שער המלך/אישות/ו
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ב[עריכה]
ואלו
הן הדברים של כל תנאי שיהיה כפול כו'. כתב ה"ה ודין התנאי שיהיה כפול מחלוקת תנאים פרק האומר והביאו בהלכות דעת ר"מ דכל שהתנאי אינו כפול אינו תנאי כו' הנה שם בפ' האומר פרכינן בשלמא לר"מ היינו דכתב אם בחוקותי כו' אצטריך סד"א אם בחוקותי תלכו ברכה ואם תמאנו לא ברכה ולא קללה כו' ומסוגיא הלזו הקשה הר"ן בפ' שבועות העדות אמתניתין דתנן אל יכך ויברכך וייטיב לך ר"מ מחייב וחכמים פוטרים ופירש"י ז"ל דאו או קתני אל יכך אם תעידוני או יברכך אם תעידוני ר"מ מחייב דקסבר מכלל לאו אתה שומע הן ע"כ וכתב הר"ן וז"ל ולבי מפקפק במה שפרש"י כו' דבפרק האומר דקדושין מוכח דאפילו מאן דאית ליה מכלל לאו אתה שומע הן בכה"ג לא משמע קללה דאמרינן התם סד"א אם תאבו טובה ואם תמאנו לא טובה ולא קללה וה"נ יברכך אם תעיד ואם לא תעיד לא יברכך ולא יקללך ומשמע דס"ל ז"ל דהני מילי למאן דאית ליה מכלל לאו אתה שומע הן אבל לר"מ הנהו קראי כפשטייהו משמע ליה דאע"ג דמשמע הא אם לא תאבו רעה צריך היה לאומרו אם תמאנו משום דלית ליה מכלל לאו אתה שומע הן ומינה דבאיסור' דאית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן טובה משתמעה מכלל טובה עכ"ד ויש לדקדק עליו דאכתי תקשי לרש"י למאי דמסיק בגמרא התם לפי גיר' רש"י שם אלא לעולם תיפוך וכי לית ליה בממונא באיסורא אית ליה ושאני סוטה דאיסורא דאית ביה ממונא היא דא"כ ביברכך היכי מחייבי רבנן דכיון דס"ל לחכמים דאפי' באיסורא דאית ביה ממונא לפירש"י שם אמרי' מכלל לאו אתה שומע הן א"כ ע"כ דס"ל כרחב"ג דלא בעינן תנאי כפול וא"כ לדידהו ע"כ כי היכי דלא תיקשי להו קראי דאם בחוקותי ואם תאבו צ"ל דס"ל כדמתרצינן הכא בשמעתין דמכלל ברכה אי אתה שומע קללה ואם כן היכי מחייבו בחלוקת יברכך וייטיב לך ואף לפי גי' הר"ן דגריס אלא לעולם לא תיפוך וס"ל דעדות איסורא דלית ביה ממונא הוא משום דהעדים אינן מפסידים כלום וכמ"ש הרשב"א בחידושיו וכנראה מדברי הר"ן שם מ"מ אכתי תיקשי למאי דס"ד התם בגמ' וקאמר לעולם איפוך אפי' באיסורא לית ליה דאכתי היכי הוה ניחא ליה לחכמים דמחייבי דכיון דס"ל דמכלל לאו אתה שומע הן אם כן ע"כ דס"ל דמכלל ברכה אי אתה שומע קללה וא"כ היכי מחייבי בחלוקת יברכך וייטיב לך וליכא למימר דדוקא בשבועת העדות ס"ל לחכמים דמכלל לאו אתה כו' משום דהו"ל איסורא דלית ביה ממונא לפי דעת הר"ן ז"ל כמ"ש אבל באיסורא דאית ביה ממונא מודו חכמים דמכלל לאו אי אתה כו' ומש"ה גבי אם בחוקתי ואם תאבו וכל הני דאיסורא דאית ביה ממונא היא דרוב מצות אית בהו ממונא כמ"ש התוס' שם בד"ה ה"ג אע"ג דמכלל ברכה אתה שומע קללה אצטריך למכתב משום דבעי תנאי כפול דהא ליתא שהרי לפום מאי דס"ד השתא ע"כ דלא ס"ל לחלק בין איסורא דאית ביה ממונא לאיסורא דלית ביה ממונא משום דאם כן מאי פריך משתויי יין לר"מ ותו דא"כ אמאי הוצרך לומר אלא לעולם איפוך ולומר דמאי דפירש"י ז"ל במתני' דאו או קתני היינו לפום מאי דס"ד בגמ' דלא מפכי' מתני' אלא מתני' כדקאי ר"מ מחייב וחכמים פוטרים אבל למאי דמסיק בגמ' איפוך ע"כ צ"ל דמתני' דאל יכך ויברכך כולה חדא מילתא היא וכן נמי לפי גי' הר"ן ז"ל איכא למימר דאע"ג דלפי האמת מתני' או או קתני מ"מ למאי דהוה בעי בגמ' לומר אלא איפוך ע"כ צ"ל דהוה ס"ל דמתניתין חדא מילתא היא זה ודאי דוחק דכיון דלפי המסקנא או למאי דקאמר בגמרא אלא איפוך ע"כ צ"ל דס"ל דמתני' חדא מילתא קתני א"כ מי המכריח לנו לומר דלמאי דס"ד בגמ' או לפי האמת לדעת הר"ן או או קתני ואפשר ליישב דס"ל לרש"י ז"ל דכי מחייבי רבנן מטעמא דמכלל לאו אתה שומע הן היינו דייקא אחלוקת אל יכך אבל אחלוק' יברכך ה"נ דמודו לר"מ דפטור וע"כ ל"ק ליה להר"ן אלא לר"מ דקתני ברישא ר"מ מחייב דהתם ודאי אכולהו בבי קאי אמנם לרבנן איכא למימר דלא פליגי אלא אחדא בבא דהיינו אל יכך ואי קשיא לך דא"כ מי הכריחו לרש"י לומר דבלא איפוך לא מצי לתרוצי דא"כ לר"מ שבועה דמתני' איסורא גרידתא היא ואי רבנן פטרי בה אלמא לית ליה מכלל לאו כו' אפילו באיסורא גרידא וא"כ שתויי יין דבמיתה לרבנן מנ"ל כו' ומאי קו' הא אכתי נימא דלעולם ס"ל לרבנן דאפי' בממונא נמי מכלל לאו אתה שומע הן וכי פטרי רבנן אחלוקת יברכך הוא דפטרי משום דסבירא להו דמכלל ברכה אי אתה שומע קללה וכן ראיתי להרב אנגי"ל בשיטתו למס' שבועות שכתב כן משם הרשב"א וקיים הגי' אלא משמע דס"ל לרש"י דרבנן דפטרי אכולהו בבי קאי ולהא ודאי יש ליישב דס"ל לרש"י דרבנן אחלוקת אל יכך הוא דפטרי כדמוכח בהדיא מהתוס' דקאמר ר"י פוטר באל יכך וכמו שדחה תירוץ הרשב"א מכח התו' יע"ש כנ"ל אלא מיהו אכתי ק"ק למאי דהוה בעי תלמודא מעיקרא למימר השתא דאנן תנן הכי כו' ש"מ דוקא תנן ואלא קשיא כי לית ליה בממונא באיסורא אית ליה דא"כ תיקשי ליה דהיכי מחייב ר"מ ביברכך הא מכלל ברכה אי אתה שומע קללה דהא כיון דס"ל דבאיסורא מכלל לאו אתה שומע הן ע"כ צ"ל דקראי דאם בחוקתי וכל הני אצטריך בהו תנאי כפול משום דמכלל ברכה אי אתה שומע קללה דהשתא לא ס"ד לחלק בין איסורא דאית ביה ממונא כו' ושמא דעדיפא מינה קא פריך והחכם הש' רב ועצום כמוהר"י אשכנזי הי"ו הק' אלי לדברי הר"ן הללו ממ"ש רש"י בפ' מי שאחזו דע"ו (ע"א) אההיא דאמרי' התם רשב"ג אמר אין לך תנאי בכתובים שאין כפול איכא דאמרי לר"מ קאמר ליה וה"ק ליה אין לך תנאי בכתובים שאינו כפול והו"ל ב' כתובים כו' ואין מלמדים וא"ד לרבנן קא"ל וה"ק אין לך תנאי בכתובים שאינו כפול וגמרינן מינייהו ורש"י פירש שם וז"ל אין לך תנאי כו' ויש לנו ללמוד מהם דכולהו צריכי כדמתרצינן להו בקדושין פרק האומר ע"כ הרי בהדיא דלרשב"ג דס"ל כר"מ דבעינן ת"כ כ' רש"י דכי היכי דלא ליהוו ב' כתובים צ"ל דס"ל דכולהו צריכי כדמתרצינן להו בקדושין והיינו הך דאמרי' אליבא דרחב"ג סד"א לא קללה ולא ברכה ואם כן איך כתב הר"ן שדעת רש"י דלר"מ דס"ל דלא אמרינן מכלל לאו כו' לא ס"ל הך סברא אלא מכלל ברכה אתה שומע קללה והנה לפי הנראה ממ"ש התוס' שם בד"ה וגמרינן מנייהו מבואר שהתו' הבינו בכונת דברי רש"י דמ"ש דכולהו צריכי דלאו היינו מאי דאמרינן בשמעתין דסד"א אם בחוקתי תלכו ברכה ואם תמאנו לא קללה ולא ברכה דא"כ היאך כתב רש"י ז"ל דגמרינן מינייהו הא לאו לת"כ הוא דאתו כי היכי דנגמר מינייהו אלא כונתו ז"ל דמצריך להו דלא ליהוו ב' כתובים ולעולם לתנאי כפול הוא דאתו ומשו"ה הקשו עליו דהכ' בשמעתין לא מצריך להו אלא דמשני להו דאין משו' אחד מהם ללמוד דנבעי ת"כ ועיין בהרב ח"ה שם:
ועוד נראה לע"ד לפרש דברי רש"י ז"ל כפשטן דמ"ש דכולהו צריכי היינו הך דשמעתין דקאמר סלקא דעתך אמינא לא קללה ולא ברכה ומינה יתיישבו דברי הר"ן ז"ל והוא בשום שכל והבין במאי דקאמר בגמרא א"ד לר"מ ק"ל אין לך תנאי כו' והו"ל ב' כתובים כו' ואין מלמדים דהא לא דמיא כלל למאי דאמרינן בעלמא ב' כתובים כו' דאין מלמדין דהתם ה"ט משום דכיון דכל אחד יליף מחבריה אם כן למאי הלכתא כתביה רחמנא אי לאו לאשמועינן דלא נילף מינה בעלמא אמנם הכא כיון דמן הדין בעי ת"כ ואי לא כפליה לתנאי התנאי בטל והמעש' קיים אם כן ע"כ אצטריך קרא בכל מידי דאיכא תנאי לעשותו בתנאי כפילא דאי כתיב בארץ כנען ולא כתיב כפילא בכל הני אם בחוקתי ואם תאבו הו"א אדרבא נילף מתנאי בגו"ר דבעינן כפילא והכא כיון דלא כפליה לתנאי התנאי בטל ומעשה קיים ובין כך ובין כך הבאתי עליו ברכה ולא קללה משו"ה הוצרך לעשותו בת"כ בכל הני דהא ודאי דליכא למימר דנשתוק כפילא בכולהו הני ונילף מחבריה[1].
וכן ראיתי להרב לחם אבירים ז"ל (קידושין סא:) שכתב שהקשו עליו משם הריטב"א ז"ל דלר"מ היכי בעינן ת"כ הא הו"ל ב' כתובין ותי' דלק"מ מטעמא דכתיב' ולפי הנראה אישתמיטי' מיני' סוגי' דפ' מי שאחזו ולכן נראה דתלמוד' התם דקרי לי' ב' כתובין היינו לפי מאי דאמרינן הכא בשמעתין שפיר ק"ל רחב"ג לר"מ אמר לך ר"מ אס"ד לאו לת"כ הוא דאתא ליכתוב רחמנ' ונאחזו בתוככם בארץ כנען ל"ל ש"מ לת"כ הוא דאתא הנה מבואר מסוגיא דידן דלר"מ בארץ כנען אתא לאשמעינן בעלמ' דבעי' ת"כ דלגופיה לא אצטריך לעשותו ת"כ שהרי כתיב ונאחזו בתוככם ולר"מ כל היכא דאית לכו במשמע והיינו דקאמרינן התם דהו"ל ב' כתובים דאיברא ודאי דאי כתיב בארץ כנען ע"כ הוה צריך למכתב באם בחוקתי וכל הני ת"כ משום דאל"ה הוה ילפי' מתנאי בנגו"ר דבעינן ת"כ והכא כיון דלא כפליה לתנאי בין כך ובין כך ברכה ולא קללה אבל מ"מ אכתי ניכתוב בכל הני ונילף מינייהו לבעלמא דבעינן ת"כ וא"כ בארץ כנען ל"ל אי לאו לעשותו ב' כתובים ואין מלמדים דהכא ליכא למימר דאצטריך לגופיה דאי לא כפליה הו"א דאפי' לא ינתן להם ארץ הגלעד שהרי כתיב ונאחזו בתוככם ואע"ג דלא הוי ב' כתובים הבאים כאחד משני צדדים אפי"ה קי"ל בעלמא דב' כתובים הבאים כא' מקרי ואין מלמדין וכמבואר מדברי התו' בפ' האיש מקדש דנ"ח ע"א ד"ה וב' כתובים יע"ש[2]:
ומעתה דברי רש"י ז"ל אתו כהוגן דס"ל דללישנא בתרא דקאמר לרבנן ק"ל אין לך תנאי בכתובים כו' וילפינן מינייהו דכולהו צריכי כדאמר הכא בשמעתין כלומר דאי לא הוה כתיב בארץ כנען לא הוה ילפינן ת"כ מהנהו קראי דאם בחוקותי ואם תאבו משו' דהו"א דאינהו לאו לתנאי כפול הוא דאתא אלא משו' דסד"א דאם בחקתי תלכו ברכה ואם תמאנו לא קללה ולא ברכה ולעולם דלא בעינן תנאי כפול להכי אצטריך בארץ כנען לאשמעינן דבעינן ת"כ ומעתה אית לן למימר דהנהו קראי דאם בחקותי ואם תאבו כפשטייהו משמע ליה ולעולם דמכלל ברכה אתה שומע קללה אלא דהוצרך הכתוב לכופלו לעשותו תנאי כפול וגמרינן מינייהו בעלמא ואם כן דברי הר"ן ז"ל שכתב דמשמע לי' לרש"י דלר"מ הנהו קראי כפשטייהו משמע ליה נכונים בטעמם שדברי הר"ן ז"ל הן לפי האמת דכתיב בארץ כנען לאשמועינן דבעינן ת"כ ודברי רש"י ז"ל בפ' מי שאחזו הם לפי הס"ד אי לא הוה כתב בארץ כנען וע"פ מ"ש בדעת הר"ן ז"ל תשו' מוצאת למה שהקשו התוספו' ז"ל שם בפרק מי שאחזו ד"ה והו"ל וז"ל הקשה הרב אלחנן דבפרק האומר דפריך מקראי טובא לרחב"ג דלא בעי ת"כ לימא דהוי שני כתובים יע"ש מה שתי' אכן כפי מ"ש הנה נכון דדוקא לר"מ דס"ל דבארץ כנען אייתר לן לאשמו' דבעינן ת"כ שייך למימר שפיר דהו"ל ב' כתובים דלכתוב כל הני קראי דאם בחוקתי ואם תאבו ולא לימא בארץ כנען אמנם לרחב"ג דס"ל דבארץ כנען איצטריך משום דאי לאו בארץ כנען הוא ונאחזו בתוככם בארץ גלעד אבל בארץ כנען כלל כלל לא כדאמרינן בשמעתין א"כ לא שייך למימר ב' כתובים גבי הנהו קראי דאם בחוקתי ואם תאבו משום דאצטריך לגופייהו כדכתיבנא זה נ"ל כפתור ופרח ליישב דברי רש"י והר"ן ז"ל: וראיתי בחי' הרשב"א שם דברים תמוהים בעיני שכתב וז"ל השתא דתנן הכי ור"י תני הכי ש"מ דוקא תנן וא"ת א"כ תקשי לן דרבנן אדרבנן דשמעי' להו בקדושין מכלל לאו אתה שומע הן יש מתרצים דרבנן דפליגי התם בקדושין עלייהו דר"מ היינו רחב"ג כדאיתא התם ורבנן דהכא חד מהנך דבני פלוגתא דר"מ ר"י ור"ש ואית ספרים דגרסי הכא ר"י פוטר ולפי גירסא זו ניחא כו' ובתוספתא נמי תנא לה ר"י פוטר עכ"ד ואתמהא שהרי בפ' השולח דמ"ו אמתני' דהמוציא את אשתו משום אילונית ר"י אומר לא יחזיר וחכמי' או' יחזיר אמרינן התם אלא אמר רבא דרבנן אדרבנן ל"ק מאן חכמים ר"מ היא דאמר בעינן ת"כ והב"ע בדלא כפליה לתנאי ע"כ הרי מבואר דלר"י דקאמר לא יחזיר ס"ל דלא בעינן ת"כ וליכא למימר דטעמא דר"י התם לאו משום דלא בעינן ת"כ אלא משום דחייש ללעז בעלמא דהא ליתא וכמו שהכריח הרב ל"מ בפ"י מהלכות גירושין יע"ש ותו דבפ' קמא דנדרים די"א אמרינן מני מתני' אילימא ר"מ לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן דתנן ר"מ אומר כל תנאי שאינו כתנאי בגו"ר כו' אלא ר"י היא ופי' הר"ן שם אלא ר"י היא דאמר בפ' השולח גבי מוציא את אשתו משו' נדר דלא בעי' ת"כ יע"ש הרי מבואר דר"י לא בעי ת"כ וא"כ איך כ' הרשב"א דר"י ס"ל דבעי' ת"כ וצ"ע והתוספו' ז"ל שם בד"ה הנז' הקשו וז"ל אבל ק' לר"ת דבספ"ק דנדרים גבי נדר לית ליה לר"מ מכלל לאו כו' אע"ג דליכא אלא איסורא ואומר הרי"ט דדוקא באיסור חמור הוא דאית ליה לר"מ מכלל לאו כו' כגון שתויי יין ופרועי ראש דבמיתה וכן נמי גבי שבועה שלא אוכל לך בפ"ג דנדרים משמע דאית ליה משום דאיסור חמור הוי כו' יע"ש וראיתי למוהר"ש חיון בתשוב' סימן ח' שרצה לדון מדבריהם ז"ל דס"ל דהא דאמרי' דבאיסור מודה ר"מ דמכלל לאו אתה שומע הן היינו דוקא לחומרא כגון לא שבועה לא אוכל לך דפ"ג דנדרים דבההיא אמרי' דלחומרא מכלל לאו אתה שומע הן וחשיב שבועה אבל לקולא כגון היכ' דנשבע על תנאי ולא כפליה לתנאי לא אלא אפי' לא נתקיים התנאי השבועה קיימת שהרי כיון דבאיסור חמור לא בעי ר"מ ת"כ אבל באיסור קל בעי ת"כ כ"ש דלהקל באיסור חמור בעי ת"כ דל"ל דבממון דוקא בעי ת"כ שהרי באיסורי' קלים נמי בעי ת"כ וכ' עוד שמדברי הר"ן ז"ל שכ' שם וז"ל וכ"ת הא התם בנדרים [גבי] לא חולין כו' אמרינן דלית ליה לר"מ מכלל לאו כו' איכא למימר דהתם איסורא דאית ביה ממונא הוא כו' וכן נמי בגיטין וקידושין אית בהו ממונא דהיינו כתוב' ותנאיה ומשום הכי אתקין שמואל בגיטא דש"מ אם מתי אם לא מתי כו' משמע מדבריו דאם לא היה בגיטין צד ממון בלא כפל היה התנאי קיים ולא תפסי קדושין באחר דאל"כ למאי אצטריך לומר דמאי דאתקין שמואל אם מתי כו' הוא משום דגיטין וקדושין איסורא דאית ביה ממונא הוא הא אפי' לא יהא אלא איסורא גרידא אפי"ה הוצרך לאתקין שמואל אם מתי כו' לענין שאם בא אחר וקדשה שלא יהיו קדושין תופסין בה דאע"ג דבאיסורא אמרינן מכלל לאו היינו דוקא לחומרא אלא משמע דס"ל דאפי' לקולא באיסורא אמרי' מכלל לאו כו' את"ד יע"ש ולדעתי מדברי הר"ן ז"ל נראה שאין ראיה שהוצרך הר"ן ז"ל לטעם זה לפי מה שהעלה שם בס"ד שדעת הרי"ף ז"ל דלא קי"ל כר"מ כלל אפי' בממונא ושמואל דאתקין אם מתי חשש שמא יבא ב"ד וידון כר"מ ואתי לאכשורי לגיטא אפי' כי לא מת ושרי א"א לעלמא ולזה הסכימה דעתו ז"ל כמ"ש בפ' האומר ובפ"ק דנדרים יעוין שם והשתא היינו דק"ל שפיר דכיון דגיטין וקדושין איסורא הוא ובאיסורא מודה ר"מ דלחומרא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן א"כ למאי הלכתא הוצרך לתקוני שמואל כפל התנאי בגיטין כיון דלדידן לא קי"ל כר"מ כלל אפי' בממונא ואי משום חשש שמא יבא ב"ד אחר ויסבור כר"מ הא ליכא תקלה כלל שמא יבא להתיר אשת איש לעלמא שהרי לו יהי דס"ל כר"מ אפי"ה באיסורא לחומרא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן ואי משום דשמא בא אחר וקדשה ואיכא ב"ד טועים דס"ל כר"מ ויאמרו דתופסי' קדושין מאחר וצריכא גט מב' מה בכך כיון דליכא תקלה מאי נ"מ ומשום הכי הוכרח לומר דגיטין וקדושין איסורא דאית ביה ממונא הוא דבהכי איכא למיחש שפיר שמא יבא ב"ד אחר ויסבור כר"מ ואתי למשרי א"א לעלמא ובהכי באו מדוקדקים דברי הר"ן שהוק' לו מדאתקין שמואל ולא ק"ל מר"מ גופי' דס"ל בפ' מי שאחזו דף הנז' גבי ע"מ שתשמשי את אבא דבעי' ת"כ אלא היינו טעמא משום דאי מהתם הו"א דמאי דבעי ר"מ ת"כ בגיטין היינו לענין שלא תהא מגורשת כלל ואפי' בא אחר וקדשה שלא יהיו תופסים קדושין אבל לחומרא ה"נ דלא בעי ר"מ ת"כ ומאי דקאמר התם בין נתקיים התנאי בין לא נתקיים התנאי מגורשת לחומרא קאמר וכמו שכן צ"ל לדעת הירושלמי שכתב הרא"ש בפי"ב והתוס' בפ' מי שאחזו דע"ו ע"א יעוין שם אבל מדשמואל ק"ל שפיר כמ"ש וע"פ זה יש ליישב מה שכתב הרא"ם ז"ל בס' מקץ ד"ה כל הימים וז"ל ובמכות אמר ר"י אמר רב נדוי ע"ת צריך הפר' שנאמר אם לא הביאותיו אליך וחטאתי לך כל הימים כו' דליכא למימר דעונשו של יהודה היה משום דכל תנאי דאינו כתנאי בגו"ר התנאי בטל והמעשה קיים ויהודה דלא כפליה לתנאי הו"ל כאילו אמר שלחה הנער אתי וחטאתי לך כל הימים כו' יע"ש וק' טובא שהרי באיסורא מודה ר"מ דמכלל לאו אתה שומע הן ואפי' לדעת התוספות שתי' דדוקא באיסור חמור הוא דאית ליה לר"מ מכלל לאו כו' מ"מ הרי כתבו דשבועה איסור חמור הוא וכיון שכן חרם שהוא חמור כשבועה כמו שכתבו הפוסקים ז"ל ועיין במוהר"ם אלשיך ז"ל בתשו' סי' ע"א אמרי' מכלל לאו אתה שומע הן: ושוב אחר החיפוש מצאתי למוהר"ח עשאל ז"ל בספר סם חיי בדרשותיו ס' ויגש שהוקשה לו כן והביא ראיה מההיא דרב ענן בפרק מציאת האשה דא"ל ר"ה לרב ששת זיל אימא לי' ובשמתא יהא מאן דלא אמר ליה ענן ענן מקרקעי ומטלטלי ומצינו שלא כפל לתנאו יע"ש אכן כפי מ"ש ניחא דהר"ם ז"ל בשיטת התוס' קאזיל דס"ל דהא דאמרינן דבאיסור חמור אית לי' לר"מ מכלל לאו כו' היינו לחומרא אבל לקולא לא כמו שכתב מוהרש"ח ז"ל ולפי מ"ש אפי' דעת הר"ן ז"ל כן ומשו"ה ק"ל שפיר וההיא דרב ענן צ"ל דכפל תנאו וכ"כ מוהר"ש אלגאזי ז"ל בס' זהב שיבה דקכ"ו ע"א יע"ש וע"פ זה יש ליישב ג"כ מ"ש רי"ו נתיב כ"ד ח"א שהרמ"ה ז"ל וקצת פוסקים כתבו דבאסורא לא בעינן תנאי כפול ותמה עליו מוהר"ח אלפאנדארי ז"ל בספר בני חיי חא"ה סימן ל"ח דתלמוד ערוך הוא בס"פ שבועת העדות ולמה הזכיר דין זה משם הרמ"ה והפוסקים ז"ל דמשמע שחידוש הוא שחידשה תורתם והוא ז"ל תי' דאתא לאפוקי ממ"ש התוס' דבאיסור קל לית ליה לר"מ מכלל לאו כו' אמנם הרמ"ה וסיעתיה ז"ל פליגי אתוספות וס"ל דל"ש איסור חמור ל"ש איסור קל לא בעינן ת"כ וההיא דנדרים שהק' התוספ' ס"ל כמ"ש הר"ן דנדר כיון דמיתסר חפצא עליה א"כ הוי כאיסורא דאית ביה ממונא יע"ש וי"ל לתי' דכיון דבין לדעת התוס' בין לדעת הר"ן ע"כ ס"ל דבשבועה לא בעינן ת"כ ובנדרים לא בעינן ת"כ מר כטעמיה ומר כטעמיה מאי נ"מ במחלוקת זה ושמא נ"מ גבי נזיר דס"ל להרמ"ה וסיעתי' דבנזירות מיתסר גברא וחפצא בשבועות והילכך לדעת התו' דס"ל דבאיסור קל בעי' תנאי כפול בנזירות נמי בעינן ת"כ ולדעת הרמ"ה ז"ל דאפי' באיסור קל לא בעינן ת"כ ונדרים שאני דמיתסר חפצא הוא א"כ בנזירות כיון דמתסר גברא הו' לא בעינן ת"כ ומ"מ הו' כפי מ"ש משם מוהרש"ח לא היה צריך לזה אלא דאתא לאפוקי דעת התוס' שלדעת התוס' אפי' באיסור חמור בעינן ת"כ ודוקא לחומרא הוא דלא בעינן ת"כ ולדעת הרמ"ה לא בעינן ת"כ אפי' לקולא ולפי הנראה אשתמיטתיה מהרב ז"ל דברי מוהרש"ח שכתבנו אמנם אחר ההתבוננות דברי מוהרש"ח תמוהים בעיני שמדברי התוספ' מבואר דס"ל דאפי' לקולא באיסור חמור אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן וזה ממ"ש שם בס"ד וז"ל וא"ת והלא בקדושין בעי ר"מ ת"כ ובשבועה גבי אז תנקה מאלתי וי"ל דהתם איכא ממונא כו' והשתא אם איתא לדעת הרב ז"ל דלהקל באיסור חמור ס"ל להתוס' ז"ל דבעינן ת"כ א"כ מאי ק"ל מההיא דאז תנקה מאלתי דבעי ר"מ ת"כ הא התם קולא הוא שלא יחול השבועה אם ילך לבית אביו ולא יתנו לו ובלהקל לא אמרינן מכלל לאו ומש"ה הוצרך לכופלו אלא משמע ודאי דס"ל דאפי' לקול' אמרי' מכלל לאו כו' דליכא למי' כמ"ש מוהרש"ח ז"ל דלהקל באיסור חמור אין לנו ואזלינן לחומרא היינו מדרבנן אבל דאוריית' כיון דאיסור חמור אמרינן מכלל לאו כו' אין להקל בדאורייתא בין לקולא בין לחומרא דהא ליתא שהרי הרב ז"ל תלי טעמא והכריח הדבר ממ"ש דבאיסור קל בעינן תנאי כפול שמע מינה דלהקל באיסור חמור בעינן תנאי כפול ומשמע ודאי דמה שכתבו התוספות דבאיסור קל לא אמרינן מכלל לאו כו' מדאורייתא קא אמרי דאי מדאורייתא אפי' באיסור קל אמרינן מכלל לאו כו' א"כ היכי אמרינן בפ"ק דנדרים גבי לחולין שאוכל לך דלר"מ אינו נדר משום דלית ליה מכלל לאו כו' וכיון שכן כיון דבדאורייתא ע"כ צ"ל דאע"ג דבאיסור קל לא אמרינן מכלל לאו כו' ובעינן ת"כ באיסור חמור אמרינן בין לקולא בין לחומרא ולא תליא הא בהא א"כ מי הכריח לנו לומר דחכמים החמירו באיסור חמור לחומרא לומר דבעינן ת"כ ולכן מחוורתא דמילתא ודאי שלדעת התוספ' ז"ל באיסור חמור בין לקולא בין לחומרא אמרינן מכלל לאו כו' וכן נר' שהבין בדעת התוס' מוהרד"ב ז"ל בסימן ע"ד שכתב בסוף התשו' וז"ל אך השבועה בעיני מעיקרא בטלה כיון דהוא היתה על תנאי ולא נתקיים כו' הרי כתב הטור בא"ה סימן ל"ח בשם הרא"ש דבכל מקום שהזכירו תנאי בין באיסור בין בממון בעינן ת"כ כו' וכיון שבנ"ד לא כפל השבועה קיימת והתנאי בטל הא לאו מילתא היא חדא דהתוס' ז"ל כתבו בס"פ שבועת העדות דשאני שבועה דאברהם דאיכא ממונא משמע דבעלמא היכא דליכא צד ממונא לית ליה לר"מ ת"כ בשבועה ואפי' נאמר דאין הרא"ש סובר כן דלא משמע הכי מדבריו אלא בכל גוונא בעינן ת"כ מ"מ הא אמרינן כו' יע"ש הרי מבואר דס"ל שלדעת התוס' בין לקולא בין לחומרא באיסור חמור לא בעינן ת"כ אלא שמ"ש הרב ואפי' נאמר שאין הרא"ש סובר כן כו' ק' דאיך אפשר לומר שדעת הרא"ש ז"ל דאפי' באיסור חמור גרידא דהיינו שבועה בעינן ת"כ דא"כ מה יענה לסוגייא דשבועות ואולי נאמר שהרא"ש ז"ל סובר דההיא דשבועות היינו דוקא לחומרא וכמ"ש מוהרש"ח ז"ל לדעת התוס' גם ממ"ש מוהרדב"ז ז"ל בתשובה ח"א סימן י"א גבי הקדש ע"ת ולא כפל תנאו דבין לדעת הר"ן בין לדעת התוס' לא בעי ת"כ לדעת הר"ן ז"ל שכתב דנדרים ממונא הוא הרי הוא ז"ל פסק דלא בעינן ת"כ ולדעת התו' ז"ל שכתבו דנדרים איסורא זוטא הוא הקדשו' ודאי איסורא רבה הוא דהא אית בהו מעילה כו' ובנ"ד כיון שהוא בענין הקדש אעפ"י שהתנאי היה בדבר ששוה ממון דהיינו חזקת ההדלקה אין בכך כלום ואין צריך לכפול התנאי כו' א"ד יע"ש מבואר דס"ל דמ"ש דלדעת התו' אפי' לקולא לא בעי ת"כ אלא שדבריו ז"ל תמוהים במ"ש ובנ"ד כו' שהרי מ"ש התוס' דבאיסור חמור לא בעינן ת"כ היינו דוק' באיסור גריד' אבל באיסור' דאית בי' ממונ' אפי' באיסור חמור בעינן ת"כ וזה מבואר מסוגיית הגמרא ומדבריהם למעיין שם וא"כ בנדון שלו גבי הקדש ע"ת כיון דאיסורא דאית ביה ממונא הוא בעינן תנאי כפול וצ"ע: ומעתה אזלה לה מ"ש לעיל ליישב דברי הרא"ש ודברי רי"ו ומ"מ אכתי דברי רי"ו יש בה מן היישוב דמשו"ה כתב דין זה משם הרמ"ה והפוסקים משום דמסוגייא דס"פ שבועת העדות אין ראיה דאיכא למימר דע"כ ל"ק בגמרא אלא לחומרא ומה גם שדעת הרא"ש משמע דס"ל דאפי' באיסור גריד' בעי' ת"כ כמו שכתב מוהראד"ב ועוד נראה דלק"מ שהרי כתב הריטב"א ז"ל בשמעתין וז"ל והר' פינחס הלוי אחיו של רבינו תירץ שלא אמר ר"מ באיסורא גרידא מכלל לאו כו' אלא במקום אזהרת איסור כההיא דמייתינן התם מדכתיב יין ושכר אל תשת ולא תמותו דכיון דהוא אזהרת איסור לא הוצרך לכפול ולומר אם תשתו תמותו דכיון דאמר לא תעביד ולא תענש ממילא משמע דאי עביד מיענש אבל שלא במקום אזהרת איסור אפי' באיסור גרידא לית ליה מכלל לאו כו' ואלו אמר רחמנא אם תשתו מים ולא יין לא תמותו אין במשמע שאם ישתו יין ימותו כו' וזה עיקר עכ"ל הן אמת שקשה לפי' דא"כ אמאי אצטריך בגמרא לומר דטעמא דסוטה משום איסורא דאית ביה ממונא הוא ת"ל דהתם כתיב בלשון תנאי א"ל שכב איש אותך כו' ושמא דאע"ג דכתיב בלשון תנאי כיון דאיכא אזהרה במקום אחר חשיב כאילו כתיב אזהרה בגופיה וא"כ מבואר הדבר שרי"ו אתא לאפוקי סברא דרבי פינחס והריטב"א ז"ל ולפי הנראה שכן הוא דעת הרא"ש והטור כמ"ש מוהראד"ב גם הרנב"י בשיטה כ"י למס' נדרים כתב כן בהדייא יע"ש ולפי הנראה אשתמיטתיה ממוהרח"א ז"ל דברי הריטב"א ז"ל הללו גם דברי הרא"ש ז"ל יש ליישב ע"פ זה דק"ל לדעת כל הני רבוות' ז"ל שכתבנו שחולקים על התוספות וס"ל דבתנאי אפי' באיסורא בעינן ת"כ ומ"מ דברי מוהריק"ו תמוהים בעיני שכתב בשורש קפ"א דאפי' למ"ד דבממון בעי ר"מ ת"כ מ"מ בנדרים ושבועות מודה הוא דר"מ בעי ת"כ כדמוכח בהדיי' ספ"ק דנדרי' כו' ואתמהא שהרי בין לדעת התו' בין לדעת הר"ן ז"ל וסייעתיה בשבועות אליבא דכ"ע לא בעינן ת"כ אי משום דהוי איסור חמור או משום דהוי איסור איסור גברא וכן לדעת הרמ"ה וקצת מן הפוסקים ז"ל שכתב רי"ו ואף שלדעת הר' פינחס הלוי והריטב"א ז"ל אפי' באיסור חמור בעינן ת"כ מ"מ איך כ' הרב ז"ל כן בפשיטות ואי מ"ש הרב ז"ל מיירי בשבועות דאיכא בהו דררא דממונ' הא פשיטא ודאי מסוגיא דשבועות העדות דקאמר דבאיסורא דאית ביה ממונא בעי ר"מ ת"כ ולא היה צריך להביא עצות מרחוק לזה וצ"ע: עוד ראיתי למוהר"ש אלגאזי בס' זהב שיבה שהקשה לדברי הרא"ם וז"ל אמנם צ"ע שכיון שאמר שיאוד' לא טעה בתנאי בגו"ר איך אפשר הרי טעה בתנאי דתנאי בגו"ר צריך בדבר שאפשר לקיימו כמו שכתב רבינו בפרקין וא"כ מאריה וגנבי מי ידע ופליא' עוד מזה מ"ש הרא"ם בס' ברכ' וז"ל אבל לא מפני שהיה לכפול כו' עד מ"ש ותנאי קודם למעשה ואפשר לקיימו וכיון שכ' שידע יאודה אף זה הדבר דצריך אפשר לקיימו הא חזינן דטעה בזה ואף אם נאמר דמאריה וגנבי כיון שהיה גבור יאודה היה ברור לו שיצליח מ"מ מצנים פחים מי פשיטא ליה שיצילנו למאי דהוה ס"ד בפרק אלו נערות לומר דצנים פחים בידי שמים נינהו א"ד יע"ש: ולדידי אחר המחילה אין כאן קושיא כלל דמאי דבעינן תנאי שאפשר לקיימו היינו לאפוקי דבר נמנע שא"א לקיימו מצד טבעו של עולם כגון ע"מ שתעלי לרקיע ע"מ שתרד לים הגדול וכיוצא שהוא דבר נמנע שיבא הדבר לידי קיום ומשום הכי אמרי' דאין זה תנאי אלא דמפליג בדברים אבל בתנאי דמצד טבעו של עולם אפשר שיבא הדבר לידי קיום אע"ג דאין בידו לקיימו דבר שאפשר לקיימו מיקרי וזה