מחצית השקל/אורח חיים/ט

מחצית השקל ‏ אורח חיים ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ס"ק א) צמר כו' אילים עבי"ד סי' רצ"ח. ר"ל דמה"ט לא מקרי צמר אלא צמר רחלים דבעינן שלא יהיה לו שם לווי וסתם צמר הוא צמר רחלים משא"כ צמר גמלים או צמר ארנבים יש להם שם לווי וכדאיתא בירושלמי שהביא הרב"י. וא"כ ה"ה צמר אילים יש לו דין צמר רחלים. דגם צמר אילים אין לו שם לווי. וגם צמר אילים מקרי צמר סתם. וכ"ה בירושלמי הנ"ל וגם בי"ד סי' רצ"ח לענין כלאים בעינן ג"כ דוקא צמר שאין לו שם לווי כתב שם דבין צמר רחלים ובין צמר אילים מקרי צמר סתם:

ונ"ל דצמר כו' שטרפן כו' ר"ל בהיותן עדיין צמר קודם שטוה מהן חוטים המועט מתבטל ברוב כ"ה במשנ' שם והכי קיי"ל בי"ד סי' רצ"ט סעיף א'. משא"כ כשכבר טוה מהן חוטין אין מתבטלים וכדאית' שם. וכ"ה לקמן ס"ק ד'. והא דכ' מ"א בטרפן דאזלי' בתר רוב' ואם הוא מחע"מ אזלינן לחומרא. כ"ה שם בי"ד:

רחל כו' רמב"ם וכ"ה בגמ' בכורות דף י"ז. דמקשינן צמר לפשתן מה פשתן דלא נשתנה דכל פשתן גדול מפשתן אחר עד למפרע עד ששת ימי בראשית אף צמר דלא אשתני מששת ימי בראשית:

רחל מרחל. משא"כ רחל מעז דנשתנ' צמרה פסול לציצית. וכיון דלאו מין צמר דקרא הוא יש לו דין שאר מיני' ואינו פוטר אלא במינו. דהיינו בגד הנעשה מצמר רחל בת עז. ודע דמחלוקת הרב"י ורמ"א אי שאר מינים חייבים מן התורה. הוא מחלוקת רב נחמן ורבא. דרב נחמן ס"ל כתנא דבי ר"י דס"ל דכתיב בציצית סתם על כנפי בגדיהם ילפינן מנגעי בגדים דכתיב בבגד צמר או בבגד פשתים. אף כאן דכתיב בגדיהם ר"ל דוקא צמר ופשתים חייבי' מן התורה (וה"ה דכ"מ דכתיב סתם בגדים ר"ל דוקא בגד צמר ופשתים) אבל שאר מינים פטורים מן התורה ומכל מקום מדרבנן חייבים ורבא דייק מדכתיב לא תלבש שעטנז צמר ופשתי' יחדיו גדילים תעש' לך ומדסמכינהו קרא. דרשינן תעשה לך מהן היינו מצמר ופשתים משמע דבעינן ציצית דוקא מצמר ופשתים. ותו דרשינן מדכתיב הכנף פתיל דתיבת הכנף מיותר. למדרש שהציצית יהיו דוקא ממין הכנף. דהיינו ממין הבגד ואם כן קשיין קראי אהדדי. ולכן דרשינן צמר ופשתים פוטרים בכל מין בגדים ושאר מיני' אין פיטרים אלא במינן. וא"כ הא דכתיב הכנף לאשמעי' דבעינן מין כנף קאי אשאר מינים: ולפ"ז ע"כ צ"ל דגם שאר מינים חייבים מן התורה דהא מוקמינן קרא דהכנף על שאר מינים:

(ב) (ס"ק ב') כלל הטעם כו'. הרב"י הביא בשם מהרי"א שנתן טעם למ"ש סמ"ק שאין לעשות ציצית של פשתן. וז"ל לפ"ז שלא יבא להטיל ציצית של פשתן בטלית של צמר לפי שמשי נראה מין צמר עכ"ל: והבין הרב ב"י שהכוונה שמשי דומה לצמר ואתי לאחלופי. וע"ז הקשה הרב"י וז"ל שהרי טלית של משי לא דמי לשל צמר עכ"ל הרב"י. ולכן כתב מ"א. דהכוונ' הוא להיפוך שיש מין צמר דומ' למשי. ומ"ש שמשי נראה מין צמר. ר"ל שמשי במשי נרא' כמין צמר ידוע הבא מחוף הים , ובספר תוספת שבת בהגהות שכ' בדף ראשון מספרו כ' וז"ל וא"ל לפי זה לא יפטור משי בשל משי דשמא יחשוב על בגד צמר שהיא משי ויעשה ציצית משי. וי"ל כששניהם יחד לפנינו. ודאי יש היכר בין זה לזה. וכה"ג איתא בח"מ ססי' מ"ה עכ"ל והיטב אשר דיבר. וע' בתשו' חו"י סי' כ"ח. וסי' למ"ד הביא ראיות עוד לסברא זו. אף לענ"ד כאן לא סגי בסברא זו דהא עדיין תיקשי א"כ יהיה אסור לתפור בגד משי בחוטי פשתן. פן יטעו בבגדי צמר הבאים מחוף הים שהם משי ויתפרם ג"כ בחוטי פשתן ויהיה שעטנז אע"כ צ"ל דהיא חששא רחוקה דיטעו שהוא משי וצל"ע כעת כי א"א לי לעיין ע"ז כעת:

(ג) (ס"ק ג') אין פוטרין וב"ח כו' וציצית צמר כי י"א כו' ט"ס יש פה וצריך להיות וי"א דבמשי כו' הוא דעת אחרת שמקילה יותר מהב"ח. וג' מחלוקת בדבר כאשר יתבאר ודעת הב"ח להחמיר לצאת אף לדעת בעל העיטור. וכ' שהוא טעם י"א שבסעיף ו' שאין לעשו' טלית של פשתן. שגם הי"א ס"ל כבעל העיטור דבר"פ התכלת פליגי ר' וחכמים דר' סבירא ליה תכלת מעכב הלבן. ולבן מעכב התכלת דדרש הכנף מין כנף דהיינו חוטי לבן דרוב טליתות שלהם היו לבנים והדר כתיב פתיל תכלת דהיינו חוטי תכלת ועל שניהן אמר קרא וראיתם אותו ל' יחיד משמע דשניהם היינו חוטי תכלת וחוטי לבן מצוה א' הן ולכך מעכבים זא"ז וחכמים ס"ל דתרי מצוה הן ולכך אין מעכבין זא"ז והא דכתיב וראיתם אותו ל' יחיד קאי על כל חד לחודיה דהיינו על חוטי לבן לבד ועל חוטי תכלת לבד ואי הוי חכמים דרשו הכנף כדדרש ליה ר' יותר היה מסתבר לדרוש וראיתם אותו כדר' שהן מצוה א' אלא ע"כ דרשי הכנף מין כנף וקאי גם אדבתריה דהיינו פתיל תכלת ור"ל אם אין לו תכלת יקח חוטין שהן מין כנף דהיינו מין הבגד וגם מין פתיל תכלת דהיינו צמר דתכלת צמר הוא ולא יהיה חסר כ"א צבע חלזון אבל עכ"פ צ"ל צמר שהוא מין תכלת ולכן אין עושים טלית של פשתן וה"ה של שאר מינים דא"א לתקן בציצית דאם יהיו הציצית של צמר (בפשתן בלא"ה אסור דהוי כלאים) לא יהיו מין בגד ואם יהיו הציצית ממין הבגד לא יהיו ממין פתיל תכלת דהא תרתי בעי' ממין בגד וממין פתיל תכלת כנ"ל ולכך א"א לפטור כ"א טלית צמר בציצית צמר דהוי מין בגד ומין פתיל תכלת וזהו טעם הב"ח דאין לברך כ"א על טלית צמר וציצית צמר לצאת ידי בעה"ט וכ' עוד דלא תקשו הא דמותבינן לר"נ דס"ל שאר מילים אינם חייבים רק מדרבנן מדתניא צמר ופשתים פוטר בכל המינים והוי ס"ד פשתן וצמר יחד דהוי כלאים מ"מ התורה התיר' בציצית וא"א דשאר מיני' דרבנן היאך הותר משום מצוה דרבנן איסור כלאים ומשני דפי' הברייתא צמר או פשתים דליכא כלאים פוטרים כל המינים הרי דצמר ופשתים פוטר בכל הבגדים ואיך כ' בה"ע דוקא בגד צמר וציצית צמר וכ' דצ"ל דס"ל כדעת מהר"ם מרוטנבורק שהביא הגמ"יי דס"ל כס"ד דהש"ס דוקא צמר ופשתים יחד הוא דפוטר בכל המינים אבל צמר גרידא או פשתים גרידא לא והא דמשני הש"ס דצמר גרידא או פשתן גרידא פוטר בכל המינים היינו דוקא לר"נ דס"ל שאר מינים מדרבנן ולכן מפטרי בכל דהו דהם אמרו לחייבם בציצית והם אמרו דגם צמר לבד או פשתים לבד פוטר אבל הוא פסק כרב' דגם שאר מינים מן התורה חייבים לכך אינו פוטר כ"א צמר ופשתים יחדיו ולא כל א' לבד. ובזה מבואר דעת הב"ח דאפי' טלית של משי וציצית של משי אין לברך עליו ואח"ז כ' מ"א וי"א דבמשי דוקא משי פוטר ולא צמר הוא דעת מהר"ם מרוטנבורק הנ"ל דלא ס"ל בזה כבה"ע הנ"ל דבעי' מין כנף ובעינן מין תכלת אלא ס"ל דצמר ופשתים אינו פוטר כ"א דוקא יחד אבל כ"א לבד אינו פוטר כ"א מינו לכן טלית של משי אין לו תקנה בציצית צמר אבל עכ"פ לדידיה יוכל לתקנן בציצית של משי כיון דהוי מין כנף אע"ג דלא הוי מין תכלת ואח"ז כ' בשם ת"ה דנהיגי עלמ' לעשות צמר למשי דלא חשו לדברי בעה"ע ולא לדברי מהר"ם אלא ס"ל כפשטיה דהש"ס וכדמתרץ לר"נ וה"ה לרבא דצמר גרידא ופשתן גרידא פוטר בכל המינים וסיים שם בת"ה והרוצה לעשות ציצית של משי יזהר שלא יקח החוטין כמות שהן טווין ושוורין מן החנות כו' דבעינן טוי ושזור ע"י ישראל לשמה אלא יקח לשון של משי מן החנות וע"י ישראל יטוה וישזר (לשמה) משום דראיתי לא זהירי בהכי כתבתי להזהר עכ"ל וע"ל ר"ס י"א דיש מחמירים דגם ניפוץ לשמה בעי' אלא דרמ"א כ' שם דנוהגים לקקל בניפוץ. עמ"ש סי' ח' סעיף י"ג בס"ק ט"ז בשם אגודה כיצד יתנהג בברכה על טלית של משי:

(ד) (ס"ק ד) ממינו כו' אפי' הרוב צמר. ולא דמי לטרף זה בזה וכמ"ש בס"ק א' דדוקא כשטרפן בעודן צמר אבל לא כשכבר נעש' מהן חוטין לא בטלין:

לדעת מהר"ם מרוטנבורק כו' דס"ל הא דצמר ופשתים פוטרים בכל המינים היינו דוקא צמר ופשתים יחדיו אבל לא כל חד לחודיה כמ"ש ס"ק שלפני זה לכך אין לטלית זה תקנה דאם יעשה ציצית משי לא נפטר חלק הטלית השתי או הערב שהוא צמר ואם יעשה ציצית צמר לא נפטר לדעת מהר"ם חלק הטלית שהוא של משי:

ומזה הטעם כו' בצמר גפן ופשתן צ"ל דלא ס"ל לדעת י"א שהביא רמ"א סעיף ב' וא"כ לדעת החולקים על מהר"מ היה אפשר לעשות ציצית פשתן ויפטור גם חלק הטלית שהוא צמר גפן דהא צמר או פשתן פוטרים כל המינים אבל לדעת מהר"ם דבעי' דוקא צמר ופשתים יחד לפטור כל המינים א"כ אין לטלית זו תקנה. מ"מ לדעת המקילים לעשות טלית של משי יטיל חוטין של משי ולא של צמר כנ"ל לענ"ד. ור"ל לדעת המקילים כו' ר"ל דלא חשו לדעת בה"ע שהובא בס"ק שלפני זה דלדידיה בעינן דוקא טלית של צמר וציצית צמר ולכן ניהו דמקילין ולא חשו לדעת בעה"ע עכ"פ יחושו לדעת מהר"ם ולכך יעשו ציצית משי דהוי מין כנף ולא יעשו ציצית צמר דאינו פוטר לדעת מהר"ם בשאר מינים כ"א צמר ופשתים יחדו:

(ה) (ס"ק ה) יש להסתפק בו דלא הכנף כו' דהן תרי דרשות דדרש רבא כנ"ל:

הכנף מין כנף. וכתיב ל"ת כו' צמר ופשתים יחדיו גדילים תעשה לך והיינו ת"ל מהם מצמר ופשתים:

וכדרבא. וא"כ צריך לעשות ולקיים חד קרא או יהיו כולם הכנף מין כנף או כלם צמר ופשתים גדילים תעשה לך:

אבל לר"נ כו' למה יגרע כו' דהא לדידיה מן התורה בעינן דוקא ציצית צמר ופשתן אלא דשאר מינין הואיל ואין חיובן רק מדרבנן הקילו לעשות ציצית אפילו משאר מינים א"כ אי עביד מקצת ציצית צמר שפוטר מן התורה עדיף טפי. וע"ש ברא"ש בשם בע"ה הבאתיו לעיל בס"ק ג':

ואפ"ה בשיראין כו' ר"ל בשאר מינים דמסיק הש"ס לר"נ דאו צמר או פשתים פוטרים הואיל דמן התורה לא בעי כלל ציצית אלא רבנן דחייבוהו ולכך איפטרי בכל דהו:

ואפי' אינו צמר וכמ"ש לעיל ס"ק ג' והיא סייעתא לסברת מ"א:

(ו) (ס"ק ו) בצבע כו' ולכן יש לעשות כו' כדי לצאת ידי שניהם שיהיו הציצית לבנים וגם מצבע הטלית:

ובסי' כ"ד כ' כו' נתן עוד טעם אחר מטעם והלכת בדרכיו להדמות אליו יתברך דאמרי' ויעבור ה' על פניו אר"י אלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו מלמד שנתעטף הקב"ה בטלית כש"ץ ואמר כשיעשו בני לפני כסדר הזה אני מוחל להם וכתיב לבושיה כתלג חיוור א"כ טליתו כ"י לבן וטעם האומרים דבעינן מצבע הטלית משום זה אלי ואנוהו עבב"י ובט"ז:

