אילת השחר/שבת/קכח/ב
מפני שהוא מאכל לחיה. עיין תוס' שהקשו אמאי לא אמר שראוי לכלבים ונחלקו על רש"י, אבל צ"ע דבאמת שהכלבים הם מפונקים, ואין אוכלים דברים מאוסים, ורק חיות אוכלות דברים מאוסים, ואע"פ שאמרו (טהרות פ"ח מ"ו) שנפסל מאכילת כלב, היינו שהכלב אוכל דברים יותר מאוסים ממה שהאדם אוכל, אבל אין אוכלים מאכלים מאוסים כמו שאר חיות.
והא קמבטל כלי מהיכנו. רש"י פי' דמשהניחם תחתיה אין יכול לטלטלן. לכאו' היינו משום שהבהמה מוקצה ולא יכול לטלטלה. אבל המשנ"ב (סי' ש"ה ס"ק ס"ט) כתב בשם המג"א שהביטול כלי מהיכנו הוא משום שהם לחות מן המים. כי כן מבואר מהרמב"ם פכ"ה הכ"ו, שכתב שמבטל הכרים וכסתות מהיכנו ע"י שמשליכו לבור לתוך המים.
צער בע"ח דאוריי'. הנה הצער בע"ח דכאן היינו שמא תמות, וכלשון הגמ' עושה לה פרנסה בשביל שלא תמות. וכ"כ במשנ"ב (סי' ש"ה ס"ק ס"ח) דירא שמא תמות.
סיפא אתאן לתרנגולת. ופירש"י ורישא בשאר עופות. יל"ע אם תרנגול שוה לתרנגולת בזה, או שהוא כשאר עופות.
ומיילדין את האשה בשבת. לכאו' כל הנך מילי פשוטין הן, דהא פקו"נ נינהו, ודוחק לומר שכאן השמיענו שכ"ז הוא פקו"נ, דמילתא דפשיטא היא.
ומחללין עליה את השבת לאתויי מאי. לכאו' הו"ל לאקשויי איפכא, דמאחר שאמר מחללין עליה את השבת מה צ"ל מיילדין אותה וקורין לה חכמה.
[בנדה (דף ל"ח א') אמרו דחסידים הראשונים לא היו משמשין מטותיהן אלא ברביעי בשבת, כדי שלא ילדו בשבת ויחללו עליהם שבת. וצע"ק להשיטות דס"ל דמכניס עצמו לאונס שרי, [עי' כתובות ג' ע"ב ולידרוש להו דאונס שרי, וברעק"א, ובקובץ שיעורים שם אות י"ב, והאחרונים שם], א"כ מה החשש במה שיצטרכו לחלל עליהם שבת. ואין לומר דמדת חסידות הוא ולא מעיקר הדין, דהא אמרו (לקמן קנ"ו א') מי שנולד בשבת ימות בשבת, לפי שהוצרכו לחלל עליו שבת בלידתו, ואם אין שום איסור מה התביעה עליהם. ועי' משנ"ת לקמןדף קל"ה ע"ב ד"ה חד אמר].
חבירתה מביאה לה. משמע דאין סדר קדימה שהחולה יעשה לעצמו ורק כשא"א לו לעשות עושה אחר, אלא אפי' לכתחילה חבירו עושה לו.
קמ"ל איתובי מיתבא דעתה. היינו דקמ"ל שפחד אצל יולדת הוא פקו"נ. והחזו"א במכתב (קוב"א ח"א סי' קמ"א) מתיר לבעל לנסוע עם היולדת בשבת לבית חולים, דיש בזה יתובי דעתא שבעלה עמה. ומסתבר דהיתר זה שייך גם כשבעלה יכול ללכת לבד ברגליו למקום ששם יולדת, דמ"מ פעמים שמיד כשמגיעה יולדת ולא יספיק לבוא ברגליו לפני שתלד. והנה עיקר היתירו של החזו"א הוצרך למקום שבנסיעת הבעל עושה עי"ז איסור חילול שבת, כגון שיוצא חוץ לתחום, או שעי"ז צריך לעשות יותר מלאכה בנסיעה, אבל בעצם ההצטרפות לנסיעה אין הבעל עושה מעשה איסור [אא"כ מכביד].
רב אשי אמר אפי' תימא יש סחיטה בשער. הנה סחיטה בשער שונה מסחיטת פירות, דבפירות כשיש בתוכן משקין הם תפוחים, וכשמוציא המשקין נעשה מצומק, כי המשקין ספוגין בתוכם, וכמו במלאכת דישה, ואילו בשערות אינו מצטמק ע"י סחיטת השער, משום שאין המשקין בתוכם אלא סביבותם וצ"ב קצת מ"ט דרב אשי דס"ל יש סחיטה בשער.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |