יבמה של אחר שאין בה תפיסת קדושין לשום אדם, דאינו נוטל הבן בכורה וירושה קמ"ל, מי שהולדות שלו, והכא ביבמה הולדות מתיחסין אחריו. וכזה כתב רבינו תם ביבמות מ"ט. ולפי הגהת הגר"א כל שיש בה הויה הולדות שלו כו' הוא כפי סברת התוס' גיטין מ"ג ד"ה ואם אמרת עיי"ש. ובזה מאיר דבריהם. ודו"ק.
יז[עריכה]
בכל אשר ימצא לו. בכ"מ דכתיב כי ימצא דריש בספרי בעדים, וכן נראה לי לדרשו כאן, דאם יש לו ממון אצל אחר שגנב וגזל מאתו ואין לו עדים, כיון דאינו יכול להוציאו בדיינין, דאף בקרקע אמרו בפ"ק דמציעא דאינו ברשותו להקדיש, לכן גם כאן אינו נוטל חלק בכורה. ועיין שו"ע סי' רע"ח ס"ק י' בהגהה ובאחרונים ודו"ק.
כי הוא כו' לו משפט הבכורה. משפט הבכורה לאיש ולא משפט הבכורה לאשה. פירוש דכתיב וילדו לו בנים האהובה והשנואה כו' לא יוכל לבכר כו' לתת לו בכל כו' כי הוא ראשית אונו לו, פירוש לבן השנואה משפט הבכורה ולא משפט הבכורה לבן האהובה, אף כי האהובה והשנואה ילדו בנים הרבה אין משפט הבכורה לו אף נגד אחיו בני האהובה בנכסי אמו, משום שאין דין בכורה בנכסי האם, כן המכוון מהדרשה, וזה מאמר הגמרא משפט הבכורה לאיש הוא בבן השנואה ולא לאשה הוא בן האהובה שהוא בן בכור לאחין בנכסי אמו. ודו"ק. ומיושב יותר לפי מה דמוקי רבא הך קרא לרע"ק בכה"ג והאחת שנואה בנשואיה שהיא בעולה והשניה בתולה (קדושין ס"ח) והוי בן האהובה בכור לאמו, ובכ"ז אין לו משפט בכורה.
יח[עריכה]
כי יהיה לאיש בן סורר ומורה וכו'. בתוספתא דנגעים אמר ר"נ דאין בן סורר ומורה נעשה בירושלים. ונ"ל הטעם עפ"י מה דאמרו שאו שערים ראשיכם ויכנס יוחנן בן גרבאי כו' וימלא כריסו כו' לא נמצא נותר במקדש, ולפ"ז גם בירושלים היה תודה ושלמים ומע"ש, וחצרות של ירושלים בדוקות משום נותר (ירושלמי ריש פסחים) והוי אוכלים בשר הרבה ויין מע"ש, לכן אין חטא אם בא הנער אל מדת הזוללות. ופשוט.
כב[עריכה]
וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו וכו'. הפירוש דאיתא בספרי פ' שלח עונה בה לפי שנאמר פוקד עון אבות על בנים יכול אף בזה כן ת"ל עונה בה ולא בזרעה, פירוש כי הזרע אינו מתיחס אחריו לפי שנאמר הכרת תכרת, ונכרת החבל לגמרי, והוי כמו זרע הבא מן הנכרי, לכן נתמרקה עונו בו ולא בזרעו, משא"כ בשאר עונות שזרעו מתייחס אחריו וברא מזכה אבא, לכן פוקד עונו של אב בשאוחזין מעשיהן בידיהן. וזה שאמר וכי יהיה באיש חטא משפט מות, פי' שלא יהיה החטא רק באיש לא בזרעו, וזה חטא של מגדף ועע"ז שבהן כתיב עונה בה לא בזרעה, בזה ותלית אותו על עץ, אבל בשאר החטאים לא והוא כחכמים דאינן נתלין רק מגדף ועע"ז. ולדעת ר' אליעזר פירושו וכי יהיה באיש חטא מ"מ, דדוקא באיש צריך להיות החטא שעליו נשפט למות, אבל חטא שלא נשפט עליו למות רק כדי שלא יעשה כמו הרודף אחרי נערה המאורסה שאין חטא בו רק שלא יחטא בזה אינו נתלה, ודוקא באיש הא בן שהוא סורר ומורה שנהרג ע"ש סופו שאם רצה אביו למחול מוחל ובכ"ז הוא נתלה. עיין סנהדרין מ"ה מ"ו ודו"ק.