(ז) (סק"ז) של פשתן כו' דעיקר הגזירה כו' דס"ל כר"ש דמפ' פלוגתא דב"ש וב"ה דב"ש ס"ל סדין בציצית פטור וב"ה מחייב וטעמיה דב"ש דאסור להטיל בה תכלת דגזרינן משום כסות לילה דפטור מציצית ויעבור על ל"ת דשעטנז שלא במקום מצוה ולפ"ז גם ציצית של פשתן לא יעשה דגזרינן אטו תכלת אע"ג דהוי גזירה לגזירה וזה א' מששה מקומות שפוסק רב עמרם כב"ש ולכן בזה"ז דליכא תכלת ליכא למגזר אי נתיר ציצית של פשתן יעשה ציצי' צמר הא איסור שעטנ"ז ידוע לכל בשלמ' בזמניהם דהיה להם תכלת דמצד הדין הותר כלאים בציצית יעשה ציצית צמר ולא יסיק אדעתיה גזירת כסות לילה משא"כ בזה"ז דליכא תכלת ולא הותר בשום ענין כלאים בציצית א"כ שום אדם לא יטעה לעשות ציצית צמר בטלית פשתן אלא שאף על פי כן החמירו אף בזה"ז מכל מקום בשעת הדחק דא"א כ"א בטלי' פשתן יש לסמוך להקל. דל"ד לתקנת ר"י ב"ז דאמרי' בביצה דף ה' ביצה שנולדה בי"וט ראשון מותר ביום טוב שני דממ"נ חד יומא חול א"כ ע"כ או נולד בחול ואם נולד בי"ט א"כ היום חול ומותר משא"כ בשני י"ט של ר"ה נולדה בראשון אסורה בב' דכיון שהתקין ריב"ז ע"י קלקול הלוים בשיר הקרבן שאם באו עדי ראיית הלבנה ביום שלשים של אלול אחר מנחה שתהיה אותו יום קודש וגם למחר יום ל"א א"כ ר"ה לפעמים השני ימים קדושים לא מצד ספק ולכן ביצה אסורה אף בשני ואף לאחר החורבן דליכא חשש קלקול שיר של קרבן והתקין שוב ריב"ז שאפי' באו עדים מן המנחה ולמעלה יקבלו העדים באותו יום ויקדשוה ולמחר יהיה חול א"כ גם ר"ה ליכא רק חד יומא וה"ל כשאר י"ט של גליות ואפ"ה ביצה אסורה אפילו בשני משום דדבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו. דהיתר ביצה אין הטעם ידוע דאין העולם מסקי אדעתייהו דביצ' תליא בתקנ' ריב"ז בקבלת עדות:

אין כאן תקנה אלא ב"ש אוסרים כ"ה הלשון גם בתשוב' הרא"ש הובא במעדני מלך וצ"ל דחד טעמ' הוא ומה שאין הטעם ידוע קורא תקנה ומה שטעמו ידוע קורא גזירה:

וברמב"ם פ"ב מהלכות ממרים כן צריך להיות:

(ח) (ס"ק ח) וציצית ול"נ דיעשה כו' דכה"ג שיש הפסק בין צמר לפשתן:

העור נהיגי עלמא כהרא"ש דלית ביה משום כלאים ודלא כרמב"ם וכמבואר ביו"ד סי' רצ"ט וסי' ש' סעי' ה':

עסי' י' סעיף ה' ר"ל אע"ג דהשתא הוי כנף של עור מכל מקום חייב בציצי' מן התורה דאזלינן בתר עיקר הבגד ולא אחר הכנף כמבואר שם סי' י' ומכל מקום לא התיר מ"א כה"ג אלא בשעת הדחק ומה"ט ציין מ"א דבריו ע"ד רמ"א שמתיר בשע' הדחק. וע"ז כתב מ"א דעדיף טפי אם אפשר שיעשה כנפות ש"ע כו' אבל שלא בשעת הדחק גם בזה ע"י כנפות של עור אין מתירין כיון דחזינן דחיישי' אפילו לגזיר' רחוקה וגזרינן אפי' גזירה לגזירה ה"ה דיש לגזור שלפעמים לא יעשה כנפות של עור ויטיל חוטי צמר בבגדי פשתן להדיא אף שיש לו היכרא וא"ל כיון דלא הותר לו כ"א ע"י כנפות ש"ע לא אתי למטעי (דומה קצת למ"ש במס' ביצה דף י"ח ע"א מתוך שלא הותר לו אלא ע"י דליו זוכר הוא עיין שם) אף על פי כן היכי דאפשר חיישינן וכ"כ בס' תוס' שבת והעידו כן על גדול אחד שהורה כן:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.