אילת השחר/שבת/קלה/ב
חד אמר מחללין עליו את השבת. צע"ק למה מילה בשבת נקרא "חילול שבת" הרי התורה מחייבת אותו למול בשבת, ואין זה חילול. הגרע"א דן בדו"ח (כתובות דף ל') במי שעבר עבירה שחייבים ע"ז מיתה אבל עשה זאת באונס, האם יש לו קלבדר"מ כדין חייבי מיתות בשגגה. והנה לכאו' פשוט דמיילדת שמסייעת ליולדת בשבת, אין שייך אצלה קלבדר"מ, דהא עושה מה שצריכה לעשות, וכן מוהל שמל בשבת דאין שייך בו קלבדר"מ, כי אינו מעשה חילול שבת כלל, וספיקו דהגרע"א הוא רק בשאר אונס ולא במה שהתירה תורה. וא"כ מהו לשון "מחללין" הא אין זה חילול כלל. [וע"ע מש"כ לעיל דף קכ"ח ע"ב ד"ה ומחללין עליה].
הא בהא תליא. מבואר שמילת שבת ושמיני תלויין זב"ז, ועיין בחידושי ר' חיים הלוי על הרמב"ם הל' מילה [וכן בכתבים בענין נימול תוך ח'] מה שלמד מזה.
לקח שפחה מעוברת. יל"ע איך האמא יכולה למכור את עוברה, הרי אינה בעלים עליו, ולא הוזכר שקנה את העובר מאביו. ובפרט קשה בלקח שפחה וולדה, דאינה יכולה למכור ולדה, ועיין מנ"ח (ריש מצוה שמ"ז) שנסתפק האם כשם שאב גוי מוכר את בנו ה"ה האמא יכולה למכור בנה, ולהך צד שיכולה למכור ולדה א"ש, אבל אם אינה יכולה למוכרו, צ"ע כיצד מכרה ולדה. ואין לומר דמיירי שקנה השפחה וולדה מישראל אחר, דהא מיירי בלא הטבילה עדיין, ואין לאדון קנין עבדות גמור בעבד, וחשיב רק קנין פירות.
בב"מ (דף ע"א א') מבואר דאשה לא תקנה עבד עברי מפני שמתייחדת עמו. ויל"ע א"כ למה מותר לישראל לקנות שפחה, הרי בדידיה שייך ג"כ הך חששא גופא. [והוסיפו דאע"פ שיכול לשחררה, מ"מ אכתי לא יועיל לכהן, וע"ע שיטת מקצת הגאונים דאם בא על שפחתו מסתמא שחררה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, אבל הרמב"ם בפ"י מגירושין הי"ט הרחיק מאד דיעה זו].
ילדה ואח"כ הטבילה. צ"ב דאם כבר נולד איך אפשר להטבילו להיות עבד. ומה שאמרו בכתובות (דף י"א א') גר קטן מטבילין אותו על דעת בי"ד, שם הוא דין דרבנן, כמש"כ תוס' שם, ואילו הכא הנידון על הדאוריי'.
שלקח זה שפחה וזה עוברה. הקצוה"ח (סי' ר"ט סק"א) כתב דאע"ג דא"א להקנות עובר, הכא מיירי קודם מ"ת, ודעת הריב"ש (סי' שכ"ח) שאז היה אפשר לקנות גם דבר שלא בא לעולם. ומיהו ברמב"ם מוכח לא כן, שכתב בהל' ערכין וחרמים (פ"ו הל' ל"ג) דאפשר להתחייב על דבר שלא בא לעולם, מהא דיעקב אמר כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, ולהריב"ש אינו ראיה דשם היה קודם מתן תורה, ואז היה אפשר להקנות דבר שלא בא לעולם.
והנה לקמן בסמוך אמרו שקונה שפחה לעוברה, משמע קצת שקונה בזמן שעדיין אינה מעוברת, ויחול הקנין כשתתעבר. וזה לכאו' דלא כתירוץ הקצוה"ח, דמשמע דהיום אחרי מ"ת אינו יכול לקנות העובר ויחול הקנין כשיהא עובר, ומכאן משמע דעובר חשיב דבר שבא לעולם (עיין מחנה אפרים הל' מוכר דבר שלא בא לעולם סי' א').
בגיטין (דף ל"ח א') איתא שגוי אינו קונה גוי אחר כי אם למעשה ידים ואין לו קנין הגוף. ואמנם אחר שמוכרו לישראל ומטבילו נעשה בו קנין הגוף. והנה אברהם קיבל מפרעה עבדים ושפחות, ולכאו' צ"ל שאברהם הטביל את העבדים הללו, דבסוגיין מבואר שאף אצל אברהם היה טבילה לשם עבדות.
[העולם אומרים שמה שרצו להניח לאליעזר סם המות שימות (תרגום יונתן בראשית כ"ד ל"ג), הוא משום שאמרו בגמ' נזיר (דף י"ב א') שהשולח שליח לקדש לו אשה ומת השליח אסור המשלח בכל נשים שבעולם, ורצו שיצחק יאסר בכל נשים שבעולם. [וזה גם מש"כ בהגדש"פ ולבן ביקש לעקור את הכל]. ואמנם לקושטא דמילתא נראה דאינו שייך ביצחק, דלא הוה התם שליח קדושין, דעבד אינו יכול ליעשות שליח במידי דלנפשיה ליתיה, ועיין תוס' בכתובות (דף ז' ב').
הניחא למ"ד כו' אלא למ"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי מאי איכא למימר. מבואר דלמ"ד קנין פירות כקנין הגוף חשיב שיש לו קנין באמו, אע"פ שאין לו כל הזכויות באמא, דהא מעשה ידיה אינו שלו, ומ"מ חשיבא שלו, ועיין תוס' ב"ב (דף כ"ז א') שכתבו דכל מה דס"ל קנין פירות כקנין הגוף, הוא רק כשיש לו כל הפירות והשימושים, ולא כשיש לו רק מקצתם, וא"כ אמאי הכא חשיב כקנין הגוף, ואפשר דמעשה ידים אינו בכלל פירות.
ע"מ שלא להטבילה. ופירשו תוס' דאמרי' ביבמות דהלוקח עבד ע"מ שלא לגיירו יכול להשהותו הרבה. ומלשון הגמ' משמע דאפי' לעולם רשאי להשהותו כן. ולשון הגמ' צ"ב דקאמר "על מנת", וביבמות איתא "אתני", וצ"ב עם מי התנה, האם עם המוכר, הרי יש לו בעבד רק מעשה ידים, ולכאו' הכונה לתנאי בינו לבין עצמו. וי"ל דמשכח"ל שמכר העבד את עצמו [ולא קנאו הלוקח מהמוכר] ומתנה עמו שלא יטבול, [העבד לא רוצה להיות חייב במצוות].
שמונת ימים בבהמה אינו נפל. עיין בספר ליקוטי תשובות וחידושים מהגרע"א (סי' ג') שדן על העגלים שנלקחים מהגויים ואינו ידוע אם עבר עליהם ח' ימים, ומצדד להתיר משום ס"ס [ועי' משנ"ת בדבריו באילה"ש ב"מ דף נ"ו ב'].
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |