אליה רבה/אורח חיים/תקסא

אליה רבה ‏ אורח חיים תקסא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] בחורבנן וכו'. פירוש אף שיושבין בהן ישראל כיון שאומות מושלים עליהם מיקרי חורבן והוא סמך וכו' יתבאר סעיף ב':

ב

[ב] [לבוש] שכן מצינו וכו'. כן הוא בגמרא מועד קטן דף כ"ו וצריך עיון דילמא דלא קרעו אלא מפני ששמעו חורבן הבית וכן פירש"י בירמיה (מגן אברהם), ומה שכתב הב"ח דכיון שלא ראו עדיין ירושלים לא היה להם לקרוע יתבאר בסמוך דלא דק דבשמיעה אף ברחוק מאוד קורעין, גם צריך עיון דבירושלמי שם מייתי ראיה זה על שקורעין על ירושלים ומקדש. ולעניות דעתי דהש"ס הוכיח מדכתב קרא קרוע בגדים אלמא דדינא אשמעינן. ואי מיירי בשמעו חורבן הבית פשיטא חייבין לקרוע כדתנא קודם על שמועת רעות וכו' אלא על כרחך מיירי שראו ערי יהודא:

ג

[ג] [לבוש] ואף על גב וכו'. כן כתב בית יוסף וכן כתב הב"ח ולא דק דמה שכתב הכתובים ויבואו האנשים משכם אינו לומר שקרעו על שכם ושילה ושומרון שהם ערי ישראל אלא לומר כי שם ביתם וכו', עד כאן, ולא ירדתי לסוף דעתו דהא האמת כן אלא מה דהקשה בית יוסף מנא לן דילמא כוונת הפסוק שקרעו על שכם ושילה מדהזכירן הפסוק:

ד

[ד] [לבוש] כשהגיע למגדל וכו'. דכל שלא הגיע לצופים קורע לא חשיבי ראיה (בית יוסף), ב"ח חולק דדוקא השומע ואינו רואה אמר הש"ס כיון שהגיע לצופים קורע אבל כשרואה אפילו ברחוק הרבה יש לו לקרוע, עד כאן, ולא דק דפשוט וברור דשומע אפילו בסוף העולם קורע מה דתנא מן הצופים לא קאי על השומע אלא על הרואה והא דנקט אחד השומע וכו' היינו לגוף הדין דצריך לקרוע גם על המקדש בפני עצמו וכו', וכן מצאתי להדיא במסכת שמחות פרק ט' וכן הוא להדיא בירושלמי דמועד קטן. והנה דעת תוספות בפסחים דף מ"ט דצופים לאו שם מקום הוא אלא כל מקום סביב ירושלים שיכול לראותה משם הביאו אחרונים וצריך עיון דאם כן מאי הוצרך לומר גבי הרואה במועד קטן וירושלמי הנזכר לעיל כיון שהגיע לצופין ודאי כל שאינה רואה לא שייך לומר רואה ואפשר דהכי קאמר דאף במקום שמתחיל לראות הוי ראיה ולא בעינן שיראה בטוב. ולדינא נראה דכל שקורע כשראה אף שלא ראה בטוב אין צריך לחזור ולקרוע כשהגיע לשם וכן הדין בערי יהודא:

ה

[ה] [לבוש] בין במקום הראשונה וכו'. פירוש באותו קרע עצמו מוסיף טפח או מרחיק שלוש אצבעות וקורע טפח וכן משמע סימן ש"מ סעיף כ"ג:

ו

[ו] [לבוש] שרואה את המקדש וכו'. מצאתי בילקוטים שחייב להשתחוות כנגד עזרה ולקרוע ולבכות במרה ולקונן מזמור לאסף וכו' עד סופו, וכשקורע אומר ברוך דיין אמת כי כל משפטיו צדק ואמת הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא, ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו:

ז

[ז] מוסיף כל שהוא וכו'. כתב הב"ח דמצא בילקוטים דמוסיף טפח ונראה שזהו דעת נימוקי יוסף שכתב דמוסיף בה עד טיבורו והיינו דמאחר שהקרע כנגד לבו וצריך להוסיף טפח ממילא יגיע עד טיבורו דלא כרמב"ן שכתב מוסיף כל שהוא, עד כאן, ואני מצאתי בירושלמי כדברי רמב"ן, גם נראה לי דעת נימוקי יוסף כן אלא דקא משמע לן שאם הקרע מגיע למטה מאוד מוסיף עד טיבורו אבל אם הוא למטה מטיבורו ירחיק שלוש אצבעות וקורע כמו שנתבאר בסימן ש"מ ביו"ד:

ח

[ח] [לבוש] תחילה וכו' וקורע וכו'. הוא הדין לא קרע כגון שדר בתוכו אין צריך לקרוע על ערי יהודא אם לא שנסע משם ולא ראוהו שלושים יום ומי שנולד בירושלים אפילו הגדיל שם אין צריך לברך אם לא כשנסע משם כן נראה לי וכן משמע במגן אברהם:

ט

[ט] שיגלה וכו'. ולכן יקרע בצד שמאל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.