אליה רבה/אורח חיים/ט

אליה רבה ‏ אורח חיים ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] צמר רחלים וכו' ואילים. ולהרא"ש פרק ב' דבכורות אף צמר רחל בת רחל בת עז וצמר עז בת עז בת רחל, וכן צמר רחל בת עז בת רחל. ועיין ביורה דעה סימן רצ"ח ושט"ו. ומה שכתב והכי הלכתא עיין סוף סימן זה דירא שמים יחמיר אף דנוהגין להתיר ועיין באליהו זוטא מזה:

ב

[ב] ויש אומרים דכולהו וכו'. כתב הב"ח ומטה משה ושל"ה המדקדקים מברכין על טלית קטן של צמר ולובשין אחר כך טלית של משי בלא ברכה. ונראה דאם אפשר לו אף בטלית עליון של צמר עדיף טפי והוא מצוה מן המובחר לכולי עלמא ועיין לעיל סעיף ו':

ג

[ג] אלא במינם וכו'. הטעם כתב הלבוש דכתיב הכנף בהא משמע ממין כנף וכו', ולא כן פירש רש"י בפרק במה מדליקין דף כ"ז אלא הכנף כולה מיותר דהא כתיב על כנפי בגדיהם, והוה ליה למיכתב ונתנו על הציצית פתיל תכלת. ועיין בתוס' מנחות דף ל"ט דיבור המתחיל אף וכו'. כתב עולת תמיד זה לשונו ובספר כנסת הגדולה כתב בשם רדב"ז בטלית של צמר והערב משי או איפכא דפטור מן התורה וחייב מדרבנן אפילו אם הרוב צמר, ומסיק בשם הר"מ מרוטנבורג דאין לטלית כזה תקנה, ולכן למעשה צריך עיון, עד כאן לשונו. ועיינתי בתשובת רדב"ז גופיה סימן קצ"ט וראיתי דטעמו דהגהות מיימוני כתבו בשם הר"מ דאין צמר ופשתים פוטר בשאר מינים, אלא צמר ופשתים יחדיו, אבל צמר לחוד אינו פוטר. ולכן אין לטלית זה תקנה דציצית של צמר לחוד אינה פוטר, ושל משי נמי אינו פוטר משום דשתי צמר. ולפי זה לא דק עולת תמיד שהניחו בצריך עיון דהא בסימן זה כתב הוא גופיה דלא קיימא לן כהגהות מיימוני, אלא צמר לבד נמי פוטר בכל מינין, ואם כן יש לטלית זה תקנה גמורה בציצית של צמר, גם השולחן ערוך ולבוש פסקו בסתם דצמר פוטר בכל המינין. אלמא דלא סבירא להו כהר"מ, וכן כתב להדיא בבית יוסף. ועוד תמיה גדולה בעיני על הגהות מיימוני שכתב כן בשם מהר"מ מרוטנבורג, וכן כתבו האגור ותרומת הדשן בשמו והביאו בית יוסף, הא בתשובת מהר"מ מרוטנברג סימן תמ"ד כתב זה לשונו וציצית של פשתן בטלית של שיראין לא מהני דאין זה הכנף מין כנף והתורה אמרה פתיל תכלת דהיינו צמר, אבל ציצית לא אמרה תורה. והא דאמר גדילים תעשה לך מהן היינו ביחד שני חוטי תכלת, אבל היכא דאי אפשר להטיל שניהם יחדיו כגון לדידן, אין לעשות ציצית אלא או צמר דכתיב פתיל תכלת או ממינו כדכתיב הכנף מין כנף, עד כאן לשונו. הרי להדיא דסבירא ליה דצמר פוטר בכל המינין משום דכתיב פתיל תכלת, והא דסבירא ליה דאין פוטרים אלא יחדיו היינו בפשתן שאין הפשתן פוטר אלא במינו היינו ציצית פשתן לבגד פשתן או אפילו למין אחר כגון משי אם הציצית הם צמר ופשתן יחדיו, אבל לדידן לא מהני פשתן אלא לפשתן אבל צמר פוטר בכל המינין, וזה מן התימא על גדולים אלו. ובתשובת מהר"ם זה נתפקחו עיני בדברי הטור במה שכתב בשם סמ"ק נכון ליזהר שלא לעשות ציצית של פשתן בשל משי על כרחך דסבירא ליה לחוש לדברי מהר"מ הנזכר לעיל דאין פשתן פוטר בשאר מינין, אלא צמר ודאי פוטר משום דכתיב פתיל תכלת, ולכן פסק הטור נמי דפשתן פוטר בשל פשתן והיינו מדכתיב הכנף מין כנף. והבית יוסף והב"ח האריכו מאוד בפירושים רבים דחוקים עצומים בדברי הטור והניחו לי מקום. העולה לדינא בטלית הנזכר לעיל שיעשה דוקא ציצית של צמר, אבל של משי אינו פוטר אף שרובו משי דשתי בלא ערב או איפכא אינו בגד, מיהו אף שעירב צמר ומשי ועשה מהם בגד אזלינן ביה בתר רובא. ואם רוב צמר הוי ככולו צמר ואם משי הוי ככולו משי. וטלית שמעורב בפשתן ומשי או שאר מינים אין לו תקנה כלל:

ד

[ד] [לבוש] וציצית לבן וכו'. לא שהיו צריכין לזה, אלא רשאין קאמר בהכי. ומה שכתב וכן משמע ב' חוטין לבן של צמר עם ב' חוטין של תכלת בבגד פשתן וכו' פירוש דכיון דצריך צמר לתכלת לבן נמי כשר, משום הכי הוי כל שכן וכדלקמן לסברת יש אומרים דהך שרי דוקא. ומה שכתב דבזמן הזה שאין לנו תכלת לא אלים מקצת עשה לדחות שעטנז וכו' לא ידעתי אמאי לא נקט טעמא משום דריש לקיש בהתכלת דף מ' דאמר כל מקום שאתה מוצא לא תעשה ועשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו יבוא עשה וידחה את לא תעשה. והכא נמי בזמן הזה שאין לנו תכלת יכולין אנו לקיים את שניהם, ולכך אין עשה דוחה לא תעשה. וזו הסברא כתב בעצמו בשם היש אומרים. ואין להקשות דאם כן בזמן תכלת נמי היה למשרי להך סברא קמא. יש לומר דסבירא ליה הואיל ותכלת צריכין להטיל אגב שאני וכן משמע בש"ס. ומה שכתב ויש אומרים דאפילו וכו' כתב מלבושי יום טוב לא ידעתי מאן נינהו הני יש אומרים ואדרבה בש"ס איפשט איבעיא דאף פשתן בשל צמר שרי, עד כאן. ועתה מצאתי להדיא בבית יוסף סימן י"א בדף י"ד ע"ב בשם הרמב"ם שפסק ופירש טעמא משום דלא קיימא לן בפשיטות איבעיא הנזכר לעיל, עיין שם, וזה מן התימא על הגאון מלבושי יום טוב. ויש אומרים דגם וכו' כתבתי באליהו זוטא לשון מלבושי יום טוב זה לשונו, היינו הא דריש לקיש ומשמע לי דאין כאן פלוגתא אלא דעיקר הדין דמן התורה הוא כסברא קמא, וכדאמר רחבה בש"ס אלא דאמרינן שאין לעשות כן משום הא דריש לקיש דיכול לקיים שניהם. ולא הוה ליה לכתוב בשם יש אומרים אלא הוה ליה למימר זהו דין תורה, אבל חכמים זכרונם לברכה אמרו דגם בזו וכו' עד כאן לשונו. ולעניות דעתי כיוון לפירוש ראשון שפירש בית יוסף שם כדברי רמב"ם דמפורש שם דמדאורייתא קאמר. ולמלבושי יום טוב אישתמיט כל דברי בית יוסף שם:

ה

[ה] מצבע וכו'. כתב הט"ז מכל מקום ראוי למדקדק לעשות דוקא ארבע כנפות או טלית לבן כדי שיהיה יוצא ידי הכל כשיעשה ציצית לבנים וזה לשוני באליהו זוטא וזקני הגאון ז"ל היה רגיל בארבע כנפות מצבע שקורין בלאב וציצית לבנים, וכמדומה שטעמו זכר לתכלת עד כאן לשוני. ומזה תראה שאין חילוק בין שבת לחול וכן באמת היה לזקיני בשבת כמו בחול ולאפוקי מקיצור של"ה שכתב בזה משמי מה שלא עלה על לבי:

ו

[ו] שאין לעשות וכו'. הטעם בלבוש גזירה שיעשה בה ציצית מצמר והוי כלאים ועיין אליהו זוטא. כתב מגן אברהם ולי נראה דיעשה כנפות של עור ויטיל בו ציצית צמר, עד כאן. ולא נהירא דיש לחוש שיעשה בפשתן עצמו בלי כנפות עור:

ז

[ז] מוטב שיעשה וכו'. משמע שכל שכן שמותר לעשות ציצית של פשתן בטלית של משי כשאין לו אחרת כדי שלא יתבטל המצוה, וכן כתב עולת תמיד ס"ק ג'. מיהו לטעם שכתבתי לעיל בשם תשובת הר"מ והטור אין להקל. ומכל מקום אפשר לסמוך אשאר פוסקים ולהקל בשעת הדחק:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.