ברור ממ"ש גבי גט דאם התנה ע"מ שתצא חמה מנרתק' ע"מ שירדו גשמים דמקרי תנאי אע"ג דאין בידו להוציא חמה ולהוריד גשמים ועיין במאמר כל דאי המובא בס' תומת ישרים וזה פשוט ועיין בתשו' מוהר"ם בר ברוך קובץ קטן סי' ל"ה שכתב וז"ל אבל אין לדמות דבר זה כלל כו' תנאי שא"א לקיימו דהתם איירי בתנאי שבשעת המעשה היה יודע שאי אפשר להתקיים כגון ע"מ שתעלי לרקיע אבל הכא בשעת התנאי היה אפשר להתקיים כו' יע"ש: אך אי ק"ל לדעת הרא"ם במ"ש דליכא למימר דעונשו של יאודה הוא משום דלא כפליה לתנאי כו' שהרי מבואר מדברי התו' בפרק אלמנה ניזונ' בד"ה זבין ולא אצטריכו ליה זוזי ובפ' האיש מקדש גבי ההוא גברא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לא"י דג' חלוקים בדבר דאיכא דבר דבעי ת"כ ואיכא דבר דבעי גילוי דעת ואיכא דבר דאפי' גילוי דעת לא בעי אלא אומדנא גרידא וכמבואר שם וא"כ בנדון זה דיהודה לא מבעיא דהוי מהדברים דסגי בגילוי דעת אלא הוי מהדברים דאפי' גילוי דעת לא בעי דמי הוא זה ואיזה הוא אשר יערב אל לבו לנדות את עצמו בב' עולמות וא"כ ודאי דאומדנא דמוכח הוא דמה שנדה את עצמו היינו אם לא יביאנו אליו ולו יהי שהיה אומר שלחה הנער אתי וחטאתי לך כל הימים אומדנא דמוכח הוא שלא נידה את עצמו אלא אם יקראנו אסון בדרך על מה שהיה מתייר' יעקב אבינו ממנו כמ"ש וקרהו אסון בדרך אשר תלכו בה וכן בראובן הוא אומר את ב' בני תמית אם לא הביאותיו אליך הרי שכל מגמתו היה אם יקראהו אסון וכבר כתבו מוהרשד"ם בח"ב סי' רצ"א ומוהראד"ב בסי' הנז' ובסי' רכ"ד ומוהרש"ח סי' קצ"ז דאפי' בנדרים ושבועות אזלינן בתר אומדנא וליכא למימר דטפי עדיף כי לא אתני כלל מכי אתני ולא כפליה לתנאיה דכיון דמשום אומדן דעתא הוא כי אתני ודאי לא מגרע גרע אע"ג דלא כפליה וכמו שכ' הטור א"ח סי' תרנ"ח וז"ל אבל לפי מה שכתבנו דאפי' בסתמא צריך להחזירו כ"ש אם התנה ולא כפל תנאו וכ' מרן הב"י וז"ל פשוט הוא דהא ודאי ליכא למימר דטפי עדיף כי לא אתני כלל מכי אתני ולא כפל תנאו דכיון דמשום דאזלינן בתר אומדנא הוא אע"ג שלא הזכיר החזרה כשהזכירו ודאי לא מיגרע גרע ע"כ הן אמת שמדברי ה"ה שכתב בפ' זה ה' י"ד וז"ל ודע שלדעת הגאונים ורבינו יותר הוא מועיל בדיני ממון גילוי דעת או אומדנא דמוכח מתנאי שלא נעשה כהלכתו וכ"כ בתוספ' כו' משמע מדבריו דס"ל דכי אתני ולא כפל גרע טפי מהיכא שלא התנה כלל דכיון שהתנה ולא התנה כהלכתו גלה בדעתו שאינו חושש בקיומו וכ"כ הרשב"א בחי' פ' מי שאחזו על ההיא דאתקין שמואל בגיטא דש"מ גם הר"ן בפרק האיש מקדש גבי ההוא דזבין לנכסיה אדעתא למיסק לא"י ובפרקין אמתניתין דלקמן דקאמר כסבור הייתי שהיא כהנת כ"כ בהדיא וכן כתב הפר"ח בס' מים חיים בחי' פרק השולח דמ"ו גבי המוציא את אשתו משום אילונית דאע"ג דלר"מ היכא דלא אמר כלום סתמו כפירושו דמשום הכי מגרש לה ומצי לקלקלה כי אמר ולא כפליה גרע טפי ותו לא מצי לקלקלה והביא ראיה מדברי ה"ה הללו יע"ש ועיין בחי' הריטב"א גבי ההיא דזבין נכסיה שדחה תי' התוס' וז"ל וליכא למימר דאומדנא דמוכח עדיף לר"מ ממתנה שלא כהלכתו שזה אין הדעת סובלתו דמברחת שנתנה על מנת שתחזיר בה לכשתתאלמן קנה מקבל ולא מהני תנאי ובשנתנה בסתם לא קנה ואמאי לא עבדינן אומדנא במקצת דבריו כו' יע"ש וא"כ יש לתמוה על מרן הב"י איך כתב שדבר פשוט הוא מאחר שהגאונים ורבי' והתו' והר"ן חלוקים בדבר ואפשר להליץ בעד מרן דס"ל שמ"ש ה"ה שלדעת הגאונים אומדנא דמוכח חשיב מתנאי שלא כהלכתו אין כונתם לומר דאפי' במידי דמהני אומדנא כגון ההיא דשטר מברחת וההיא דשמע שמת בנו אפי' הכי אם התנה בהם ולא כפל תנאו לא מהני דהא ודאי אין הדעת סובלתו דאמאי לא עבדינן אומדנא במקצת דבריו וכמו שדחה הריטב"א אלא כונתם כלפי מאי דס"ל לרשב"ם וסייעתיה דבממון לקי"ל כר"מ דבעי ת"כ מדחזי' דאפי' גילוי דעת ואומדנא דמוכח מהני בהו וכ"ש תנאי שאינו כפול דאיכא גילוי דעת טפי וכמ"ש הר"ן והרשב" בפרק מי שאחזו אהא הוא שכתב שלדעת הגאונים דס"ל דהלכה כר"מ אפי' בממון צ"ל דס"ל דיותר מועיל גילוי דעת ואומדנא דמוכח לכ"ע כמו שטר מברחת וזבין נכסיה אדעתא למיסק לא"י דמסתמא אין אדם מוכר קרקעותיו שהוא מתפרנס מהם אלא אדעתא דהכי וכמ"ש התוס' שם מתנאי דבעלמא שאינו כהלכתו דאע"ג דאיכא גילוי הדעת מ"מ לאו גילוי דעת דמוכח לכ"ע הוא אלא מצד תנאו וכמ"ש התוס' והרא"ש חילוק זה בפ' אלמנה ניזונת ומצאתי סעד לזה ממ"ש התוס' בפ"ק דקדושין ד"ו ע"ב ד"ה לא החזירו ז"ל וא"ת אמאי לא יצא הא לא הוי ת"כ ותירץ דאיכא תנאי דלא בעי כפול כגון הכא שהיה בדעתו שיברך חברו על אתרוג שלו וגדולה מזו אמרו בההיא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לא"י כו' והשתא אם דברי ה"ה והרשב"א כפשטן וכמ"ש הפר"ח נמצאו דבריהם סותרים שהרי כפי מה שכתבו ה"ה והרשב"א משם התוס' דתנאי שאינו כהלכתו גרע טפי ואפי' במידי דמהני אומדנא אם עשאו בתנאי ולא כפל לא מהני א"כ מה תירץ דכיון דאיכא אומדנא דסתמא דעתו שיברך על אתרוג שלו לא בעינן ת"כ והביאו ראיה מההיא דזבין נכסיה התם שאני דליכא אלא גילוי הדעת אמנם הכא דהתנה ואמר אתרוג זה נתון לך במתנה ע"מ שתחזירהו לי אע"ג דאיכא אומדנא דמוכח לא מהני כיון שלא כפל תנאו אלא מוכח כמ"ש אלא מיהו מדברי הרשב"א ז"ל דקא יהיב טעמא למלתיה משום דכיון דהתנה ולא התנה כהלכתו גילה בדעתו שאינו חושש בקיום התנאי משמע שדעתו ז"ל שאין חילוק בין גילוי הדעת דמוכח לגילוי הדעת דלא מוכח אלא באתני ולא אתני הדבר תלוי דאפי' במידי דמהני אומדנא אי אתני ולא כפל לא מהני דאי כפי מ"ש לא היה צריך לטעם זה אלא בפשיטות הו"ל למימר דגילוי דעת ואומדנא דמוכח לכ"ע עדיף מתנאי שאינו כהלכתו דליכא גילוי הדעת דמוכח לכ"ע גם ממ"ש עוד וז"ל אלא דק' להו אחריתי תנאי ומעשה בדבר א' מה היה לו לעשות והיאך יקיים המעשה אחר שגילה בדעתו שאינו רוצה בכך אלא ע"ד כך מבואר סתירת מ"ש דאי כפי מ"ש לעיל מאי ק"ל הא אע"ג דאיכא גילוי הדעת כיון דלא מוכח לכ"ע אלא מחמת תנאו לא מהני ואף שכתב תי' זה משם התוס' צ"ל דהתוס' בפ"ק דקדושין הם תוס' אחרי' דאל"כ נמצאו דבריהם סותרים אהדדי גם מדברי הר"ן שכתב בפ"ק הא"מ וז"ל ועוד י"ל דכי בעי ר"מ ת"כ ה"מ כשהתנה דכיון דלא כפל יש במשמע שאפי' לא יתקיים התנאי יהא המעשה בטל אבל גילוי הדעת בלא תנאי ה"ה כמו שהתנה וכפל תנאו ע"כ משמע בהדיא דס"ל דבאתני ולא אתני הדבר תלוי ולא משום דאיכא אומדנא קצת כמ"ש הרא"ש ז"ל דא"כ מאי האי שכתב אבל גילוי הדעת בלא תנאי כו' הא טעמא לאו משום הכי הוא אלא משום דאיכ' אומדנא קצת ומעתה מ"ש לדברי הרא"ם ז"ל יש בו מן הישוב שדעתו ז"ל להק' לדעת הרשב"א והתוס' והר"ן שכתבו דאע"ג דאיכא אומדנא דמוכח כל שהתנה ולא כפל גרע טפי ודו"ק:
וראיתי לעמוד על מ"ש התוס' ד"ה בשלמא לר"ח כו' וז"ל וקשה דהא כל תנאי מבג"ור גמרינן וא"כ בעינן הן קודם ללאו כו' ע"ש וראיתי למוהר"ש אלגאזי בסד' מטות ד"ס ע"ב שכתב לתרץ לזה וז"ל ואחר העיון נר' לתרץ דרש"י ס"ל דר"מ אית ליה דע"כ לא מדמינן תנאי דאיסור לתנאי דממון ואפי' באיסור דאית ביה ממון אלא דוקא לענין ת"כ משום דאשכחן דכפל ביה רחמנא הנקי וחנקי כתיב הא לענין תנאי קודם למעשה והן קודם ללאו לא בעי באיסור דהא סוטה תוכיח דכתיב ביה אם לא שכב קודם וגם התנאי דחנקי קודם ויש להביא סעד לרש"י זכרונו לברכה מההיא דס"פ שבועת העדות דפריך ומי אית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן ומשני איפוך והשתא איכא ראיה בין מהמקשן בין מהתרצן בין מהמקשן דאמאי לא פריך נמי ותו הא ר' מאיר בעי תנאי קודם למעשה והכא המעשה שהוא יברכך קודם לתנאי אם תבאו ותעידוני ובין מהתרצן דכי משני איפוך נהי דתריץ לחלוקת אל יכך אבל בחלוק' יככה דכולהו מודו ק' דלר"מ היכי מהני דהא כל תנאים בעינן תנאי קודם למעשה והכא המעשה שהוא יככה קודם לתנאי דאם לא תעידוני ויככה הוא מעשה כו' ע"ש ולע"ד דבריו תמוהים דאיך אפשר לומר דבאיסור אף באיסור דאית ביה ממון לא בעינן הן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה הרי גיטין וקידושין דאיסורא דאית ביה ממונא הוא ואפ"ה בעינן הן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה כמבואר בפ' מי שאחזו דע"ה וע"ו גם מה שהביא ראיה מההיא דס"פ ש"ה אין ראיה כלל דאיכא למימר דמתניתין דאל יכך לאו בדוקא איתמר דאמר אל יכך קודם ולעולם דהתנאי קודם ובשאמר אם תבואו ותעידוני אל יכך וכמ"ש כל המפרשי' דכל הנהו מתני' דתנן בגיטין ה"ז גיטך אם לא באתי כו' לאו בדוקא באומר ה"ז גיטך קודם אלא באומ' התנאי קודם גם מה שהביא ראיה ממאי דמשני איפוך דמה יענה לחלוקת יככה דכולהו מודו לא הבינותי דבריו דא"כ לפי דבריו תקשי ליה דכיון דבאיסורא דאית ביה ממונא בעי ר"מ ת"כ א"כ בחלוקת יכך אלקים אם לא תבואו ותעידוני דלא כפלי' לתנאיה אמאי מחייב ר"מ אלא ע"כ לומר דמתני' לא נחית אלא לאשמועי' דיככה אלקים חשיב שבועה ולעולם דמיירי בדכפליה לתנאיה וא"כ ה"נ איכא למימר דמיירי בשאמר התנאי קודם ומש"ה ל"ק ליה לתלמודא אלא מחלוקת אל יכך דהתם לא מצינן למימר דמיירי בדכפלי' לתנאיה דא"כ מ"ט דרבנן דפטרי וזה פשוט ועיין בהריטב"א ז"ל שתירץ לקושית התוס' דר"מ בכל דוכתא בעי כפל לשון משום דלית ליה מכלל הן אתה שומע לאו אבל הן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה לא בעי להו אלא בתנאין לבד לחזק התנאי כדי שיחול על המעשה אבל בשאר ענינים בלבד סגי עכ"ד וכוונתו לומר דדוקא בדאיכא מעשה כגון גיטין וקדושין דאיכא בהו מעשה דכתיבת הגט והקדושין או כדי שיהא כח בתנאי לבטל המעשה צריך שיהיה הן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה אבל גבי סוטה כיון דאין כאן מעשה אלא כדי לברר הדבר לא בעינן אלא בכפילה ובמה שתי' התוספו' דאם לא שכב חשיב הן דמה שאנו רוצים שתעשה חשוב הן כו' עיין בהקדמת הרב בעל ט"ז לי"ד ובמוהריב"ל ח"א סי' כ"ט מה שהקשו לדבריהם מההיא דאתקין שמואל בגיטא דש"מ אם מתי ועיין בהרב ע"י ז"ל שהקשה לדבריהם עוד במה שקבעו קושייתם לפרש"י ז"ל ותו דהא כתבו לעיל במתניתין דרחב"ג פליג אכולהו ולא בעי הן קודם ללאו וראיתי בס' משנה למלך ז"ל בפרקין ה"א כתוב שם משם הרב המגיד ליישב כ"ז וז"ל ויש לי מקום ליישב כל הני פירכי והוא דאהא דפרכינן גבי סוט' ליכא ת"כ הוקשה לרש"י דהא כתיב ואת כי שטית כו' ותי' דשבועה אחריתי היא שיש עמה אלה וע"ז ק"ל להתוספ' לפי שיטתו של רש"י ז"ל דרחב"ג לא פליג אלא אכפל א"כ הי"ל להכריח דע"כ ואת כי שטית אינה אחלוקה הב' דואם לא שכב דא"כ הוה לי' לאו קודם להן וא"כ ע"כ לומר דשבועה באנפי נפשיה היא ותרי שבועות נינהו ובשלמא אי הוה ס"ל לרש"י ז"ל דר"ח פליג אכולהו ניחא דלא הו"מ לומר הכרח זה אבל השתא דפי' רש"י דרחב"ג בעי הן קודם ללאו קשיא וע"ז תי' דלא הו"מ לרש"י לומר הכרח זה משום דהוה דחינן דלעולם איכא כפל ואם לא שכב חשיב הן ולעולם דלקושטא דמילתא לא אזלינן בתר מה שאנו רוצים מש"ה בגט ש"מ צ"ל אם מתי ברישא א"ד ז"ל והן דברים שפלטתן קולמוס שלא מדעת בעלים שהרי לפי פירוש רש"י ע"כ צ"ל דלקושטא דמילתא ה"נ הוא דמה שאנו רוצים חשוב הן דאל"כ ק' במה שתי' בגמ' אמר רבי תנחום הנקי כתיב ופרש"י למדרשיה מקרא לשבועה ראשונה אם לא שכב תהא נקיה ובמסורה נמי מדריש אשבועה קמייתא למשדיה אקרא דבתריה ולמימר חנקי ואת כי שטית והשתא קשה דנהי דתי' בגמ' לענין ת"כ אבל אכתי קשה דבעינן הן קודם ללאו וא"כ ע"כ צ"ל דמה שאנו רוצים חשוב הן וזה פשוט עוד כתב וז"ל ומ"ש עוד הט"ז ז"ל דלפי מ"ש התוס' ז"ל בד"ה הנקי דהיה אומר ואם שכב חנקי א"כ לימא דהיה אומר כן קודם ואם לא שכב לא הבנתי כונתו דהא התוספות השת' קיימא לפרש"י כמו שהעתיקו לשונו ואיהו רוח אחרת אתו בפי' הנקי כתיב ולפי פירוש קושיית התוספות אלימא טובא דהלאו כתיב בריש' ועוד דהשתא קיימי התוס' בדברי המקשן והתם בדברי ר' תנחום דמשני הנקי כתיב ולא ראי זה כראי זה עכ"ד ולע"ד כונת התוס' ז"ל להקשות למאי דמשמע מדברי התוס' בדבור שאחר זה שאף לפי פירוש ר"י דלא קאי כלל אואת כי שטית ס"ל דאם לא שכב היה אומר ברישא זה מבואר ממ"ש והכהן היה חוזר וכופל אם לא שכב חנקי ואם איתא מאי חוזר וכופל דקאמרי והשתא היינו דק"ל שפיר דלפי שיטתם ז"ל מנ"ל לומר דאם לא שכב חשוב הן לימא היה אומר קודם ואם לא שכב ומאי דפריך בגמרא אלא לר"מ חנקי מיבעי ליה אתרוייהו פריך דמיבעי ליה לומר חנקי ברישא והדר אם לא שכב והא משני הנקי כתיב ולעולם דאם שכב היה אומר ברישא ולע"ד אפשר לומר דהוכרחו לומר כן לפי שיטתם נמי משום דאם איתא דאם שכב היה אומר ברישא א"כ לא הי"ל לקרא למינקט תנאי דואם לא שכב דהיינו חזרת הכפל ולהניח תנאי הנאמר ראשון ברמז הנקי אלא איפכ' מיבעי ליה למימר אם שכב חנקי ומדלא כתיב חנקי בהדיא הוי שמעי' דהיה כופל ואומר אם לא שכב הנקי ואי משום דאמרינן בפרק א' דיני ממונות מכאן שפותחין בדיני נפשות לזכו' תחילה מ"מ כיון דהכא גבי סוטה בעי למימר אם שכב תחילה משום דבעי' הן קודם ללאו לא הוה ליה לקרא למינקט שלא כסדרו כדי לאשמועינן דפותחין לזכו' בעלמא אלא בעלמא הו"ל לאשמועינן הך דפותחין לזכות במקום אחר כנ"ל ודוק ועיין למהר"ש אלגאזי בס' ש"ש בלשונות הרא"ם שאחר בחוקתי שהקש' לדברי התוס' שכתב דאם לא שכב חשוב הן מהא דסנהדרין דא"כ היכי יליף ר' שפותחין לזכות תחילה הא ע"כ לומר אם לא שכב תחלה ותי' דאפשר לומר דהתוס' לטעמייהו דס"ל דרחב"ג פליג אכולהו ולא בעי הן קודם ללאו וההיא ברייתא בסנהדרין ר' היא ואיכ' למימר דסבר כרחב"ג דלא בעי הן קודם ללאו ומש"ה דייק מדלא קאמר אם שכב תחילה יע"ש ולא ידעתי איך אישת' מיני' סוגיא דיבמות דכ"ג ע"א דאמרי' התם בהדיא דר' דקאמר התם קדשה לשם יבמות אינה צריכה הימנו גט ס"ל כר"מ דבעי ת"כ ומכ"ש דבעי הן קודם ללאו ולעיקר קו' אפשר לומר דמ"ש התוס' דמה שאנו רוצים חשוב הן לאו למימרא דע"כ בעי לאקדומי תנאי מה שאנו רוצים ברישא משום דחשוב הן ותנאי דאם שכב חשוב לאו אלא כונתם לומר דאע"ג דתנאי דאם לא שכב הוי לאו מצד עצמו אפי' הכי מה שאנו רוצים חשיב הן והילכך תרוייהו כהן חשיבי וליכא הכא הן קודם ללאו דואם שכב דחשוב הן מצד עצמו ואם לא שכב חשוב הן כלפי מה שאנו רוצים ויש בזה מה שאין בזה והילכך תרוייהו חשיבי כהן ומאי דבעי מקדים ברישא ומשו"ה דייק מדלא קאמר אם שכב ברישא ש"מ דפותחין לזכות ועיין במוהרימ"ט ז"ל ודוק: ודע שהרב מש"ל בפרק זה נסתפק בהא דבעי' תנאי קודם למעשה אם כשחוזר וכופל התנאי אם גם בכפל צריך שיקדים התנאי למעשה ושיאמר ואם לא תתני לא תהיה מקוד' א"ד כל שבתחילה אמר אם תתני הרי את מקודשת אף שכפל ואמר ולא תהיה מקודשת אם לא תתני אין קפידא בזה וכ' שלפי דעתו סברא זו הוא מחלוקת רש"י והתוס' בפרק האומר בד"ה הנקי כתיב שהק' וז"ל וקש' דא"כ הו"ל מעשה קודם לתנאי שהרי גבי סוטה כבר נאמרה החלוקה ראשונה כתקנ' דהכי כתיב אם לא שכב הנקי דהיינו תנאי קודם למעשה ו
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |