שיח השדה/שבת/קכח/ב
צעב"ח דאוריתא. פירש"י דכתיב עזוב תעזוב וכר"ש דדריש טעמא דקרא ולכאו' אולי הטעם משום צערא דמרה והר"ן בחי' כ' מדכתיב חמור שונאך למדנו דמשום צעב"ח ולא משום צערא דמרה וכונתו דבפסחים קי"ג ב' אמרי' דמיירי בשונא ישראל שראה בו דבר עברה שמצוה לשנאותו וא"כ א"א לומר שהתורה חשה על צער הבעלים שהרי מצוה לשנאותו וע"כ משום צעב"ח, ורע"א בחי' בב"מ ל"ב הבין דכונת רש"י משום דקי"ל פריקה בחנם וטעינה בשכר ש"מ דהטעם משום צעב"ח ותמוה דבב"מ ל"ב א' אמרי' לכתוב טעינה ולא בעי פריקה ואמינא מה טעינה דלית בה צעב"ח חייב פריקה לא כ"ש ומבואר דצעב"ח דאורייתא לא יליף מפריקה דהא מיירי אי לא כתיב פריקה וכ"כ שם בשטמ"ק בשם הראב"ד הכא משמע מדוכתא אחרינא ילפא ואפשר דנפקא לי' מחסימה ובשם הריטב"א כתב שם דהוא הל"מ דלעיל דף ל' כתבנו דבמדרש הגדול נפקא מדכתיב למה זה הכית את אתונך וכ"כ הרמב"ם במו"נ ובס"ח, ואין לומר דד' רש"י כיון דגם בטעינה איכא קצת צעב"ח כדא' בגמ' דצערא דידה אי' דמתוך כך מכביד עלי' משוי אלא שאין כ"כ כמו בטעינה כמש"כ בשמ"ק שם וה"ק אי כתיב טעינה הוא מה טעינה שיש בה צעב"ח מועט חייב כ"ש פריקה ובזה מיושב ג"כ קו' רע"א בב"מ ל"ב שא"א לומר כן דהא מבואר שם דבבהמת גוי פטור מטעינה דאין בזה צעב"ח ואין לומר דכונת הגמ' אי הוי כתיב טעינה וכתיב בי' שונאך הו"א שיש גם בטעינה צעב"ח כמש"כ הר"ן אבל השתא דכתיב שונאך בפריקה ולא בטעינה אלמא דאין בטעינה צעב"ח דא"כ מאי קאמר לא לכתוב טעינה הא איצטריך לכתוב פריקה ולכתוב גבי' שונאך לאשמעי' דבטעינה ליכא צעב"ח ודברי רש"י ז"ל צ"ע:
 |
ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות) |