אליה רבה/אורח חיים/תקפה

אליה רבה ‏ אורח חיים תקפה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] מעומד וכו'. ואין לסמוך על דבר שאם ינטל אותו דבר יפול (דרכי משה):

ב

[ב] [לבוש] שהרי אינה וכו'. וכן כתב רדב"ז סימן כ"ה וכתב עוד דצריך להתוקע שיעמוד כדין המצוה שהוא מעומד, עד כאן, ורצה לומר אף שאין זה מצות תקיעה מכל מקום כיון דמצינו בתקיעות מצוה עמידה הצריכו גם בזה רק לציבור לא הטריחו, כתבתי זה לאפוקי מכנסת הגדולה שתמה על רדב"ז ונמשך אחריו מגן אברהם ומה דפירשתי הוא ברור:

ג

[ג] [לבוש] וילפינן האי לכם וכו'. כן כתבו טור וסמ"ק והא דכתיב שבו לכם פה עם החמור ישבו התם לשון עכבה הוא (דרישה). ובתשובת הגאונים מצאתי דגמרינן מדכתיב ותקעתם בחצוצרות וגמירי דחצוצרות בעמידה ותו גמרינן מן וכי תבאו מלחמה עד ותקעתם בחצוצרות וההוא תקיעה בעמידה וכן כתבו שבלי הלקט ותניא, ובתניא הוסיף טעם דשופר מלמדת סנגוריא עלינו בדין זכר לעקידת יצחק וקיימא לן בעלי דינין בעמידה ולכך אין עומדין הציבור כבעלי דינין דכבוד הציבור שאני או דשלוחם כמותם והנה לטעם דבעלי דינין משמע דבדיעבד אף בישיבה יוצא כמו שכתב הסמ"ע סימן י"ז ולטעם דלכם מעומד נמי כמו שנתבאר בסימן תפ"ט ולטעם מחצוצרות צריך עיון מיהו ברוקח סימן ר"ג פסק להדיא דיצא:

ד

[ד] [לבוש] ולא לתקוע וכו'. ובאבודרהם הלכות מגילה כתב דאין לומר לתקוע משום שיש שברים ותרועה ואין לברך להריע שיש תקיעה, ולכנסת הגדולה אישתמיט זה ומקשה מאי שנא מגילה עיין שם. כתב הב"ח אם בירך לתקוע יצא, עד כאן, וכן משמע בתניא, ונראה לי דהוא הדין אם בירך לשמוע בקול:

ה

[ה] [לבוש] אלא בשמיעה וכו'. יש לתמוה דבש"ס פרק ב' דברכות מוכח דלכולי עלמא בשאר מצוות אפילו לא השמיע לאזניו יצא ולא פליגי אלא בקריאת שמע דכתיב שמע עיין שם, ולא קשה מידי דרש"י פירש שם דף ט"ז בשאר מצוות ככל הברכות, משמע דוקא ברכות אבל מצוה זו דתליא בשמיעה בעינן שמיעה לאזניו. כתב מגן אברהם בשם כנסת הגדולה וריב"ש אם ספק לו אם שמע תקיעה או נטל לולב ביום ראשון תוקע ואינו מברך וביום שני אין צריך לתקוע, עד כאן. ותימא הא כתב כנסת הגדולה דבריב"ש סימן רכ"א נראה ברור דצריך לברך. שוב עיינתי בריב"ש שם גופיה מבואר מסקנתו דאין צריך לברך דאף שהוא ספק דאורייתא מכל מקום הברכות דרבנן, גם לא כתב שם אלא דביום שני אין צריך ליטול לולב אבל לתקוע בלא ברכה ביום שני אפשר דצריך כיון דהוא יומא אריכתא, ועוד הא כתב כנסת הגדולה דאם רוצה נוטל לולב:

ו

[ו] [לבוש] ותוקע שלושה פעמים וכו'. שהרי השטן בשלושה עניינים יורד ומחטיא עולה ומקטרג יורד וממית. אין ש'טן ו'אין פ'גע ר'ע ראשי תיבות שופר, ואז זוכר הקב"ה שלושה אבות (רוקח). אמת נוטריקון א'להינו מ'שגיח ת'ורה או בדרך זה א'לקינו מ'צוי ת'מיד הרי מציאת השם יתברך א'להינו מ'שגיח ת'חתונים הרי השגחה, א'להינו מ'נחילנו ת'ורתו הרי תורה מן השמים וכנגד שלושה עיקרים הראשונים אלו תיקנו לנו חז"ל מלכיות מורה על מציאת השם יתברך זכרונות כנגד השגחה שופרות כנגד תורה בקולות שופר ויכוין זה כשתוקע (מטה משה):

ז

[ז] [לבוש] ואפילו יצא וכו'. כן כתב רמ"א וכתב מגן אברהם ונראה לי שהמנהג זה הוא לנשים שאין יודעין אבל למי שיודע יברך לעצמו, וכן כתב בכנסת הגדולה דהרמב"ם מיירי דוקא במל בן חבירו או עושה סוכה וכן עיקר עד כאן לשונו. וצריך עיון הא כתבו מגן אברהם ולבוש סימן תקפ"ט סעיף ו' שאין מברך לנשים והכא מיירי בתוקע לאיש, ועוד תימא הא בכנסת הגדולה מסיים ולפי זה בתקיעה מברך שהחיינו אף שכבר יצא כיון שהוא שלוחו, לכן נראה לי דאין לסמוך בזה על מגן אברהם:

ח

[ח] על צד ימין וכו'. צריך עיון דלשון מהרי"ל צריך להפוך פי השופר לצד ימין וכן כתב מטה משה יהפוך השופר לצד ימין משמע דאף עומד בפיו לצד שמאל רק שיהפוך פיו לימין. כתב הגהות מיימוני צריך לכסות השופר בשעת ברכות ונכון להתוודות בלחש בין סדר לסדר (של"ה):

ט

[ט] [לבוש] והוא עומד וכו'. בשמאל התפילין מגינין (מהרי"ל), ואם כן אטר יד יש לתקוע בימין דידיה (מגן אברהם):

י

[י] ויהפוך השופר מעט וכו'. ולשון מהרי"ל יהפוך פי השופר למעלה וברוקח סוף סימן ר"א יזקוף השופר:

יא

[יא] [לבוש] ואדרבה וכו'. ובשל"ה לא כתב כן:

יב

[יב] והוא שהיו וכו'. משמע דאי לא שמע הברכה צריך לברך, מיהו אם יצא כבר אף שלא שמע ברכה זו אין צריך לברך כן נראה לי, ובשיירי כנסת הגדולה מסתפק בזה ואם נכנס באמצע התקיעות. ותניא מסתפק בשיירי כנסת הגדולה אי מתחיל בראש כיון שלא יצא ושמע כבר או יתחיל ממקום שפסק זה ואחר כך ישלים התקיעות לעצמו ונראה לי להחמיר להתחיל מראש:

יג

[יג] [לבוש] לערבב השטן וכו'. וכנסת הגדולה פירש להכניע יצר הרע דשטן היינו יצר הרע, וכדכתיב אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו פירוש דמערבב משום דמיד שתוקעין הקב"ה מראה מזבח ואפרו של יצחק צבור עליו ומתערבב שהרי על קטיגורא שלו נתנסה אברהם אבינו ע"ה:

יד

[יד] הוא מובטח וכו'. ושאין מובטח ואין אחר דעת הט"ז דתוקע השליח ציבור, ולא דמי לנשיאת כפים בסימן קכ"ח סעיף כ"א דשם ליכא חיוב כשאין קורין אותו אבל מגן אברהם פסק שלא יתקע עד אחר התפילה, ולעניות דעתי עיקר כט"ז וכן מצאתי בשבלי הלקט ותניא וקיצרתי כיון דגם מגן אברהם מודה כשמתפללין מתוך סידור כמו שכתב בסימן קכ"ח:

טו

[טו] להקרות וכו'. המתפלל שחרית מקריא להתוקע (דרכי משה), אבל בלחם משנה סוף ראש השנה דייק מדקתני השליח ציבור מתקיע שמותר להקרות וצריך עיון. גם תקיעה ראשונה יקריא לפניו (של"ה). פעם אחת לא היו יכולין לתקוע והפך השופר וקרא לתוכו ויהי נועם וכו' ושוב יכלו לתקוע. מהרי"ל עיין בשל"ה שהמקריא יכוין הסודות על כל פנים:

טז

[טז] [לבוש] ויש אומרים וכו'. והמנהג בהרבה קהילות לחלקם ואפילו בתקיעות של הסדרים עצמן ויש ללמד זכות כמו שכתב הטור כל אחד ואחד היה נוטל חלקו כדי לקבל שכר, ט"ז. ויש לדחות זה דהתם תפילה ותקיעה כל אחת מצוה אחרת מה שאין כן במצוה אחת בתקיעה עצמה, ועיין יו"ד סוף סימן רס"ו בשני מוהלים, מיהו גם הלבוש סוף סימן תקצ"ב כתב אין מנהגינו וכו' ומגן אברהם כתב שם הא בתמיד תשע כהנים זכו בו משום ברוב עם:

יז

[יז] סימן ברכה וכו'. דייק הבית יוסף מזה דאיסורא ליכא, והקשה הט"ז וכנסת הגדולה דגבי מוכר ספר תורה אין רואה סימן ברכה כתב בית יוסף ביו"ד סימן ר"ע להיפך דמשמע דאסור למכור, ונראה לי דשאני הכא דמצוה עושה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.