ובספרי דריש אותו ולא עדיו, ובגמ' לא מייתי זה אף לר' אליעזר דכל הנסקלין נתלין משום דזמם לעשות לאחיו ואחיו קיים וכאן התליה זממו לעשות למת בשאינו קיים. ואולי מרמז שאם נתערב מגדף בשאר נסקלין אין תולין אחד מהן דלא רשאי לבזות אחרים וכמו שנתערב מחיים דכולהו פטירי, לכן כתוב אותו ולא עירובו. ודו"ק.
כג[עריכה]
לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו כו' כי קללת כו' ולא תטמא את כו'. יתכן לפרש ע"ד מוגבלות (הידוע לבעלי הפשט) לא תלין נבלתו על העץ כי קללת, כי קבור תקברנו ביום ההוא ולא תטמא את אדמתך אשר ד' וכו'.
כי קבור תקברנו. בסנהדרין אזהרה לקובר מתו כי קבור תקברנו, יעוי"ש. נראה דכפילות מורה אפילו מאה פעמים כמו דדריש הנך כפילות בפרק אלו מציאות ופעם הראשון כשהוא תלוי הקוברים אותו הוא מסור לב"ד שהם הרגוהו כו', אבל כשחטטוהו ואח"כ לקבור אותו פעם שני הוי ככל אדם. ומשמע מזה דבכל מת חייבים לקבור. ודו"ק.
כי קבר תקברנו כו'. בירושלמי מו"ק פ"ב אין מפנין את העצמות כו' ובתוך שלו אפי' מן המכובד לבזוי מותר מפני שערב כו' נינוח אצל אבותיו. מפורש במקרא וילך דוד ויקח את עצמות כו' בקבר קיש אביו, הרי דפינה אותו מקבר ישן לקבר אבותיו. ומה שכתוב ויצומו ד' ימים נתפשט המנהג לצום בהתחלת בה"ק כשנקבר יחידי, אם כי בקרא הוא על מה שנפלו במלחמה ונתמוטטה רגליהן של שונאי ישראל.
ולא תטמא את אדמתך כו' נחלה לרשתה. הנה במת עו"ג מוכח בקרא דיהושע שהוריד המלכים קודם בוא השמש. ונראה דזה רק משום לאו דלא תטמא, ואין זה רק בארץ ישראל, אבל בחו"ל אינו מצוה לקבור העו"ג [ורק משום דרכי שלום קוברין מתי עו"ג] וראיתי לרמב"ן שנסתפק בזה. וזה מיירי באופן שמשהין אותו לנבלו, אבל לכבודו להביא לו תכריכין מותר, ומשום זה הוי אמינא דתלוי בב"ד ינולו אותו, קמ"ל דלא וכ"ש בשאר מת, ועיין רמב"ן וזה דוקא בארץ ישראל שנתחלקה לשבטים, אבל בירושלים שלא נתחלקה לשבטים שם אפילו להשהות לכבודו אסור, וכמו דחשיב במרובה אין משהין את המת בירושלים, ועיין בתו"כ פ' בחקתי על קרא דונתתם ביד אויב, וזה דייק ולא תטמא כו' אשר ד' אלדיך נותן לך נחלה לרשתה, אבל בירושלים אין מלינין המת כלל. ועיין מהרש"א בח"א ודו"ק.
- ↑ וכ"כ הפנים יפות[השלם מקור]. ובנחל איתן (פ"א ה"א סק"ב) הקשה שאם כן גם בשכם איצטריך ריבוי שאף על שכם אמרינן שם בגמרא דשכיחי רוצחים, ויישב דשמא ילפא מעבר הירדן. עוד כתב שהוא דחוק לומר דקרא איצטריך לאשמועינן מה נקרא שכיח, וגם דזה תלוי לפי הזמן. ועי"ש מה שביאר באופן אחר.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |