אור שמח/אישות/ו

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
בני אהובה
חידושי רבנו חיים הלוי
יצחק ירנן
מעשה רקח
ציוני מהר"ן
קובץ על יד החזקה
קרית ספר
שער המלך
תשובה מיראה


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


אור שמחTriangleArrow-Left.png אישות TriangleArrow-Left.png ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ב[edit]

ואלו הן הד' דברים של כל תנאי כו':

האחרונים נסתפקו באומר לאשה הרי את מקודשת או מגורשת ע"מ שיהיה כן ואם לא יהיה כמו שארצה מהו, והנוב"י מה"ת חלק אבן העזר (סימן קל"ג) פסק דלא הוי תנאי בכל גוונא דבעינן תנאי כפול מוחלט משני הצדדין בהן ובלאו, והנה סברתו לא מחוור. אולם לענ"ד נראה שזה כונת הירושלמי עירובין פרק בכל מערבין ריב"פ כו' ירדו לסמפון בשיטת ר"מ דקדושין ר"ח כו' ואפילו כרבנן לית כן כו' סדר סמפון כ"ה אנא פלוני בר פלוני מקדש אותך אנת כו' ע"מ מיתן לך מקמת פלוני ומכניסך ביום פלוני אין אתא יום פלוני ולא כנסתיך לא יהוו לי עליך ולא כלום, פירוש, שלא יהא לו שעבוד עליה, רק יהא כפי רצונה, אם תתרצה שיהיו הקדושין טוב ויהיה קיים מעכשיו, ואם לא תתרצה יהיו בטלים [ופריך] ויימר על מנת שלא יכפול תנאו, כיון דאתא כרבנן, אילו לא כפל תנאו מיעקר קדושיו [כצ"ל] פירוש אם לא היה כופל תנאו, אם עבר הזמן שקבע לכונסה היו הקדושין בטלים אף אם תתרצה אחר כך והיה נעקר הקדושין, ומש"ה כופל שאם לא יכנוס אותה לא יהא לו כלום, ויהיה כפי מה שיהיה ברצונה, וכפי זה אתיא דוקא כרבנן ולא כר"מ, דאי בעינן כפילא אף בע"מ כמו דסבר בע"מ שירדו גשמים והא הכא לא כפל התנאי במיתן לך מקמת פלוני דהו"ל לומר אם לא יהיבנא לך מקמת פלוני כו' לא יהא לי עליך כלום, וע"כ דירדו בשיטת חכמים רק שלא יעקר הקדושין אם לא יקיים תנאו אף אם תתרצה אחר כך לכן כפל והתנה בפירוש שיהא כפי מה שהיא רוצה, ובמיהב לה מקמת פלוני, בידה לומר ה"ה כאילו התקבלתי לכן לא חש לכפול. ודבר זה צריך עיון בדברי רבינו והחולקים עליו לקמן (פ"ז הלכה כ"ג) יעו"ש בהמגיד וכסף משנה ודוק, ועיין משל"מ הלכות זכיה ומתנה הלכה ו' והבן ואכמ"ל יותר:

י[edit]

וכן המקדש יפ"ת על תנאי שיתעמר בה הרי זו מקודשת ואין לו להתעמר בה שהרי התורה מנעה אותו:

לא הבנתי, דהא הלאו דלא תתעמר בה וכו' פירש רבינו בהלכות מלכים דלאחר שנבעלה לא יכבשנה לשם שפחה כמו כל שבוית מלחמה, ואימת מצי לכובשה, טרם שנתגיירה אז שייך כיבוש לשם שפחה, ואיך שייך אז קדושין הלא לא תפסי בה קדושין, ואם נפרש לא תתעמר בה היינו שלא ישתמש בה אחרי גירות, זה בתורת עבדות, הלא בכל ישראל זה דבר שאינו אפשר, כי האשה אינה מוכרת עצמה, ואם בתורת אשה לבעלה שמעשה ידיה שלו איך שייך ע"ז הלאו, ואם נאמר דהוא מתנה על מנת שישתמש בה בע"כ כמו בעבד על השימוש לבד, הוי כמו על מנת שתאכלי בשר חזיר, דאין זה מתנה ע"מ שכתוב בתורה, דאפשר דאכלה ולקייא, ואי משום דיזכה בה להשתמש בה בתורת עבדות, לא ידענא איך משכח זכיה להשתמש בתורת עבדות בישראלית, כיון דאינה מוכרת את עצמה כמוש"כ רבינו בהלכות עבדים, וכיון דבת קדושין היא ונתגיירה הויא כישראלית אע"ג דבאינו נוהג כשורה מותר להשתעבד בו אבל לזכות בו להשתמש לא מצאנו וצ"ע. ולהך מ"ד דסבר בירושלמי [הביאו תוספות קדושין כ"ב] דאינו מותר לבעול רק אחר המעשים כולם יפרש עמור על תשמיש לחודא ובכל זה עדיין צ"ע:

יא[edit]

התנה על האשה כו' שתבעל לאביה ולאחיה כו' אבל אם התנה עליה שיתן לי פלוני חצירו או שישיא בתו לבני וכי"ב תנאו קיים שהרי אפשר בידה לקיימו ותתן לפלוני ממון רב עד שיתן לו חצירו כו' שהרי אין כאן עבירה וכן כל כיו"ב:

מקור דבריו מסוגיא דגיטין פ"ד, פלוני נמי אפשר דמשחדא ליה בממונא אלא אבא כו' אבא ואביך מי עבדי איסורא. ולכאורה צ"ב, א"כ באומר ה"ז גיטך אם מתי איך הוי גט הא אין בידה לקיימו וכי"ב וכן באומר הרי זה גיטך אם תמות חברתך (ביומא פ"ק), וכן אם ירדו גשמים ודאי אי אפשר לקיימו. אולם זה ודאי כיון דאינו מתנה עמה שהיא תקיים זה או הוא יקיים זה, רק אם יקרה כך יהיה כן, א"כ תליא אם באפשרות הדבר להתקיים בטבע העולם הוי תנאי גמור ומהני, ולכן אמר בפרק בכל מערבין דאם ירדו גשמים היום יהא זה תרומה כו' וכי"ב, ובפ"ק דיומא אם תמות חברתך, דאינו תולה רק בהתהוות הדבר, לא שהנוכחי זולתו יקיים זה וז"ב. נמצא אם התנאי הוא שתהיה בפועל מכוון מבעלי התנאים, כי מתנה בדבר שאינו תלוי ברצונם לא הוי תנאי, והוי בגדר תנאי שא"א לקיימו, אבל בתנאי שאינו במכוון כמו אם יהא כך, אז אם הוא ענין שיכול להתקיים ע"י טבע העולם, כמו ע"מ שירדו גשמים הוי תנאו תנאי, או אם תמות חברתך הוי תנאי, אבל כי מתנה ע"מ שיהא גלגל חמה עומד, ואח"כ אירע איש כיהושע בן נון והעמיד החמה, בכ"ז אין זה ענין שיכול להתקיים בטבע העולם, ולכן כל מה דעבדי ע"מ כן, אין זה מפעולות הקיימות רק כשחוק הנערים אף שהתנה שלא במכוון בעלי תנאים. ולכן לא מצאנו שיהא תנאי באופן שיתנה אם יעלה לרקיע, דאף עפ"י שיתנה עמה אם יהא שתעלה לרקיע או שיעלה אחר לרקיע, כיון שאינו מדברים המקוימים בטבע העולם אינו תנאי כלל:

ובזה יתישב בסוף פרק השוכר את הפועלים, ר' יהודה בן תימא אומר כזה גט, כלל אמר ריב"ת כל שאי אפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו כו' וכשר, מאי אתא לרבויי, והוא כי אם התנה עמה תנאי שיכול להתקיים בטבע העולם, רק בפועל מכוון מאתה אי אפשר לה לקיימו כמו ע"מ שתבעלי לאבא ולאביך, דבלא פועל מכוון הוי גט, וכמו אם תמות חברתך, אבל בפועל מכוון אי אפשר להתקיים אין זה תנאי, ולזה אמר כל שא"א לקיימו לו בסופו, דייק שאי אפשר לו לקיימו, הא אחר מצי לקיימו כמו ע"מ שתבעל בתך לאביך וכי"ב, אין זה תנאי רק כמפליג. ובזה ניחא מה דדייק רב נחמן ממשנתנו, דבכל אופן תנאו בטל אעפ"י שהדבר יכול להתקיים רק לה אינו באפשרי להתקיים אפ"ה תנאו בטל, וכמו ע"מ שתבעלי לאביך, וזה נכון:

אולם צ"ע הא בתנאי מכוון מבעלי התנאים לא שייך ברירה וכמו ע"מ שתתן לי מאתים זוז, רק בדבר המתקיים מאליו בלא פועל מכוון מבעלי התנאים הוי תנאי דשייך לברירה דבהו עסיק בפרק כל הגט, א"כ איך מייתי דר' שמעון סבר ברירה מהך דהריני בועליך ע"מ שירצה אבא, דתליא בברירה, מנא ליה דכוונתו שאם ימשך הדבר ויתהוה שירצה אבא יהא גט א"כ אין זה תנאי בפועל מכוון מבעלי התנאים, דלמא ה"ק שתשתדל עצמה בנתינת ממון רב או בהשתדלות אחר שיסכים אבא ויאמר הן וכמו שיתן לי פלוני חצירו או שישיא בתו לבני וכיו"ב, וא"כ הוי תנאי בפועל מכוון וכמו ע"מ שתתני מאתים זוז, וא"כ אין זה שייך לברירה כלל וכלל וצ"ע. ואולי נאמר לחלק בדבר שהוא ענין טובה והרוחה אליו גם בלא פעולת הגט או הקדושין, א"כ ודאי כונתו שיהא אליו הטובה ממנה והיא תעשה זה, אבל כאן שאין ענין לזה רק בחלות המעשה, כמו ע"מ שירצה אבא שהוא ההסכם על המעשה, ובלא המעשה אין שום חלות שיסכים כוונתו בלא פועל מכוון ממנה, רק אם יהיה כך שירצה אז יהא קדושין ולכן שייך זה לברירה ודוק:

ובזה מתבאר לן דברי רבינו בפרק ה' מהלכות שבועות, וכל מי שנשבע על אחרים שיעשו כך וכך או לא יעשו כו' ולמה אינו לוקה משום שבועת שוא שהרי אפשר לאותן אחרים שישמעו ממנו ותתקיים שבועתו כו' ואם קיימו דבריו הרי אלו משובחין שלא הרגילו להוציא שבועה לשוא, הרי דסובר דשבועה זו תלויה אם יתקיים אינה שוא ואם לא תתקיים הוה שבועת שוא, אע"ג דאינו בידו להתקיים, ונמצא דמשיצאת מפיו הרי יצאה לשבועה לשוא, ואף אם נתקיימה הוי כמו שנשבע שיאכל נבלה וטרפה כו' הר"ז לוקה משום שבועת שוא בין אכל בין לא אכל. ואין לומר דאין זה שבועה שזה יעשה, רק שיודע שזה יעשה כך, אבל לא נשבע שפלוני יעשה ע"י שבועתו, דזה לאו בידו, א"כ אם נשבע שיאכל חזיר ואכל נימא שלא נשבע שיעשה כך על ידי שבועתו, רק נשבע שיודע שיעשה כך והוי כמו שבועה שעבר, כמו שבועה שאכלתי, דאין זה התקשרות או קבלה לאיזה מעשה או פעולה רק שמספר מעשה שקרה, כן הכא מספר מעשה שיקרה ושיעשה, וז"א דא"כ יתחייב משום שקר או לא יתחייב משום שוא, בנשבע שיאכל חזיר, שמספר מעשה מה שיודע. וע"כ צ"ל טעם רבינו דאינו לוקה משום שבועת שוא הוא עפ"י מה דכתב פה, דכוונתו שישתדל וישחדנו בממון הרבה ואין זה בגדר אי אפשר לקיימו, כמו שהתנה ע"מ שיתן פלוני בתו לבנו, כן הכא כוונתו בהשתדלותו, ובכ"ז אין בזה שקר, דאין זה שבועה על עצמו רק על דבר שאין בידו, ולכן אם לא יתקיים הרי לא היה בטוח שבהשתדלותו יעשה כך א"כ הוי שוא, ואם נתקיים אז אמרינן שהיה בטוח ע"י השתדלותו שיהיה כך ויעשה כן א"כ לא הוי שוא, ונכון בס"ד. ולפי מה שבארנו שיטתו דבהתנה ע"מ שישיא בתו לפלוני כו' דע"י השתדלות קאמר, יש לעיין בהשתדלה ולא רצה אם תליא בהך דגיטין כ"ט אם לא אפייסה גו תלתין יומין כו' ועיי"ש דתלי באין אונס בגיטין, ובקדושין תליא במה דשאלו ממתיבתא ודוק בכ"ז:

יב[edit]

התנה על האשה כו' שתבעל לאביה ולאחיה כו' אבל אם התנה עליה שיתן לי פלוני חצירו או שישיא בתו לבני וכי"ב תנאו קיים שהרי אפשר בידה לקיימו ותתן לפלוני ממון רב עד שיתן לו חצירו כו' שהרי אין כאן עבירה וכן כל כיו"ב:

מקור דבריו מסוגיא דגיטין פ"ד, פלוני נמי אפשר דמשחדא ליה בממונא אלא אבא כו' אבא ואביך מי עבדי איסורא. ולכאורה צ"ב, א"כ באומר ה"ז גיטך אם מתי איך הוי גט הא אין בידה לקיימו וכי"ב וכן באומר הרי זה גיטך אם תמות חברתך (ביומא פ"ק), וכן אם ירדו גשמים ודאי אי אפשר לקיימו. אולם זה ודאי כיון דאינו מתנה עמה שהיא תקיים זה או הוא יקיים זה, רק אם יקרה כך יהיה כן, א"כ תליא אם באפשרות הדבר להתקיים בטבע העולם הוי תנאי גמור ומהני, ולכן אמר בפרק בכל מערבין דאם ירדו גשמים היום יהא זה תרומה כו' וכי"ב, ובפ"ק דיומא אם תמות חברתך, דאינו תולה רק בהתהוות הדבר, לא שהנוכחי זולתו יקיים זה וז"ב. נמצא אם התנאי הוא שתהיה בפועל מכוון מבעלי התנאים, כי מתנה בדבר שאינו תלוי ברצונם לא הוי תנאי, והוי בגדר תנאי שא"א לקיימו, אבל בתנאי שאינו במכוון כמו אם יהא כך, אז אם הוא ענין שיכול להתקיים ע"י טבע העולם, כמו ע"מ שירדו גשמים הוי תנאו תנאי, או אם תמות חברתך הוי תנאי, אבל כי מתנה ע"מ שיהא גלגל חמה עומד, ואח"כ אירע איש כיהושע בן נון והעמיד החמה, בכ"ז אין זה ענין שיכול להתקיים בטבע העולם, ולכן כל מה דעבדי ע"מ כן, אין זה מפעולות הקיימות רק כשחוק הנערים אף שהתנה שלא במכוון בעלי תנאים. ולכן לא מצאנו שיהא תנאי באופן שיתנה אם יעלה לרקיע, דאף עפ"י שיתנה עמה אם יהא שתעלה לרקיע או שיעלה אחר לרקיע, כיון שאינו מדברים המקוימים בטבע העולם אינו תנאי כלל:

ובזה יתישב בסוף פרק השוכר את הפועלים, ר' יהודה בן תימא אומר כזה גט, כלל אמר ריב"ת כל שאי אפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו כו' וכשר, מאי אתא לרבויי, והוא כי אם התנה עמה תנאי שיכול להתקיים בטבע העולם, רק בפועל מכוון מאתה אי אפשר לה לקיימו כמו ע"מ שתבעלי לאבא ולאביך, דבלא פועל מכוון הוי גט, וכמו אם תמות חברתך, אבל בפועל מכוון אי אפשר להתקיים אין זה תנאי, ולזה אמר כל שא"א לקיימו לו בסופו, דייק שאי אפשר לו לקיימו, הא אחר מצי לקיימו כמו ע"מ שתבעל בתך לאביך וכי"ב, אין זה תנאי רק כמפליג. ובזה ניחא מה דדייק רב נחמן ממשנתנו, דבכל אופן תנאו בטל אעפ"י שהדבר יכול להתקיים רק לה אינו באפשרי להתקיים אפ"ה תנאו בטל, וכמו ע"מ שתבעלי לאביך, וזה נכון:

אולם צ"ע הא בתנאי מכוון מבעלי התנאים לא שייך ברירה וכמו ע"מ שתתן לי מאתים זוז, רק בדבר המתקיים מאליו בלא פועל מכוון מבעלי התנאים הוי תנאי דשייך לברירה דבהו עסיק בפרק כל הגט, א"כ איך מייתי דר' שמעון סבר ברירה מהך דהריני בועליך ע"מ שירצה אבא, דתליא בברירה, מנא ליה דכוונתו שאם ימשך הדבר ויתהוה שירצה אבא יהא גט א"כ אין זה תנאי בפועל מכוון מבעלי התנאים, דלמא ה"ק שתשתדל עצמה בנתינת ממון רב או בהשתדלות אחר שיסכים אבא ויאמר הן וכמו שיתן לי פלוני חצירו או שישיא בתו לבני וכיו"ב, וא"כ הוי תנאי בפועל מכוון וכמו ע"מ שתתני מאתים זוז, וא"כ אין זה שייך לברירה כלל וכלל וצ"ע. ואולי נאמר לחלק בדבר שהוא ענין טובה והרוחה אליו גם בלא פעולת הגט או הקדושין, א"כ ודאי כונתו שיהא אליו הטובה ממנה והיא תעשה זה, אבל כאן שאין ענין לזה רק בחלות המעשה, כמו ע"מ שירצה אבא שהוא ההסכם על המעשה, ובלא המעשה אין שום חלות שיסכים כוונתו בלא פועל מכוון ממנה, רק אם יהיה כך שירצה אז יהא קדושין ולכן שייך זה לברירה ודוק:

ובזה מתבאר לן דברי רבינו בפרק ה' מהלכות שבועות, וכל מי שנשבע על אחרים שיעשו כך וכך או לא יעשו כו' ולמה אינו לוקה משום שבועת שוא שהרי אפשר לאותן אחרים שישמעו ממנו ותתקיים שבועתו כו' ואם קיימו דבריו הרי אלו משובחין שלא הרגילו להוציא שבועה לשוא, הרי דסובר דשבועה זו תלויה אם יתקיים אינה שוא ואם לא תתקיים הוה שבועת שוא, אע"ג דאינו בידו להתקיים, ונמצא דמשיצאת מפיו הרי יצאה לשבועה לשוא, ואף אם נתקיימה הוי כמו שנשבע שיאכל נבלה וטרפה כו' הר"ז לוקה משום שבועת שוא בין אכל בין לא אכל. ואין לומר דאין זה שבועה שזה יעשה, רק שיודע שזה יעשה כך, אבל לא נשבע שפלוני יעשה ע"י שבועתו, דזה לאו בידו, א"כ אם נשבע שיאכל חזיר ואכל נימא שלא נשבע שיעשה כך על ידי שבועתו, רק נשבע שיודע שיעשה כך והוי כמו שבועה שעבר, כמו שבועה שאכלתי, דאין זה התקשרות או קבלה לאיזה מעשה או פעולה רק שמספר מעשה שקרה, כן הכא מספר מעשה שיקרה ושיעשה, וז"א דא"כ יתחייב משום שקר או לא יתחייב משום שוא, בנשבע שיאכל חזיר, שמספר מעשה מה שיודע. וע"כ צ"ל טעם רבינו דאינו לוקה משום שבועת שוא הוא עפ"י מה דכתב פה, דכוונתו שישתדל וישחדנו בממון הרבה ואין זה בגדר אי אפשר לקיימו, כמו שהתנה ע"מ שיתן פלוני בתו לבנו, כן הכא כוונתו בהשתדלותו, ובכ"ז אין בזה שקר, דאין זה שבועה על עצמו רק על דבר שאין בידו, ולכן אם לא יתקיים הרי לא היה בטוח שבהשתדלותו יעשה כך א"כ הוי שוא, ואם נתקיים אז אמרינן שהיה בטוח ע"י השתדלותו שיהיה כך ויעשה כן א"כ לא הוי שוא, ונכון בס"ד. ולפי מה שבארנו שיטתו דבהתנה ע"מ שישיא בתו לפלוני כו' דע"י השתדלות קאמר, יש לעיין בהשתדלה ולא רצה אם תליא בהך דגיטין כ"ט אם לא אפייסה גו תלתין יומין כו' ועיי"ש דתלי באין אונס בגיטין, ובקדושין תליא במה דשאלו ממתיבתא ודוק בכ"ז:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.