אליה רבה/אורח חיים/תקסב

אליה רבה ‏ אורח חיים תקסב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] ודמיא למפוחא וכו'. משמע דמותר לאכול, וכן כתב המרדכי ואגודה ומטור והרא"ש לא משמע הכי:

ב

[ב] [לבוש] מיהו יש אומרים דבזה וכו'. ורמ"א כתב סתם מיהו יש אומרים דמתפלל ענינו, וכן נראה לי לנהוג משמע אף בלא נדר כבר וכן כתב בדרכי משה, אבל בלבוש משמע דוקא בזה דנדר כבר, אבל בלא נדר כבר לכולי עלמא אין אומרים ענינו. וצריך עיון הא יש אומרים אלו הוא מרדכי בשם ר"י ושם מיירי אף בלא נדר, מיהו יש לומר דמיירי שלא נדר מבעוד יום אלא משחשיכה, אבל בלא קיבל כלל יש לומר דאין אומרים וכן משמע בב"ח. וכתב הב"ח דאם מדלג שני תיבות צום תעניתנו אפילו לא צם כל עיקר יכול לומר כן. וכתב הט"ז במקום שהכריע רמ"א ליחיד לומר ענינו ידלג כן, עד כאן, וצריך עיון, ופשוט דאף דקיימא לן דמתפלל ענינו מכל מקום לא יצא ידי נדרו שנדר כבר להתענות יום אחד וצריך להתענות יום אחר ועיין מגן אברהם ס"ק ט' שהוא תמוה:

ג

[ג] [לבוש] וטוב יותר וכו'. ונכון לנהוג לקבלה בשומע תפילה בלב ולקבלה עוד באלהי נצור בפה לצאת ידי כל הדיעות רש"ל:

ד

[ד] הוי קבלה וכו'. ומכל מקום דוקא כשקיבל בלבו להתענות, אבל אם היה רק בדעתו להתענות לא מיקרי קבלה (מגן אברהם):

ה

[ה] [לבוש] להתפלל ענינו וכו'. משמע דמכל מקום צריך להתענות ודלא כמגן אברהם סימן תקס"ג, גם לפי מה שכתבתי לעיל דרמ"א הצריך להתפלל ענינו אף בלא קיבל מעולם כל שכן בזה דהרהר ואפילו לדעת הלבוש דלעיל כתבתי דכל שקיבל אף שלא בשעת מנחה מתפלל אם כן הוא הדין בזה דהרהר כשקיבל ואף שכתב הט"ז דדרך האדם להתנחם במחשבתו, על כרחך לא הוי הרהור גמור עד ששעתו הקבוע במנחה לכולי עלמא לא נהירא, אלא הטור ושולחן ערוך לטעמייהו דאפילו קבלה לא מהני שלא בשעת מנחה אבל לדידן דמהני מהני נמי הרהור וכן מוכח מתוס' וסמ"ג ובכלבו ואגור סימן תתס"ט ובמנהגים דבין פסח ושבועות דאף הרהור שלא בשעת מנחה צריך להתענות ומתפלל ענינו ביחיד. ואגב אפרש דברי הרא"ש פרק קמא דתענית במה שהקשה על רבינו תם דסבירא ליה דמהני הרהור זה לשונו, לישנא רש"י לא משמע הכי דקאמר כל תענית שלא קיבל מבעוד יום לא שמיה תענית משמע שאין שם תענית כלל להתפלל ענינו ולצאת ידי נדרו, עד כאן, וכתב הב"ח לא הבינותי דהא לרבינו תם כשגמר בלבו הוי כאילו הוציא מפיו וקיבלו בפירוש מבעוד יום, עד כאן, ולעניות דעתי הבנתי דהא כתב הרא"ש גופיה אחר כך דהרהור הוי כקיבל, אלא נראה לי דאין הקושיא על הרהור אלא הקושיא כמו שכתב רבינו תם דאף קודם תפילת המנחה הוי קבלה בדיעבד, על זה הקשה דמשמע בש"ס דלא הוי תענית כלל, כי הש"ס פירש על מבעוד יום היינו במנחה. עוד כתב הב"ח תימא גדולה על הרא"ש על מה שכתב דאין צריך להשלים נדרו, עד כאן, ולא דק דהרא"ש לא קאמר אלא להתפלל ענינו ושלא לצאת ידי נדרו שנדר כבר אבל ודאי צריך להשלים כיון דהוי כקיבל. עוד תמה הב"ח בתמיה קיימת על הרא"ש וטור ושולחן ערוך דפסקו הכי דהרהור הוי כקיבל, וריש שבועות וטור יו"ד סימן ר"י פסק דאף בנדר לא הוי כקיבל, ולכך פסק למעשה שאין לומר ענינו כשהרהר במנחה, עד כאן. ולעניות דעתי לא קשה מידי דהכא בתענית שאני דהוי כצדקה דמהני הרהור, גם אגרא דתעניתא צדקתא, ומה שתמה עוד מטור חושן משפט סימן רי"ב שפסק כהרא"ש דלא מהני הרהור בצדקה, וגם כתב שכן דעת רוב פוסקים, עד כאן, תמיה לי דאישתמיטתיה תשובת מהרי"ק שורש קס"א דמקשה זה ומסיק דעיקר כדברי הרא"ש שבכאן ושכן דעת רוב הפוסקים, ועוד ביו"ד סוף סימן רנ"ח וחושן משפט סימן רי"ב מביא שני דעות בשולחן ערוך, ומסיק רמ"א דהרהור כדיבור דמי, גם נראה לי ליישב דברי הרא"ש וטור דתענית עדיף מצדקה, והוי כהקדש ממש דמקריב חלבו לגבוה כמו שכתב סימן תקס"ח סוף סעיף ב' וכן משמע בט"ז:

ו

[ו] [לבוש] ויש אומרים וכו'. ולדינא לכתחילה יקבל גם בשעת תפילה ואם לא קיבל אומר ענינו:

ז

[ז] מסתפקין וכו'. ונהגו העם לקבלן בקבלה אחת (רמ"א) ולבוש כתבו בדין בה"ב והוא הדין בשאר תעניתים:

ח

[ח] [לבוש] ויש חולקין וכו'. וכן עיקר כמו שנתבאר סימן תקפ"א:

ט

[ט] [לבוש] ויש אומרים אף על גב וכו'. כבר כתבתי דקיימא לן דאפילו ענינו מתפלל ביחיד והוא הדין בסיפא בלן בתעניתו:

י

[י] אלא שליח ציבור וכו'. בסעיף ד' תמה על הרא"ש אם כן למה מסתפק בסעיף ט', גם הא קודם מנחה לא מהני להרא"ש, ולעניות דעתי לא קשה מידי דקבלת ציבור עדיף טפי דלא בעי מנחה ומתפללין ענינו דכוונת ציבור רצויים בכל ענין הן אל כביר וכו':

יא

[יא] אבל בחוץ לארץ וכו'. ונראה דמכל מקום צריך להתענות, וכן משמע בדרכי משה אף שלא ידע ולא קיבל עליו גם נראה דתענית הכתובים בפסוק אין צריך לקבל:

יב

[יב] דבר הרשות וכו'. צריך עיון ביו"ד סימן רנ"ח סעיף י' משמע דאף לדבר הרשות צריך לקיימו כמו שכתב בית הלל שם, ועל שולחן ערוך יש לומר דלכך כתבו בלשון יש מי שאומר להודיע שרבים חולקים ושיש להחמיר כמו שכתב מגן אברהם, אך על הלבוש קשה:

יג

[יג] [לבוש] כמו ביעקב וכו'. הט"ז תמה על השולחן ערוך שכתב זה בשם יש מי שאומר הא מקרא מלא הוא, עד כאן, ולא קשה מידי דיש מי שאומר קאי על הרישא על דבר הרשות כדלעיל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.